אור ברסלב
וידבר דוד חושן משפט › סימן ה

וידבר דוד· רבי דוד ועקנין

חושן משפט · סימן ה

סימן ד

שאלה כה"ר אהרן מרגליות ז"ל היו לו בתים וחצרות סמוכים זל"ז בנויים ומשוכללים והיה לו חלון א' פתוח מבית א' להחצר השניה שלו ויש לחלון הנז' דלת של זכוכית ואח"כ מכר כהר"א הנז' חצר אחת מהנז' אשר החלון הנז' פתוח לה לה"ר משה מרדכי ז"ל ואחר המכר הנז' נשאר לו הבית השניה שיש בה החלון הנז' והחלון הנז' נשאר פתוח כמו שהיה קודם המכר יותר משלשה שנים ואח"כ מכרה אל' כה"ר משה ה' הבית והחצר שקנה בעלה הנז' לה"ר מרדכי זאב נר"ו ואח"כ מכר כהר"א מרגליות ה' ז"ל הבית והחצר השניה שיש בה החלון הנז' לכה"ר בכור בוחבוט נר"ו ולע"ע עמד כהר"ם זאב הנז' נר"ו ורוצה לסתום החלון הנז' או להזיקו לבעל החלון הנז' בעשן בלי שום הרחקה באומרו כי אין לזה חזקת חלון וכה"ר בכור הנז' משיב ע"ז שיש לו חזקת חלון מכמה טעמי תריצי חדא שהר"א הנז' כבר החזיק בחלון אחר המכר הר"א יותר משני חזקה ועוד שהחלון הנז' צריך לבית ואדעתא דהכי לא מכר כדי לסתום החלון הצריך לו את"ל דע"מ כן מכר דילמא חזר ולקחו ממנו והראיה שעדיין הוא פתוח בלי שום המחאה ע"כ:

וע"ז השיב הרב המופלא אב"ד דק"ק אשכנזים נר"ו תשובה שלמה וז"ל לראיה ביד בעלה כה"ר מרדכי זאב נ"י אשר קנה הדירה מהאלמנה מ' רחל חנה ת"ם אשר קנה המנוח כה"ר משה מרדכי ז"ל מאת הר"א מרגליות ז"ל בדבר החלון הקטן שבכותל המפסיק בין הבית של הר"א מרגליות ה' ז"ל ובין בית הרמ"ז הנז' נר"ו שהחלון הקטן הזה סתום הוא במחיצה של זכוכית מיום שקנה הרמ"מ ה' מהר"א מרגליות הנז' ז"ל והרמ"ז הנז' נר"ו יש בידו מכתב ראיה שחצי עובי הכותל שלו א"כ לפי הדין יכול לבנות על חצי עובי הכותל הנז' ולסתום החלון הנז' כי ידוע שהר"א הנז' לא קנה זכות החלון בחזרה ואם קנה לא היה מניח הכתב תח"י הרמ"ז הנז' מלבד זה המוכר הנז' הוא הר"א מרגליות הנז' ז"ל והוא עצמו מכר החצר הנז' לבעלה של האלמנה הנז' ושייר הבית לעצמו ומוכר בעין יפה הוא מוכר כמ"ש מר"ן הב"י ז"ל סי' קנ"ד בכהאי גוונא יכול הקונה חצר לבנות בפני חלונו של בית המוכר ואף הי"א דשם מודים בנד"ד למר"ן ב"י כאמור עיין ט"ז שם באופן שאין ספק בנד"ד וחלון הקטן הנז' אין לו חזקת חלון כלל ועיקר עפ"י ד"ת ויכול לעשות עשן בחצרו תחת החלון הנז' וכ"ש שאין צריך הרחקה ד"א כשירצה לבנות בחצרו כי החלון הנז' צריך שיהיה סתום אך חלל החלון ה' שייך לפנים להבית של הר"א הנז' עכ"ל, וחתום על הנז' כה"ר אברהם צבי הלוי נר"ו, ועתה יורנו המורה לצדקה איזה הדרך ישכון אור ויבא שכמ"ה

תשובה יציבא מילתא שלא היה בדעתי ליטפל בענין הנ"ל יען כבר דברתי פה אל פה עם הרב המורה הנז' נר"ו לעשות שלום ביניהם ברם כשראה כה"ר בכור הנז' שיש פסק דין בין הרמ"ז הנז' כנז' והרמ"ז הנז' צועק במרה שה"ר בכור הנז' לא ציית לדינא ע"כ הכריחוני לשנות פרק זה ולחוות דעתי הקלה כמות שהיא ובהורמנימייהו דרבנן קדישי אלה ראשי קא נחיתנא לערוך שלחן לפני מלכים יושבים ראשונה לראש פנה והמה יגידו את דבר המשפט באמת ואמונה וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:

הנה עיקרא דהאי מלתא איתא בגמרא דב"ב ד"ז וזהו לשון הגמרא הנז' מעשה בהנהו תרי אחי דפלגי בהדי הדדי חד מטיה אספלידא (פירוש טרקלין) וחד מטייה טרביצא (פירוש גינה) אזל דמטייה טרביצא וקא בני אשיתא אפומא דאספלידא אמ"ל אידך קא מאפלת עלי אמ"ל בדידי קא בנינא ע"כ, ופרש"י ז"ל בד"ה בדידי וכו' בשלי אני בונה ואתם איין לך עלי חזקת אורה של שלש שנים דהשתא הוא דפלגינהו עכ"ל, והרב הנמק"י ז"ל הביא דברי רש"י ז"ל הנז' בההיא דאחין שחלקו בסוף ד"ה ולא אמת המים וז"ל ומיהו כי אמרינן אין להם חלונות זע"ז פרש"י ז"ל דדוקא בשלא החזיק בחלונות ג"ש אחר החלוקה אבל אם החזיק מעכב עליו שלא לבנות כנגדו וטעמא דמלתא משום שמחל דאל"כ הו"ל למחות ולומר איני מוחל לך בפתיחת החלונות שתחזיק עלי בהם ולזה שכתבנו הסכימו הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל עכ"ל, וכ"כ בעל העיטור ז"ל בהלכות חלוקת קרקעות וז"ל ובפ"ק דב"ב אמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להם חלונות זע"ז וכו' והזהרו בהם שהם הלכות קבועות והלכך בונה כנגדו ודוקא בדלא אחזיק בתר חלוקה אבל אחזיק ג"ש הויא חזקה בטענה ודוקא שחלקו ירושה א' אבל חלקו שני ירושות זו בפני עצמה וזו בפ"ע והאחת יש לה שעבוד על חברתה יש להם חלונות זע"ז כמו שהיו בתחלה עכ"ל:

ומ"ש הרב בעהע"ט ז"ל הנז' הויא חזקה בטענה היינו טענת מחילה דכיון ששתק מחל וכמ"ש הרב הנמק"י ז"ל כנז' דטעמא הוי משום שמחל ומדכתב הרב הנמק"י שכן דעת הרשב"א ז"ל כנז' ובתשובות הרשב"א ז"ל שהביא מר"ן סי' קע"ג הוזכרו דברי בעהע"ט והחכים הרשב"א ז"ל לדעתו אלמא דטעמא דבעהע"ט ז"ל הוי משום מחילה וכמ"ש הרב הנמק"י ז"ל וכן פסק הגאון שהביא דבריו רבינו הטור סי' קנ"ד סעיף ט"ל וז"ל שני אחים שירשו קרקע ולא' נפל החצר החיצון ובו אמת המים וכו' וטען הפנימי שכבר החזיק בהעברת המים על החיצון דכיון ששתק ולא מיחה מחל לו והויא חזקה מיד, ומה שטוען שלא הניחו לעבור אלא דרך שאלה אינה טענה אלא מסתמא כיון ששתק מחל, ומה שטוען שלא ידע שהיה לו למחות לא מהימנן ליה ועוד אפילו לא ידע מחילה בטעות כי האי דלא מוכח מלתא דבטעות הואי הויא מחילה עכ"ל, והגם שמר"ן ז"ל בס' ב"ה גמגם בתשו' הגאון וכתבו הפוס' ז"ל שמר"ן ז"ל חולק ומשום הכי השמיט תשובת הגאון בספר הקצר, עיין כנה"ג מ"ק סי' קנ"ד הגה"ט אוצ"א צ"ב ומ"ב סי' קע"ג הגה' ב"י אות ו' שכתב דלא חלק מר"ן על הגאון ז"ל אלא במה שכתב הגאון דמחילה בטעות כי האי לא מוכחא מלתא דטעות הוא דאדרבא מוכחא מלתא דטעות הוא כיון שהוא דין זר וכמ"ש בס' ב"ה אבל הב"ח יישב דברי הגאון וכתב דהכי נקטינן וכן נראה מדברי מורי הרב ז"ל ח"א והקשה מתשובת כמהר"י ן' הרא"ש ז"ל דסי' קע"ג ותירץ דשאני תשובת הגאון דאיירי שהחזיק אחר מיתת אביהם וחלקו דאע"ג דאחין שחלקו אין להם חזקה זע"ז לא דרך ולא וכו' כשהחזיק אחר מיתת אביהם וחלקו חזקתו חזקה וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה שהביא הרב"י ז"ל מחודשין א' עש"ב והרב לח"ש הלכות חזה"ב סי' ח' הסכים לדברי הב"ח הנז' וכתב דהכי נקטינן כתשובת הגאון אפי' במה שכתב דמחילה בטעות כנז' והביא ראיה ממהריק"ש ז"ל שכתב בשם מהרי"ל ז"ל ח"ב סי' ע"ג דהיכא דמספק"ל אי מחל משום דלא גמר מוקמינן ליה אחזקיה למחילה ולא אמרינן דבטעות הייתה עש"ב:

לענ"ד נראה דלא פליג מר"ן ז"ל אלא בכה"ג שכתב הגאון דחזקתו חזקה מיד וטענתו לא מוכח אבל בחזקת ג"ש אחר שחלקו אפי' טען שלא היה יודע שלא היה למחות אינו נאמן ואפי' מר"ן הקדוש אזיל ומודה בזה דאל"כ בטלי להו כל דיני חזקות שכל א' יאמר לא היה יודע שהיה לו למחות וק"ל:

וכן מוכח מדברי הרא"ש ז"ל שכתב ע"ד הראב"ד ז"ל וז"ל כתב הראב"ד ז"ל נהי דאין יכול לערער על סתימת החלון אם רוצה לבנות בפניהם מיהו כל זמן שלא בנה בפניהם אינו יכול לומר סתום חלונותיך אעפ"י שיש בהם היז"ר ואין דבריו נראין כלל דכיון שאין לו חזקה באורה היכי מצי עביד ליה היזק בראיתו ועוד דאיכא למיחש דלבתר תלת שנין טען בחזקה וכן כתב הרמב"ם ז"ל שצריך לסתום החלון עכ"ל הרא"ש ז"ל הביאו מר"ן הכ"מ פ"ב מה' שכנים ובב"י סי' קע"ג עש"כ:

נקטינן מדברי רבותינו הנז' דאפי' באחין שחלקו שאין להם זע"ז כלום עכ"ז אם אחר שחלקו החזיק בחלון הפתוח ג"ש חזקתו חזקה ואין יכול הניזק לבנות כנגדה בתוך ד"א ולא להזיקו בשום היזק שלא כדין וכ"ש בנד"ד דמהתם גמרינן כמ"ש הרמב"ם פ"ב מהל' שכנים ורבינו הטור ומר"ן ז"ל סי' קנ"ד דאם אחר שמכר החזיק בחלונו ג"ש זכה בחזקתו ואין הלוקח יכול לבנות בתוך ד"א ולא להזיקו לא בעשן ולא בשום נזק עכ"ד:

וכי תימא מאי חזקה היא זו כיון שאינו יכול לכופו לסתום חלונו כמ"ש מר"ן הש"ע ז"ל סי' קנ"ד סכ"ז וז"ל מיהו כל שלא בנה בפניהם אינו יכול לומר לו סתום חלונותיך אעפ"י שיש הז"ר א"כ הניזק מאי הו"ל למעבד הנה חקירה זאת כבר חקרוה שרים כמ"ש מר"ן הב"י ז"ל סי' קע"ג משם הרמב"ן ז"ל ומשם הרשב"א ז"ל והבי"ד לפסק הלכה הרב פמ"א ז"ל ח"א סכ"ו וז"ל וי"ל דכיוצא בזה הקשה הרמב"ן ז"ל על רש"י ז"ל גבי ההיא דאחין שחלקו אין להם חלונות וכו' ובפרק השותפין ד"ז פרש"י ז"ל דאין לו חזקה לענין שיכול לבנות ולהאפיל אבל אינו כופהו לסתום וכתב שאם חזקו דמהני והקשה הרמב"ן אמאי מהני כיון שאין כאן מחאה ותירץ דהו"ל למחות ולומר אני מוחה על חלונותיך שלא תחזיק עלי וע"ש וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל בח"ב סי' קצ"ח ודכוותה אמרו במס' בב"ב דל"ח ואי כורכמא דריסקא זבן ליה מאי הו"ל למעבד איבעי ליה למחוי ופרש"י ז"ל בתוך שלש שלא מכר לו אלא כי כורכמא דרישקא שלא נתן לו הקרקע לעולם וכו' וכיון שלא מיחה זכה הלוקח ה"נ בנד"ד כיון שהחזיק בעל החלון ואין כאן עידי מחאה זכה עכ"ל וכ"ז הוא להני רבוואתא דסברי מרנן דאינו יכול לכופו לסתום אבל לדעת הרא"ש ז"ל וסייעתו וכפי מה שהבין בדברי הרמב"ם ז"ל דסברי דיכול לכופו לסתום מיד הא ודאי כיון דלא מיחה החזיק:

ועוד טעם אחר יש בנד"ד והוא שהבית של כה"ר בכור הנז' צריכה לאור החלון הנז' ולרוח המנשבת ממנו שהוא רוח מערבי כידוע לבני העיר ובכה"ג לא אמרי' דהמוכר בעין יפה מוכר דלא עדיף הא דמכר מאחין שחלקו דמינה גמרינן שם מפורש יוצא בדברי רבינו הטור ז"ל וז"ל במד"א בתוספת אורה כגון אכסדרה שאורה רב אבל אם הוא בית שאין לו אורה יותר מהצריך לו אין צריך לסותמו והביאו מור"ם סי' קנ"ד סכ"ז וכתב דבחלונות הצריכים לבית אינו יכול לבנות כנגדם עכ"ל והרב חוט המשולש טור כ"א סי' ז"ן כתב דלאורה לאו דוקא שאין לו אורה זולתו אלא כל שמוסיף אורה בבית לאורה נקרא ולמד כן מדברי הרמב"ם ז"ל יע"ש א"כ בנד"ד דכ"ע יעידון יגידון דהחלון הנז' צריך לבית הנז' פשיטא דלא אמרינן דהמוכר בעין יפה הוא מוכר:

