וידבר דוד· רבי דוד ועקנין
חושן משפט · סימן ו
עמדו לפנינו לד"ת שתתעלה יורשי הרב כמהר"ש עבאדי ז"ל ותבעו ליורש הרב עזרא חיים הכהן דוויך ז"ל אודות שטר הודאה שביד יורשי הרב כמהר"ש עבאדי ז"ל וזה נוסחו, מוד"א החו"מ הודאה גשו"ק כתחז"ל שיש תחת ידי נייר אחד לוזא ממלכות נימסא הנומרו שלו ארבעה עשר סיריא שלו אלף וחמש מאות והוא משותף ביני ובין כמהר"ש עבאדי הנז"ל כי קנינו הנייר הנז' אנו שנינו ובע"ה כשיעלה הגורל ולאשר יזמין האלי"ת ריווח וקרן הכל בשותפות ביני ובינו חלק כחלק, ואני מודה שהנייר הנז' הוא תחת ידי ובכל עת שיעלה לי ריוח והוא מהנייר הנז' אודיעו ויהיה בריוח וקרן דין חלוקה וע"ד אמו"ץ ח"ש פעיה"ק טבת"ו והשו"ב וקיים וחתום עליו עזרא חיים הכהן דוויך ס"ט ותובעים יורשי הרב כמהר"ש עבאדי ז"ל חלקם בנייר הנז' אשר כעת שמענו וראינו שהוא יוצא מתחת יד אחר, ויורש הרב חיים עזרא הנז' טוען שכן צוה לו אביו שהוא שלו ואין לאחר חלק בו. והרבו טענותיהם כמפורש יוצא בכתב ידם במקום אחר:
תשובה לכאורה היה נראה דכ"י הנז' אינו מועיל לפו"ד והוא ממ"ש רבי' הטו"ר ומר"ן ז"ל ח"מ סי' ס"ה סעיף כ"ב וז"ל, מי שמת ונמצא באחד משטרותיו מכתב ידו שטר זה חציו לפלוני אין לאותו פ' חלק בו והיא תשובת הרא"ש כלל ס"ח סי' ס"ה, וביאר שם הטעם ואפי' אם היה או"ל בפני עדים זה השטר חציו שלך אם לא הוה אומר אתם עידי יכול לומר שלא להשביע את עצמו אמר כן ואינו אמת ולא עדיף מה שכתב מאלו הודה לו בפני עדים עכ"ל. אמנם מור"ם בד"מ סק"ו הק' תשו' הרא"ש אהדדי דהכא כתב דאפי' בכתיבת יד יכול לטעון שלא להשביע ובסי' פ"ה הביא רבי' הטור בשמו שאם הודה בכ"י שחייב מנה לפ' או כ"י אחר והוא חתם עליו וחתימת ידו ניכרת דכולי האי לא עביד שלא להשביע עכ"ל. וכ"כ מר"ן ז"ל סי' פ"ז סעיף י"ז אלמא בכת"י אינו יכול לטעון שלא להשביע. ותירץ שאם נשאר הכ"י תח"י דהיינו שכתב ע"ג השטר ועדיין השטר תח"י בהא הוא דמצי טעין שלא להשביע אבל כתב ידו שביד חבירו אינו יכול לטעון שלא להשביע, והויא הודאה גמורה, וכ"פ בש"ע סי' פ"ז סעיף י"ז וכ"כ הבית חדש בשני סמנים, וכ"כ מהרשד"ם בחלק י"ד סי' פ' והרש"ך ח"א סי' ת"ב, וכ"כ כמה גדולים לחלק בכך והסמ"ע סי' כ"ז ס"ק מ"ב הק' על דברי מור"ם וז"ל, ואין להקשות דא"כ דהיינו שכ"י יוצא מיד חבירו פשיטא הלוא משנה וגמרא הוא דכל כ"י גובה מבני חרי וכמ"ש הטור והמחבר סי' ס"ט ותירץ דלא תימא דהיינו דוקא כ"י שכתב בו חת"י תעיד עלי כשע"ך או כתיקון השטר קמ"ל, ומהר"ם אלשך בתשו' סי' קל"א תריץ דההיא שכתוב על השטר חציו לפ' הוא הפך מה שכתבו העדים שהוא הלוה המנה, ולכן יכול לטעון שלא להשביע משא"ך בכ"י דליכא הוכחה איפכא והסמ"ע וכמה פוסקים מחלקים בענינים אחרים לפי שסוברים שאפי' עדיין הכ"י תח"י אינו יכול לטעון שלא להשביע אבל אם הכ"י ביד חבירו זהו דבר פשוט, וכמו שהקשה הסמ"ע לעיל נמצא לפי"ז כיון שכ"י יוצא מיד חבירו שכתוב בו אשר חצי הנייר של חבירו לית מאן דפליג דהוי הודאה גמורה, וגם שהודאתו אינה הפך הנייר שאין כתוב בו כ"א מוציא כתב זה, ולדעת מהר"ם אלשיך אפי' הוא עדיין חת"י הודאה גמורה. גם נלע"ד דהתם שכתב ע"ג השטר היינו בלא חתימה, משא"ך הכ"י שהוא בחתימת ידו הניכרת באופן דנד"ד שהוא בכת"י וחתי' הניכרת ביד חבירו כ"ע מודו דהויא הודאה גמורה. ומעתה מה שטען היורש שחתימת מר אביו יכולה להזדייף אינה טענה שהרי ניכרת לעיני הכל, וגם בפני עדים חתם, וגם כתב האפטרופ' שיש עדים אשר סמוך לפטוירתו היה כמהר"ש עבאדי ז"ל תובע אותו בנייר הנז' באופן אשר הודאת הכ"י הנז' הודאה גמורה היא וזכה כמהר"ש עבאדי ז"ל ויורשיו בחצי הנייר הנז', ועיין פ"מ ח"ב סי' כ"ו דאם הודה לשותפו אינו יכול לטעון שלא להשביע את עצמו, ועל האומדנות שטען הרבה תשובות בדבר, וחדא מנייהו אשר בנו הגדול של כמהר"ש עבאדי ז"ל הוא שהחביא אותו מאחיו הקטן כמו שעשה לנייר המלכות ששלח אותם למוכרם בעי"ק בירות יע"א בלי ידיעת האפטרופוס, ולא נראה בעליל לא לב"ד ולא לאפטרופוס, והרי עד בדבר כמהר"ש סתהון שמזה שנה וחצי הביא לו אברהם הנז' שטר הודאה הנז' והיה דוחה אותו ולא נראה לא לאפטרופוס ולא לב"ד, וא"כ אברהם בנו הגדול הוא שהטמין והחביא וזה פשוט:
אמנם במה שיש לעיין הוא מה שטען היורש שכן צוה לו אביו שהנייר הנז' הוא כולו שלו ואין לאדם חלק בו וכפי דבריו אין עליו כ"א שבועה שכן צוה לו אביו שהנייר הנז' הוא כולו שלו ויפטר, וכמ"ש רבינו הטור סי' רצ"ז והביאו מור"ם סי' הנז', אכן הרואה יראה מ"ש רבינו הטור סי' רצ"ז וז"ל, אבל אם מעידים העדים שהפקיד בידו זה החפץ ורואין אותו עתה בידו אינו נאמן לומר החזרתי לך, ונתתו לי במתנה [סמ"ע או לקחתיו ממך] ול"מ אם הוא חי שמוציא מידו אלא אפי' מת מוציאין אפי' מן היורשים אפי' בלא שבועה אפי' לא ראו וכו' אעפ"י שאם היתומים בעצמם היו טוענין אבינו אמר שלו היה נאמנים וכו' וכתב מר"ן הב"י הכי איתא התם בפרק חזקת דתנן האומנין אין להם חזקה, אמר רבא ל"ש אלא שמסר לו בעדים אבל מסר לו בלא עדים מתוך שיכול לומר לו להד"מ כי אמר לקוח הוא בידו נאמן. מתיב רנב"י אומן אין לו חזקה אומן הוא דאין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה, היכי דמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא. וקתני אומן אין לו חזקה תיובתא דרבא תיובתא. וכתב הרא"ש ז"ל הילכך בין מסר ליה בסהדי בין מסר ליה בלא סהדי לית ליה חזקה, אבל אחר מסר ליה בסהדי לית ליה חזקה, ולא יכול למימר הדרית וזבנית ממך, ואי אפקיד גביה בלא סהדי אית ליה חזקה, ואי אמר זבנתיה נהלי מהימן ובהא דאמרי' לית ליה חזקה בין אומן בין אחר ה"מ היכא דראה כדתניא ראה עבדו או טליתו ביד אחר ואמ"ל מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום אבל אם לא ראה אע"ג דמסריה ניהליה באפי סהדי מגו דאי בעי אמר אהדרת ניהלך מהימן, והא דאיכא בין אומן לאחר היינו היכא שמסר לו שלא בעדים אלא שיש עדים שזה החפץ היה שלו וראה עתה בידו בעדים. אומן לית ליה חזקה בדברים שהוא רגיל לתקן אבל אחר נאמן בדברים שאינם עשויים להשאיל ולהשכיר לומר לקוחין הן בידי אם לא מסר לו בעדים, אבל מסר לו בעדים וגם ראה בעדים בידו לא מהימן לומר לקחתיו ממך כיון דבתורת פקדון בא לידו, אבל אם לא ראה בידו אעפ"י שמסר לו בעדים נאמן לומר לקוחים הם בידי במגו דהחזרתים לך. דקי"ל המפקיד אצל חבירו בעדים א"צ להחזיר לו בעדים ונשבע היסת שלקחו במגו