וידבר דוד· רבי דוד ועקנין
אבן העזר · סימן י
הגט שבא מעוב"י אצווירא יע"א נמצאו בו כמה שנויים ממה שנהגו לכתוב פה עיק"ו טברת"ו ואלו הם,
א כתבו אחד לירח, ואנחנו כותבין בבי"ת באחד,
ב כתבו כסליו מלא ביו"ד,
ג כתבו שאנו מנין בו בתוספת תיבת בו,
ד כתבו שני פעמים כאן,
ה לא כתבו בכל מקום שאת עומדת,
ו מ"ם סתומה של תיבת אדם רובה נכתב חוץ לשיטה,
ז שם האשה סוליכה בת אברהם והעד אברהם בן מימון,
ח עידי הגט הם הם עידי ההרשאה,
ט לא נתקיימה חתימת הדיין השני כ"א ע"פ ע"א,
י לא עשו השליחות בשני שלוחים כמנהג עיה"ק ירושלם תוב"ב,
ומעתה מצוה עלינו לתור ולחפש עפ"י הדין ע"כ הפרטים הנז' וה' אלהים יעזור לנו שלא נכשל בדבר הלכה, וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:
א על מה שכתבו אחד בלא בי"ת כמנהגנו שהוא עפ"י מ"ש מר"ן הש"ע ז"ל סי' קכ"ו ס"ד וז"ל בשני יכתוב בשני ימים בשלשה בארבעה כולם כתבם בבי"ת וכתב שם מור"ם ז"ל שאם כתב רק שני ולא בשני כשר והרב הלבוש ז"ל כתב אם כתב שני ימים ולא כתב בשני אין הגט נפסל בכך בדיעבד ע"כ אלמא מקפידין לכתוב בבי"ת לכתחילה כמנהגינו:
ואולם עין רואה להרב ג"פ שם ס"ק י"ו שכתב דמנהג עיה"ק ירושת"ו אין כותבין בבי"ת לא במספר ימי החדש ולא במספר השנים וכתב ונ"ל דאין קפידא בדבר דהכל משמעות אחד בין יכתוב בבי"ת או בלא בי"ת והבאה"ט ז"ל כתב על מ"ש מור"ם כשר משמע אפילו לא נתן ולא שעת הדחק כשר, הרי נפשט הס' הא' דאין להקפיד כנז':
ב וע"מ שכתבו כסליו מלא הפך מר"ן ומור"ם סי' קכ"ו סעי' כ"ד, וכתב הרב לח"ש בס' תירוכין סי' א' דקמ"ד ע"ג שאם נכתב מלא ביו"ד יש פוסלין ויש מכשירין עכ"ל, ולפי"ז היה נראה שאין ליתנו לכתחלה אפי' שבא ממקום רחוק כיון שיש פוסלין:
אמנם ראה ראינו מ"ש הרב ג"פ סי' הנז' ס"ק ע"ב משם מהריב"ל ז"ל וז"ל מעשה בא לפני מהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ס"ח על גט אחד שבא מבבל שכתוב בו כסליו מלא והשיב וז"ל ועל מה שנכתב כסליו ביו"ד ודאי דלכתחילה היה מן הדין לכתוב כסלו בלא יו"ד כמ"ש בתרה"ד אבל בנד"ד אין לחוש לזה כלל שכבר כתב הרב שרבים היו נמנעים מלכתוב גט בחדש כסליו משום דהיה מספק"ל אי כתבינן כסליו ביו"ד או בלא יו"ד עכ"ל, וכ"כ הרב כנה"ג ז"ל סי' הנ"ז אות ל"ד דכשר ולכתחילה יהבינן לה אם המגרש הרחיק נדוד ובסדר הגט למהר"י מינ"ץ ז"ל סי' צ"ד כתב דאפי' לא הרחיק נדוד יהבינן לה עכ"ל, וכן הובא בספר המכתב, וכ"כ הרב ב"ש שם סקי"ז שאם נכתב מלא כשר כמו שמונה והרב ג"פ שם סיים דאם נכתב מלא אין להקפיד וכ"כ הרב יד אהרן ז"ל סי' הנז' הגהב"י אות מ"ח וכ"כ הפר"ח וכן העלה הרב ג"מ בילה ז"ל סי' כ"ח דס"ח דכשר וא"כ בנד"ד שהבעל הרחיק נדוד כ"ע מודו דכשר:
ג וע"מ שהוסיפו תיבת בו הנה מור"ם ז"ל סי' קכ"ו סעיף כ"ז כתב וה"ה אם כתב שאנו מונין ביו"ו כשר והרב ב"ש ז"ל הגיה בדברי מור"ם וז"ל שאנו מנין בו כצ"ל וכן הוא בד"מ ומ"ש בנוסחא שלנו בוי"ו הוא ט"ס עכ"ל, וכתב הרב ג"פ שם ס"ק ע"ו משם הרב נ"צ נראה לפי"ז שבא להוציא דעת הרב מהרש"ל ז"ל שכתב מהרי"ל היה פוסל בכתב בו ולא כתב כאן לכן כתב הרב הגהה אם המנהג לכתוב תיבת בו כשר עכ"ל, א"כ נראה מדברי הרב נח"צ הנז' דלא פסל מהרי"ל כ"א כתובה תיבת בו לבד אבל אם כתובים שניהם בו כאן כשר וכן הוא בטור ומר"ן ז"ל סימן קכ"ח ואולם עין רואה מ"ש מהר"י מינץ ז"ל שכתב דאפי' כתובים שניהם בו כאן פסל מהרי"ל, וכן ראינו מפורש בספר מהרי"ל דמשום תיבת בו יתירה פסל אמנם ראה ראינו מ"ש הרב ג"פ סי' קכ"ח ס"ק ב' שכתב ע"ד מר"ן ז"ל למנין שאנו מנין בו כאן משמע דגירסא הנכונה היא שיכתוב תיבת בו ותיבת כאן וזה דלא כסדר גט דהר"י מינץ וכו' איברא דמנהג עיק"ו ירושת"ו לכתוב שאנו מנין כאן ולא תיבת בו אמנם אם כתב גם תיבת בו איני יודע מה טעם יש לפסלו ונלע"ד דכשר אפילו לכתחילה דהרי כתב הטור בסי' קכ"ו בטופס הגט תיבת בו גם מדברי מר"ן כאן נראה דהנוסחא שלו היא לכתוב תיבת בו ותיבת כאן עכ"ל, וכיון שכן נראה דלא פסל מהרי"ל כ"א הגט שנכתב בעירו שאינו רוצה לשנות ממנהג הקדמונים כמו שנראה מדבריו שם משא"כ הבא ממק"א אפי' הרב מהריב"ל ז"ל אזיל ומודה דכשר:
ד שכתבו שני פעמים תיבת כאן אין חשש בזה כמ"ש הרב לח"ש דיש מקומות שני פעמים תיבת כאן:
ה שלא כתבו בכל מקום שאת עומדת כמנהג א"י נראה דגם זה אינו מעכב כפשט דברי מר"ן ז"ל סי' קכ"ח דאם אינה עומדת במקום חתימת הגט אין כותבין מקומה כלל וכן מוכח מדברי הרב ג"פ שם סקי"ד והרב ג"מ בילה ז"ל סי' נ"ח וכן הובא בספר הוב"ד בשם עקיבא בגט שהובא מדופניצא שלא היה כתוב בו במקום שאת עומדת והכשירוהו:
ו וע"מ שהוציאו חוץ לשיטה רובה של מ"ם סתומה של והרי את מותרת לכל אדם עיין למר"ן ז"ל סי' קכ"ה סעי' י"ד וסי' קנ"ד סעי' מ"ט שכתב נוהגין שלא יהיו האותיות עוברות מימין ומשמאל וכתב מור"ם דאפי' אות א' שיצאה לחוץ י"א דפסול והבה"ט כתב משם הב"ח דאפי' רוב האות אם לא בשעת הדחק ובמקום עיגון יש להקל ח"מ ב"ש:
אמנם ראיתי להרב ב"ש ס"ק כ"א שכתב ובטופס מכשיר הרשב"ץ וכ"כ הרב ג"פ סי' הנז' ס"ק נ"ח ונ"ט דבטופס יש להקל והרב פ"ת סי' קכ"ו ס"ק מ"ד משם עבודת הגרשוני כתב דתיבת אדם אינה מן התורף ולפי"ז כיון שאינה מן התורף ואינה כ"א רוב האות וגם שבא ממקום רחוק פשוט הוא דמותר לינתן:
ז וע"מ שחתם בגט העד אברהם ששמו כשם אבי האשה המתגרשת עיין להרב חיים שאל ז"ל סי' ט"ל שכתב שנהגו לשלש ומיהו כתבו רבני האחרונים ה"ה הרב אזן אהרן בגט י"ט שבא מארם צובא לעיה"ק ירושת"ו כה"ג ולא שלשו והכשירוהו, וכ"כ ג"כ הרב חיים ושלום ז"ל ח"ב סי' ס"א דבדיעבד אינו מעכב:
ח ועל מה שחתמו שני עדים על הגט ועל ההרשאה הפך מנהגנו, והנה מנהגנו נתייסד עפ"י מ"ש מור"ם בד"מ סי' קמ"א אות ט"ו וז"ל פעם אחת עשה מהרי"ק מעשה בעדים שחתמו הגט חתמו על ההרשאה והצריך לכתוב גט אחר ועדים אחרים על ההרשאה כי לא רצה לשנות לשון ההרשאה, ובש"ע סי' קמ"א סעי' כ"ד כתב שלא יהיו עדי הגט קרובים לעדי ההרשאה אלמא ס"ל דארבעה עדים צריך, ואולם ממ"ש מר"ן ז"ל בסדר הגט סעי' ל' מוכח דהן הן עדי הגט הן הן עדי הרשאה, והרב בתי כהונה כתב דבכמה מקומות נוהגין לחתום עדי הגט בהרשאה, ובס' ג"מ הביא דבריו הרב פ"ת בסדר גט שני סק"ב כתב ע"ד הרב ד"מ הנז' נראה הטעם כיון שבנוסח ההרשאה כתוב ועדיו פ' ופ' אם יהיו הם עצמם צריך לשנות הנוסח ומיהו בדיעבד אין להקפיד ומזה יצא לנו סמך על מ"ש לעיל בתיבת בו יתירה שפסל מהרי"ל כמש"ל והיינו טעמא שלא רצה לשנות ממנהג הרא' כמש"ל, באופן בנד"ד שבא הגט ממקום רחוק אין להקפיד:
ט וע"מ שלא נתקיימה חתימת הדיין השני כ"א ע"פ עד אחד אח"כ מצאנו חבר לעד הרא' ונתקיימה חתימתו ואעפ"כ יש לנו מקום עיון כמ"ש מור"ם ז"ל סי' קמ"ב סעי' א' אם קיום ההרשאה מהני לקיום הגט וגם לא חתמו על קיום ההרשאה כ"א שני דיינים וכתבו וחתמנו ת"מ תלת, הנה מור"ם ז"ל כתב וז"ל יש אומרים שאם יש לשליח הרשאה וכתוב בה מי הם עדי הגט דזה מקרי נתקיים בחותמיו וא"כ אין השליח צ"ל ב"נ וב"נ דיש חולקים ואומרים דהרשאה לא מקרי קיום ע"כ וסברא רא' היא סברת הרשב"א סי' תקס"א ומרדכי ריש המקבל ושניה היא סברת הריב"ש סי' שי"ח והרב ויאמר יצחק ז"ל בסי' קל"ז וקל"ח כתב וז"ל ולפי הכלל המסור בידינו כשמר"ן ז"ל לא גילה דעתו בש"ע ומור"ם ז"ל הביא שני הסברות בלשון י"א וי"א דאזלינן לפסק הלכה כי"א בתרא, יצא לנו מזה דהיכא דאין השליח יכול לומר בפ"נ ובפ"נ ההרשאה לא מקרי קיום וכו', וגם הביא תשובות כמה רבנים שפסקו להחמיר כסברא זו וא"כ בנד"ד ההרשאה לא מהני לקיום:
אמנם עין רואה מ"ש הרב מהר"ם מלובלין ז"ל סי' כ"ה וז"ל וא"כ בזמן הזה שאנו כותבין בשטר ההרשאה מי הם עדי הגט הוי כאלו נתקיים בחותמיו ואין צריך לומר ב"נ וב"נ והגט כשר וכן משמע במרדכי ריש התקבל דבהרשאה אין צ"ל ב"נ וב"נ וז"ל המרדכי ועוד דאם יש לו חתימות ב"ד ועדים המביא גט ממדינת הים אמאי צ"ל ב"נ וב"נ וכו' עכ"ל, וכ"מ מדברי הרשב"א סי' תתקס"א אלא שמדברי הריב"ש סי' שי"ח נראה שחולק וס"ל דההרשאה אינה חשובה כנתקיים והיינו מ"ש מהרא"י בהגהותיו ויש חולקים ואומרים דהרשאה לא מקרי קיום וכן נוהגין עכ"ל, מ"מ לענין דינא משמע שדעתו נוטה להלכה כרבים והם המרדכי והרשב"א אלא כתב ואנו נוהגין להחמיר ולומר ב"נ וב"נ כמו שאנו נוהגין בכמה חומרות וכו' ולבסוף כתב וא"כ מאחר שאנו מודיעים לכת"ר סי' מובהק שבו ליכא למיחש כלל לזה וא"כ הוא מתקיים ע"י הרשאה לכ"ע בלתי ספק ואין צריך תו השליח לומר ב"נ וב"נ והגט כשר בלי שום פקפוק עכ"ל:
הראת לדעת אשר מהר"ם ז"ל הבין בדברי מור"ם ז"ל אשר דעתו נוטה לפסוק כרבים שהם י"א קמא וכן מתבאר מדבריו ז"ל בד"מ ע"ש וזהו הפך מן הכלל שכתב הרב ויאמר יצחק ותא חזי מ"ש הרב מוהרשד"ם ז"ל סי' ע"ז שצדד להתיר ממה שנתקיים שטר השליחות וגם כתוב בו סדר הגט ושם המגרש והמתגרשת וגם כתוב ומה שראינו ונעשה בפני כי"ח וכו' וביאר הרב ז"ל דע"כ לא ערער הריב"ש אלא בשטר המעיד על השליחות לבד אבל בשטר המעיד על הכתיבה ועל החתימה ליכא לספוקי והסכימו עמו שני רבנים הוב"ד בתשו' מהרש"ך סי' ל"א וע"ז סמך הרב ועשה מעשה והרב פ"מ ח"ב סי' ל"ח פירש דברי הריב"ש כמ"ש מהרשד"ם ז"ל והוא הפי' הב' והרב ג"פ סי' קכ"ב ס"ק י"ג כתב הפי' הב' שפי' הרב פ"מ בדברי הריב"ש הוא הנכון והישר אלמא שכן דעתו לפסוק כמ"ש מהרשד"ם ז"ל וא"כ נ"מ נמי לנד"ד שכתוב בהרשאה כל הנז' שכתב מהרשד"ם דהיינו שם המגרש והמתגרשת וסי' הגט ועדים החתומים בו וכתוב הנפק על ההרשאה ונתקיימה חתימת הדיינים שמותר לינתן ואפי' לסברת המחמירים נראה דב"ח שיש בהרשאה הנז' עוד תוספת טובה דהיינו שהודיעו לנו סי' מובהק בגט דהיינו שיש נקודה באחורי הגט נגד אות פ' וכו' כו"ע אזלי ומודו דכשר וכמ"ש הרב מהר"ם מלובלין כנז', וכ"כ הרב שדה חמד סי' י"ט אות ט"ז משם הרב מטעי משה ז"ל דאם כתבו בהרשאה סי' מובהק שוב אין בזה מיחוש כלל, ועוד טיבותא אחרת נמצא בנ"ד ששלחנו כתב מיוחד לב"ד יכב"ץ שבמקום הבעל כדי לשלוח גט לאשתו ולמנות שליח פב"פ אשר הוא פה עמנו במקום האשה והשגנו תשובה מהם שכן עשו וז"ל הרב תפארת יוסף הביא דבריו הרב שדה חמד דהיינו שיצא לידון בשליחות גט ע"י הבי דוואר שמתחילה יכתוב הבעל לאחד מיוחד במקום האשה שרוצה למנותו שליח הולכה והשליח יכתוב לבעל שמקבל עליו להיות שליח כשישלח לו הגט ויהיה כתיבת יד השליח מקויים ובזה מועיל גם להיש חולקים שכתב הרמ"א וישלח הגט וההרשאה וחותם ב"ד והבעל ויכתבו סי' מובהק בגט כדי שלא יצטרך לומר ב"נ וב"נ וכו' כנ"ל ברור לדינא ע"כ, ועוד כתב הרב מהרנ"ח ז"ל סי' ל"ב על הגט הבא בפוסט'א דלא חיישינן לחששת הריב"ש ז"ל לא לנשרף ולא לנאבד וכ"כ הרב ידי דוד סי' ס"ב הבי"ד הרב שדה חמד דקצ"ד ע"ג שכתב אעפ"י שיש פוסקים דחיישי לסברת הריב"ש שהביא רמ"א דהרשאה לא חשיב קיום דחיישינן דילמא נאבד הגט מיד השליח ומשום כסופא מזייף וכותב גט אחר וכו' מ"מ כל אלו החששות ליתנהו בגט הנשלח ע"י הבי דוואר דהשליח לא ידע עד דמטא גיטא לידיה ע"כ אין לחוש לא לנשרף ולא לנאבד ולא לזיוף השליח:
אתאן לנד"ד שיש בו כל מ"ש לעיל שכתוב בהרשאה סי' הגט וסי' מובהקים ובא בפוסט'א ליד השליח ושלחנו מקודם לב"ד והשגנו תשובה מהם הא ודאי בהתחבר כל הני טעמי תריצי יחד כ"ע מודו דכשר:
והגם שראינו מ"ש רבינו הטור בסי' קמ"א בשם הר"ף בשליח קבלה שצריך לחתום בשטר השליחות ג' דיינים ושתהיה חתימת כולם ניכרת במקום נתינת הגט ולא סגי בתרי מגו תלת ונ"מ לנד"ד נמי שבא הגט ע"י הבי דואר וע"י שטר השליחות מתקיים שליחותו פשיטא דצריך שלשה ושתתקיים כל חתימתם וכמ"ש ומכ"ש הוא ומה התם שהשליח קבלה מעיד בפנינו שעשאתו שליח עכ"ז צריך שטר השליחות וכו' נדו"ד שבא ע"י הפוסט'א לכ"ש:
אמנם עין רואה למר"ן ז"ל בב"י שתמה ע"ז גם ממ"ש הריב"ש ז"ל סי' שי"ח והתשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ס"ו מוכח להדיא שאם כתבו בתלת כחדא הוינא וחתמנו תמ"ת מקרי קיום, וגם ראה ראינו מ"ש הרב פת"ת סוס"י קנ"ב משם הרב בגדי ישע דאם נשלח מעשה ב"ד ע"י בי דואר גם המחבר סס"י קנ"ב מודה שמותרת לינשא בלא הכרת חתימת ב"ד וכו' אבל אם המעשה ב"ד בא ע"י הבי"ד ליד ב"ד ולא שלטה בו ידי האשה מעולם ליכא למיחש לזיופא וכו' וכ"ש במקום עגון קצת, וגם הרב מאמר מרדכי סמך ע"ז בעובדא דידיה וגם בפ"ת הביא תשו' הרב חתם סופר סי' מ"ד וסי' מ"ט ושם ביאר וכתב אך אם נכתב לשם ובא התשובה ע"י הבי דואר סגי בהכי דבכה"ג אין צריך שום קיום, ובסי' מ"ג ג"כ כתב דכל כתב הנשלח ע"י הבי"ד לבעלים ידועים ומגיע מהם תשובה בחזרה ע"י הבי"ד הרי הדבר ברור שהוא מבעליו ואין בו שום זיוף כמובן לכל מבין וא"צ שום קיום ע"ש, גם בסוף סי' מ"ה כתב סברא זו והזכיר שם שגם הגאון בתשו' בית אפרים כתב כן וכבר נעשה מעשה עפ"י סברא זו איזה פעמים ע"כ, א"כ כפי זה בנד"ד אשר נתקיימו חתימת שני הדיינים החתומים על הקיום וגם שלחנו אנן מהכא ליד ב"ד הצדק שבעי"ת אצוירא יע"א להשתדל לשלוח הגט ולמנות השליח פה פב"פ וכן היה שהשגנו תשובה מהם ע"י הבי דואר והתשובה והגט וההרשאה כרוכים וקשורים וחתומים בכרך אחד ונשלחו לידינו למסור השטר והגט ביד השליח וכן היה הא ודאי כגון דא כו"ע מודו דע"י כל הנז' נתקיים הגט הנז' ומותר לינתן לכתחלה וכ"ש שזהו מקום עיגון, אח"כ ראינו בספר נד"ל סי' כ"א שכן עשו מעשה בעיק"ו ירושלם ת"ו וסמכו על הכרת שני חתימות הדיינים לבד ע"ש:
י וע"מ שלא עשו תיקון השליחות כמנהג עיק"ו ירושת"ו בשני שלוחים וז"ל הרב"ד בשם אלמא מיהו במה שעשו שליח אחד דוקא שמינהו הבעל מעיר לעיר ע"י כתב ודאי לא טוב עשו ואין כן מנהג כל הבתי דינים שקדמונו אלא הבעל עושה שליח כאן בשני עדים ומוסר הגט בידו להוליכו לאשתו ונותן לו רשות לעשות שליח וכו' עד מאה שליחים ואפילו בלי אונס ואח"ך זה השליח של כאן עושה שליח אחר בלשון נסתר לאיש הידוע שם ובא לב"ד ותכף אחר מינוי השליח יאמר וגט זה בפ"נ וב"נ לשמה וא"כ לא נשאר לשליח שני לומר רק שליח ב"ד אני וכו', וכבר נתווכחנו עם מעל' הרב המסדר גט זה והודה דאגב שטפיה לא דק והנכון לעשותו בשני שלוחים ושני כתי עדים וד"ב עכ"ל, ובשם עישה כתב ולדידי מאי דעבדינן האידנא דשליח הא' ממנה שליח שני בפני ב"ד וב"ד הם הכותבים וחותמים הרשאה שניה וכותבין כל ס' הגט ומעידים על הרשאה רא' וקיומה ועל הגט הנז' ועל שליח הרא' שהעיד בפניהם בפ"נ ובפ"נ גם שולחים כתב לעיר האשה ומודיעים סדר השמות שכתבו וסדר הגט ושולחים הגט עם שני הרשאות והכתב בכרך א' כתוב וחתום וע"י הבי דואר שא"א לשום חששא ולא לשום זיוף הא ודאי דהגט מתקיים שפיר וכבר העיד לנו הרב ז"ל כי כבר נתפשט המנהג ובפרט במקום עיגון עכ"ל, וא"כ לכאורה היה נראה שיש לחוש גם לזה אמנם הדבר פשוט דטעם רבותינו הנז' שייסדו מנהג זה בשני שלוחים היינו כדי שתתקיים תקנת רבותי' שיאמר שליח רא' בפני ב"ד ב"נ וב"נ ושליח שני יאמר שליח ב"ד אני ובזה מתקיימת שפיר תקנת רבותי' וכן מפורש יוצא בדברי הרב תוספת בכורים אות ס"א ע"ש, א"כ יצא לנו מזה דנד"ד שנתקיים הגט ע"י ההרשאה וקיומה כמש"ל אין אנו צריכים לשני השלוחים ועיין מר"ן סי' קמ"א סעיף ל"ה באופן אשר יצא לנו מדברי רבותי' כנז' שמותר לינתן הגט הנז' ועכ"ז שלחנו כתב להב"ד של שם אולי יסדרו גט אחר וישלחוהו ע"י שני שלוחים ולא יצריכו אותנו ליכנס בסלע המחלוקת וציי"מ וימ"ן אמן:
אח"כ קבלנו תשובת הרבנים יצ"ו שהבעל נסע משם והלך לו ולא אפשר להשיג גט אחר ובכן הסכמנו ומסרנו הגט הנז' ליד האשה ע"י שלוחו כיון שהוא מקום עיגון ושעת הדחק והבעל הרחיק נדוד ולא נודע מקומו איו ויה"ר שלא יבואו בנות ישראל לידי כך והי"ז י"ב לחדש סיון המב"ת שנת ששו"ן לפ"ק והשו"ב וקיים פה עיק"ו טברית"ו:
הצב"י ע"ה ב"ה דוד ואעקנין ס"ט