וידבר דוד· רבי דוד ועקנין
חושן משפט · סימן ח
נשאלתי על המכי' וההטבות הנהוגים בעי"ק אם אחד מכר לחבירו קרקע מכי' גמורה לשמיטות ולחלוטין ובגוף השטר כתוב שיקנה בשטרא דנא ובכספ' וכו' ואח"ך השכיר לו המלוה ללוה הקרקע הנז' למשך ששה חדשים והטיב חסדו הלוה הנז' שמחוייב לחזור ולקנותה מהמלוה ה' בגמר הששה חדשים ה' ובתוך הזמן ששה חדשים הנז' החזיר לו הלוה למלוה מעט מהקרן וכתוב ע"ג השטר ומפורש בכתב הנז' שלא נשאר לו עליו כ"א סך כו"כ מהקרן הנז' לבד השכי' והיה הלוה הנז' פורע למלוה הנז' השכי' השייך לו במה שנשאר מן הקרן הנז' עד יומא כהאידנא עמד הלוה וערער שרוצה לנכות מה שנתן כבר בשכי' מן הקרן באומרו שמיום שנתן המעט מן הקרן נתבטל כל המכר וזוזי הנשארים הלואה הוא דהוו גביה וכמ"ש הרב אחי וראש שאלה ז' והמלוה משיב דלא דמי נדו"ד למ"ש הרב הנז' ודבריו יבאו לקמן בתוך התשובה בע"ה:
תשובה הנה לא מלבד שראיתי להרב ישמח לב ז"ל ח' יו"ד סי' ט"ו שסתר כל דברי הרב חי"א ז"ל וקיים דברי הרב החב"פ ז"ל דהשתא הו"ל שלשה לגבי דחד וגם כתוב בשטר המכי' ה' ובשטר השכי' הנז' קבלת סברת הרב הפוסק וכו' אפי' שתהיה סברה זרה ויחידאה נגד כל הפוסקים דמהשתא אינו יכו"ל קי"ל וכמ"ש הרב גנזי חיים בדגל הקי"ל עש"ב אלא שראיתי עוד לעמוד ע"ד הרב חי"א ז"ל דבר שלא פירש אותו בהדיא הרב ישמח לב ז"ל וגם לחקור ולדרוש אי דמי נדון דידיה לנדון דידן הנז' או לא וזה החלי בעזרת צורי וגואלי, הנה בטעם השני שכתב הרב אחי וראש ז"ל דדמי נדו"ד לשומא דהדרא ואין צריך קנין אין צריך לדבר בו כלל דאין אנו נוהגין לכתוב שטר ההטבה כלל וכמ"ש הרב הנז' הוא עצמו והרב ישמח לב ז"ל:
ובטעם הא' שכתב הרב דקני בכספא לחוד וע"ז נטה דעת הרב חק"ל ז"ל וכתב ע"ז הרב ישמח לב ז"ל דדברי אמת ניכרים דלמנהג שמוכרים בלי הטבה לא מצא שום סמך ורמז בדבר הרב חק"ל ז"ל לפו"ד דהא ודאי צריך קנין כתחז"ל עכ"ל והאמת אתו שכן כתב הרב חק"ל ז"ל להדיא בס' לק"ח אחר שהביא כל הראיות הנז' וכו' כתב ואפשר שסמכו העולם על הרב חנוך בית יהודה כמ"ש בסי' נ"ה ש"מ דגם על סמך הנז' חזר ולא נתפייס בו אלא דמ"ש ואין דבריו סותרים חלילה וכו' שלא כתב כן רק קודם שנתגלה אליו דברי מהריט"ץ ז"ל לא ידעתי מה חידש בזה דכן מבואר להדיא בדברי הרב חק"ל בח"מ בשני בסי' נ"ה וסי' לק"ח ומעתה ממילא נפלה טענת הלוה הנז' שמיום שנתן המעט מן הקרן קנה בכסף לחוד ונתבטל כל המכר דלא קני בכספא לחוד כנז' כיון דאין כותבין שטר ההטבה ולא נשאר כ"א הכסף לבד בלא קנין ובלא שטר לא קני כנז' וכמ"ש הרב ישמח לב הנז' ז"ל:
ועל מ"ש הרב אחי וראש ז"ל דאם היה יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים אפי' לא נשאר לו אלא זוז אחד לא קנה וכו' מ"מ אם זקף עליו במלוה אפי' יוצא ונכנס קנה וכמ"ש מור"ם בהגה והכא בנד"ד דראובן תבע מניה כל העשרה אלפים ושכי' וכו' ושמעון לא מצא ידו לפרוע לו הכל הרי הנשאר לו כאילו זקף עליו במלוה וכו' עכ"ל והרב ישמח לב ז"ל השיג על דבריו הנז' מסברא וז"ל א"כ כל דעייל ונפיק אזוזי שלא קנה עד זוז אחרון נימא הכי דהוי כאילו זקפן עליו במלוה ובטלה דין זה לגמרי אם לא שנאמר דדין זה שכתב מור"ם ז"ל היינו בזקפן עליו במלוה בפירוש עכ"ל, והרואה במקור הדין הנז' עיניו יחזו דדבר זה מפורש הוא בגמרא ובפוס' והוא דבגמרא בב"מ דע"ז ע"ב הרי איתא כיצד כותב לו אני פב"פ מכרתי שדה לפ' באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז והריני נושא בו ח' מאות זוז קנה ומחזיר השאר אפי' לאחר כמה שנים והקשה בגמרא טעמא דכתב הכי הא לא כתב הכי לא קני והתניא וכו' רשב"ג אומר וכו' אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר לו השאר אפי' אחר כמה שנים לא קשיא הא דעייל ונפיק אזוזי הא דלא עייל ונפיק אזוזי. אלמא היכא דעייל ונפיק בעי כתיבה כנז' בגמרא והיא היא ההגה הנז' כמו שציין הרב עין משפט על מ"ש בגמרא כותב לו ציין שם בהגה דהיינו סי' ת"ץ סעי' יו"ד ואם צדק ועו"ק לדברי הרב חי"א ז"ל הנז' ממ"ש רבינו הטור סעיף י"א וז"ל ואי עייל ונפיק אזוזי פירוש שתבע המוכר מעותיו מהלוקח פע' ג' ודחהו בלך ושוב אפי' נתן לו כל מעותיו חוץ מזוז אחד נתבטל המקח כנגד המעות שנשאר לו עדיין ליתן אפי' אם החזיק כבר בשדה או קנהו בשטר ובק"ס וכו' עכ"ל, וכתב מר"ן הב"י ז"ל ע"ז כ"כ הרמב"ם ז"ל פר"ק מהל' מכי' וכ"פ בשלחנו הטהור בסי' ק"ץ סעי' י' דלא קנה הלוקח את כולו ודבריו ברור מללו כמ"ש רבינו הטור ז"ל:
הנה מפורש יוצא בדברי רבותינו בעלי ההוראה דאם נכנס ויוצא על המעות ולא נתנם לו בזמן הנועד בניהם נתבטל המקח כנגד השאר שעדיין רוצה ליתן והיאך כתב הרב דהוי כאילו זקפן וכו' והמכר קיים בכוליה ואפשר דלזה נתכוון הרב ישמח לב ז"ל אלא שקצר בדבריו אתאן לנד"ד נראה דלא דמי לנדון הרב חי"א ז"ל חדא דהמלוה דבנד"ד עדיין לא הגיע זמן ההטבה שהתנו ביניהם שמחוייב הלוה לחזור ולקנותה עד שנאמר תבע ממנו הכל ונתפייס במה שנתן לו והשאר זקפן עליו במלוה שהרי תוך זמנו הוא ואינו יכול המלוה לתובעו ופשוט הוא דמה שקבל מאלו המעות מעט מהרבה היינו מדין שכתב הרשב"א ז"ל דגואל לחצאין ואנו רואין אותם כאילו הם פקדון אצלו ואין המלוה נגרע מהפירות כלום אלא אוכל הוא כל הפירות עד שיפרענו הכל וכמ"ש מר"ן הב"י ז"ל בח"מ סי' ע"ד וביו"ד סי' קע"ב משם הרשב"א ז"ל והרמב"ן ז"ל ולדעתי זהו מה שכתב ע"ג השטר דנד"ד לבד השכי' להורות דאין נגרע משכי' כלום דע"מ כן קבלם וק"ו הוא מההיא דהרשב"א ז"ל שהרי התם מיירי במשכנתא סתם דיכול לפדות מה שירצה ועכ"ז באם פדה לחצאין אין נגרע לו מהפירות כלום וכ"ש בנד"ד דלא מצי לפדות תוך זמנו הא ודאי דמה שקבלם הוא עמ"כ קבלם וכמ"ש ועוד אפי' אם הגיע זמנו לפדות עכ"ז אין סברא לומר שכשקבל ממנו מעט מהרבה מחל לו קניינו ושכירותו וזקפן עליו במלוה וזה דבר שאין הדעת סובלו ולדעתי אפי' הרב חי"א ז"ל מודה הוא בנד"ד שהרי כמה פעמים כתב ונתן לו יותר מן הרוב ע"ש בדב"ק:
ועל מ"ש הרב חי"א ז"ל ועוד טעם אחר והוא שכתב מר"ן שם סעי' י"א דאם מכר השדה מפני רעתה אע"ג דעיל ונפיק אזוזי קנה וכו' וכו' ע"ש הא נמי לא דמי לד"ד כלל דאנן נהגינן לכתוב על הלוה חיוב ע"ש שבסוף הזמן המוגבל בניהם מחוייב לחזור ולקנותה בסך הנז' מלבד דמי השכי' שיעלה עד אותו זמן בכל החזוקים ובקבלת סברת הפוסק וכן הוא בנד"ד וא"כ זיל בתר טעמא שכתב מר"ן דהמוכר שדהו מפני רעתה והיה עייל ונפיק אזוזי לא מפני דלא גמר ומתני אלא כדי שלא יחזור בו הלוקח דהכא בנד"ד דמחוייב הלוה לקנות כנז' ולא מצי הדר ביה פשוט הוא דהאי דעייל ונפיק אזוזי משום דלא גמר ומתני הוא וק"ל:
ועל מה שהשוה הרב אחי וראשי ז"ל סברת הרשב"א ז"ל לסברת הריטב"א דדוקא בהתנה בעת חזרת המעות אבל מסתמא לא אכיל המלוה כוליה פרי' אחר המח' רבה מכת"ר לא הבנתי דבריו דמה יענה לתשובת הרשב"א ז"ל שהביאה מר"ן ז"ל ביו"ד סי' קע"ב שכתוב בה ומ"מ כל גואל לחצאין אין המלוה נגרע מהפירות כלום אלא אוכל הוא פירות מהמשכונה עד שיפרענו פרוטה אחרונה דכולה משכנתא אשתעבידא ליה לכולה מלוה ואנו רואים המעות כאילו הם פיקדון עד שיפרע הכל וכו' עכ"ל דלדבריו מאי כל גואל לחצאין שכתב הרשב"א ז"ל דמשמע לפחות שיש שני מיני גואלים לחצאין ואוכלים כל הפירות ולדברי קדוש לא יש כ"א אחד:
ועוד מאי האי דקאמר ואנו רואים המעות כאילו הם פיקדון ולדברי קדוש אדעתא דהכי קבלם מתחילה ע"מ שלא יחזור לו כלום מהמשכונה והרי הם אצלו בתו' פיקדון ומאי אנו רואים כאילו דקאמר הרשב"א אלא ודאי הדבר ברור כמ"ש הרב דברי יוסף דפליגי הריטב"א והרשב"א ז"ל דלהרשב"א ורבנן דעמיה סברי מרנן דאפי' קבל המלוה המעות בסתם עכ"ז אוכל הוא כל הפירות עד דפרע ליה עספ"א ובלא"ה כבר הרב ישמח לב ז"ל הביא תשובת הרשב"א ז"ל דסי' ר"ץ דמינה מוכח דאיירי הרשב"א אפי' בסתם:
ומה שחלק הרב חי"א ז"ל בין משכנתא דלא נפיק מינה איסורה למכר היינו לנד"ד שכתב דבקבלת המעות נתבטל המכר הרא' אבל בנד"ד שכתבנו לעיל דבקבלת מקצת מהרבה בתוך זמנו לא נתבטל המכר הרא' וגם הרב הנז' מודה לא שייך החילוק הנז' והדר דינא או לאכול כל הפירות עספ"א או לפחות כנגד מעותיו וק"ל:
ועל מ"ש הרב חי"א ז"ל ואפ' אם נימא דנד"ד אין זה אלא אבק רבית דקי"ל דאינה יוצאה בדיינין ואי מסלקינן ליה בלא זוזי אפוקי מניה הוא וכמ"ש רבי' הטור סי' קע"ב דהתם מיירי לגבי הקרן אבל הכא היינו תובעו במה שחייב לו מן השכי' דהוי רבית לפי טענתו של הלוה וכו' עכ"ל ולא ידעתי השגת הרב ישמח לב עליו בזה דכל עצמו הוא דן על שכי' השני אלפים קרן שנשאר לו אבל הקרן ודאי שחייב ליתן:
מ"מ דבר זה לא שייך לנד"ד חדא שכבר פרע לו הלוה למלוה בתורת שכי' מדי שנה בשנה ואדעתא דהכי קבלם בתורת שכי' ואם אתה מוכר לו מן הקרן שלו מה שכבר אכל בתורת שכי' אפוקי מניה הוא וכמ"ש רבי' הטור סי' קע"ב וז"ל ואי הוה מסלקינן ליה בלא זוזי הוי כאילו מוציאין ממנו שמתחילה לא אכלו בתורת פרעון חובו הלכך לא מסלקינן ליה בלא זוזי עכ"ל וזה הדין מוסכם לכ"ע וכמ"ש מור"ם בסי' קע"ב וז"ל ובכל מקום דהמשכנתה הוי אבק רבית אם בא הלוה לנכות למלוה הפירות שאכל לא מנכינן ליה דהואיל והמשכנת' הוי ברשות המלוה שלוה עליה מתחילה אילו מנכין ליה מחובו הוי כאילו מוצאין האבק רבית ממנו בדיינים עכ"ל ופירש הש"ך ז"ל בד"ה דהואיל וכו' וז"ל כלו' דלא דמי לדעיל סי' קס"ו (דכתב מר"ן יש אומרים דמנכינן ליה וכתב מור"ם ז"ל דכן עיקר] דהכא המשכנתא היא בתחילה ברשות המלוה שלוה עליה עכ"ל וכ"כ הט"ז ז"ל הנה נתבאר דנדון דידן שכבר אכל בתורת שכי' כ"ע מודו דלא מנכי' ליה וגם הרב אחי וראש ז"ל מודה בזה כנז' בדבריו ע"ש:
ועוד דלענ"ד טעם נכון יש במה שנוהגים העולם לקנות בחזרת השטר וכמ"ש רבינו הטור סי' רמ"ג בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דרבנן סברי דבחזרת השטר לא נתבטלה המתנה ורשב"ג סבר נתבטלה המתנה, ואע"ג דקימ"ל כרבנן ובחזרת השטר לא נתבטלה המתנה עכ"ז אמינא דנהוג עלמא כרשב"ג ואע"ג דהרא"ש ז"ל בפסקיו לב"ב דקס"ט כתב דאפי' לרשב"ג דס"ל דבחזרת השטר נתבטל המקח היינו בשטרי קנין דוקא ומשום דס"ל לרשב"ג אותיות נקנות במסירה לבד אמנם בשטרי ראיה כגון בשטרי דידן גם לרשב"ג חזרת השטר לא מבטל הקנין שהרי אפי' הקונה הרא' לא קנה בזה השטר עכ"ל. מ"מ הני שטרי מכר דידן שטרי קנין הם כמ"ש מר"ן הש"ע סי' קצ"ה ס"ג ומבואר בהר"ן ז"ל הטעם כיון שכותבין ומכרתי והעברתי וכו' וכן אנו כותבין וגם כותבין בפירוש וקנה בשטרא דינא ובכסף שקבלתי ממך מבלי שתצטרך לשום קנייה אחרת שבעולם פשוט הוא דשטרי קנין הם וכיון שכן אמינא לענ"ד דהכי נהוג עלמא כרשב"ג דבחזרת השטר קנה דאותיות נקנות במסירה לבד וכמ"ש הרא"ש ז"ל לסברת רשב"ג ומנהגם מנהג נכון ע"פ הדין והוא דלא מלבד דרבי' ישעיה ורשב"ם ז"ל פסקו כוותיה אלא גם לדידן דלא קימ"ל יש להביא ראיה ממ"ש מהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' ש"פ מדיני מנהגי הסוחרים וז"ל ומטעם זה יועילו דרכי ההקנאות הנוהגים הסוחרים אעפ"י שאינם כתובים בתורה ואינם מן הדין אלא שכיון שנהגו כך הו"ל שכל א' מתנה עם חבירו שכאשר יהיה כך יתקיים כך ואדעתא דהכי נחתי וסלקי ומטעם זה אמרו בגמ' בפ' איזהו נשך א"ר פפא משמיה דרבא האי סטימותא קניא למאי הלכתא רב חביבא אמר למקני מניה ממש ורבנן אמרי לקבולי עליה מי שפרע ובאתרא דנהיגי למקני מניה ממש קני ופרש"י ז"ל ובאתרא דרגילים למקני שרגילים לרשום ע"מ שבדב"ז תהיה קנויה לו כאילו משך קני וכ"כ המימרא הנז' הרי"ף בהלכותיו וכתב הנמק"י ז"ל וז"ל וכתב הרשב"א שמעינן מהכא שהמנהג מבטל את ההלכה בכל כיוצא בזה שכל דבר שבממון עפ"י המנהג קונים ומקנים הלכך בכל דבר שנהגו התגרים לקנות קונים ע"כ, וכן הביא הרב המגיד פ"ז מהל' מכי' עכ"ל. וכ"כ הרב מטה שמעון ס"ג בתשו' סל"א אהל יצחק סי' קט"ז שעות דרבנן סי' י"ד ומבואר ברבי' הטור ומר"ן ז"ל בש"ע סי' ר"א ועיין שם בבה"ט שכתב משם רש"ל דגם בקרקע מהני והיכא דנהגו גם בקרקעות להדיא כ"ע מודו דקנו וכן העלה הגאון החק"ל ז"ל בח"מ ח"ב סי' א' ומייתי לה ממר"ן ז"ל בס' אבקת רוכל סי' פ' ומדברי הרשב"א ותה"ד ז"ל וכתב אין ספק דהכי נקטינן לדינא דאין חילוק בין קרקע למטלטלין דכולהו קנו, אמור מעתה דבנד"ד הני ספק ספיקא דטעמא הוי דקונים בחזרת השטר וכאמור ספק דטעמא הוי משום דקונים בכספא ואת"ל דקונים בכספא דילמא הלכתא כהנך רבוואתא דקאמרי דלא קנה אלא כנגד מעותיו ודילמא דנהוג עלמא דלתרוויהו קנו בכסף ובחזרת השטר ובחדא מנייהו לא קנה והא דידן עדיפא ממ"ש מר"ן הש"ע ח"מ סי' של"ז סעי' ד' גבי פועל דאם אכל לא מפקינן מניה דאפי' התם דהוי ספק שקול לא מפינן מניה ולא מנכינן ליה וכ"ש בנד"ד דאיכא כמה ספיקי להיתרא בלי ספק ששום בעל הוראה לא יסתפק בזה
ועל מ"ש הרב חי"א ז"ל דהשתא אמור יאמר המלוה דאדרבא מטע"ז הוא רוצה לגבות כל השכי' במושלם ככתוב בשטר להציל עצמו מסרך רבית. ודחה הרב הנז' כיון דמחוייב המלוה לחזור ולמכור לו לחשבון המכר הנז' קבל המעות וגם על המלוה להקנות וכו' ומג' שהחזיר לו רובא וכו'
הנה הרב עצמו הודה דאי ליכא שום חיוב על המלוה להחזיר ללוה כנד"ד יכול הוא המלוה לטעון ולומר דעמ"כ קבלתי שאוכל כל הפירות והנך מעות פיקדון הם גבאי וגם על התנאי כתב ומה גם שהחזיר לו רובא ואם היה מתני שיאכל כל מפירות לא הוה יהיב ליה גם בזה הודה עפ"י הסברא כיון דיהיב ליה רובא לא מקבל מניה ש"מ דהיכא דיהיב ליה מעוטא הדר דינא דהמלוה שלא קבל כ"א המיעוט לא מקבל ע"מ להחזיר כל המקח וישאר קרח מכאן ומכאן לא קרן ולא פירות וכמש"ל באופן דבנד"ד שאין על המלוה שום חיוב להחזיר וגם לא קבל כ"א מעט מהרבה ובתוך זמנו דלא מצו תבע ליה כנז' הא ודאי דלא קבלם אלא אדעתא דלאכול כוליה פירי ורואין אנו מה שקבל כאלו הם פקדון אצלו כנז"ל וק"ל:
ומעתה הגם שנאמר דנד"ד דמי למ"ש מר"ן ז"ל ביו"ד סי' קע"ד ס"ד וז"ל מכר לו שדה ונתן לו מקצת אם אמ"ל מוכר ללוקח קנה כשיעור מעותיך כל א' מהם אוכל פירות כשיעור מעותיו ע"כ עכ"ז לא שייך בנד"ד לדחויי מה שדחה הרב הנז' והוא דמה שדחה הרב דהכא נעשה הדבר בסתם ולמאי שנתבאר הא ודאי שהקנה לו הקג"מ וכו' והשאר זקף עליו במלוה הכא בנד"ד אדרבא הסברא היא להפך דעל הסתם אמרי' דלא הקנה לו כלום וכנז' ומה שדחה דהכא הלוה הוא שהתנא וכו' הנה בנד"ד להפך המלוה הוא שכתב ע"ג שטרו קבלתי שלשים ליראס ונשאר לי שבעים ליראס לבד השכי' הנז' הורה בזה במ"ש לבד השכי' או כוונתו על כל השכי' הנז"ל או כוונתו על השאר כדי לצאת י"ח הרב ה' שאמר שאמר שצריך להתנות בפירוש כאשר הבין הרב בדברי מר"ן ז"ל ונקיט מיהא חדא דעל השא' שעדיין לא נפרע מקבל הוא שכי' עספ"א דתפס' מועט תפס' מרוב' לא תפסת:
ומ"ש הרב חי"א ז"ל ועוד טעמא אחרינא לא דמי כלל לההיא דהתם והוא דהתם מכר לו בלתי עורמה וליתיה בחזרה וכו' משא"כ בנד"ד וכו' ע"כ, אחר המח"ר לא יצדק דברי קדוש אלא אם יהיה המכר בהטבה אבל בנד"ד שמכר הלוה מכר מוחלט לצמיתות ולחלוטין בלתי שום תנאי לא בשעת המכר ולא אח"ך והגם שהאמינו הלוה למלוה שיחזירנו לו ואפי' הבטיחו בדברים בשעת המכר שיחזירנו לו עכ"ז כל שאינו מוכר על תנאי מכר מוחלט מקרי ואם רצה להחזיק בו לעצמו הרשות בידו וכמ"ש הרב חק"ל בכמה מקומות וכמ"ש הרב דברי יוסף ז"ל משם המבי"ט ז"ל וגם לע"ע שקבל מקצת המעות ורצונו למכור ללוה כנגד מעותיו הר"ז מכר מוחלט הוא בלתי שום חזרה ודמייא ממש לההיא דמר"ן ז"ל וכפ"ז נסתר מחמתו מה שדחה הרב תשובת הרב דברי יוסף ז"ל דגם בנד"ד נעשה הדבר ונגמר לפו"ד בלתי שום איסור חלילה והוי ממש כההיא דדברי יוסף בלי ספק וכמ"ש וצו"י י"מ וימ"ן בש"א לחדש הרחמים שנת התרמ"ד לפ"ק:
הצב"י וידבר
דוד סלי"ט