דהחזרתיו, דגם באותה טענה היה נשבע עכ"ל, וכך הם דברי הרי"ף שם לענין מפקיד ונפקד וז"ל הרמב"ם בפ"י מהלכות שאלה, הפקיד אצל חבירו בעדים ובאו עדים שזה החפץ שבידו הפקידו אצלו אין השומר יכול לטעון ולומר חזרתי ולקחתיו הימנו או נתנו לי במתנה לפיכך אם מת השומר מוציאין הפקדון עצמו מן היתומים בלא שבועה ע"כ. וכן העתיק מר"ן ז"ל סי' הנז' לשון הטו"ר כנז'. והשתא הכא בנד"ד שהפקיד אצלו בעדים דהודאת פיו כמאה עדים דמי וגם הנייר הנז' יוצא מתחת יד אחר וגם בנייר דהודאה הנז' כתוב בו סימן מובהק של הנייר הנז' דלא שייך שיהיה בנייר אחר שאינם עושים בעלי הגורל כ"א נייר א' מזה, א"כ הו"ל עדים וראיה וסימן מובהק א"כ אפי' היה אביהם קיים והיה טוען שלקחו או נתן לו במתנה אינו נאמן לכ"ע, ואם מת מוציאין מן יורשיו בלא שבועה כנז'. והא דראה בידו עיין מ"ש מור"ם סי' ע"ב סעי' י"ח שאם הוא מפורסם שהוא בידו אעפ"י שאין כאן עדים שראו בידו אינו יכול לטעון לקוחים הם בידי שהרי אין כאן מגו דהחזרתי דירא לשנות הידוע וגם אם יש ע"א שראה בידו והוא טוען לקחתי אינו נאמן דלית ליה מגו דהחזרתי דהו"ל מחוייב שבועה להכחיש את העד ואינו יכול לישבע שהרי מודה לו ולכן אינו נאמן וכן הוא דעת מר"ן בש"ע סי' ע"ב סעי' כ"ב וכתב הרב כרם שלמה אפי' לא ראו החפץ סמוך להעמדתם לדין אלא שראו החפץ ביד לוי אחר מות יעקב אביו אז לכ"ע לא טעני ליה מדי ומוציאין מיד לוי התכשיט ונותנין אותו ביד שמעון וא"כ טענת היורש הנז' שאמר שאמ"ל אביו שלו היא כיון שיש עדים וראיה כנז' אינה כלום, ואפי' מ"ש רבינו הטור והביאו מור"ם סי' רצ"ז שאם היורשים טוענים בריא שאמר להם שלו הוא נאמנים בשבועה היכא דליכא עידי ראיה, נלע"ד דזה לא שייך בנד"ד שהרי כתב רבינו הטו"ר ומר"ן ז"ל סי' קל"ד סעי' ד' אם הטלית יוצאה מתחת ידי אחר ואמר בפני אמרת לאומן למוכרו לי ולקחתיו ממנו נאמן במגו שהיה אומר אתה מכרתו לי, אבל כשטוען שהאומן מכרו לו שאמר שאתה מכרתו לו אינו נאמן, ומ"ש אחר שאמר משם האומן אינו נאמן והיורשים שאמרו משם מורישם שלו הם נאמנים בשבועה, ולפי מ"ש הסמ"ע שם סי' קל"ד ס"ק י"ב דהכא מיירי דאיכא עדי ראיה ומשו"ה אף אם נאמין לדברי הלוקח שהאומן אמ"ל שקנהו מ"מ האומן גופו אינו נאמן שקנהו היכא דראינוהו בידו אתי שפיר דהכא בסי' רצ"ז גבי היורשים ליכא עדי ראיה אבל לפי מ"ש הרב הש"ך שם ס"ק ה' דכתב משם הרשב"א ז"ל דאפי' בלא עדי ראיה שהלוקח עומד במקום עדי ראיה א"כ חזרה החקירה לדוכתה, וראיתי להרב כרם שלמה סי' ע"ג שכתב לחלק בין אם טענו היורשים אמר לנו אבינו שלו הוא ובין אמ"ל שלקחו אם אמרו אמ"ל שלקחו הגוי דינם כמ"ש בסי' קל"ד במי שלקח מן האומן ואמר שאמ"ל האומן שלקחו שאינו נאמן, ואם טענו אמ"ל שלו הוא נאמנים בשבועה ופי' החפץ זה שלו הוא ר"ל שלו הוא מעולם א"כ בנד"ד ממ"נ אין טענת היורש כלום אם פי' דבריו הוא שהוא מעולם ואין לשום אדם חלק בו הרי כ"י מכחישו שיש לחבירו חלק בו ואם פי' דבריו שלו הוא שחזר ולקחו אינו נאמן כמ"ש באופן הנלע"ד ע"פ התשו' הנז' שזכו יורשי הרב כמהר"ש עבאדי ז"ל בחצי הנייר הנז' ומחוייב היורש הנז' ליתן להם חציו באין או"ד וצ"י יצ"מ וימ"ן אכי"ר:
הצב"י וידבד
דוד סלי"ט