וכ"ת דשאני נד"ד שהחלון הנז' היה סתום בזכוכית וסתימתו סתימה ואינו יכול לפותחו וכמ"ש הרב הפוסק הנז' נר"ו לא ידעתי כוונתו בזה דאם בא לרמוז מ"ש מר"ן בספר אבקת רוכל דסתימת זכוכית הויא סתימא לגבי הז"ר והלא כתבו הפוסקים ז"ל הוב"ד בפ"ת סי' קנ"ד ס"ק ט' דההיא דמר"ן ז"ל אינו כמו הזכוכית שלנו שיכול להביט דרך הזכוכית להלן כעין עששית המוזכר במסכת ברכות דכ"ה אבל הזכוכית שבזמנו היה חוצץ בפני העין ורק היה מביא אורה אבל בזכוכית שלנו ודאי דיש בו הז"ר ואם כוונתו על מ"ש שם בפ"ת ששמע משם רב א' שאם היה חלון של זכוכית קבוע במסמרים לא יוכל לפותחו וכו' ע"כ לא מלבד דנד"ד לא היו לו מסמרים וכו' אלא הוא עצמו אצריכה עיון, ועוד דלגבי הז"ר איירי ולא לבנות תוך ד', ועוד תמיה לי טובה דמאי שנא חלון זה ממ"ש מר"ן סי' קנ' ס"ל במי שהיו לו חלונות על חצר חבירו סתומות מכמה שנים אלא שלא נפרצו הפצמין אם רצה לחזור ולפותחם הרשות בידו מאחר שלא נפרצה הפצמין וכ"ש זה:

אח"ך מצאתי כעין נד"ד ממש מפורש יוצא בדברי מהרשד"ם ז"ל ח"מ סו"ס רע"ט וז"ל מ"מ נלע"ד שעכ"ז הדין עם בעל החלון מטעם שהרי דין זה דהמוכר מקומו הוא מאחין שחלקו וכ' כנ"ל וא"כ אין להעדיף לנד"ד מההיא דאחין דאמרי' דדוקא בתוספת אורה הוא דאמרי' שאין להם חלונות זע"ז וכמ"ש הטור ז"ל בסי' הנז' וז"ל במד"א בתוס' אורה כגון באכסדרא שאורה רב אבל אם הוא בית שאין לו אורה יותר מהצריך דאין צריך לסותמו וכן הסכמת הפוסקים דכשאין לבית אורה יותר מהצריך לה שאין לסותמו א"כ בנד"ד אחר שאין לבית שער אורה הצריך אם היו סותמים החלון לכ"ע אין הראשון שקנה החנות יכול לסתום החלון וצריך להרחיק ממנה ד"א כדי שלא יאפיל וכ"ש בהצטרף סברת רבינו יונה ז"ל שכתב בההיא דאחין שחלקו דדוקא שפי' שלא היה העלוי אלא בשביל הבנין אבל בסתם היה דעתם גם על החלונות וא"כ לדעתו היינו יכולים לומר דאפי' באכסדרה לא יוכל לסתום הלוקח הרא' דהא לא עדיף מאחין שחלקו כנ"ל:

ועוד טעם ב' נראה שיש דין לבעל החלון שכיון שהחלון היה באופן הנ"ל שעדיין יש לו פצמין ומשקוף הו"ל כאילו היתה פתוחה לעולם ונמצא כבר החזיק ראובן המוכר על הלוקח הרא' בחלון וגילה דעתו שלא מכר בעין יפה כשמכר לסתום החלון וכיון שמכר עתה לשמעון י"ל מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וכשם שהמוכר הראשון היה יכול לומר שלא מכר לסתום וראיה לדבר שהחלון היה פתוח אחר שמכר לו יותר מג"ש כן זכיתי אני במקומו ואעפ"י שלא היה פתוח לגמרי פתוח מקרי כמ"ש הרשב"א ז"ל דכל שלא פרץ פצמין הרי הוא כפתוח עכ"ל הראה לדעת דאפי' התם שהיה סתום באבנים ועפר עפ"ז כיון שלא פרץ פצמין יכול לפותחו וכ"ש בנד"ד שהוא פתוח ועומד עוד היום שאינו יכול לבנות בתוך ד"א ולא להזיקו לא בעשן ולא בשום נזק והרי החלון הנז' בחזקתו באין או"ד כו"ע:

ועל מה שסמך ונשען הרב הפוסק נר"ו על הכ"י שתח"י הרמ"ז הנז' שיש לו חצי עובי הכותל, וגם כתב דאם איתא שקנה בחזרה לא היה מניח הכתב תחת יד הרמ"ז הנז' נר"ו:

תחילה וראש צריך אני להעתיק נוסח הכתב ה' וז"ן בדבר התביעות שהיה בין הר' מרדכי זאב ובין מרת חנה אשת חיים הענציס בענין הכותל שעל בית התבשיל של הרמ"ז הנ"ל הדין עם הרמ"ז הנ"ל שהגג שייך לו כי קנה מתהומא דארעא ועד רור"ק והרשות ביד הרמ"ז הנז' נר"ו לסתום לצד מערב של הגג הנ"ל במחיצה וכו' כדי להפסיק בין רשות גגו ובין הסוכה של האלמנה הנז' גם הרמ"ז הנז' יש לו חצי אבן מכותלי ביתו מהג' רוחות מזרח דרום ומערב והכותל הצפוני שייך לו לבדו ולהיות לראיה ע"כ הנ"ל ביד מרדכי זאב באתי על החתום בכ"ג תמוז התרמ"א ע"כ וחתום עליה הרב הפוסק הנז' נר"ו. והשתא הכא נחזי אנן מאיזה טעם זכה הרב המורה הנז' נר"ו להרמ"ז הנז' בחצי עובי הכותלים הנז' אם מטעם דסתם כותל שבין שני השותפים הרי הוא בחזקת שניהם וכמ"ש מר"ן ז"ל סי' קנ"ז והלא בסי' הנז' כתב אם אין בו דין חלוקה ולא נתרצה האחד לחלוק אלא ע"מ שיעשה חבירו כל הכותל אין לו תקנה אלא בשטר וכו' או שיש בו חלונות מצדו וכו' עכ"ל וכתב הסמ"ע ז"ל ס"ק י"ח אין בו דין חלוקה אורחא דמלתא נקט דאילו יש בו דין חלוקה מסתמא בונין אותו שניהם יחד עכ"ל וא"כ בנד"ד דהר' בכור הנז' יש לו שעבודים בכותל הנז' דהיינו החלון הנז' וצנור ומזחילה והרמ"ז ה' אין בכותל ה' שום שעבוד פשיטא ופשוט דלא אמרינן דהרי הוא בחזקת שניהם אלא כולו לבעל השעבודים וגם הרב המורה הנז' לא כתב בכתב הנז' כ"א כותל ביתו ולא כתב כותל החצר והיאך כעת חזר ודן על כותל שכנגד החצר שלא הוזכר בכתב הנז':

ואם זיכה להרמ"ז הנז' מטעם שכן הודה כהר"א מרגליות ז"ל בפני הרב המורה נר"ו שהרמ"ז הנז' יש לו חצי הכותל הנז' לא מלבד מ"ש לעיל שאינו כתוב בכתב הנז' כ"א כותל בית ולא כותל החצר אלא דהכתב הנז' זמנו כ"ג תמוז תרמ"א וכהר"א מרגליות ז"ל קודם לזמן הנז' כבר מכר החצר השנייה לכה"ר בכור הנז' נר"ו כמ"ש בשטר המכר שבידו וא"כ למה מועלת הודאתו אחר המכר ועוד קשה מאי האי דקאמר הרב המורה נר"ו דאם איתא דקנה בחזרה לא היה מניח הר"י תחת יד הרמ"ז הנז' והלא בזמן הכתב הנז' כבר מכר כהר"א מרגליות החצר השנייה שיש בה החלון ה' ובזמן המכר לא היה שום כתב ביד הרמ"ז ובזמן הכתב לא נשאר להר"א הנז' ז"ל שום זכות בהחצר השניה ומה לו לשאול ממנו הכתב:

ועדיפא מזו מוכח מדברי הפוס' ז"ל דאפי' שיהיה ביד הרמ"ז כ' שטר מקויים כראוי שצריך כהר"א ז"ל לסתום החלון הנז' עכ"ז טענינן ליתמי וללקוחות שחזר ולקח הימנו כיון שהיה החלון הנז' פתוח ברשות המוכר יותר משני חזקה ואח"ך מכר לכה"ר בכור הנז' נר"ו וכן מפורש יוצא בדברי מוהריב"ל ז"ל כלל ח' במי שמכר בית ואח"ך דר בה המוכר שני חזקה וטען המוכר שחזר ולקחה נאמן וכן טעני' ליורשיו עכ"ל עש"ב:

וכן מבואר מדברי הרשב"א ז"ל סי' תת"ף במי שנתן לחתנו חצר וכתוב בשטר המתנה מתהומא דאר' עד רור"ק ורוצה החתן לזכות גם בהחצר התחתונה והנותן היה דר בהחצר התחתונה ה' אחר המתנה ג"ש והיה טוען שמ"ש בשטר מתהומא וכו' טעות סופר והשיב הרב ע"ז דאע"ג דאית ליה מגו דאי בעי אמר חזרתי ולקחתיה הימנו נאמן וכו' ע"ש ופסקה מר"ן ז"ל בש"ע סי' ק"ס ס"ו בלי שום חילוק, הרי לך מבואר מדברי הרשב"א ה' ז"ל דאי טען הכי נאמן וכן מוכח ג"כ מתשובתו הרמתא שהביא מר"ן ז"ל סי' קע"ג ע"ש:

וכן פסק הרא"ש ז"ל בתשו' כלל צ"ח סעיף ח' וז"ל ולמדנו רבינו ראובן היו לו בתים רבים בעיר הזאת שהיו מקבלין מהם הפקידים שלו בכל שנה בשבילו ואחר מותו בא הנה בנו של שמעון ואמר שהבתים האלו הנקראים בשם ראובן שהם של שמעון אביו שנתנם לו במתנה ראובן היום יש כ"ה שנים ושיש לו בהם שטר מתנה מקויים בחותמיו וכו' תשובה כיון שהיו הבתים בחזקת ראובן אחר המתנה שלש שנים טוענים ליורשים כל דהוה איהו מצי למטען ואם היה קיים היה טעין אחר שנתתים לך חזרתי ולקחתים ממך והא מלתא טענינן ליורשיו והבא מחמת ירושה אין צריך טענה עכ"ל עש"ב:

נקטינן מדברי רבותינו הנז' דיכולין אנו לטעון אחר שמכרה חזר ולקחה הימנו היכא שהחזיק אחר המכר כנז' ואין לחו"ש במה שנשאר שטר המכר ביד הלוקח שהרי בכל הנדונות הנז' המפורשים בדברי רבותינו הנז' כולם שטרי מכר עדיין הם ביד הלוקחים ועכ"ז המוכר שהחזיק וטען שחזר ולקח או אנן טענינן חזקתם חזקה וא"כ בנד"ד נמי שהחזיק כמהר"א ז"ל המוכר הנז' אחר המכר ג"ש טענינן ללוקח שני שחזר הרא' הנז' ולקח החלון הנז' בחזרה וכמש"ל:

תו חזיתיה להרב מהר"א ששון ז"ל בתשובותיו ח"מ סקנ"ה שעמד בזה וז"ל הטענה הב' שטוען האב שחזר הבן ונתנם לו במתנה גמורה ושהוא נאמן שהרי החזיק בה כמה שנים והבן טוען שהרי יש בידו שטר המכר שמכר לו אביו ואם איתא שחזר ונתנם לו למה לא חזר ולקח הימנו שטר המכי' וכו' ועל זה השיב הרב הנז' ז"ל גדולה תשובה דבמה שנשאר שטר המכי' ביד הבן לא מעלה ולא מוריד ומייתי ראיה ע"ז ממ"ש בגמרא בפרק חזקת ד"ל ומה שפירש בה הרמב"ן ז"ל עש"ב. ואנכי איש צעיר תמיהא לי טובא מדוע לא מייתי ראיה מהנהו אשלי רברבי כמש"ל ואין לדחות ולומר דשאני הנהו עובדי לא הוו טעני הכי בהדיא שטרך בידי מאי בעי ולכך מייתי ראיה מהגמרא הנז' דקא צווח בהדיה והא נקיטנא שטרא דהוי דומיא דנד"ד דגם בעובדא דהרא"ש ז"ל הנז' מכח שטרא אתי בנו של שמעון לתבוע הבתים וכן בעובדא דהרשב"א ז"ל כנז"ל ועוד קשה במה שהקשה הרב הנז' ז"ל מדברי הרא"ש ז"ל בפסקים ותריץ דאם המוכר מוחזק פשיטא דלא מהני אותה טענה ע"ש אמאי לא מייתי ראיה לדבריו מדברי הרא"ש ז"ל בעצמו בכללים כמש"ל דאפי' הלוקח נקיט שטרא כיון שהמוכר מוחזק ג"ש מאי דנקיט שטרא לא מעלה ולא מוריד. ועוד קשה במה שהקשה הרב הנז' דברי הרמ"ה ז"ל אהדדי וכמו שהבין בו הרב הכנה"ג ז"ל סי' קע"ג אות ח' וז"ל והרמ"ה ז"ל כתב שאין לו חזקה וכו' אמר המאסף קשה דמתשובת הרשב"א ז"ל מוכח דמחלוקת זה תלוי בההיא דנחלקו רבוואתא בירד ברשות אם יש לו חזקה או לא ותימא שהרי הרמ"ה ז"ל כתב דיש לו חזקה וכמ"ש רבינו הטור בסי' ק"ן בשמו והיאך כתב כאן השואל בשם הרמ"ה שאין לו חזקה ונראה שלזה נתכוון מהר"א ששון ז"ל סי' קנ"ה וכו' עכ"ל וקשיא לי דאמאי לא קשיא להו לרבנן הנז' גם דברי הרא"ש אהדדי דהא באחין שחלקו ס"ל למר שאם החזיקו אחר החלוקה ג"ש הויא חזקה וכמו שמפורש בדבריו שהבאתי לעיל ואילו בסי' ק"ן כתב רבי' הטור ז"ל ומדברי א"א הרא"ש ז"ל ראה כדברי הרמב"ן ז"ל ושם מפורש דברי הרמב"ן ז"ל דהיורד ברשות אין לו חזקה לעולם והן קשה ג"כ דברי הרמב"ן ז"ל אהדדי מההיא דסי' ק"ן למ"ש מר"ן הב"י ז"ל בסי' קע"ג בשמו גבי אחין שחלקו וכפי מה שתלה הרשב"א ז"ל האחין שחלקו בההיא דירד ברשות וכמש"ל וא"ל דהרא"ש ז"ל והרמב"ן ז"ל סברי מרנן דהא דאחין שחלקו עדיפא מההוא דיורד בתורת משכנתא וכמ"ש הרב תורת חסד ז"ל סי' קפ"ה משם מהרימ"ט ז"ל דא"כ הוי סברתם הפוכה ממ"ש מסברות הרמ"ה ז"ל דבירד ברשות שכתב הרמ"ה ז"ל דהויא חזקה הם ז"ל כתבו דלא הויא חזקה ובאחין שכתב דלא הויא החזקה כתבו דהויא חזקה וצ"ע:

באופן מה שפסק הרב הפוסק הנז"ל נר"ו פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה וצי"ם וימ"ן אמן בסדר את והב בסופה ובשנת התרמ"ד וב"ה סי' טו"ב לא ימנע טו"ב להולכי"ם בתמי"ם לפ"ק פה עה"ק טברת"ו וקיים:

הצב"י דוד ואעקנין ס"ט

א"ה הי"ו יהי"ה עי' בס' מפי אהרן להרה"ג כמהר"א אלחדיף ז"ל חח"מ סי' ו' שהסכים ע"כ דברי הרב הפוסק הנז"ל זלה"ה להלכה ולמעשה עש"ב:

תוכן העניינים

וידבר דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה