וידבר דוד· רבי דוד ועקנין
אבן העזר · סימן יב
מעשה שהיה כך היה שח"ר פ' נשוי עם פ' בת פ' ונלב"ע וחליש והשאיר אחריו ברכה יורש נחלתו בן קטן שיש לו מן האשה הנז', והעזבון שנשאר אחריו הוא נדונית אשתו הנז' שעדיין היא כמות שהיא וגם המדודים שהוציא לה אביה עדיין הם בידו ועוד כמה מטלטלין שלו:
והנה בעתה באו לפנינו קרובי היתום הנז' לתבוע זכיות היתום הנז' באו' שכפי התקנה הנהוגה פה עי"ק טבריה ת"ו שאם לא השאיר אחריו שיעור שני כתובות חולקין, וכפי"ז מגיע ליתום הנז' חצי כל העזבון והמדודים הנז' והנדוניא הנז' שהם בעין וכן העיד הרה"ג כמהרא"ך נר"ו ע"ג שהרה"ג כמהרש"ך ז"ל נשאל ע"ז והשיב שגם הנדוניא בכלל החלוקה, ואבי הבת הנז' משיב שמעולם לא יש מנהג זה בעי"ק טבת"ו שהרי שום אחד מבני העיר אינו יודע מנהג לא זקנים וכו' ואם מוה"ר כמהרש"ך ז"ל עד בדבר הא קי"ל שאין מוציאין ממון ע"פ עד אחד וכ"ש עפ"י עד מפי עד עכ"ד:
ואנן בדידן אחר המשא ומתן מפשט פשיט"ל שאין להיתום הנז' שום זכות לא בנדוניא ולא במדודים ולא במט' הנז' מכמה טעמי תריצי חדא שכל רבני עי"ק טבריה ת"ו יצ"ו עדים בדבר שאין לנו שום תקנה והסכמה בעי"ק זאת חמד זו טבריה ת"ו פ"א אנחנו נגררים אחר סביבותינו או אחר מנהגי עיה"ק ירושלים ת"ו או אחר מנהגי עיה"ק צפת"ו שיש להם תקנות והסכמות, וכן אנחנו כותבים בכתובות כמנהג א"י החדש המחודש הנהוג היום, והנה בהסכמת עיה"ק ירושת"ו מפורש יוצא בה שהנדוניא והמדודים לא נכנסו בכלל התקנה ונמשכו אחר תקנת טוליט"ו גם בזה, לא מלבד דכבר נמשכו אחריהן בתקנת ההשבון כמ"ש בספרי הפוס' גם בזה נמשכו אחריהן, וכך היא תקנת טוליט"ו הובאה בטור אה"ע סי' קי"ח, ומנהג עיה"ק חברון ח"ו כמנהג עיה"ק ירושלים ת"ו כמ"ש בספרי הפוס' ז"ל, והסכמת עיה"ק צפת"ו במחלוקת היא שנויה בין הפוס' כמ"ש בס' חוט המשולש יש מי שאו' שהנדוניא בכלל התקנה, ויש מי שאו' שאינה בכלל התקנה ע"כ:
וכיון שכן אנן קי"ל כל ספק בתקנה נעמידנו על ד"ת וכמ"ש מר"ן הש"ע אה"ע סי' קי"ח ס"ו ובתשו' וכ"ש אם היא תפוסה שאין להוציא מידה וא"כ כיון שאנחנו נגררים אחריהם כוותייהו עבדינן, ותא חזי מ"ש הרא"ש ז"ל כלל ע"ט דהגם שלא נתפשט המנהג כ"א בעיירות הסמוכות אמרינן דגם באותה העיר נתפשט הגם שהוא נגד דינא דש"ס והביאו הריב"א ומר"ן ז"ל סי' ס"ו וכ"ש אם מנהג הסביבות כדינא דש"ס לית דין ולית דין דגם כאותה העיר הכי דיינינן, והגם שהפוס' ז"ל חילקו כמה חי' בדברי הרא"ש ז"ל ע"י פה"א ח"ב פי"ו מה' מכירה, מ"מ לדידן לא נ"מ מידי כיון שמנהגנו מוסכם לדינא דש"ס, ועוד כיון דמנהג זה אינו ידוע לבני העיר ואפי' לזקנים הוי ראיה גמורה דלא הוקבע מנהג זה, וכמ"ש הרא"ם ח"א ס"י מהריק"ש בתשו' סי' ו' וס"א, חק"ל אה"ע סי' מ"ה משאת משה אה"ע סי' כ"ז וביאר בפי' דאם עיר אחת כתובים הסכמותיהם בפנקס וזו אינה כתובה הוי ראיה דלא הוקבעה ע"ש, והגם שהרב מהרש"ך ז"ל נשאל והשיב שחולקין ולא נודע לנו אם מתורת מנהג קאמר בלי שום תקנה או חזרו ותקנו כך עכ"ז אין ראוי לקבוע המנהג אפי' עפ"י שני עדים וכמ"ש הרב משפטי שמואל סי' י"ג ומ"ג שהוא מנהג דלא שכיח דלא מקרי מנהג וכמ"ש מור"ם ז"ל ועוד שהוא מנהג המבטל ההלכה דבעי' שיהיה מנהג ותיקין או זט"ז וכיון דלא ידעינן מזה אפי' דיין א' דן לקיים המנהג ודיין אחר דן אחריו כמותו וכו' כל מנהג דלא ידעי ליה כל בני מתא לא שמיה מנהג וכמו שמפו' כ"ז בס' מטה אשר ז"ל ד"כ וכ"א משם כמה פוסקים ראשונים ואחרונים ע"ש ולאפס הפנאי לא באתי בארוכה וצ"י י"מ וימ"ן אכי"ר:
הצבי וידבר
דוד סלי"ט