אור ברסלב
וידבר דוד חושן משפט › סימן ד

וידבר דוד· רבי דוד ועקנין

חושן משפט · סימן ד

סימן ג

אנחנו חו"מ נדרשנו לחוות דעתינו בדברי הטענות שבין האשה מ' חוה לאה תם עם בע"ד כה"ר נח אשכנזי נ"י דהיינו שהאשה הנז' יש לה כיפה בחצרה וגג הכיפה הנז' עשוי לדירה דהיינו שהוא בשוה וראוי לתשמיש ולא משופע והוא נמוך קרוב לאמצעה של חצר וכה"ר נח הנז' יש לו חלון פתוח על גג הכיפה הנז' וכעת רוצה האשה הנז' לבנות מדרגות על גבי גג הכיפה שלה הנז' בריחוק מקום מן החלון הנז' יותר מד"א ולעלות בהם לגגים שלה לעת הצורך וכה"ר נח הנז' נ"י בעל החלון הנז' מעכב בידה באו' שעי"ז ניתוסף לו היזק ראי' ממנה או מן שכניה הדרים בחצר שלה הנז' בכל עת שירצו לעלות על הגנים ואף היא תשיב אמריה אליו כיון שהגג של הכיפה שלה ומשתמשת בו בכל עת שתרצה היא או שכניה הדרים בחצרה ואינה מוספת עתה שום בנין חדש או חלון חדש אלא גג הכיפה הרי הוא כמו שהי' וממקום שהי' ניזוק בראייה גם עתה הוא ניזוק ע"כ ומע' הרב הדיין של ק"ק אשכנזים הי"ו שרטט וכתב שיכול ה"ר נח הנז' נ"י לעכב עליה ועתה יורונו המורים לצדקה כפי מה שהדין נותן ויבא שכמ"ה:

תשובה התם שאלו הימים ימי המעשה אשר ימי החג הק' קרבו ויאתיון וטרודים אנחנו בצרכי החג ואין הפנאי מסכים לכתוב כל הדברים בעיקרן ובשרשן מ"מ הנלע"ד לענין דינא שיכולה האשה הנז' לעשות המדרגות הנז' ע"ג הכיפה שלה כנ"ל ובריחוק מקום ד"א מן החלון הנז' ולית מאן דימחי בידה ואמינא לה ממ"ש רבי' הטור סי' קנ"ג בשם רב"י ישעי' ז"ל וז"ל וכתב הר"ר ישעי' ז"ל וכ"ז לא מיירי לא בחצ' חברו שאין לו פתח ולא חלון אבל בחצ' של שותפין שיש עליו פתחים וחלונו' אם רוצה להוציא זיז לפני חלונו לשמש עליו לפני חלונו אין יכול למחות בו שהרי מחלונו רואה בו ומה יעשה לו היזק וגם לבנות כנגדו בלא הזיז אינו יכול לבנות מפני חלונותיו הילכך יכול להוציא גם הזיז עכ"ל, דברי ה"ר כמוה"ר ישעי' ז"ל הנז' הביאם רבי' הטור ז"ל בלי שום חולק וכ"פ מרן ז"ל בסי' קנ"ג בשם יש מי שכתב בלי שום חולק והרב מהר"ש יונה ז"ל בס' שי למורא דקל"ב כתב ע"ז וז"ל וק' דאעפ"י שיש לו חלונות הדין היה שלא יכול להוציא הזיז משום דמוסיף לו היזק ראייה דעד השתא לא הוה חזי ליה אלא כשהוא מהלך בתוך ביתו אבל השתא שמוציא זיז לתשמישי עומד עליו תמיד לעשות תשמישו על הזיז ויתרבה ההיזק ובשלמא אם יש לו פתח א"ש דכיון שהוא יוצא ונכנס בתוך החצר אין לך היזק גדול מזה עכ"ל:

הרי לך להדיא אפילו לדברי כמהר"ש יונה ז"ל שהק' לרבי' ישעיה ז"ל אזיל ומודה הוא שאם יש לו פתח ונכנס ויוצא בו שיכול להוציא הזיז הגם שמשתמש בו תמיד ומוסיף לו ההיזק כמ"ש ודון מינה ומינה לנד"ד ואפי' אין פתח משמש כניסה ויציאה ועי' מ"ש ה"ר פמ"א ז"ל ח"ב סי' ג' ע"ד הר"ש יונה ז"ל וז"ל ואינו מבין דבריו דמי יאמר לו דאף בלא הוצאת זיז ישב בחלונו ויזיקנו בהיזק ראייתו ויכול להכניס ראשו בחלונו ולהשקיף בכל הצדדין וכן אמרו במשנה איזהו חלון המצרי כל שאין ראשו של אדם יכול להכנס לתוכה וכו' דמשמע דכל שהחלון רחב שראשו של אדם נכנס לתוכה יש לו חזקה ואפי' יש לחלון זה מקלות של ברזל שאינו יכול להוציא ראשו לחוץ יכול להסירם ולהניחו פתוח כ"ז שירצה וכו' וכ"כ הריטב"א ז"ל בחידושיו פ' חזקת הבתים שיכול להסיר הדלתות ולהניחו פתוח וה"ה שיכול להסיר המקלות וזה פשוט חוזרני אל דברי כמהר"ש יונה ואומר דאף לדבריו מודה הוא שאם יש לו פתח בחצר וכו' דיכול להוציא זיזין לפני חלונו כ"ש שאין לבטל דברי רבי' ישעיה ז"ל מפני קישיותיו של מהר"ש יונה עכ"ל:

הרי שנתבאר להדיא שאם היה רואה בו מקודם באקראי וכעת רוצה לעשותו בקבע שיוכל לעשות ולהוציא הזיז ולהשתמש בו בכל עת שירצה:

דון מינה לנד"ד שלא הוסיפה שום בנין ולא שום הז"ר חדש יותר ממה שהיה מקודם דלית דין ולית דיין שאינו יכול לעכב עליה:

שוב ראינו שכ"פ ה"ר ד"מ ח"ב סי' ל"ז בנידון דידיה במי שהחזיק בחלון שבלמצנדרא שאינו בית קבוע לדור כו' ועתה רוצה לעשותה בית ועליה קבועים לדירה, והביא ע"ז מחלוקת הפוס' ז"ל מערכה מול מערכה וגם הביא תשו' הרמב"ן ז"ל וכתב עליה שבדברי הרמב"ן הנז' נראה מדברי המרדכי בפ' לא יחפור ובסו"ס צ"ח כתב ג"כ על נדון כזה וה"ר לחם שלמה ד' קכ"א כתב ע"ד ה"ר ד"מ הנז' נראה אשר דעתו לפסוק בההיא תשו' דהרמב"ן ז"ל ויכול לעשות מהלמצנדרא בית קבועה כיון שהי' לו חזקת היזק ראייה מקודם הגם שהיה באקראי מקודם וכ"ן מתשו' ה"ר בי"ד חוש"מ סי' פ"ה שהביא שם כל לשון המרדכי דפ' לא יחפור וגם ה"ר מהרח"ש ז"ל בתורת חסד סי' קפ"ח אזיל בשיטה זו וז"ל ולענין מה ששואל שראובן עשה אצטבא בורנדר"ו שלו נגד פתחו של שמעון ומזיקו בראייה איני יודע כונת שמעון בהמחאה זו כי לכאורה נר' דאין לו טעם וריח שהרי אם ירצה ראובן לכוין ראייתו בבית שמעון באותו מקום יכול לעשות כן גם שיסיר משם האצטבא ומהאי טעמא מותר לפתוח פתח כנגד פתח בחצר השותפין ובלבד שירחיק כל שהוא כמ"ש רשב"ם ז"ל והסכים עמו הרמב"ן ז"ל והכא שאין כאן פתח מחדש מאיזה טעם ירצה למחות עליו ואולי נאמר שחושש שמעון שעי"ז האצטבא יעשה ראובן קביעות מקום וישב בה כרצונו ומתוך ישיבתו שם יבוא להסתכל בביתו בלא כונה וכדאמרי' בפתיחת חנות נגד פתח ברה"ר דאסור דקביע תשמיש בעל החנות יותר מתשמיש פתח כנגד פתח וה"נ ע"י בנין האצטבא יהי' לו ישיבת קבע בזה המקום יותר ממה שהיה מקודם אמנם נלע"ד דמאחר שלא מצינו בגמ' מחאה כזאת אלא בחנות נגד פתח אין לאסור נמי כה"ג דהיזק ראי' דחנות הוא יותר גדול וקבוע תמיד שם כל היום כולו ואף אם ירצה ליזהר מלהסתכל בבית חבירו לא יבא מידו שהעין אינו ברשותו מהביט במה שאין רוצה בו משא"כ בישיבת האצטבא שהיא אינה תמידית וגם יכול לישב בה באופן שלא יתכוין נגד הפתח ממש וכו' באופן שאינו רואה ט' נכון להמחאת שמעון על ראובן בבניין האצטבא מחמת היז"ר ע"כ ודברי ה"ר מהרח"ש ז"ל הנ"ל הביאם ה"ר לחם שלמה ז"ל סי' הנ"ל וה"ר קנין פירות ערך נזקי שכנים וז"ל ראובן עשה אצטבא בורנדרו שלו נגד פתחו של שמעון ומזיקו בראייה אינו יכול לעכב בידו כיון שהיה רואהו מקודם אע"ג דהשתא הוא תמידי דדוקא חנות כנגד פתח הוא דאמרו דלא ומדהביאו הרבנים הנז' ז"ל דברי קדוש הנ"ז ז"ל ושתקו מוכח דהכי ס"ל:

נקטינן מכל האמור ומדובר לעיל מדברי הרבנים הפוס' הנז"ל שאם אינו מוסיף לו היזק ממקום אחר אלא ממקומו הראשון הגם שמתחי' היה באקראי עכשיו תדיר אינו יכול, לעכב עליו וכ"ש וק"ו בנד"ד דעליית המדרגות אינו תדיר והגג הנז' עשוי לדירה וניחא תשמישתי' שהוא נמוך וקרוב לאמצעה של חצר ואינה מוספת היזק ממקום אחר אלא ממקומה הראשון והוא באקראי כנז' בודאי שלא יקרא תוספת היזק כלל:

וגדולה מזו ראינו להרמב"ן ז"ל במיוחסות סי' צ"ב הביאה מר"ן ז"ל סי' קנ"ד וז"ל בגוף התשו' מה שטען שמעון שהיה מגולה אינך יכול לעמוד שם בגשם בשלג ועכשיו אתה נכנס שם בכל שעה וכו' אינה טענה וכו' ועוד שהטענה עצמה אינה טענה דכיון שאדם משתמש בביתיו ויכול להשתמש בהם בכל עת וזמן שירצה אין מן הדין שנאסר עליו שלא לקרות ביתו שאין אומרים לאדם שלא יתקן דירתו ובלבד שלא יוסיף שם פתחים וחלונות וחשש זה לא שמענו בשום מקום בגמ' ואדרבא לכאו' יראה היפך מזה בגמ' מדתנן פ' חז"ה לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין ואמר בגמ' מאי איריא לחצר השות' אפי' לחצר חבירו נמי לא מיבעיא קאמר ל"מ לחצר חבירו דלא אבל דשותפין יכול לומר לו סו"ס הא בעית לאצטנועי מינאי בחצר קמ"ל דעד האידנא בעי בחצר לאצטנועי פי' בחצר לבד אבל בבית לא השתא אפי' בבית נמי בעי לאצטנועי ממך כלומר אפי' כשאתה בבית צריך אני ליזהר ממך כי אתה מוסיף נזק שני אלמא דוקא כשיש עליו טענה שהוסיף עליו היזק מחדש ממקום אחר אבל מפני שלא היה רואה אותו אלא ממקום מגולה ועכשיו ממקום מכוסה הראוי לדירה בכל עת אין זו טענה דאל"ך היה לבעל הגמרא לחשוב ולומר כל הנזקין שישב דבר וכו' עכ"ל:

הראת לדעת אשר בהדיא כתב הר' שאינה נקראת טענה אלא דוקא כשהוסיף עליו היזק מחודש ממקום אחר אבל אם לא הוסיף הנזק ממ"א רק ממקומו הראשון אותה טענה אין בה לא ריח ולא טעם והרב פמ"א ח"א סי' פ"א הביא תשו' הנז' וכתב לכאורה נראה שדברי הרמב"ן ז"ל בעצמו סתראי נינהו מן התשו' לחידושיו ועוד כתב אשר כמה פוס' חולקים על תשו' זו ולאחר שהביא פלוגתא דרבוותא כתב וז"ל ובתשו' אחרת כתבתי ישוב לתשו' זו של הרמב"ן ז"ל ואינו סותר דבריו אדבריו גם הרשב"א והרא"ש ז"ל אינם חולקים עם הרמב"ן בתשו' זו גם כתבתי קצת ישוב לדברי הריב"ש ז"ל שנראים דבריו נגדיים לתשו' הרמב"ן הנ"ל ושם נתבאר הכל באר הטב היכי לידיינו דייני להאי דינא ע"כ ולבסוף מסיק וכתב ומיהו לאחר זמן רב בא לידי נדון זה וכתבתי שראוי לפסוק כדברי הרמב"ן ז"ל בהאי תשו' ושאין חולק מן הראשונים על דבריו והסכמתי דבריהם לדברי הרמב"ן ז"ל ואין חולק בזה כ"א הריב"ש יע"ש מ"ש ע"ז ומ"מ דברי תשו' זו אינה זזה ממקומה מצד הט' השני עכ"ל והט' השני הוא מ"ש לעיל:

אתאן לנדו"ד נלע"ד דכ"ע מודו ביה שאין בו שו"ד על מי יחול הספק דכל הנדונות הנ"ז שכתבו הפוס' ז"ל והצרכו לפסקים יש בהם דבר שיש להסתפק בו כגון ההיא דרבי' ישעיה ז"ל שעשה זיז חרס באויר החצר של השות' וכן ההיא דד"מ שהיה מוחזק בחלון שבלמצנדרא שאינו בית קבוע לדור בו ועתה רוצה לעשותו בית קבוע ועליה לדירה וכן ההיא דמהרח"ש ז"ל שהי"ל חלון גביה ולא הי' רואה ממנו כ"א באקראי ועכשיו בנה תחתיו אצטבא דבר חדש לישב בה בקבע וההיא דהרמב"ן ז"ל שהיה מקום פרוץ בלי מחיצות ורצה לעשות בית קבוע דבר חדש מה שלא הי' מקודם וכן ההיא דהריב"ש דסי' ת"ט שהביא ה"ר פמ"א ז"ל שהיא מנגדת לתשו' הרמב"ן ז"ל מיירי נמי שפתח חלון על גג הבית מה שלא הי"ל מקודם וכל הנדונות הנז' כיון שיש בהם דבר חדש איכא לספוקי בהו, כמ"ש והוצרכו הרבנים ז"ל לפסקים משא"ך בנד"ד שלא עשתה שום תוס' היזק ממקום חדש ולא בנין חדש כ"א מדרגות שעולות בהן לעת הצורך בלי שום קבע הא ודאי פשיטא ופשוט דכ"ע מודו שאין שכנה יכול לעכב עליה:

ומעתה אין צריך להשיב ע"ד הרב הפוסק נ"י שכל דברי הרבנים הנז"ל עומדים לנגדו ומה שדחה תשו' הרמב"ן ז"ל שהביא מר"ן הב"י בסי' קנ"ד כנראה שלא ראה מקור הדברים בגוף התשו' וכבר העתקנו גוף התשו' לעיל דמינה מוכח סתירה לדבריו ומה שהביא כדמיון ראיה מהסמ"ע סי' קנ"ט סק"ו הרואה יראה במפ' ז"ל ובפרישה ודרישה שם דאין הנדון דומה לראיה כלל, ומ"ש בטענה הב' שמחמת המדרגות יוזק ג"כ מבעה"ב הב' העולה על המדרגות לא ידענו מי גילה לו רז זה שאין בני החצר רשאין להשתמש בגג הכיפה הנז' ואין לבעה"ב רשות להשתמש כ"א הוא לבדו בכיפה הנז' שלו ולא שכניו, אטו כשנתנו רשות לבעל החלון לפתוח היה תנאי בניהם שלא יוכל לעלות על הגג הנז' ולהשתמש בו כ"א הוא לבדו ולא שכניו וזהו דבר שאין הדעת סובלתו:

ותא חזי מ"ש מור"ם ז"ל רס"י קנ"ד דאפי' שותף בחצר יכול למלאת ביתו אכסנאין ודיורין כל שאינו מוסיף בנין חדש אפי' יש לחוש מטעמא דחסרון קרקע, וכ"ש בנד"ד שאין לבעל החלון שום זכות בגג שלה כ"א חזקת חלונו הפתוח על גגה ולמה שהחזיק הוא שאינה יכולה לבנות כנגדו ולהאפיל עליו עד שתעשה הרחקה כפיה"ד, והמדרגות הנז' המה רחוקים הרבה מן החלון הנז' יותר מד"א של תורה, גם זה הגג הוא בשוה ונמוך וניחא תשמישתיה מסתמא אמרינן דינו כחצר להשתמש בו כל הדרים בחצר, ועיין מ"ש הרב דו"פ מ"ש בדברי הרמ"א ז"ל:

ומעתה אף אם ת"ל שבכל מה שכתבנו יש פלגותא דרבוותא מערכה מול מערכה מ"מ עין ל'ו ראתה להר' לח"ש סי' י"ו שכתב וז"ל היכא דאיכא פלגותא דרבוותא בנזקי שכנים מי המוחזק נפל המחלוקת בין הפוס' ז"ל די"א דהמזיק הוא המוחזק והוא דעת מהרא"י ז"ל בכתביו סי' קל"ז וכתב הכנה"ג ז"ל בסי' קנ"ג אות כ"א דמסתמא קאמר מהרא"י בין בהיזק מבורר בין בשאינו מבורר בין בנזק גדול בין קטן וכו' והסברא הב' היא היפך מזה שהניזק הוא המוחזק והיא ס' מהרשד"ם ז"ל הס' הג' היא ממוצעת דכל שהנזק מבורר הניזק הוא המוחזק, וכל נזק שאינו מבורר המזיק הוא המוחזק, והיא דעת מהריב"ל ומהר"א ששון ז"ל, הס' הד' היא דבנזקין גדולים כקוטרא ובהכ"ס ודכוותייהו הניזק הוא המוחזק בין מבורר בין שאינו מבורר ובנזקין קטנים המזיק הוא המוחזק בין מבורר בין שאינו מבורר עכ"ל:

נקטינן מדברי הפוס' הנז"ל דרובא דרובא ס"ל בדבר שאינו מבורר ולא הוי נזק גדול כקוטרא ובהכ"ס וכו' המזיק הוא המוחזק, ומה גם אם בונה בתוך שלו כמ"ש הרב כרם שלמה ז"ל סי' ג"ל ונפקא מינה לנדו"ד שאין ההיזק מבורר ואינו נזק גדול והוא באקראי ובונה בתוך שלו לית דין ולית דיין שהיא הנקראת מוחזקת:

ומעתה כל ישר הולך עיניו יחזו עפעפיו יבחנו שאין בטענות הר' נ"י הנ"ל שום טענה מספקת לעכב על האשה הנז' מלבנות המדרגות שלה, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר, הכ"ד החותמים פה עיה"ק טבריא ת"ו רועה צאן קדשים ער"ח ניסן התרנ"ה ובה ס"ט צדיק כתמ"ר יפרח לפ"ג והשו"ב וקים:

הצב"י

דוד א"א יעקב

ואעקנין סלי"ט הצעיר יעקב הכהן סקלי ס"ט מקום החותם הב"ד

וזאת תשו' הרב דיין האשכנזים הי"ו

הנה מע' הרבנים הספרדים האריכו למעניתם שאין הר' נח יכול למחות בידה בטענה הראשונה ותמצית דבריהם כי ההיזק הוא במקום הראשון והרבה פוסקים סוברים שאין יכול למחות בטענת הוספת היזק וגם רוב הפוסקים ס"ל דהיכא שאין ההיזק מבורר ולא הוי נזק גדול כקוטרא וביהכ"ס המזיק הוא מוחזק ובפרט כשבונה בתוך שלו, ומביאים ראיה מדברי רבינו ישעי' שבטור סי' קנ"ג ועוד מתשובות האחרונים:

ואשר אני אחזה לי כי הגדולים שהביאו מהם ראיה לא דמי כלל לנד"ד דמרבינו ישעיה אין ראיה דהא רבינו ישעיה כתב טעם הדבר שהרי מחלונו רואה בו ומה יעשה לו היזק עכ"ל, ואם איתא דטעם רבינו ישעיה הוא משום דס"ל דכיון שגם מקודם היה מזיקו שוב רשאי להוסיף לו היזק, איך כתב רבינו ישעיה בלשונו ומה היזק יעשה לו לשון זה מורה שאין שם היזק כלל ואמאי הא ודאי עושה לו היזק, ובאמת יש כמה פוסקים שמטעם הוספת ההיזק יוכל למחות ואם רבינו ישעיה לא ס"ל כן מכל מקום כיון דמוסיף בהיזק הרי יש עכ"פ שם היזק וא"כ אין הדבר פשוט כ"כ להיתרא עד שיכתוב בלשונו ומה היזק יעשה לו:

לכן נראה לפענ"ד דכו"ע מודו דאסור להוסיף היזק לחבירו דעכ"פ מזיקו עכשיו במידי דלא אחזיק להזיקו ואיך נתיר לו להזיק לחבירו וכמבואר בדברי המחבר סי' קנ"ג ס' י"א דעה ראשונה, וטעם דעה ב' הוא משום דאין זה היזק ממש כמבואר בב"ח, אבל היזק ראיה הוי היזק ממש, והא דאחזיק להירודי אחזיק לכשורי התם היינו טעמא דלאותן הפוסקים דס"ל דבעינן חזקה וטענה שקנה ממנו או נתן לו במתנה לא שכיח שיהיה לחצאין כדכתב הב"י סכ"ב וכן להרמב"ם דס"ל דמתורת מחילה נגעו בה אמרינן שמי שמתרצה להניח קורה בכותלו ל"ש לו בין גדולה לקטנה כדכתב הב"י סכ"ה, וטעם רבינו ישעיה הוא דס"ל דלאו תוס' היזק הוא כלל דגדר תוס' היזק הוא לא לפי ערך אדם המשתמש רק לפי ערך המקום שמשתמשים שם כפי מה שהוא ראוי ועומד לכך, וכשרוצה לחדש ענין ולהשתמש תשמיש שלא היה ראוי ועומד לתשמיש זה ומחמת זה יש לחבירו תוספת נזק הו"ל מוסיף היזק ופשוט דבית שיש בו חלונות רק שהדרים בבית הם חלושי הראות ולכן הם מונעים א"ע מלהסתכל בחלונות כלל ואח"כ נתרפאו ונתחזק כח ראייתם, האם יעלה על הדעת שימחה הלה ויעכב עליהם מלהסתכל בחלון לצורך תשמישתם בטענה דממילא הוא ניזוק ע"י הסתכלותם לצרכם, זה ודאי לא יאמר אדם מטעם כיון דחלון בר אסתכולי הוא, (ואל תשיבני מדברי הרא"ש שהובא בסמ"ע סי' קנ"ד ס"ק כ"ג שלאורה עשוי ולא להסתכל לחצר חבירו דבאמת אם אין לו צורך להסתכל אסור להסתכל לחצר חברו אבל אם צריך להסתכל אפי' כל היום אינו יכול למחות) ומניעת ההסתכלות הי' ע"י הדרים שם ודאי דלא אבדו זכות ההסתכלות מחמת שמנעו א"ע מלהסתכל מחמת חלושת ראייתם, וכן כל מקום שראוי ועומד להשתמש שם אנו דנין כפי התשמיש שהיה ראוי אעפ"י שיש איזה ענין המונע מלהזיק מ"מ אנו דנין על המקום עצמו אם עומד וראוי לתשמיש המזיקו, ודוגמא לזה כ' בדרישה סי' קנ"ד סי"ח בכוונת דברי הריב"ש לענין חזקה יעי"ש לכן ס"ל לרבינו ישעיה כיון דחלון בר איסתכולי תדירי הוא אם היה צריך להסתכל לצרכו ולא אדעתא להזיק את חבירו כגון שאלו היה לו גנות ופרדסים יהיה צריך להשגיח דרך החלון שלא יפסידום היה החלון ראוי לזה הרי שחלון עומד וראוי לתשמיש שחברו ניזוק על ידו בראייתו והסתכלותו רק כשאין לו צורך להסתכל כלל אסור לו להסתכל מחמת שחבירו ניזוק ע"י ההסתכלות כמבואר בטור סי' קנ"ז ס"ט ובדברי הרב סי' קנ"ד ס"ז בהגה וס"ל לרבינו ישעיה כיון שלענין עשיית הזיז להשתמש שם בלא היזק ראי' אינו יכול למחות בו, ואנו דנין רק על ההיזק ראיה שיצמח מזה שוב אנו אומרים כיון שאלו יצטרך להסתכל דרך החלון לצורך שמירת גנות ופרדסים וממילא היה בעל החצר ניזוק לא היה יכול לעכב על ידו, משו"ה אע"ג דאין לו גנות ופרדסים כבר נתבאר דהיכא שאין מניעת ההסתכלות מחמת עצמות החלון רק מצד האדם שאין לו גנות ופרדסים לא אבד זכות ההסתכלות לכן גם כשצריך להסתכל בשעה שמשתמש בזיז כיון שעל עשיית הזיז והשתמשותו עליו אין יכול למחות ועל ההסתכלות הצריך לו לצרכו ג"כ אין יכול למחות לכן שוב אין מזיק לו בזיז זה ואין שם היזק כלל על זה ומהר"ש יונה ס"ל דיכול בעל החצר לומר לו כיון דכעת אין לך גנות ופרדסים או איזה ענין אחר שיהיה מותר לך מחמת זה ההסתכלות רק אתה רוצה לעשות זה וע"י הזיז יהיה מותר לך להסתכל הרי אתה מזיקני בעשיית הזיז דהזיז עושה לך היתר להסתכל בי ממילא, ולולא הזיז אסור לך להסתכל בי ואף שהדין הוא שאיני יכול למחות בך מלעשות הזיז ולהשתמש בלא היזק ראיה וגם להסתכלותם יש היתר אם יקנה גנות ופרדסים מ"מ כהיום הזה שאין לך היתר להסתכל ורוצה אתה לעשות זיז בחצרי ועי"ז בא לי היזק לכן איני מניחך לעשות הזיז, ורבינו ישעיה המתיר הוא רק משום דהחלון בעצמותו בר איסתכולי ביה הוא ויש היתר להסתכלות כשיהיה צריך להסתכל לצרכי עצמו,

משא"כ בנד"ד דגג הקטן אינו ראוי להשתמשות בגדים לייבשם ולכיוצא בזה ועתה רוצה לעשות המדרגות ועי"ז תעלה לשם כשתצטרך לייבש בגדים על הגג הגדול יכול למחות ולעכב:

וגם מנדון דהרמב"ן אין ראיה לא מבעיא לשני טעמים הראשונים שכתב הרמב"ן שגם אותה שקיפה הוי תשמישתו קבועה א"כ כיון דגם בלא"ה הוי תשמישתו קבועה אינו יכול למחות, רק אפילו לטעם השלישי ס"ל לרמב"ן דהעדר התיקון הוא כמניעה מהצד לא מצד עצמות מקום השימוש כיון שהמקום עומד לתיקון וכבר כתב הרשב"א הובא בב"י סי' קנ"ד מחודש י"ז דחורבות עשויות להבנות ובתים עשויים להגביה ומניעת מצד עצמו לא הוי רק כשאינו עשוי כלל מתחלה לתשמיש זה אבל כשעשוי לתשמיש זה רק שנפל בו קלקול כיון שעומד לתיקון כמתוקן הוא וזה לא שייך בגד"ד כיון שהגג הקטן הזה מתחלת עשייתו לא הוי עומד לבא לשם לצורך תשמיש יבשות בגדים וכיוצא בזה:

ומההוא דהרב ד"מ שרוצה לעשות מהמלצנדרא דירה קבועה, הנה שם מלצנדרא לא ידעתי ומהו תשמישתו, והדברים נראים שאין צריך להוסיף בבנין לתקנו לצורך דירה תדירית רק שעד אז לא היה דר שם ועכשיו רוצה לדור שם ופשוט שאינו יכול לעכב עליו כיון שלא היה המניעה בעצמות המלצנדרא שלא היתה עומדת וראויה לתשמיש ודירה תדירי רק מצד האדם שלא היה דר שם וכבר נתבאר דלא אבד זכותו עי"ז:

ומההוא דתורת חסד סי' קפ"ח ודאי דאין ראיה דהא שם מבואר (דגם כשיסיר האצטבא) בצירוף טעם ההיתר שיכול לישב בה באופן שלא יתכוון נגד הפתח ובנד"ד בעת רדתה מהגג א"א שלא יהי' פניה נגד החלון, וכבר כ' בכללים בדרכי הפוסקים מבעל כנה"ג כלל נ"ח בשם הרדב"ז דכשכותב איזה פוסק כמה טעמים על איזה דין, אין אנו למדין מזה למקום אחר דלא שייכי כולהו טעמי יעו"ש, וגם מ"ש דרובא דרובא דהפוסקים ס"ל דבדבר שאין מבורר ולא הוי נזק גדול המזיק הוא המוחזק, אין זה שייך כלל לנד"ד דבנד"ד ההיזק הוי ברור שהרי מוסיפה היא בהיזק ראייתה, וגם לפי דבריהם שיש ספק בזה מחמת פלוגתא שיש מתירים להוסיף היזק מ"מ כיון דאין הספק בעצמות ההיזק רק הספק הוא בחזקת ההיזק שמא מחמת שהוחזק להזיקו מעט אחזיק גם להיזק גדול זה הוי ספק בחזקת ההיזק וגם מהריב"ל מודה בזה כיון דההיזק הוי ודאי, וכל מה שדברנו עד כה הוא רק לענין טענה הראשונה שיתרבה זמן תשמיש הגג שלא במקום מחודש אולם באמת יש לה"ר נח שלשה טענות אחרות:

הטענה הב' דכשעומדת על שתי מדרגות הראשונות רואה בו גם דרך לוחות זכוכית העליונות בזה הוי היזק ממקום מחודש וכחלון אחר דמי והוי כבונה נגד חלון אחר בענין שיוכל להסתכל בו, וגם הא כתב הרב ב"ד ח"מ סי' פ"ה דבמגביה התקרה הוי כאלו היה החלון גבוה והשפילו, רק התם מיירי בחלון של המזיק, ובנד"ד הוי החלון של הניזוק ומ"ש זה מזה:

גם הטענה הג' אם מתחלה לא היה לבני הבית השלישי תשמיש על הגג ועתה יעלו על גגם דרך הגג הקטן ודאי דמוסיף לו עין רואים ויכול למחות בטענת ריבוי הדרך, עיין ח"מ סי' קנ"ד ס"ח וס"ב דטעמא הוא דליכא צניעות כדמעיקרא כמ"ש הרשב"ם ב"ב דף ס' רע"א ד"ה שמרבה עליהן:

והטענה הד' ודאי דטענה חזקה היא דהא מוספת ממש בנין חדש ותוכל לראותו משם בעת רדתה מהמדרגות, ועיין בס' מטה שמעון ס' קנ"ד אות ח"י על דברי הב"י דאפי' הוציא מן הצד ואינו מכוון כנגד שייך היזק ראיה ועיין בתשו' מהרי"ט רס"י קי"ד שמתחלה היה לכ"א מחבירו היזק ראיה באלכסון ודן שם מהרי"ט בענין חזקת היזק ראיה ולא רפרף לומר כיון שלא היה מכוון כנגד לא הוי היזק ראיה וממילא לא הוי חזקה אלא ודאי דגם שלא כנגד ממש שייך היזק ראיה, עיין בדרישה סי' קנ"ד ס"ס ל"ב ועי' בבאר הגולה חו"מ סי' קנ"ד סכ"ב אות ח' ובתוס' ב"ב דף כ"ב ע"ב ד"ה במדיר את כותלו ובפרישה שם סל"ב:

וגם יש מקום לדון על חזקת היזק ראיה של הגג, עיין בנתיבות המשפט בסי' קנ"ד ס"ח ס"ק י"ב דבין גג לחצר לא הוי חזקה, וכיון דלא הוי חזקה כלל י"ל דיכול לכופו שלא ישתמש שם, וגם הקצ"ח ס"ל כן רק מטעם אחר, ועיין בפסחים כ"ו ע"א דקאמר שאני היכל דלתוכו עשוי ועיין בר"ן ע"ז על הלכה אלף רס"ז בשם הראב"ד דל"ש לי' בין היכל לשאר בתים, וי"ל דה"ה גם לענין הקירוי אמרינן כן שעשוי רק לתוכו וגבו נעשה ממילא, עיין פנים מאירות ח"א סי' פ"א כתוב ג"כ דהתקרה של האכסדרה הוי היזק דממילא רק שם כתוב הטעם שסבור שיעשה הכותל, ובנ"ד אפשר דליכא למימר הכי משום דהכותל יאפיל עליו אולם יכול לטעון לא הנחתיך לעשות הקירוי רק שתשמש בתוכו ולא על גבו ועדיין יש לדון בזה, אולם עשיית המדרגות בודאי יכול למחות גם בטענה הראשונה וכ"ש משלשה טענות האחרונות הנזכרים לעיל:

ה' יאיר עינינו בתורתו שלא נכשל בדבר הלכה, ולהניח אל תוך בתינו ברכה, הכ"ד המדבר במשפט ידוע דאיהו רחמי וחותם לכבוד התורה ולומדיה בדר"ח זיו שנת תרנ"ה לפ"ק פעה"ק טבריא תו"ב והשו"ב וקיים:

יחיאל מיכל היילפרין ראב"ד לעדת ק"ק אשכנזים הי"ו

תשובה מאהבה עוד הפעם חזרה ונשנית יען אשר ראה ראינו מ"ש הדיין דק"ק אשכנזים הי"ו הוסיף שנית ידו לחזק דבריו הרא' וגם יצא לידון בדבר חדש מה שלא היה בשאלה הרא' והיה מהראוי שלא להשיב על דבריו פעם אחרת יען שלא דרך דרך הרבים ועדיין ידו נטויה לדחות בקש ובגבבא וצריך היה הדבר לעלות וליראות לפני גדולי המורים ויען אשר צריך לזה הוצאות ועלובה אשה שאינה יכולה על זה, לזה חזרנו להשיב ע"ד אולי הפעם יודה על האמת וא"ל כיון שאנחנו הרבים על שפנה כה"ר נח הנז' מוטל להוציא עליו הוצאות הצריכים ולהראות הפסקים הנז' גם את הראשון גם את הב' לבעלי ההוראה וכאשר יגזרו אומר כן יקום דבר וזה החלי בס"ד:

תחילת דבר כתב דמרבינו ישעיה אין ראיה דהא רבי' ישעיה כתב טעם הדבר שהרי מחלונו רואה בו ומה יעשה לו היזק הא ודאי יעשה היזק וכו' וא"כ אין הדבר פשוט כ"כ להתירה עד שיכתוב בלשונו ומה היזק יעשה לו עכ"ל, לא ידענו מה הוסיף הוא להקשות בדברי רבי' ישעיה יותר ממה שהק' כמהר"ש יונה על דברי רבי' ישעיה כמו שהעתקנו לשונו בפסק הרא' וז"ל וק' דאעפ"י שיש לו חלונות הדין היה שלא להוציא הזיז משום דמוסיף לו היז"ר דעד השתא לא חזי ליה אלא כשהוא מהלך בתוך ביתו אבל השתא שמוציא זיז לתשמי' עומד עליו לעשות תשמי' על הזיז ויתרבה ההיזק עכ"ל, ופשוט הוא אשר הרב כמהר"ש יונה הבין בדברי רבי' ישעיה אשר מתרבה ההיזק בעשיית הזיז ולכן הק' היאך כתב דמה היזק יעשה לו והלא מתרבה ההיזק כמ"ש וא"כ לא הוסיף הרב הפוסק הנז' על קושיית כמהר"ש יונה כלום, ואפילו כפי הבנת כמהר"ש יונה בדברי רבי' ישעיה שמתרבה לו ההיזק בעשיית הזיז עכ"ז כתב הרב פמ"א ז"ל שאין לבטל דברי רבי' ישעיה מפני קו' של כמהר"ש יונה וכמ"ש בפסק הקודם לעיל ועוד כבר כתבנו בפסק הרא' דאפילו כמהר"ש יונה אזיל ומודה בנד"ד שכ"כ להדיא וז"ל ובשלמא אם יש לו פתח א"ש שהוא יוצא ונכנס בתוך החצר ואין לך היזק גדול מזה עכ"ל, הרי לך להדיא שאם יש לו פתח והוא נכנס ויוצא יכול להוציא הזיז אע"ג דמתרבה ההיזק דאמ"ל קא בעית לאצטנועי מנאי בלא"ה, דון מינה לנד"ד שעולה ויושבת בגגה הנז' ויכולה היא לישב בגגה כל היום כולו ולהסתכל בו לא גרע הגג הנז' מן החצר ואדרבא בחצר אין בה ישיבת קבע כ"א יוצא ונכנס כמ"ש משא"ך בגג ה' אשר יכולה לישב בו ישיבת קבע ולית מאן דימחא בידה מן העוברים ושבים כמו החצר ואין לך היזק גדול מזה ומ"ש לכן נלע"ד דכו"ע מודו וכו' אחר המחי' לא על דעתי אנחנו סומכים אלא ע"ד רבותינו בעלי ההוראה כנז' ומ"ש מסי' קנ"ג לא דמי נד"ד לראיה הנז' כלל ועיין מ"ש הרב פ"ת משם הרב כמוהר"ר עקיבא איגר ז"ל ומ"ש שמדברי הרמב"ן אין ראיה שהשקיפה הוי תשמיש קבועה משא"ך בגג הכיפה הנז' כיון שגג הקטן הנז' מתחי' עשייתו לא היה עומד לבוא לשם לצורך תשמיש יבשות בגדים ע"כ דברים אלו תמוהים הרבה דמי גילה לו רז זה שהגג הנז' אינו עשוי הוא עצמו לשטוח בו בגדים וכ"ש לעלות ממנו לגגות לשטוח בגדים וגם הרמב"ן לא כתב שלא להשתמש בשקיפה כ"א בדבר שהיה משתמש בו מקודם דדבר פשוט הוא שיכול אדם להשתמש במקומו כל מין תשמיש שיערב לו וכבר הוא עצמו כתב דכל החרבות עשויות להבנות והבתים להגביה וכמו כן זה הגג הגדול לא קטן הוא שיש בו יותר משבעה אמות של תורה וראוי להיות בית גדול רק מפני חלונו של שכנה ולכן יכולה היא להרחיק ד' אמות ולעשות שם בית התבשיל או סוכה או אצטבא לישב ולישן כל ימות הקיץ או לעשות מדרגות כמו שעשתה עכשיו דודאי יכול האדם לעשות בשלו כחו"ר וכבר כתבנו מ"ש מר"ן ז"ל סי' קנ"ד שהגגים שלנו שהם שוים ולא משופעים עשויים הם לתשמיש וגם כבר בארנו אשר זה הגג דינו כחצר כיון שהוא נמוך וקרוב לקרקעית החצר וגם יש בכותל מערבי כזאיין א"כ ראוי הוא לכל תשמיש:

ובוא וראה מ"ש הרב מהרש"ג הובאו דבריו בס' שי למורא דקל"ה דכל דבר שאדם עושה בתוך שלו אעפ"י שבא לעשות מחדש מה שלא היה מקודם מקרי מוחזק והביא ראיות חזקות וטובות על זה וכן דן את הדין הרב פמ"א ח"ב סי' ג':

ומ"ש דמההיא דדב"מ הנה שם אלמסנדרא לא ידעתי וכו' ואח"כ כתב נראים הדברים שאיני מוסיף בנין חדש ע"כ, הרואה יראה שכל עצמו לדחוק אע"ג דלא ידע וטוב היה לו לקיים מ"ש רז"ל יפה שתיקה לחכמים ועיין מ"ש לקמן בדברי הרב לח"ש:

ומ"ש ומההיא דתורת חסד סי' קפ"ח כתב בצירוף טעם ההיתר שיכול לישב בה באופן שלא יתכוין נגד הפתח משא"ך בנד"ד שבעת רדתה מן הגג א"א שלא יהיה פניה נגד החלון עכ"ל, כבר כתבנו שכל עצמו וחפצו הוא לדחות מן הבא בידו אפי' שאינו אמת שהרי אם איתא כדבריו שהרב תורת חסד לא התיר כ"א בצירוף שני הטעמים א' שאינו קבוע שנית שיכול לישב בה באופן שלא יתכוין נגד הפתח מה יענה לפתח כנגד הפתח בר"ה שהוא מותר משא"כ בחנות נגד פתח שאסור ומה הפרש יש בין זה לזה והלא בפתח כנגד פתח אינו יכול להזהר כמו שיכול ליזהר בישיבת האצטבא שיכול להזהר כמ"ש ומ"ט התירו אלא ודאי כל שאינו דבר קבוע כמו החנות כל היום כולו מותר וכ"כ הרב תורת חסד דלא מצי' בגמרא מחאה אלא חנות נגד הפתח עכ"ל, ונתן טעם לדבר דהיזק ראיה דחנות גדול ותדיר וקבוע כל היום כולו ובזה יש הפרש בין פתח החנות לשאר פתחים שהם מותרים וכן מבואר בטור סי' קנ"ד:

ומ"ש הרב ת"ח הנז"ל וגם שיכול לישב בה שלא יתכוין נגד הפתח ממש בהרחקת כל שהוא שירחיק ישיבתו מן הפתח די כמו שאמרו בחצר השותפין דבהרחקת משהו פתח כנגד הפתח די עכ"ל, זהו לתוספת טובא באצטבא כתב הרב טעם זה אבל בל"ז מטעם שאינו קבוע לבד מותר כמ"ש בפתחים וכמו שביאר רבי' הטור וגם לא כתב הרב כ"א להרחיק משהו:

אתאן לנ"ד שאין עליית האשה במדרגות הנז' מכוונת כנגד החלון הנז' שהרי בעלייתה פניה לדרים והחלון במערב וברדתה פניה לצפון והחלון במערב א"כ אין לך הרחקה כל שהוא יותר מזה ואין כאן שום היז"ר לא מבורר ולא שאינו מבורר מידי דהוא חצר השותפין דבהרחקה משהו סגי וכמ"ש הרב תורת חסד כנז' ומעתה אזדא לה הטענה שחידש עתה הפעם שכתב כשעומדת על שני מדרגות הרא' רואה בו גם דרך לוחות זכוכית העליונות ובזה הוי היזק מחודש עכ"ל דלפי מ"ש אין כאן היזק כלל ומ"ש בטענה הג' דמוסיף לו עין רואים כבר כתבנו מקודם על דבר זה וכבודו העלים עין מזה ולא השגיח לא בדברי רבינו הטור ולא בדברי מור"ם אשר כל ק"ק אשכנזים הי"ו גרירי אבתריה ומה לנו לכפול הדברים:

ומ"ש הטענה הד' החזקה דהיא מוספת היזק ברדתה וכו' כבר השבנו ע"ז כמ"ש, ומ"ש מהרב מט"ש סי' קנ"ד אוח"י התם לא בחצר השותפים מיירי עיין בגוף תשו' הרשב"א ח"ג סי' קע"ח:

ומ"ש מהרב נתיבות משפט דבין גג לחצר לא הויא חזקה ע"כ ומזה תוליד כיון דלא הויא חזקה כלל י"ל דיכול לכופו שלא ישתמש שם עכ"ל, לא ידענו מי יכוף למי דעל מ"ש מר"ן ז"ל בחצר השותפין כיון דממילא אין להם חזקה ויכול כ"א לכוף חבירו לעשות מחיצה ביניהם כתב הרב נתיבות משפט דגם בין גג לחצר הדין כן שאם א' גגו גבוה ורואה לחצר חבירו ועמדו כך שנים רבות כיון דממילא הוא ולא עשו שום מעשה אין לו חזקה ויכול לכופו לעשות מחיצה, ותשמיש מאן דכר שמיה בכאן, ולפי דבריו מי, שיש לו חלון על חצר חבירו או על גגו יכול למונעו מלהשתמש בחצרו או בגגו וזהו דבר שאין לו קיום והעמדה כלל:

ומ"ש משם הרב פנים מאירות לא הנחתיך לעשות קירוי רק שתשתמש בתוכו לא ע"ג, אתמהא דמי הגיד לו שהחלון קדם אדרבא מן הלכזאיין שיש בכותלי הגג הנז' של הכיפה הנז' מוכח לעיני כל שהיה ע"ג הכיפה הנז' בית ולא היה שום חלון אלא אח"ך נתן רשות בעל הבית לפתוח חלון וכפ"ז להפך הוא שיכול בעל הבית לומר לבעל החלון לא הנחתיך לפתוח אלא כדין חלון לא לעכב עלי מלהשתמש בגג וזיל קרי בי רב הוא שכל מי שיש לו חלון על החצר או על הגג של חבירו בעל הגג הוא שמשתמש בגגו ובעל החצר בחצרו ואין מי שיעכב עליו ואדרבא מחוייב בעל החלון לעשות ברזל או רישא לחלונו כדי שלא להשתמש ברשות חבירו וזה ג"כ גג בית הוא לא גג אכסדרא:

ועתה הפעם ראי' להעתיק לו תשו' הרב לח"ש ומינה סתירה לכל מה שכתב וז"ל הרב בקונט' חזקת הבתים דקכ"ד ראובן היה לו חלון פתוח לחצר אחרים והיה גבוה שלא היה יכול לראות משם לחצר אחרים אם לא ע"י סולם ועתה הגביה תקרת ביתו ורואה מחלון הנז' דרך הלוכו בבית לחצר אחרים בלא סולם ע"ז נשאל הרב ב"ד וכתב דיש מי שכתב שאין אחרים יכולים למחות שאדם בתוך ביתו יכול לעשות מה שירצה דאטו מי שיש לו חלון גבוה על חצר חבירו אינו יכול לעשות אצטבא תוך ביתו בשביל שע"י האצטבא רואה דרך הלוכו בלי סולם ע"כ, והגם שהרב"ד לא הסכים לזה הנה הרב לח"ש כתב וז"ל ולענ"ד נראה דבין בנד"ד הנז' ובין בבונה אצטבא תוך ביתו אין בני החצר יכולים למחות שהרי הרב תורת חסד בסי' קפ"ח כתב דיכול לעשות אצטבא בלמסנדרא והרב ד"מ והרפמ"א כתב דיכול לעשות מהלמסנדרא בית קבוע וה"ה הכא דכללא הוא דאדם בתוך שלו יכול לעשות מה שירצה כל שאינו עושה חלון חדש או פתח חדש ונראה דגם הרב ב"ד חזר והסכים שאינם יכולים למחות בו מדהביא ההיא דפרק לא יחפור עכ"ל, ונ"מ לנד"ד דבמקום המדרגות יכולה היא לעשות אצטבא קבועה ולעמוד ולישב עליה כל עת וזמן שתרצה וכ"ש המדרגות שהם באקראי לעת הצורך ואין צריך עוד להאריך בענין זה וצ"י י"מ וימ"ן אמן:

הצב"י וידבר

דוד סלי"ט

תוכן העניינים

וידבר דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה