אור ברסלב
וידבר דוד אבן העזר › סימן טו

וידבר דוד· רבי דוד ועקנין

אבן העזר · סימן טו

סימן יד

לפנינו כן באה האשה העגונה פריחה בת צדוק בן דוד אוחיון דמתושבי פאס יע"א והיא בוכה ומבכה על רוע מזלה, וא"ל יוודע לכו רבותי אשר זה לי קרוב לשלשים שנה שהייתי נשואה עם בעלי יצחק מאמאן בעי"ת פאס יע"א ונלב"ע וחלי"ש בלי זש"ק, והיו לו שני אחים שם הא' כה"ר עזוז שנלב"ע בחיי בעלה הנז' ושם השני כה"ר שלמה מאמאן, וזה שלמה המיר דתו בפאס יע"א, ואח"ך ברח והלך לו לעי"ת לונדרא יע"א והיה עסקו עם הערלים והיו שולחים לו ב"ד ליבם או לחלוץ והוא משיב שתלך האשה אצלו או לטאנכאר יע"א ויבוא לשם ליבם או לחלוץ, ונשארה זקוקה ליבם שלמה הנז' רבות בשנים, ואח"ך שמעה שמת, ועדות ברורה לא יש לה, עד עכשיו שבא לה כתב מהרב רבי שלמה אלעלוף הי"ו שכתב לה אשר שמע ששמש בהכ"ן שבלונדרא יע"א יש לו עדות בזה, והלכה ופייסה לסוחר אחד סי' אברהם בן סיסו הי"ו שהיה פה עמנו לשאול לה השמש הנז' מה בפיו, וכעת בא כתב מסי' אברהם הנז' וזה נוסחו, נעררפכום אין ווצלנא להינא בסלמא למנססתיר ועמלנא שב"ק ולעיד פלונדרא יע"א ותקבלנא מעא שמש דלכניס די הווא כיו' זאגורי הו"י, וסאלנא עלא שלמה מאמאן וערפני באיין הווא יערף אכיד ווחיד יקולולו מאמאן, ואמא משאן יערף יסמו שלמה מאמאן לס יפתכיר ואעא יערף ווחיכ וסמו מאמאן מן פאס וכאן וצלו סלם פי פאס וזא להאד דירה רזע יהודי וכאן מכאלט מעא לערלים דאיימאן, וכאן יפתכר באיין כאנו זאיו זוואבת מן פאס מן ענד לחכמים דייאלהום באש יווקפו עליה ירוח הווא לטנג'ה ותמה יעמלהא ליבום או לחליצה והאדי לעדות די ענדי וראזלהא די היוא מאמאן נפטר ענד לערלים ונדפן ענד לערלים בחים דאיים כאן מכללט מעא נצארא וכאן יכסב מנהום פלוס וכלא נחי לירא 800 וכאן סמע היוא באיין סייעוהא לערלים לקריבו לי פי פאס ולא מן יקדר יערפ בלמזבוט באיין סייעו לפלוס לקריבו, והאדי לעדות לי סמעת מן פום זאגורי שמש דלכניס, ינתום תערפו אידא הווא האדא אכיד לו סלם פי פאס או גירי בחים לם יקדר וקטע לעדות אש כאן יסמו אידא שלמה חי גירו, אמא לעדות די ענדו הייא לכינווא יעני מאמאן אכיד ומן פאס וכאן צריך ליבום ומאת ונדפן מעא לערלים לם נדפן מעא ליהוד, ותעמלו מערוף תוויריוו ג'וואבנא החדר לסי' הרב רבי יוסף דוד אבואלעפייא הי"ו והומא יערפו כלאצהים, אידא לעדות לי סמעת מן פום זאגורי הי"ו מתל מא מביין פוק והומא יערפו דין תורה עכ"ל:

אח"ך בא כתב אחר מסי' אברהם הנז' הי"ו מגיד ואומר שבא לו מכתב מהשמש הנז' מעי"ת לונדרא יע"א וז"ל נעררפכום עלא דעיות ליהודייא לי זוזהא נלב"ע ונחין חין כונה פי לונדרא יע"א טרזינא משאן יזיבלנא לבירור תבע שלמה מאמאן די נלב"ע חין הווא כאן ערפני לם יערף יסמו פי למזבוט ולבארח זאני זוואב מנו בלינגל'ז יוצלכים דכלו יעררפני באיין סאל עליה מן נאס לי כאן מנהום ועררפני באיין הווא הווא שלמה מאמאן ונפטר פיל אכיד וקאלי נעטילו ה' שולין והווא יטלעלי וירקא תבע לחכימא דלבלאד באיין נפטר בדיעא קדאם לינדרא ויסייר לוורקא, וואנא ליום סייעתלו ה' שילין ובעד כאם יום חזי לוורקא דלחכומא בסהאדת לחכימא באיין יסמו שלמה מאמאן ונפטר פלאכיד ולם בקא ספק ואפי' מוזב זוואב דא לי יוצלכום יכפי באים רחג"ל תאכדלי באיין יסמו כאן שלמה מאמאן ע"כ:

ונעתרנו לבקשת העגונה הנז' משום תיקון העגונות לתור להם מנוחה ותיטב לה' ירח מנחה במו פי אתחנן אקרא אל אלוה ויענני, יאר פניו אתנו ויאיר עינינו במאור תורתו שלא נכשל בדבר הלכה ויזכינו להוציא דין אמת לאמתו מפי סופרים ומפי ספרים אשר מפיהם אנו חיים, ולא באנו עתה אלא ללקוט מאורות דב"ק מספרן ש"ץ ראשונים ואחרונים. טובים הישרים דעבידנא להו נייחא לנפש שזכותן וזכות תורתן תעמוד לנו לכוין ההלכה לתלמיה, וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו אמן:

בשם ה' נע"ו תחילה וראש יש לחקור אם עדות שבשטר מועיל בעדות אשה או לא, דעל פיהם כתיב ולא עפ"י כתבם, כמ"ש בגמרא יבמות דל"א, וכן פסק מר"ן ז"ל ח"מ סי' כ"ח ס' י"א:

אמנם עיקרא דהאי מלתא איתא בירושלמי שלהי יבמות דפליגי שם אמוראי וז"ל מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני, רבי ירמיה אמר משיאין את אשתו רבי בון בר כהנה אמר אין משיאין את אשתו ומתניתא מסייעא לדין ולדין ומר"ן הב"י ז"ל באה"ע סי' י"ז הביא בשם רי"ו דאיתא בירושלמי אם כתוב בשטר בלא חתימה אין משיאין את אשתו, זולתי אם מצאו עד בכתב, ובשיירי קרבן כתב וכ"כ האחרונים, הלא נמצא כן בסוגיין ע"כ ואפשר שגרסת רי"ו היתה כמ"ש הרי"ף ז"ל וז"ל ירושלמי מצאו בשטר כתוב וחתום מת איש פלוני או נהרג איש פלוני וכו' והרי הוא כמבואר ורבינו הטור הביא הפלוגתא הנז' וכתב וא"א הרא"ש ז"ל הביא דברי שניהם ולא אסיק כחד מנייהו:

ולכאורה נראה דאזלינן לחומרא ע"כ וסברא זאת היא סברת י"מ דמייתי הרמב"ן ביבמות והביאו הר"ן ז"ל בפרק מי שאחזו דקע"ח והוא דעת מרדכי הארוך שהביאו יש"ש פ"ג דיבמות סי' ג' וכתב מרן הב"י ז"ל וגם הרי"ף ז"ל הביא דברי שניהם ולא אסיק כחד מנייהו וגם סמ"ג עשה כן ואולם משם הריטב"א והר"ן כתב ז"ל דסמך על מ"ש בפרק מי שאחזו דבעדות אשה אפי' עפ"י כתבם מהני וכן דעת הרמב"ם בפרק י"ג מה' גירושין וגם הרא"ש ז"ל סובר כן שגם הוא כתב בריש מי שאחזו דבעדות אשה אפילו ע"פ כתבם מהנו ע"כ וכיון ששלשה עמודי ההוראה מסכימים לדעת אחת דבעדות אשה ע"פ כתבם מהני לכן פסק בש"ע סי' י"ז סעיף י"א דהכתב מהני, וכ"כ הרב קרבן נתנאל ז"ל בפרק בתרא דיבמות על הירושלמי הנז' דמייתי רבינו אשר ז"ל שם וז"ל ס"ק כ"ח הרי"ף ורבינו לא הכריעו כמאן מנייהו והמחוור שסמכו עצמן כמו שכתבו בפרק מי שאחזו סי' ב' דבעדות אשה הקלו בה רבנן דמהני עדות מפי כתבם כמו שכתבתי שם וכדכ' הר"ן והנמק"י דעת הרי"ף והרשב"א והה"מ בפרק י"ג מגירושין הב"י וב"ח ומהרש"ל פ"ג דיבמות סי' י"ג והרב יד אהרן סי' ז"ן אות ל"ה כתב ולענין הלכה מר"ן ז"ל בס' הקצר והב"ח ומהר"מ אלשקר סי' כ"ה ומהריב"ל ח"א סי' ב' ומהרשד"ם סי' תס"ה ומהר"ם אלשיך סי' קי"ח ומהרימ"ט ח"א סי' מ"ח ומהר"י די בוטון ז"ל סי' י"ג ובס' שאגת אריה סי"ג כולם פסקו בעדות שכתב מהני בעדות אשה ואין לומר דדוקא אם בשטר כתוב פלוני הוא דמהני אבל כתב שאדם שולח לחבירו דלאו שטרא הוא לא מהני שהרי מצינו להרב מהר"ם אלשיך ז"ל בתשו' סי' קי"ח שכתב שאין חילוק ואפי' אגרת ששולח אדם לחבירו מהני וכ"כ בס' בני דוד בקונטריס דעיגונא משם כמה פוסקים בסי' רי"ח וגם אין לומר דדוקא אם בא הכתב בכתב ישראל אבל אם בא בכתב העכו"ם לא מהני וכמ"ש מר"ן ז"ל בשם הרמב"ם ז"ל שצריך שיודיעו שהוא כתב ישראל שהרי מצינו להרב ת"ה סי' ר"מ שכתב דאם ידוע דישראל כתבו מהני וכ"כ הרב מהר"א ששון ז"ל סי' ז' ובנימין זאב סי' כ"ח וכמ"ש הרב ב"ש וח"מ ז"ל בתשו' שאלה שהובאה שם ואף שזה הכותב שמע מאחד ששמע מאחר מהני כמ"ש הב"ש שם ס"ק כ"ז דהא דלא מקלינן בכתב בעד מפי עד אלא שהכותב לזכרון אבל אם כתב למעשה מהני ובזה תירץ הרב ב"ש קושיית דרב חמ"ח ז"ל על רבינו הטור ז"ל שכתב דלכאורה נראה לו להחמיר לדעת אביו הרא"ש ז"ל שלא הכריע כמ"ש ואילו בפרק מי שאחזו פסק הרא"ש ג"כ כהרי"ף דבעדות אשה מהני כתב כמ"ש מר"ן ז"ל כמש"ל ולפי"ז ניחא דהירושלמי מיירי כשכותב לזכרון ומשו"ה כתב דלא הכריע דהא שפסק בפרק מי שאחזו דסמכינן על הכותב משום דשם לא מיירי לזכרון וכ"כ הרב לחם משנה לדעת רבינו הטור לחלק בכך אבל הרב המגיד לא ס"ל הכי אלא לא יש חילוק ואפי' אינו מקויים וכ"ד הרשב"א ז"ל וכ"כ מר"ן ועיין בדברי הרב קרבן נתנאל ז"ל בסי' הנז' דמשיג על הרב ב"ש הנז' בחילוק הנז' ומשיג דאין חילוק ביניהם אלא הרי"ף ורבינו סמכו עצמם אמ"ש בפרק מי שאחזו ובעדות אשה הקלו דאפי' מפי כתבם מהני, אמנם הרב חמ"ח תרץ משם הגאון מהר"ם אביו של מהרש"ך ז"ל בתשו' הנז' ולפי דבריו לא בעי קיום שדעת רבינו הטור דהירושלמי מיירי בלי קיום ומשו"ה ס"ל שדעת הרי"ף והרא"ש להחמיר ובפ' מי שאחזו מיירי שנתקיים הכתב והרשב"ן בתשובותיו סי' רס"ד וסי' תקי"ב כתב שאף שהבינו בעל הטורים ז"ל כתב דלכאורה ראוי להחמיר מ"מ מאחר שאח"כ הביא דברי הרמב"ם שמקיל נראה מדבריו שאחר דמספק"ל הדר פשט"ל לקולא ע"ש מדבריו מוכח ג"כ דאין צריך קיום ואינו מחלק כלל בין ההיא דמצאו שטר שבירושלמי לההיא דפ' מי שאחזו:

אמנם ראינו להרב פני אריה סי' ב' שכתב דכתב הבא מרחוק ע"י ב"ד גרע טפו וצריך קיום מדאורייתא ודוקא באחד שמביא בידו שטר ואמר שנמסר לו מישראל במקום רחוק ומצאו כתוב בו פלוני מת בהא הוא דס"ל להרמב"ם והרשב"א ז"ל דאין צריך קיום אבל אם כתב הבא על הבי דוואר שבעל הבי דוואר במקום שמוסר הכתב עומד ומקבל המכתבים סגורים וחתומים ואינו משים לב מי הביאם דאף אם יתברר שהם מזוייפים א"א שיתגלה לעולם ממי יצאה הרעה חיישינן לזיוף מדאורייא' עד שיתקיים אלא שאם כתוב בכתב ישראל אפשר להקל במקום עגון ע"כ וכתב במפתחות שגם הש"ך בחה"מ סי' מ"ו כן דעתו שהכתב ע"י הבידוואר צריך קיום והרב קהלת יעקב מהגאון מליסא ז"ל החמיר מאוד בבוא כתב ממרחקים דבעי קיום ודעתו אפי' כתוב בכתב ישראל ואפי' במקום עגון אין להקל ודלא כח"מ כיון שהוא מילתא דלא עבידא לגלויי ע"כ ובתשו' הרב חותם סופר סי' מ"ד וסי' מ"ט האריך ג"כ בענין זה ושם מבואר שדעתו כדעת הרב חמ"ח דבמקום עגון יש לסמוך אשטר בלא קיום אבל שלא במקום עגון בעי קיום אך אם כתב לשם ובאה התשובה על הבי דוואר סגי בהכי אפי' רק א' חתום עליו דבכה"ג אין צריך שום קיום ובס' מ"ג כתב ג"כ דכל כתב הנשלח על הבידוואר לבעלים ידועים ומגיע מהם תשו' לחזרה על הבי דוואר הדבר ברור שהוא מבעליו ואין בו שום זיוף כמובן, לכל מבין ואין צריך שום קיום גם בס"ס מ"ה כתב סברא זו והזכיר שם שגם הגאון בתשו' בית אפרים כתב כן וכבר נעשה מעשה עפ"י סברא זו איזה פעמים עש"ב:

נקטינן מכל מש"ל דבעדות אשה הקילו אפי' ע"י כתב מהני ולאו דוקא שטר אלא אפילו ע"י אגרת ששולח אדם לחבירו מהני ואפי' הכתב כתב עכו"ם מהני רק שידעו שישראל כתבו ואפי' עד מפי עד ע"י כתב מהני ואפי' זה הכותב שמע מאחר ששמע מאחר מהני ואחר מאחר עד מאה מהני כמ"ש הכנה"ג הגהט"ו אות ז"ך ולדעת הב"ש בעינן שיכתוב למעשה לא לזכרון ולדעת רוב הפוסקים אין צריך קיום וכ"פ מר"ן הק' ז"ל ולדעת הרב ח"מ ודעימיה צריך קיום זולתי במקום עגון וכ"ד הרב ח"ס ולדעת הרב פני אריה ודעימיה שהכתב הבא ע"י הבי דואר צריך קיום מדאורייתא זולתי אם הוא כתב ישראל ובמקום עגון ולדעת קהלת יעקב אפי' כתב ישראל ובמקום עגון בעי קיום ולדעת הרב ח"ס ודעימיה אם נכתבה שאלה להתם ובאה התשובה ע"י הבי דוואר סגי בהכי אפי' א' חתום עליה אין צריך שום קיום וכן נעשה מעשה כמה זמני:

אתאן לנדון דידן ראה ראינו אשר האגרת של סי' אברהם הנז' יצ"ו ששלח למר אביו כל הני מילי מעלייתא איתנהו בה דהיינו שהכתב כתב ישראל ידוע וגם כתבו למעשה ולא לזכרון וגם ע"י שאלה דהיינו שפייסה אותו העגונה הנז' לשאול את פי השמש שבלונדרא ולהשיבה דבר מה בפיו וגם סי' אברהם הנז' פייס לשמש הנז' להשיבו דבר ברור מה שמו והשיבו בכתב ע"י הבי דוואר אשר שאל אוהביו ומיודעיו אשר היה לו עסק עמהם ואמ"ל אשר שמו ברור שלמה מאמאן וכגון זה ודאי אין צריך קיום וכמ"ש הרב ח"ס שכן נעשה מעשה עפ"י סברא זו איזה פעמים וגם חתימת סי' אברהם הנז' באגרת הראשונה גם שניה נתקיימה ע"י עדים כשרים א"כ אין כאן ספק אשר העדות הנז' מהניא להתיר העגונה הנז':

ואולם חדא היא דקיימא באפין וזהו שקשה שלא הזכיר העד הנז' שם אביו וזה הדבר תליא באשלי רברבי דהרא"ש בתשו' מכלוף ן' מלול הביאה רבינו ב"י ז"ל סי' י"ז סובר דבמזכיר שמו ושם אביו די והריב"ש והר"ן ומהרי"ק ז"ל חולקים עליו דבעינן תלת שמו ושם אביו ושם עירו וכתב מהרי"ק סס"י קכ"ה דהא דכתב הרמב"ם ז"ל בא ע"א ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכו' הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה אשתו מותרת ואין חוששין שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת דמשמע דבשגם שמו ושם אביו סגי התם שאני שכיון שאמרו כשתלך למקום פלוני מוכיחים הדברים שידעו שהוא מאותה העיר דאי לא תימא הכי למה תלו שליחותו בהליכתו לאותו מקום וכו' ולעולם בעינן שלשתן שמו ושם אביו ושם עירו וכן דעת הר"י מטראני ז"ל וכתב עוד הרב ב"י שמצא למהרי"ק בסי' קמ"ו תשובה סותרת להנז' שכתב דלא בעינן שם עירו אלא כשלא הזכיר שם אביו אבל אם הזכיר שם אביו ושמו לא בעו שם עירו ומר"ן ז"ל בב"י ובכ"מ כתב ליישב שתי התשובות הנז' דמהרי"ק ספוקי מספק"ל בדעת הרמב"ם ובש"ע סי' ח"י העתיק לשון הרמב"ם בצורתו בא ע"א ואמר וכו' ומור"ם ז"ל בהגה סיים וז"ל וי"א דכ"ז דוקא וכו' ודעת מור"ם הוא דאפי' באומר כשתלך למקום פ' יש מחמירים דבעינן שיזכיר שם עירו ולכן כתב ג' סברות ועיין בית שמואל שהשיג על מור"ם בדעה הרא' איך שיהיה הוא מר"ן ז"ל לא גילה דעתו במה שהעתיק לשון הרמב"ם ז"ל דיש לפרשו בו שני פירושים אפשר שדעתו כמו שהבין הרא"ש ז"ל בדבריו דמדנקט יצחק בן מיכאל בלא שם עירו אלמא דשמו ושם אביו סגי או אפשר לפרש כמו שפירש מהרי"ק בדעתו דמאמר כשתלך למקום פ' יש כאן שם עירו ושם אביו ושם עירו אך מצאנו ראינו לו בתשובות סי' ב' וסי' ה' שחשש לסברת המחמירין דבעינן שלשתן וגם להקת הפוסקים ראשונים ואחרונים הביאם הרב כנה"ג בהגה"ט מאות הג' ואילך ובהגהב"י מאות רס"ו ואילך כולם חששו לזה ואף שהרב מהרשד"ם ז"ל וכמה מרבני אחרונים כתבו דפשט המנהג בכל בתי דינין שבשאלניק לסמוך על תרי מגו תלת או שמו ושם אביו או שמו ושם עירו מ"מ יש לחוש לסברת המחמירים כי רבים וגדולים הם ובפרט דמהרשד"ם גופיה בסי' מ"ו לא התיר בשמו ושם אביו אלא בצירוף סי' אחר ע"ש, הנה ע"פ כל האמור יש מקום לומר דרך סהדותא דנד"ד ריע וגריע כיון שלא הזכיר שם אביו:

ואולם עין רואה מה שאסף וקבץ הרב כנה"ג סי' י"ז הגה"ט אות רמ"א רמ"ב סברת כמה פוסקים ראשונים ואחרונים דכנוי משפחתו מהני במקום שם אביו וז"ל אפי' למ"ד שצריך שיזכיר שמו ושם אביו ושם עירו אם לא הזכיר שם אביו והזכיר יחוסו סגי דתרוייהו פי' דשמו נינהו מה לי אביו מה לי יחוסו כמ"ש הרא"ש ז"ל ח"א סי' ע"י מהריב"ל ס"א כלל א' מהראנ"ח ח"א סי' ע"ד מהרח"ש בתשו' לאה"ע סי' ד' הפ"מ ח"ב סי' ע"ד ע"ה וקי"ב וקי"ג וקי"ד אף למ"ד דבשמו ושם אביו סגי שמו יחוסו סגי הר"ח עובדיה בתשו' כ"י וכו' וכתב הר"מ אלשיך ז"ל בסי' קי"ח דשמו וכינויו עדיף משמו ומשם אביו וכן מתבאר מדברי מהרח"ש ז"ל בתשו' סי' כ"ט וכ"כ הרב כנס"י ז"ל סי' ג"ן משם כמה פוסקים ראשונים ואחרונים וכתב ולדעתי השפלה ראיה מגמרא דרב יוסף התיר לאשת פרשה זרזא דפומבדיתא וכן רב נחמן התיר לאשת חיואי אף שהגוי לא הזכיר רק מה איכא בי חיואי:

ועוד הביא כמה מרבוותא שמסכימים לכל הנז' וא"כ בנד"ד שאמר שלמה מאמאן מעיר פאס הרי שלשתן יחד דלכ"ע זהו עדות גמורה בלי ספק ואע"ג שדברי העד השמש בדברי האגרת השניה באו דבריו סתומים נערפכם עלא דעווית ליהודייא לי גוזהא נלב"ע ולא פירש איזה יהודייא מ"מ כיון שניכר מתוך הדברים דמדבר העד לחבירו בענין איש ידוע ביניהם סגי כמ"ש מר"ן בתשו' דף ק"ז סוף ע"ג בנדון שלמה כיב והכא בנד"ד שמו וכינויו כנדון מר"ן ממש ומה גם אשר פירוש דבריו שאמר האשה לי זיזהר נלב"ע וזה שלמה אינו בעלה והוא עצמו העיד ששלמה יבמה מוכרח ההיינחי ליתן בה סי' ור"ל האשה שאמרת לי שנלב"ע בעלה בפאס ויבמה לא ידעתי שמו עכשיו נתברר לי שמו ע"י חביריו אשר שם יבמה שלמה מאמאן ועוד שאמר העד שהיה מומר בפאס וזהו סי' אחר וכמ"ש הרב נודע ביהודה סוף סי' שכתב אך נלע"ד דבעוזב דת יש מקום להקל שאין צריך להזכיר שם אביו ולא חיישינן לתרי מאיר כיון שמאיר זה בעל האשה עזב דת לא חיישינן שגם מאיר אחר עזב דת דאוקמינן ישראל בחזקת יהדות וכו' ומסיק דעכ"פ לא שכיחי שיהודים יעזבו דתם וא"כ לא שכיחי תרי מאיר מעלם מעיר אמבורג יעזבו דתם ולפי"ז לא חיישי' לב' יוסף ב"ש וא"כ כ"ש וק"ו בנד"ד שיש בו כמה סימנים שמו וכינויו ושהיה מומר וחזר ושהוא יבם ומעיר פאס ושלחו כתבים לילך ליבם או לחלוץ אין ספק כלל דכ"ע מודו דלא חיישינן לשני יוסף בן שמעון:

כלל העולה מכל מ"ש לעיל דמדברי רבותינו הנז' הראשונים והאחרונים היבמה פרחא הנז' יצאתה מכבלי העיגון ומותרת לינשא לשוק זולתי לסברת הרא"ש ז"ל שהביא רבינו הטור ז"ל בסי' קכ"ח דעד אחד להתיר יבמה לשוק לא מהימן והביאם מור"ם סי' קנ"ז והנה עיקרא דהאי מילתא איתא בגמרא דיבמות דצ"ד דבעו מניה מרב ששת עד אחד ביבמה מהו ופשט ר"ש ממתני' דע"א ביבמה מהני ודחה הגמ' ההיא פשיטותא ובסוף הסוגיא אמר רבא ע"א ביבמה נאמן מק"ו לאסור כרת התרת לאיסור לאו לכ"ש ודחי ליה ההוא מרבנן ע"ש, ופסקו הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן ובעל המאור והרשב"א והר"ן וסמ"ג כתירוצא דר"ש ורבא ולא משגחינן בפרכי דחיקי וכ"פ מר"ן בש"ע סי' קכ"ח ס' ג' א"כ לפי"ז נשאר סברת הרא"ש ז"ל יחידאה היא ואע"ג שראיתי בפוסקים שהרמ"א ס"ל כהרא"ש תא חזי מה שכתב הרב כנס"י סי' מ"ה וז"ל לא מצינו דס"ל כהרא"ש כ"א הרמ"א הביאו רי"ו וידוע מ"ש הפוסקים דרי"ו תלמידו של הרא"ש וכחד חשבינן להו ובפרט מ"ש רי"י דרוב הפוסקים ס"ל דע"א אינו נאמן, ואחה"מ לא דבר נכונה אדרבה כולם כאחד ס"ל דע"א נאמן ולולא היראה הייתי אומר דט"ס נפל ברי"י וצ"ל רוב הפוסקים ס"ל ע"א נאמן ולאפוקי מדעת רבו הרא"ש ז"ל כתב דרוב הפוסקים לא ס"ל כוותיה ודעת הרמ"א אנחנו לא נדע ע"כ, ומה מאד דבר נכונה הב"ח סי' קנ"ח ובתשו' סי' ע"ו דהרא"ש כתב בלשונו קשה הדבר להקל בע"א ביבמה פי' קשה באם אפשר לחקור הטיב אמנם במקום עיגון אפילו הוא עצמו מודה להרי"ף ודעימיה ובנד"ד לית לך מקום עיגון גדול מזה שזה לה קרוב לשלשים שנה והיא יושבת גלמודה קשורה בעבותות עיגונה אפי' הרא"ש ז"ל מודה כנז' וז"ל הרב פ"מ ח"ב שאלה מ"ם וחשש זיקת יבם אין כאן אפי' כי היה נראה לחוש לסברת הרא"ש ז"ל דס"ל דאין ע"א נאמן וכו' אבל כבר פשט המנהג להקל כס' הרי"ף ז"ל וכל ב"ד של סאלנוקי וקושטא נהגו כן כמ"ש מהרי"ט דע"ג ומהריב"ל ח"ב סי' י"ג ומהר"א ן' חיים סי' ע"ב יע"ש, וחתום ע"ז הקטן יצחק פראנצ'ץ והסכים עמו הרב כמהר"ש הלוי ז"ל ובסוף תשובת הרב ש ולית עלה חשש זיקת יבם נמי דכבר פשטא ההוראה להקל בע"א ביבמה דלא כהרא"ש וכמ"ש הרב הפוסק המעתיק הרים אלוף התורה ילאפוסי גברי חרמת ע"כ וכ"כ הרב זרע אברהם ז"ל בסוף סי' ז' וז"ל ואף היבמה אף כי הרא"ש וסייעתו מחמירין שלא להשיא היבמה ע"פ ע"א כבר פשטא הוראה בישראל כהרי"ף והרמב"ם ז"ל דמתירין ליבמה ע"פ ע"א וכמו שפסק מר"ן הק' בשולחנו הטהור גם מהריב"ל בכמה מקומות מתשובותיו לא אחד ולא שנים ולא שלשה כתב שכבר פשטה הוראה להקיל נגד סברת הרא"ש וסייעתו ז"ל ע"ש, בפרט כי אתריה דמר"ן והרמב"ם ז"ל כל המקומות הללו ועליהם אנו סומכים ודנין כידוע לכל ע"כ ד"ק, כ"כ הגאון ראש"ל נר"ו בס' שמחה לאיש סי' ז' וז"ל ולא עלת על ניב שפתיו דגם זה בעיא היא בגמרא פרק האשה רבה דצ"ג ע"ב עד אחד ביבמה מהו ולא אכחד דהרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות יבום פסק דאפשיטא הבעיא וע"א מהני להתירה להתייבם וכו' וכמעט כל הפוסקים הסכימו דע"א מהני אפי' ביבמה זולת הרא"ש ורי"ו מחמירים בע"א שמעיד שמת יבמה וגם בזה רוב אחרונים ז"ל הסכימו דבמקום עיגון אין לנו לחוש לס' הרא"ש ז"ל ורי"ו וכמ"ש בס' עה"ג סי' ס"ט יעש"ב, והרב בעל הכנה"ג ז"ל בסי' קנ"ח הגה' ב"י עמ"ש מר"ן ז"ל הלכך נקטינן כהנך רבוותא דשרו אסף וקבץ להקת הפוסקים ראשונים ואחרונים דשרי כמ"ש מר"ן ז"ל:

המורם מכל האמור שהמובן מדברי רבותינו ז"ל הנז"ל אשר מימיהם אנו שותים ובצלם אנחנו מסתופפים ועל דעתם אנחנו נשענים דהיבמה פריחה הנז' מותרת לינשא לשוק עפ"י העדות הנז' ואחר כ"ז נגבה עדות אחרת בפני שלשה וזה נסחה, במותב תלתא כחדא הוינא אנן ב"ד דחת"ל כד אתא קדמנא הר' מסעוד עטייא נר"י ואחר האיום והגיזום כדבעי העיד בתורת עדות גמורה וז"ל תיבה בתיבה כונית פי ווהראן ומסית לענד שמעון הרוש נשרי מן ענדו סי חיויג'את לאיין כונת דארי נשרי מיני כל נובא ונעיבי לפאס ניתסבב פיהום והווא יערפני אילא אנא מן פאס קאלי וואם תערף האדא שלמה מאמאן קוליתלו אנא מא נערפוש וקאלי ראה כאן סלם ורג'ע יהודי וקאם וזבדלי ווחד זמיים זגיוויר וקאלי האדו כוואתו תלאתא לאיין הווא מאת ענד אנצארא פי לונדרא ונתפן ענדהום ולמאל דייאלו ענדהום והאדי לוצאייא באם אוצא קאלי האדי חאסיבא מרת רבי רפאל אבן צור די פאס כתו תעבי נוץ פי רזקו וכתהא ג'והרא מרת בן ריפי תעיבי רבע והייא אלמנה וכתהא תאלתא חתא הייא אלמנה אסימהא עישא תעבי רבע, ורפאל וולד רבי עזוז ווילד כאה יעיבי מן האד למאל מא כא נתפכר קדאש קאלי אוו כמסתאס אוו כמסא ועשרין לירא יקאלולו נצארא עלאש האדא יעיבי גיר האד אתמאן וקאלהום בשראע ליהוד האדא יעיבי כולשי לאין הווא ווילד הוויא ואידא מא נעמלוס האדשי יעבי כולשי וקאלולו עלאש האדי חבי נוץ וזוז די כוותהא יעיביווי נוץ קאלהום האדי ראזילהא גראן רבאן ומכתיבהא מאשיין ג'איין לענדי אומא האדוך עמרי מא רית בראתהום, יקאלי ידאבא ערפת האד אנאם יקוליתלו דאבא ערפתהום וקאלי תרות תשרי האד לירתא מינהום ועמל מעאהום למסארי די באס תשרי עלא תלת אשהור, יא תעיבי חלת מייאת דורו פי לכרא דייאליך אוו תמשי מעאי ותעיבי רבע פי האד שי וקאלי גיר תשרי מינהום כתב עליהום וורקא ועמילהא קיום ב"ד ותכתם עליהום פי טנג'ר ענד רבי מרדכי וענד קונצול לפראנסווי וקונסול אינגליז ועטאני כמסין דירי באס נעטי מינהום לכרא לחכמים ולפסאדורס באס יכתבו וגיר מסית לענדהום מא באעוליס רדתלו מתאעו ע"כ דברי העד הנז' ולראיית אמו"ץ ח"ש פעה"ק טבריא ת"ו והיה זה ביום ר"ח תמוז שהוא שלשים לחדש סיון שנת הת"ר וארבעה וחמשים ליצירה, והשו"ב וקיים:

יצחק הכהן עד יעקב חי זריהן עד יוסף משעאן עד

הנה בעדות הנז' ג"כ לא הוזכר שם אביו ושם כינויו ושם עירו וזה כוונת העד באומרו יהווא יערפני ילא אנא מן פאס וכן כשהוציא הפנקס אמ"ל כתי חאסיבא מראת רבי רפאל אבן צור די פאס וכבר הוכחנו לעיל דשמו ושם כינויו עדיף משם אביו ובפרט שהזכיר אחיותיו בשם ובכינוי אין לך בירור גדול מזה ואנשי עיר פאס יודעים שאלו הם אחיותיו ובן אחיו של שלמה הנז' וראינו כמה פוסקים שכתבו דשמו ושם עירו ושם אביו לרו גזרת מלך היא אלא שכוונתם רצויה שיעידו בפנינו בדבר ברור אצלנו שעל זה האיש המת מדברים ועיין זרע אברהם סי' ח' ואף שהעדות הנז' מפי המת בעצמו מהני כמו שאמרו הפוסקים מההיא דשלהי יבמות עובדא דיוחנן בן יונתן אריה והשתא דאיכא תרי סהדי יצאנו גם ידי חובת הרא"ש ודעימיה ומותרת היבמה לשוק לכ"ע בלי שום פקפוק וערעור כלל:

אח"כ מצאנו כעין נדון שלנו מפורש יוצא בתשובת מהרח"ש ז"ל סי' ל"ד שנשאל הרב על איש א' מעיר סלאניק שהלך לספנייא והיה חולה ושאלו לו מאיזה מקום הוא והשיב שהוא מתושבי סאלניק ושמו שלמה פרימו ושהיה לו אשה ובן בסאלנוקי והשאלה ארוכה ולא כתבנו כ"א מה ששייך לנד"ד והשיב הרב על העדות הנז' ולבסוף מסיק להתיר וז"ל אמנם היכא שהועד בשמו ושם אביו ושם עירו כל אפיא שוים וכל הגדולים שלפני זמנינו ושבזמנינו כולם תפסו במושלם דבשמו ושם אביו ושם עירו עדות גמורה הוא ואף שלא ידע אלו השמות אלא מפי דעת עצמו מהני וכמו שאמרו הפוסקים מההוא עובדא דיוחנן ן' יונתן אריה בשלהי יבמות גם יש ללמוד מההוא מעשה באחד שאמר אני פלוני בן פלוני נשכני נחש והרי הוא מת והלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו גם כתב הרב הגדול מהר"ם זלה"ה בתשובותיו דשמו וכינויו הוי כשמו ושם אביו והרב הגדול מהר"י בן לב זלה"ה ח"א סי' ד' כתב דיותר קרוב להתיר בשמו ושם משפחתו מבשמו ושם אביו וכן ראיתי בפסק הרב הגדול מהרי"ט זלה"ה הובא בתשובות הנז' דמהני יותר כינויו משם אביו וכיון שכן בנד"ד שהעד העיד שמת בספנייא איש אשר אמר לו ששמו שלמה פרימו ושהיה תושב סאלוניקי והיה לו בן ואשה בסאלוניקי גם ראש חוטמו אדומה ביותר והנה זאת חקרנוה כן היא שבעלה של זאת האשה העגומה ועגונה שהרחיק בעלה נדוד מסאלוניק זה כמה שנים שהיה לי אלו השמות והסימנים יראה ודאי שיש להתירה לשוק בלי שום פקפוק כן נ"ל אם יסכימו חכמי עמודי ההוראה ע"כ, וחתם שמו הטוב נאם הצעיר חיים שבתי, א"כ נ"מ לנד"ד שהזכיר שמו וכינויו ושם עירו דיצא משם שבה נשתמד שהרי כשאמר לו מסעוד מא נערפושי אמ"ל שמעון הנז' כדי שיזכור ראה כאן סלם ורג'ע יהודי וידוע הוא שבעיר פאס סלם ושואל עליו מסעוד הנז' שהוא מעיר פאס אולי יזכור וכשלא זכר הוציא לו הפנקס וגם הזכיר שם העיר שהלך לשם ללונדרא ומת שם יראה ודאי שהאשה הנז' מותרת לשוק:

והגם שהרב מהרח"ש ז"ל הנז' סמך גם על הסימנים כמ"ש שהיה לו אלו השמות והסימנים ואפשר שחשש הרב למה שכתב בדל"א ע"ב דלדעת הרמב"ן והרשב"א והרב בעל נ"י ז"ל דחיישינן לשני עיירות עד שאמר מעיר פלונית ולזה הוצרך לסמוך גם על הסימנים וזהו שכתב שיש להתירה לשוק בלי פקפוק מ"מ בנד"ד נמי לא מלבד דמוכח מדבריו שהעיר שיצא ממנה פאס יע"א ממלכות מערב הפנימי שהרי שאל שמעון הנז' למסעוד הנז' שיודע בו שהוא מעיר פאס יע"א שבמלכות מערב הפנימי והו"ל הזכיר שמו ושם כינויו שהוא במקום אביו ושם עירו שבמלכות פלונית אלא שכל השמות והסימנים שנתן בו שמעון הנז' לא שכיחי שימצאו באדם אחר דהיינו שמו שלמה וכינויו מאמאן ושהוא מעיר פאס ושהמיר דתו והלך ללינדרא וחזר יהודי ושיש לו אחיות שלשה בפאס ובן אחיו האחת נשואה לגראן רבן שמו רבי רפאל אבן צור ושנים אלמנות ואחותו חאסיבא היתה שולחת לו מכתבים והוא שולח לה וכן אמרה היבמה שגם היה שולח לאחיותיו מעות וכמ"ש הרב ב"ש בתשובות שהעתיק משם הרב מהר"י בכ"ר שמואל ז"ל סי' א' סעיף קל"ה וז"ל כי היכי דאמרינן בגמרא לא חיישינן דילמא איתרמי שמו כשמו ועדים כעדים ה"נ לא חיישינן דילמא יש אחד שיצא ממקום פלוני ודר במקום פלוני ויש לו אחות במקום פלוני וכולי האי לא חיישינן ע"כ, וכ"ש וק"ו בנד"ד דלא חיישינן כולי דילמא איתרמי ככל הנז"ל:

וכן ראינו להרב ח"ס סוס"י מ"ט שסמך על כתב של הנעדר שציוה קודם מותו ושמה נזכרו כל ב"ב בניו ובנותיו וכו' ושם עירם ומולדתם וכמ"ש הרב אין לך ברור גדול מזה ואתתא דא שריא להתנסבא לכל גבר דתצביין בלי שום גמגום ופקפוק בעולם:

ואח"כ בא כתב מסי' אברהם הנז' מגיד ואומר ששלח לו כתב השמש זאגורי הנז' וורקת לחכומא בשהאדאת באיין נלב"ע אכיד לאיין פי בר פרנ'ג כל די ימות יקיידוה ענדהום בדפתר לחכומא ולאן ליום ווצלתני מן ענד ראג'ל וורקת שהאדא בכתם חוכמית לאינגליז באיין מאת ג'וזהא ושופו סי חד יקראלכם בלאינגליזי ודאכר אסמו ותאריך פאיין נפטר וחסן מלורקא דא לם בקאת עדות וקווי פרחית לי זאתני לורקא די למסכונא תנפיך, ומיג'ב לוורקא דלחכומא נפטר פי 6 אגוסטו שנת 1885 יעני האדי סאנא 9 נאקס שהרין ועומרו 63 למא מאת ומכתוב לחאכים לי כאן מאשי עליה ולבלאד הסתניז קדאם לינדרא וכולסי מבאיין פלורקא לי תוצלכם די דאכל לג'וואב ועיין בס' ישועות יעקב ס"ק ט"ו שמעשה בא לפנינו באיש אחד שנלקח לצבא ונהרג שם ובא כתב ממקום גבוה יעוראל כאמונדו שנהרג האיש הזה והזכיר שמו ושם אביו ויצא הדבר בהיתר עפ"י נאמנות הכאמונדו הנז"ל ואומדנא ואולם הרב חו"ס סי' מ"ב מ"ג מ"ד צ"ד דעתו להתיר בלתי צירוף אומדנא וכו' הכתיבה ההיא ביום שנכתבה אינו אלא כמסל"ת אע"ג דכתב הרב המגיד דגוי מסל"ת לא מהני וכו' הכא בערכאות עדיף כתבם מפיהם דדיבור מקרי ואמר שקר אבל לחתום שקר לא מרעי נפשייהו טפי ואפי' לא ראה הישראל באותו הספר רק שהשיג תשובה מקוסארינא עפ"י שאלה וחתום בחותם של ערכאות נראה שיש להקל ומסיים בסוף סי' צ"ד שכבר התיר היתר זה תלתא זמני בנדון שבא לפנינו שיהודים שאלו משרי כומניתא והם כתבו למקום קומאנדא ומשם נשלח תעודת מיתה העתק מפנקס הערכאות וחתום בחותם ידי גדוליהם ממושב השרים הואיל והדבר יוצא מערכי וחתום גם בחותם המלכות דהמזייף בו מחייב ראשו למלך וכו' ועדים משטרי דפרסאי בגיטין דף י"ט א"כ בנדון דידן נמי שבא העתק כתב מפנקס המלכות אינגליז יר"ה וחתום בחותמיהם בודאי דלא משקרי ולא מרעי נפשייהו במ"ש ולתוספת טובא כתבנו גם את זה:

ומעתה אין לנו לתור ולחפש אחר חששות רחוקות שמא כך ושמא כך ואין לנו אלא פשט דברי העדות בלי שום חקירה ודרישה כמ"ש מר"ן ז"ל בתשובה סי' ב' וז"ל בקיצור שאם היינו חוששים ומסופקים בכל עדות אשה בכל החששות והספיקות לא היתה היתר לשום אשה עגונה אחד מני אלף אלא כל שיראה מדברי העדות להתיר שרינן לה ולא למשכן נפשנו לבדות דברים מלבנו לחוש ולומר שמא כך או שמא כך וכו' כדי להחמיר וכו' שהרי מצאנו ראינו להרא"ש ז"ל אשר כל ספרד ואשכנז סומכים על הוראותיו כתב בתשו' וכן ראוי למורה לחזור ע"כ צדדין וצדי צדדין להתיר, וכיוצא בזה הם דברי הר"מ וכו' וכ"כ מר"ן בב"י ומהרשד"ם ז"ל ח"א סי' ג"ן ומר"ן החביב בתשו' סי' ז' וז"ל הרב רבינו בצלאל ז"ל ועמו אפריין למי שאחז דרכים למהפך בזכותא דלא ליפוק חורבא לעלמא כמ"ש מהר"י קולון ז"ל ובעל תה"ד ז"ל ורבינו הגאון הרדב"ז ז"ל ברוב התשובות בענינים אלו פתח דבריו יאיר לאמר ללכת בדרך טובים לחזר אחר צדדין וצדי צדדין לבקש שריותא וז"ל הרמב"ם ז"ל בתשו' אין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנה בעגונות הקילו משום עיגונא דאתתא וכ"כ הרא"ש ז"ל וכ"כ רבינו יואל ז"ל דכל פלוגתא בהתרת נשים עגונות יש לילך אחר המיקל ואחרי שחכמי הגמרא והגאונים הקלו משום תיקון העגונות אתה למד לדור הזה לצאת בעקבותיהם עכ"ל:

וזה לשון הרב גו"ר ז"ל כלל ב' סי' פ' אם באנו לחקור ולדרוש אחר סברות רוב גאוני עולם שיש בנדון הנז' לצאת י"ח כאשר כן נעשה בכל משפטי התורה לרדוף דרך ישרה ולנטות אחרי רבים שלא ישאר שום פקפוק בכל דבר ודבר הנה מעתה ועד עולם לא יצא היתר לכל עגונה וכו' ותשארנה בנות של אברהם אבינו צרורות חיות ואין חונן ואין מרחם עליהם וכו' ומזקנים אתבונן וחובה עלינו לבדוק עד מקום שידינו מגעת וכו' עכ"ל:

וזאת היתה חובתינו ע"ד מצוה כי באוה לתור ולחפש בהני ספרי דבי רב להוציא העגונה הנז' מכבלי העיגון והגם שמוטל עלינו צרכי צבור יצ"ו דחקנו עצמנו בכל היכולת, וזאת תורת העולה מדברי רבותינו הראשונים ואחרונים שהיבמה הנז' מותרת לינשא לשוק בלי שום פקפוק, וצ"י י"מ וימ"ן אמן הלכ"כ החו"פ אנן רועה צאן קדשים פה עה"ק טבריא ת"ו ח' ימים לחדש תמוז יה"ל שנת הת"ר וארבעה וחמשים ליצירה בא סי' ומחי"ה ומלמי"ח ישוע"ה:

ע"ה ב"ה

דוד א"א יעקב ואעקנין סלי"ט הצעיר ברוך טולידאנו ס"ט הצעיר יהודה רבוח ס"ט

תוכן העניינים

וידבר דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה