אור ברסלב
וידבר דוד אבן העזר › סימן יד

וידבר דוד· רבי דוד ועקנין

אבן העזר · סימן יד

סימן יג

שאלה מעשה שהיה כך היה ביאודי אחד מתושבי עי"ק טברת"ו זה שמו מאיר אזערי נ"ע שהיה רגיל לילך ולמכור סחורה בכפר צפורי וסביבותיו וידוע הוא אצל הגוים שבכפרים הנז' ומזה זמן קרוב לעשרה שנים נתעלם מאיר הנז' ונאבד זכרו ולא נודע איו, ולע"ע איגלאי מלתא ע"י גויה מסיחה לפי תומה שמאיר הנז' נהרג סמוך לכפרים הנז' שהיה רגיל לילך אצלם, וזה נוסח הקב"ע שנתקבלה בפני ב"ד של שלשה, במותב תלתא כחדא הוינא אנן סהדי דח"ל כד אתא קדמנא הר' משה אלקים נר"ו ואחר האיום והגזים העיד עדות גמורה וז"ל כונא פיל פלאחין ונחנא קאעדין אנא ואבוי וקלת לינא וחדא מסלמא ליש מה בתיגו לענדנא תציגו כאן יזי לענדנא ואחד יאודי ושמו מאיר קולתלהא אנא כין בלאדכום קלת לינא פי אריינא קודם צפורי כאן יגי לענדנא ואחד ושמו מאיר כאן יביע בצ'עא סאלתהא אנא קולתלהא מנין הוא מן אנו בלאד מן חיפה או מן צפת או מן טבריא וקאלתלי מן טבריא מה כאן יג"י לענדנא גיר הוא ויום מן אל איים רוחנא נחטבו וציבנה מגארה פיל היש וציבנא אל יאודי מדבוח וערפנא באין הוא הדא מאיר באוואפיה בעדו ואל חראמייא כאנו וואקפין פי באב אל מגרא קלולנא אידא חכיתו האד שי נקתלוכים ותפרגנא ורוחנא וחלפתא באין האד שי צחיח וקלת באין האד שי צחיח וקאלתלי מן זמאן האד לחכאייא מן מדת תמן שנין או עשר שנין ע"כ דברי העד וחתמו ע"ז שלשה מהת"ח יצ"ו ועתה יורינו המורה לצדקה אם יש ממש בעדות הנז' להתיר אשת מאיר ה' מכבלי העיגון ושכמ"ה:

תשובה כגון הא צריכא רבא נגר ובר נגר דיפרקינה ושמעתתא בעייא צילותא ואני עני קימ"ל בגואי דלא צילא דעתאי ובביתי אין לחם ואין שמלה אדם להבל דמה אך מה אעשה זאת חובתי ואעשנה כי כמה וכמה חששו רבנן לתקנת העגונות לתור להם מנוחה ויהיו דברי אלה להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו עמי רבנן דפקיע שמייהו הרבנים הגדולים מזקנים אתבונן ואל אכשל בדבר הלכה אל ה' אתחנן:

הנה תחלת כל דבר יש להסתפק בדברי הגויה הנז' אי חשיבא מסיחה לפי תומה או לא מי אמרינן כיון שהתחיל העד הנז' לשאול הימנו איה מקומו והשיבה אותו מטבריא וגם ספרה לו כל המאורע הנז' שוב אינה נקראת מסיחה לפי תומה, וכמ"ש הר"ן ז"ל בסוף יבמות על דברי הרי"ף ז"ל וז"ל וכתבו המז"ל דכן נמי יש לנו לומר דכי היכי דכל שהתחיל לומר במסיח לפי תומו אעפ"י ששאלוהו לבסוף והגיד כל הענין נאמן, כן נאמר דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך או שהנחנו אותו כאן מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נידון כמסיח לפי תומו, או דילמא שניא הא דנדון דידן שלא שאל העד אלא על מקומו:

וראיתי דדבר זה בעצמו איסתפק ליה למני"ר כמהר"מ מלובלין זצ"ל בתשו' סי' ק"ל והביא ההיא דהר"ן ז"ל כנז"ל והכי אמר מר נראה לומר דלא כתב הר"ן כן אלא היכא ששאל לו היהודי איה פלוני כלומר חי או מת, ואח"כ אומר הגוי דברים מעצמו בלי שאלה כך וכך מיתתו אין אומרים שיהיה לאותן דברים דין מסיח לפי תומו מאחר שאמר הוא מעצמו בלי שאלה אלא אמרינן כיון שתחילת דברי הגוי ממיתת היהודי היתה ע"י שאלה ואינה מסל"ת גם הדברים שהגיד אח"כ ג"כ אין להם דין מסל"ת שהרי דברי הר"ן צריכין להיות דוגמת הענין שכתב הרי"ף יעוש"ב, אבל היכא ששאלת היהודי מתחלה לא היתה כלל על אותו ענין שהגיד הגוי אח"כ מסל"ת כמו בנדון דידן שהיהודי שאל אם לא ראה עוד שם שום אדם מאוסטרא ולא שאל אותו על שום יהודי בפרט ולא על שום איש אם חי או מת וכו' והגיד אח"כ מעצמו המאורע גם הר"ן יודה לזה שיש לאותם דברים שהגיד הגוי אח"כ ממיתת האי קאלמן דין מסל"ת, ודוגמא לזה מצאתי בתשובות בן ליב וכו' ועוד הביא ראיה מהגמרא דסוף יבמות וכו' ע"ש, ובסוף התשו' כתב על כן יש לסמוך מבלי שום ספק על עדות זה שהגיד הגוי שהאיש שהיה בה קולנימוס מת שהרי הזכיר את שמו ואת שם עירו וכו' ובטוח אנכי בכל בעלי הוראה שיבואו אחרי להסכים על שריות עיגונא דא מבלי שום פקפוק, ולא להחמיר כי הרבה חששו רבותינו ז"ל להקל, וכ"ש בנדון דידן שהוא פשוט בתכלית הפשיטות להתיר עכ"ל:

שמעינן מדברי הרב הנז"ל דהיכא דלא שאל מתחילה על היהודי אם הוא חי או מת כל מה שיאמר אח"כ מסל"ת מקרי וכ"ש היכא דלא שאל על היהודי כלל כנדון דידן שלא שאל כי אם על מקומו הא ודאי כל המאורע שסיפרה אח"כ מסל"ת מקרייא, ועוד דבנדון דידן כבר התחילה לדבר היא מעצמה מבלי שום שאלה ואמרה שהיה רגיל לבוא אצלם מאיר, והעד הנז' הוא דאפסקה בדברים אחרים ואמ"ל מאיזה מקום את ואחר שהשיבה אותו חזרה לגמור דבריה על ענין מאיר הנז' ואמרה כאן ייזי לאענדנא מאיר וכו' וחזר העד הנז' והפסיקה בדברים מאיזה מקום הוא ואחר שהשיבה אותו מטבריה חזרה ג"כ לדבריה הראשונים לגמור מה שרצונה לדבר על מאיר הנז', מזה מורה באצבע שמתחלה ובראשונה רצונה לספר כל המאורע בלי שום שאלה רק שהפסיקה בדברים, א"כ מסל"ת תקרא בלתי שום ספק ואפי' אם תמצי לומר דע"י שאלת העד הנז' ששאל ממנה איה מקומו ספרה לו כל המאורע הנז' עכ"ז כיון שהיא התחילה לדבר מסיחה לפי תומה תקרי וכמ"ש רבינו הגדול הרי"ף ז"ל שכתב על המעשה של הפונדקית הנז' וז"ל שמעינן מהא דהיכא דמתחיל הגוי ומסיח לפי תומו אע"ג דהדרנא ומגלינא למלתא מיניה שפיר לא נפיק מתורת מסיח לפי תומו ומשיאין על פיו וכן כתב הרא"ש ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל פי"ג מה' גירושין וז"ל כותי שהיה מסיח לפי תומו אעפ"י ששאלו אח"ך ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע הרי זה נאמן ומשיאין לאשתו וכתב הרב המגיד ז"ל שיצא לו דין זה מההיא דפונדקית וכן כתב רבינו הטור ז"ל סי' י"ז וכן פסק מר"ן ז"ל סי' הנז' סע"י:

אמנם עדיין יש לדחות ולומר דמה שאמרו חז"ל שאם התחיל הגוי אע"ג דהדרינן ומגלינן למלתא מיניה עכ"ז נקרא מסיח לפי תומו היינו אם התחיל לדבר בענייני המיתה או שניכר מתוך מעשיו ענייני המיתה כמו שעשתה הפונדקית שהתחילה לבכות וכמ"ש מהר"י סמוט ז"ל בתשו' הביאה מר"ן ז"ל בתשו' וז"ל אבל אומר אני לענ"ד אין זה מסיח לפי תומו דהתם בפונדקית כיון דבכתה תחלה הויא כאילו אמרה פלוני מת בפי' והם מתוך מה שבכתה הבינו שמת חבריהם ולזה אע"ג דאמרו לה איה חבירנו נקראת מסיחה לפי תומה משא"כ נ"ד שאמר הגוי במה אתם מדברים לא נקרא בזה מסיח לפי תומו כיון שהם אמרו לה שמדברים על יהודי אחד שמת הוי כאלו נשאל הגוי הנז' מהם אם ידע איזה עדות על מיתת איזה יהודי וכו' והא דכתב הריב"ש בנ"ד דהגוי אמר להם במאי עסקיתו והם השיבו על נהרג פלוני וכיון דקאמר שמת מסיח לפי תומו נקרא הנה הריב"ש לא אמר זה אלא קודם שידע דברי הר"ן רבו עכ"ל דברי הר"י סמוט הנז' ז"ל:

הנה לא מלבד שמר"ן הק' ז"ל השיב ע"ד כמהר"י הנז' ז"ל וגילה לו שאין אנו סומכין ע"ד הר"ן בזה ושכן פשט המנהג בכל בתי דינין שהיו בסאלוניק בימי האיתנים וגאוני עולם שלא כדברי הר"ן, וכן היה מורה מהר"י דבי רב ז"ל וכיון שכן הריב"ש ז"ל לא הדר ביה אלא מפני ס' הר"ן ז"ל וכיון שדברי הר"ן ז"ל לא עמדו כנז' נמצאת חזרת הריב"ש ז"ל אינה חזרה וראיותיו אמת וצדק ע"כ:

ועין רואה להרב כנה"ג הגב"י ס"ק פ"ט שכתב שכן פשטה ההוראה כהריב"ש ז"ל ושכן עשו מעשה כמה גדולים עש"ב, אלא דבנ"ד אמינא ולא מסתפינא דכ"ע יודו דמסיחה לפי תומה מקרייא ואפי' כמהר"י סמוט הנז' ז"ל אזיל ומודה חדא מדברי הרב כמהרי"ם הנז' ז"ל גופיה דקאמר דלא מקרי מסל"ת כיון שהם אמ"ל שמדברים על יהודי שנהרג הוי כאלו נשאל הגוי מהם אם ידע איזה עדים על מיתת איזה יהודי מוכח מדבריו דדוקא כה"ג שהיהודים הזכירו ההריגה הו"ד לא מקרי מסל"ת דהוי כאלו נשאל מהם שהרי נותן טעם לדבר דלמה לא מקרי מסל"ת כיון שהוא התחיל ואמר במה אתם מדברים ונתן טעם לדבר כיון שהם אמרו לו וכו' אבל אם לא הזכירו ההריגה כלל כנדון דידן אעפ"י שלא הזכיר הגוי ענייני המיתה מתחלה מסל"ת מקרי דאל"כ עדיפא מינה הוי ליה לדחויי דלא מקרי מסל"ת כיון שלא הזכיר ענייני המיתה מקודם אלא ודאי דגם הרב הנז' אזיל ומודה כל שהתחיל הגוי אפילו לא הזכיר ענייני המיתה קודם השאלה וגם הישראל השואל הימנו לא הזכיר לו ענייני המיתה מסל"ת גמור מקרי:

שוב ראינו להרב צמח צדק ז"ל סי' מ"ב שכ"כ בנד"ד והוא שהתחיל הגוי ואמר אנשל אכשל ושם אנשל הנז' הוא שם הנהרג כנדון דידן ממש שהזכירה שם הנהרג מאיר ולא הזכיר קודם השאלה ענייני המיתה כלל ועכ"ז כתב הרב הנז' דמסל"ת מקרי והביא ראיה ע"ז מדברי מהרי"ק שורש קכ"א דאם הגוי אינו מתכוין לא להעיד ולא להתיר מסל"ת מקרי א"כ בנד"ד נמי דלא נתכוונה הגויה הנז' בדבריה הנז' לא להתיר ולא להעיד מסל"ת מקרי:

וגדולה מזו ראינו להרב שער אשר ז"ל באה"ע סי' ה' שכתב כל שלא הבין הגוי שעל המיתה נתכוונו לשאול הימנו מסל"ת מקרי אפי' שאלינן ליה פלוני והביא ראיה ע"ז ממ"ש הרב מ"ב סי' ק"ט על ישראל ששאל לגוי איה היהודי שהלך עמך לפדות את בנו ועי"ז השיב הגוי שמת ולא פדאו ועכ"ז חשביה הרב מ"ב הנז' מסל"ת כיון שלא שאל אליו אלא על הפדיון אם נפדה ולא על המיתה וההריגה, הרי לפנינו שהגם שפשט שאלת הישראל מורה ובא על פרט ההריגה שהרי קאמר איה היהודי שהלך עמך עכ"ז חשביה הרב מסל"ת כיון דסמך ליה לפדות את בנו אמרינן דלאו על ענין ההריגה שאיל ליה וגם הגוי לא על ההריגה הבין כיון דחזינן דתחלה השיב על הפדיון ואח"כ קאמר מסל"ת שנהרג ועוד הביא ראיות ע"ז עכ"ל, א"כ כ"ש לנדון דידן שלא היתה שאלת ישראל לגויה הנז' על היהודי כלל אלא על מקומו והשיבה אותו שמקומו טבריה ואח"כ חזרה ואמרה כל המעשה הנז' בלי שום שאלה מסל"ת גמורה תקרי:

ועוד בה דמהר"י סמוט הנז' ז"ל כתב בסו"ד וכיון שהיא ספקא דאורייתא אי מקרי מסל"ת אי לא אזלינן בה לחומרא עכ"ל:

הנה הרואה יראה להרב כמהרי"ט ז"ל ח"א סי' קל"ט שכתב שאם עבר על הנעלם י"ב חדש ולא נודע איו יצאת אשתו מכלל איסור דאורייתא והגם דהרבה מן הפוס' חולקים עליו עכ"ז אפשר דבנ"ד כ"ע יודו דנפקא לה מאיסורא דאורייתא וכמ"ש מוהרא"י בכתביו סי' קל"ט וז"ל כיון דעבר על המת זמן רב מהעלמתו ונשתכח זכרו והוא בחזקת מת בפי העולם אז יצאת אשתו מכלל איסורא דאורייתא ואיסורא דרבנן הוא דרביע עלה והביא דבריו הנז' הרב חוט המשולש בסי' י"ב בפסק הלכה וכן הביא ג"כ משם מהר"ם גאלנטי ז"ל וז"ל אך נראה לי לסמוך ע"ז בעבור עליו ב' או ג' שנים וחזקה אפי' היה בסוף העולם היה נשמע קולו ובזה נפקא מאיסורא דאורייתא וכל ספיקא דאיכא בהך סהדותא דיינינן לקולא עכ"ל, א"כ נד"ד נמי שנתעלם ההרוג הנז' זה קרוב ליו"ד שנים ונאבד זכרו ובפי הכל מת הא ודאי יצאה אשתו מאיסורא דאורייתא וכמ"ש הרבנים הנ"ל וכפי זה אפי' הרב כמהר"י סמוט הנז' ז"ל אזיל ומודה בנד"ד וכ"ש בהצטרף כל הני טעמי תריצי הנ"ל מראש וע"ס אמינא ולא מסתפינא דכו"ע מודו דמסל"ת גמורה היא:

אמור מעתה מצוה עלינו לעיין בכמה ספיקי דנפלי בהאי סהדותא, חדא דקאמרו מאיר סתם ולא הזכירו לא שם אביו ולא כנוי משפחתו ויש לדוחה לדחות דכמה מאיר איכא במתא והגם שהזכירה שם עירו וכמה מרבוותא דס"ל דסגי בשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו וכן כתב מהרשד"ם בסי' מ"ג שכן נהגו בתי דינין שבעי"ת סאלוניק יע"א להתיר בשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו והעיד שכך קבל מרבו מהר"י טאיטאנאק זלה"ה מ"מ הרואה יראה שמהרח"ש ז"ל בשאלה ו' מחמיר ומצריך שלשתן שמו ושם אביו ושם עירו והוא שאחר שהביא דברי מהרשד"ם הנז' כתב וז"ל מ"מ קשה הדבר מאד להקל נגד כמה אריותא דס"ל ששלשתן בעינן שמו ושם אביו ושם עירו וגם האחרונים ז"ל תפסו עיקר כדברי רבינו ישעיה האחרון ז"ל דס"ל הכי וכן הביא ג"כ משם מהריב"ל ז"ל שדברי רבינו ישעיה הם יתד בל תמוט עכ"ל עש"ב, א"כ בנד"ד נמי שלא הזכיר שם אביו יש לנו להחמיר כדברי הר"י הנז' ז"ל:

אמנם הא ודאי בנד"ד לאו דחייה היא כלל מכמה טעמי, חדא דהזכירה ג"כ שם מלאכתו ואמרה מאיר שהיה מוכר סחורה בכפרים הנז' וידוע הוא לבני העיר שמאיר זו בעלה של עגונה זו הוא שהיה רגיל למכור הסחורה בכפרים הנז' וכן כתב הרב מהר"מ לובלין ז"ל שאלה זה בנדון דידיה שלא הזכירה הגויה כ"א שמו ושם מלאכתו שהיה רגיל לשחוק בקלפין וכתב הרב ע"ז דהוי כאילו הזכיר שמו ושם עירו והביא ראיה ע"ז מדברי המרדכי דסוף יבמות מעשה בגוי אחד שאמר בשעה שדנוהו למיתה מעולם לא פשעתי כ"א פעם אחת הרגתי יהודי בין נקולי לארואקי שהיה מוליך ליטרין ששלחה מ' יהודית לאחיה בנקולי והתירו אשתו משום מסל"ת ע"י ששאלו לה אם שלחה וכו' ואעפ"י שלא הזכיר שם היהודי כדאמרינן פ' בתרא דיבמות בעובדא דפרשא זריזא דפומבדיתא וק"ו הוא בנד"ד שהזכירה שמו ומלאכתו עכ"ל, וכן כתב הרב חוט המשולש סי' י"ב וז"ל גם במה שלא הזכיר שם אביו מצאתי אין לי במה שכתב הרה"ג מהרשד"ם סי' כ"ז וז"ל ועל מה שלא הזכיר הגוי אלא שם מרדכי לא הפסידה האשה הזאת זכותה והטעם שכל מי שיש לו עינים לראות יראה שאין בדברי הגוי הבנה כלל אם לא שתאמר שהיה מדבר על מרדכי הידוע ביניהם, דון מינה ואוקי באתרין מאחר שאמר כלפי היהודי ש"מ שהוא הנודע ביניהם שהיה קונה ממנו החפצים כאשר הוגד לנו שזה מלאכתו לחזר בבתים של גוים למכור למכור חפצים ומאחר שהזכירה שמו ושם מלאכתו ליה בה ספקא וכו' עכ"ל, דון מינה לנדון דידן שהיה מאיר הנז' ידוע ביניהם והזכירה שמו ושם מלאכתו וידוע בעיר שמאיר זה בעלה של עגונא זו הוא שהיה רגיל לילך לכפרים הנז' ולמכור להם סחורה ליכא ספיקא שזה הוא:

ועוד טעם כעיקר והוא שהזכירה שם עירו וידוע הוא שע"י חפוש באותה העיר מהני כמו שמפורש בתוספתא הובאה במרדכי פ' י"ד דיבמות וז"ל התוספתא אין מעידין עליו עד שיהיו מזכירין שמו ושם אביו שמו ושם עירו אבל אמר אחד יצא מעיר פלונית מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ע"כ וכן כתב הרמב"ם ז"ל פי"ג מה' גירושין הלכה כ"ז וז"ל אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלונית ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו עכ"ל, וכתב הרב המגיד ז"ל תוספתא היא ע"ש, וכן פסק מר"ן ז"ל סי' י"ז סעי' י"ט וז"ל ישראל שאמר וכו' אבל אם אמר אחד יצא עמנו וכו' והוא לשון הרמב"ם ז"ל וכתב עליו מור"ם ז"ל הוא הדין גוי מסל"ת וכן משמע בתשו' הרמב"ם שהביא הב"י ז"ל ע"כ, והנה הרב מהרח"ש ז"ל הביא דברי מהריב"ל ז"ל שהקשה לרבי' ישעיה ז"ל מהתוספתא הנז' והניח הדבר בצ"ע וז"ל ולכאורה יש לתמוה ע"ד ז"ל דהא בתוספתא אתמר אין מעידין עליו עד שמכירין שמו ושם עירו שמו ושם אביו אבל אמרו אחד מת מעיר פלונית מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו נראה מן התוספתא דדוקא כשלא הזכיר שמו הוא דצריכים לחפש באותה העיר אבל כשהזכיר שמו לא הוזכר בתוספתא חפוש והניח הדבר הרב הנז' בצ"ע, וכתב הרב מהרח"ש ז"ל ע"ד הנז' ואני בעניי אחר המחילה לא ראיתי שום תפיסה לרבינו ישעיה ז"ל דהא דקתני בתוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם אביו שמו ושם עירו פירושו שמו ושם אביו דשם אביו בכלל שמו הוא כמ"ש מהרא"ה ז"ל והרב מהריב"ל גופיה בח' ג' סי' צ' ועוד כתבתי במקום אחר וסיפא דקתני אבל אמר אחד מעיר פלוני מת מחפשין באותה העיר הוא שרצה להשמיענו שאפילו לא הזכיר שם כלל יש תקון ע"י חפוש שלא יצא משם אלא הוא ומ"מ בזה שלא הזכיר שם כלל אין תקון אם יצאו אחרים שכמו שיצא זה יצאו אחרים ורבינו ישעיה אשמעינן שאפילו יצאו משם אנשים הרבה אם הזכיר שמו אעפ"י שלא הזכיר שם אביו יש תיקון ע"י חפוש שלא יצא משם מי ששמו כך אלא הוא ודין התוספתא ודין רבינו ישעיה צדקו יחדיו ולא סתרי אהדדי וזה נראה פשוט וברור עכ"ל:

שמעינן מהכא דאפילו לדברי רבינו ישעיה ז"ל שמצריך שלשתן שמו ושם אביו ושם עירו כמ"ש אם הזכירו שמו ושם עירו ע"י חפוש באותה העיר שלא נעלם ממנה כ"א זה מהני לכ"ע והכא בנד"ד נודע לנו בבירור שלא נתעלם שום אדם מישראל מתושבי עי"ק טבריא ת"ו מיום שנתעלם מאיר מהיום הנז' עד היום הזה ועד בכלל וכיון שכן נראה פשוט שיש להתיר אשתו בלי שום פקפוק והגם שהרב מהרח"ש ז"ל מסתפק בענין החפוש אם הוא משעה שיצא זה או קודם מ"מ בנד"ד שהזכירה זמן הריגתו מזה שמנה או יו"ד שנים שהיה מעשה הנז' אין להסתפק כלל דלא בעינן חפוש אלא מזמן הריגתו וכמ"ש הרב הנז' ז"ל הוא עצמו בסי' כ"ג ומ"ד כעין נד"ד וכיון שכן שהזכירה שמו ושם עירו ושם מלאכתו ושהיה רגיל אצלם ונודע בעי"ק טבת"ו שהיא שם עירו שלא נתעלם שום יהודי מזמן שיצא הר' מאיר הנז' ועד היום והיום בכלל וגם ידוע הוא שמאיר הנז' הוא שהיה רגיל לילך למכור סחורה בכפרים הנז' אין לספק כלל שזה הוא מאיר בעלה של העגונה זו:

אך עדיין יש להסתפק במה שאמרה הגויה הנז' וציבנא ליהודי מדבוח וערפנא באיין הווא הדא מאיר פי אוואעיה בעדו ע"כ, ויש להסתפק אם הכירוהו בטביעות עינא או ע"י בגדיו שאמרה פי אוואעיה בעדו וידוע הוא דהכרה ע"י כלים לא מהניא ולא מדי כמ"ש מר"ן הש"ע סי' י"ז ס' כ"ד וז"ל אעפ"י שיש להם סימנים מובהקים ביותר בכליו אינם כלום וחיישינן לשאלה עכ"ל, ואפילו את"ל דבטביעות עינא הכירוהו אכתי יש להסתפק דדילמא לאחר ג' ימים שמת הכירוהו ולא מהני כמ"ש מר"ן סכ"ו שאין מעידין עליו אלא א"כ מצאוהו תוך ג' ימים להריגתו וכו' ע"ש:

ברם המדקדק בדברי הגויה הנז' יראה ויבין שמדבריה ניכר שהכירוהו בטביעות עין והוא ממה שאמרו וציבנא ליהודי מדבוח וערפנא באיין הווא הדא מאיר מוכח מזה דבטביעות עינא הכירוהו ולא היו מסופקים בו כלל דאם היו מסופקים אם הוא מאיר הנז' הרגיל אצלם אם לאו היה לה לומר וציבנא יהודי מדבוח וערפנא באיין הווא מאיר מן אוואעיה, אלא ודאי ממה שאמרה ליהודי מדבוח שכבר הזכירו אותו מקודם וגם אמרה וערפנא באיין הווא הדא מאיר מוכח דבטביעות עינא הכירוהו ומה שאמרה אח"כ באוועיה בעדו ולחרמייא כאנו ווקפין באב אל מגרא באה להראות לנו שלא עבר זמן מה שמת ואז ראוהו אלא תכף שנהרג עדיין לא הפשיטו בגדיו מעליו ראוהו הא ראיה שגם ההורגים אמרה שעדיין הם עומדים בפתח המערה וכה"ג כתב מר"ן ז"ל בתשו' סי' ז' וז"ל ומיהו אפשר דלא נתכוון לומר שלא הכירם אלא ע"י סימנים הללו דבלא"ה הכירם בטביעות עינא אלא שבא להוסיף סימנים אחרים שאחד היה ארוך ואחד היה קצר והכי דייק ממה שכתוב במעב"ד שאמר תחלה ומצאתי אותם הרוגים סחובים ומושלכים דמשמע שהכירם יפה בטביעות עינא שהרי הוא מדבר בהם בדרך ידיעה דתיבת אותם מורה שהם ידועים לו בלא סימן דארוך וגוץ שעדיין לא הזכירה דאל"כ הכי הו"ל למימר ומצאתי יהודים הרוגים סחובים ומושלכים אחד ארוך ואחד קצר ומדלא קאמר הכי ש"מ דבטביעות עינא הכירם וא"ת כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ניחוש להחמיר וכו' י"ל דשאני הכא דלשון העדות משמע טפי להקל מלהחמיר משו"ה לא מחמרינן אלא אמרינן שהכירו הגוי יפה בטביעות עינא כמשמעות לשון העדות עכ"ל, והביא ראיות ע"ז מן הפוסקים עש"ב, א"כ בנד"ד נמי דמשמע מלשון העדות הנז' שהכירוהו בטביעות עינא כמ"ש ומשמע לשון העדות להקל מלהחמיר אזלינן לקולא:

ואע"ג שמר"ן ז"ל בסוף התשו' הנז' כתב וז"ל ואעפ"י שיישבתי דאפשר לומר דבטביעות עינא הכירוהו איני רוצה לסמוך ע"ז בערוה החמורה אכן אם יסכימו שני חכמים מפורסמים בהוראה להתיר גם אני נעשה סניף להם עכ"ל, מ"מ מצאנו ראינו להרב כנה"ג ז"ל סי"ז הגהט"ו ס"ק של"ב שהביא דברי מר"ן הנז' וגם הביא סוף דבריו הנז' וכתב עליו וז"ל וכבר היה מעשה זה שנתים בעירנו זאת קושטא יע"א והוריתי להקל כדברי הרב ז"ל מאחר שראינו הרב כמהראנ"ח ז"ל בתשובותיו סי' ע"ר בנדון קרוב לזה הסכים לסברת הרב ז"ל גם מורי הרב ז"ל הסכים להקל הרי נתקיים דברי הרב ז"ל שכתב אכן אם יסכימו ב' בעלי הוראה גם אני נעשה סניף להם ע"כ והותרה האשה בפומבי באמבוהא דרבנן תקיפי ארעא וכו' ובסו"ד כתב וכל המורה להקל כדבריו רוח חכמים נוחה הימנו עכ"ל, ועוד הביא הרב כנה"ג ז"ל דברי מהר"ש יפה ז"ל שכתב דמדברי הרא"ם ז"ל סי' ט"ל יראה דלא חיישינן להך ספיקא אם הכירוהו בטביעות עינא או לא וא"כ לנד"ד נמי יש להקל כנ"ל ועדיפא מזו איכא למשמע מדברי הפוס' ז"ל דבנד"ד אפי' הכירוהו ע"י בגדיו מהני והוא שכתב מהרימ"ט ז"ל תשו' אה"ע דמי שיצא לדרך לבוש במלבושיו ונמצאו המלבושים ההם אגבא דגברא מיתא בהא ודאי אף מאן דחייש לשאלת כלים כה"ג לא חייש דלאו בשופטני עסקינן שישאלו כלים שעליהם וישארו ערומים בדרך ולאחלופי לא חיישינן דהם דברי בטלה עכ"ל, והביא דבריו הנז' הרב פני משה ח"ב סי' י"א וכתב עליהם ולדעתי הפעוט מהר"ם מפדואה בתשו' סי' ל"ו הוא מדעת זו כאשר הוכחתי בתשובתי ח"א סי' ט"ו ואף שמפשטיות דברי קצת אחרוני זמנינו שבתשובותיהם נראה דלא התירו מטעם זה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וכו' וסיים הרב הנז' דע"י ספק ספיקא כסברת הפוס' הסכים להתיר והסכימו עמו ב' רבנים עש"ב, א"כ נד"ד נמי איכא ספיקי טובא ספק הכירוהו בטביעות עין ואת"ל דע"י בגדיו הכירוהו דילמא הלכתא כמ"ד לא חיישינן לשאלה ואת"ל דחיישינן לשאלה דילמא הלכתא כמהרימ"ט ומהר"ם מפדואה והרב פ"מ וב' רבנים שהסכימו עמו דבכה"ג שהוא בדרך שנמצאו עליו הכלים שהיו עליו קודם מותו וכדמשמע מדברי הגויה שאמרה בעדו באוועיה לא חיישינן לא לשאלה ולא לאחלופי ואת"ל דחיישינן לשאלה וכו' דילמא הלכתא כמהר"ש יפה ז"ל ומהר"ם ז"ל דלא חיישינן אם הכירוהו בטביעות עינא או ע"י כלים דודאי יש להקל וכ"ש בהצטרף סברת רבנן סבוראי הנז"ל הלא המה מהרא"י ז"ל ומהר"ם גאלנטי ז"ל והמבי"ט ז"ל דסברי מרנן דכגון נדון דידן ששהתה כמה שנים פקע מינה איסורא דאורייתא הא ודאי דתולין להקל:

ועל הספק הב' דדילמא אחר ג' ימים ראוהו ואין מעידין עליו כמ"ש לעיל מדברי מר"ן ז"ל היינו דוקא שידעו בבירור שלא ראוהו אלא אחר ג' ימים להריגתו אבל אם הם מסופקים אם הוא תוך ג' אי אחר ג' זהו המחלוקת שהביא מר"ן ז"ל סכ"ז וז"ל מצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעים מתי נהרג יש אומרים שתולין אותו שנהרג תוך ג' ימים ומעידין עליו ויש אוסרים ע"כ, והגם שאפשר שדעת מר"ן ז"ל לפסוק כי"א בתרא וכמו הכלל שמסור בידינו ועכ"ז נד"ד דמשמע מדברי העדות שעדיין גופו שלם וכמו שאמרה שחוט ועדיין בגדיו עליו משמע שעדיין גופו שלם כ"ע מודו שמעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים וכן כתב מר"ן ז"ל בתשו' וז"ל ועוד שאפי' היה לאחר ג' ימים כיון שמשמע מדברי הגוי שהיה גופו שלם שפיר יכול להעיד עליהם אפי' לאחר כמה ימים לדעת ר"ת וכן הכריע כהר"ר עזריאל ז"ל וכן כתב מהר"ם בתשו' בשם ר"ת וכתב מוהרי"ק בשורש קכ"א ואפילו לדברי החולקים עליו נראה דהיינו דוקא נחבל בפנים ואין פדחת וחוטם אבל אם לא נחבל בפנים וגם כל הגוף שלם נראה לענ"ד דלדברי הכל מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים והביא ראיה לדבר וכתב שיש לסמוך ע"ז אפילו שלא בשעת הדחק וכ"ש בשעת הדחק, וכנד"ד דמשמע דהיה כל גופם שלם וגם לא נחבלו בפניהם שהרי לא אמר הגוי כן שפיר יכול להעיד אפי' לא ראה אותם עד לאחר כמה ימים עכ"ל:

למדנו מדברי רבותינו הנז' ז"ל שאם לא אמר הגוי שהוא נחבל בפניו וגם לא אמר שאין גופו שלם מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים וכ"ש היכא דמשמע ג"כ מדברי הגוי שהוא שלם כנד"ד כנז' אפילו לאחר כמה ימים יכולים להעיד עליו:

וז"ל כמהרח"ש ז"ל בתשו' סי' ה' אמנם הענין הב' שלא נודע כשמצאו מת אם הוא תוך ג' ימים או אחר ג' ימים לזה יראה ג"כ דליכא בית מיחוש וכו' ובסו"ד כתב אך כ"ז היכא שנודע שעברו עליו ג' ימים אבל היכא שמצאוהו מת ולא נודע אם הוא מת תוך ג' ימים כתבו התוס' והרא"ש והטור ורבינו ירוחם והריטב"א ז"ל דתלינן להקל דבתוך ג' הוא והרשב"א והר"ן חששו להחמיר והניחו הדבר בספק ולמעשה יראה שכל שגופו שלם ולא נחבל בפנים ולא נודע אם הוא מת תוך ג' או לא כגוונא דנד"ד פשיטא דתלינן להקל מטעם ספק ספיקא ספק אם הלכה כר"ת והרא"ש והנמשכים עמהם שבגופו שלם מעידים אף אחר כמה ימים ואת"ל דלית הלכתא כוותייהו שמא תוך ג' ראוהו והך ספק ספיקא מתהפך הוא ובר מן דין כתבו הרבנים הגדולים מהרשד"ם ומהרש"ך זלה"ה שפשטה ההוראה כר"ת והרא"ש דלעולם תלינן דתוך ג' הוא עכ"ל:

ועוד כתב הרב מהר"א ששון ז"ל סי' ט"ו אם מצד הענין נראה שהוא תוך ג' ימים לכ"ע תולין להקל א"כ זכינו לדין דבנ"ד נמי תולין להקל אי מטעם מ"ש מר"ן ז"ל כיון שלא הזכירו שנחבל בפניו וגם לא אמרה שאינו שלם מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים ואם מהני טעמי שכתב מהרח"ש ז"ל כנ"ל ואי מטעם כמהר"א ששון הנז' ז"ל דמצד הענין נראה שהיה זה תוך ג' ימים שהרי אמרה עדיין הוא בבגדיו והרוצחים עדיין הם עומדים על פתח המערה משמע שבאותו יום עצמו הרגוהו ועדיין עומדים שם וכ"ש בהצטרף כל הני טעמי ביחד דכולהו איתנהו בנד"ד דודאי תולין להקל ויכולים להעיד עליו אפילו לאחר כמה ימים, וכן העלה הרדב"ז ז"ל בתשו' סי' כ"ג וכתב עוד שם חילוק אחד שאם היה מכירו מחיים מעיד עליו בטביעות עין אפילו אחר כמה ימים ממיתתו ותו מסיק וכתב דגוי המסל"ת לא אמר בדדמי דבשלמא ישראל המתכוין להתיר יש לומר שנתן דעתו בשעת מלחמה להעיד ולהתיר ואמר בדדמי ובדבר ההוה להיות אבל גוי המסל"ת ואין כוונתו לשום דבר לא אמר בדדמי כ"א כאשר ראה וכן הסכים רבינו שמואל ז"ל והביא ע"ז כמה ראיות מן תפוס' וכתב עליהם מדבריהם למדנו דעדיף טפי היכא שהעד אומר מצאתיו הרוג מהיכא שאומר מת או נהרג ואצ"ל לגבי גוי מסל"ת לא שייך ביה בדדמי וכו' עש"ב עכ"ל:

ואכתי פש גבן ספק אחד דלא אמרה וקברתיו דלהרמב"ם ז"ל בעי שיאמר וקברתיו וכן הביא מר"ן ז"ל סי' י"ז וז"ל וי"א שצריך לומר וקברתיו ע"כ ואע"ג שהרשב"א ז"ל והרב המאירי ז"ל כתבו דבגוי מסל"ת לא בעינן שיאמר וקברתיו והרב בעל ת"ה בפסקיו וכתביו כתב שלא נהגו העולם לומר וקברתיו וכן כתב הרדב"ז ז"ל בתשובה דכבר נהגו בכל הדורות הללו להקל בדבר זה משום תקנת עגונות וכן כתב מהר"י טיטצק ז"ל שבסאלוניק עיר גדולה של חכמים ושל סופרים נהגו להקל מ"מ הרי הריב"ש בתשו' כתב מ"מ כיון שיצא מפי הרי"ף והרמב"ם ז"ל להחמיר ראוי לחוש לדבריהם כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' ומי לא יחוש אחריו וכי הרי"ף והרמב"ם ז"ל קטלי קני באגמא נינהו הלא המה גאוני עולם ועמודי ההוראה ומי יתיר לשוק אשה שהיא ערוה לדעתם חלילה עכ"ל, כל הנז' מדברי רבינו בצלאל ז"ל סי' ל"ב עש"ב:

האמנם ראה ראינו לרבותינו ז"ל בעלי ההוראה שמימיהם אנו שותים שיצאו לחלק כמה חילוקים בדברי הרמב"ם ז"ל ועליהם סמכו והתירו אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל כמו שנפרש לקמן בס"ד ומינייהו נלמוד לננד"ד:

חילוק א' הוא מ"ש הרב המגיד ז"ל בסוף הלכות גירושין שאם הגוי מזכיר שמו אצ"ל וקברתיו וכן מפורש יוצא מתשו' הריב"ש שהביא מר"ן הב"י ז"ל וז"ל שלא הצריך הרמב"ם ז"ל לומר וקברתיו אלא כשאין הגוי מזכירו בשם אבל כשאמר הגוי מסל"ת איש פ' מת חלילה לרבינו הרמב"ם ז"ל שיצריך לומר וקברתיו עכ"ל:

חילוק ב' מ"ש הר"ן בתשו' סי' ג' דבמכירו אע"ג שלא הזכיר שמו אצ"ל וקברתיו וכן מוכח מדברי הרמב"ם בסוף ה' גירושין עכ"ל, והביא דבריו הנז' מר"ן ז"ל בד"מ בפ' אחרון מגירושין וב' חילוקים הנ"ל כתבם מור"ם ז"ל סי' י"ז סי"ז ע"ד מר"ן שכתב וי"א שצריך לומר וקברתיו כתב מור"ם דדוקא בכה"ג שלא הזכיר הגוי שם המת ואינו מכירו אבל אם מכירו לא בעינן וקברתיו במסל"ת וכו' וכן פשט המנהג עכ"ל:

חילוק ג' מ"ש מר"ן הב"י משם מהר"י סאגיס ז"ל שאם לא היה הגוי בשעת ההריגה אצ"ל וקברתיו גם בתשו' הביא מר"ן דברי מהר"י הנ"ל וכתב עליהם ודברים נכונים הם גם הרב רבינו בצלאל ז"ל סי' ה' הביא חי' הנז' לפסק הלכה ע"ש:

חילוק ד' מ"ש מהרשד"ם ז"ל דדוקא גבי מיתה שייך לומר בדדמי וצריך לומר וקברתיו אבל אמר נהרג פ' או הרגתי פ' אצ"ל וקברתיו ע"כ, ולענ"ד חילוק זה מבואר בדברי מר"ן הש"ע דבסי' ז' כתב כותי שהיה מסל"ת הרגתי את פ' משיאין את אשתו ולא הצריך לומר וקברתיו ובסעיף י"ז כתב אם אמר מת י"א שצריך לומר וקברתיו אלא ודאי יש חילוק בין מת לנהרג כמ"ש מהרשד"ם ז"ל והגם שיש לחלק בשם כמ"ש לעיל מ"מ מ"ש ג"כ נראה:

חילוק ה' מ"ש מהרח"ש ז"ל שאלה ה' משם מהריב"ל ז"ל וז"ל ועוד כתב הרב מהריב"ל ז"ל סי' ט' ח"א דבכיוצא בנ"ד שהוא עד המעיד מפי גוי המסל"ת שיש להקל ולסמוך ע"ד הרב ת"ה שכתב שיותר יש להקל בעד השומע וכו' יע"ש עכ"ל:

הרי מפורש יוצא מדברי רבותינו הנז"ל דאם מזכיר שמו או מכירו או שלא היה בשעת ההריגה או שאמר לשון הריגה ולא מיתה או שהוא עד המעיד מפי גוי מסל"ת כל אחד מאלו אצ"ל וקברתיו ואצ"ל בהצטרף כל הני טעמי ביחד כנד"ד שאמרה שמו והיתה מכירתו כמו שאמרה שהיה רגיל לבא אצלם למכור להם סחורה ולא היתה בשעת ההריגה כי אמרה ומצאנוהו שחוט אלמא שלא היתה בשעת ההריגה וגם אמרה שהוא שחוט ולא אמרה שהוא מת ונוסף גם הוא שאמרה ג"כ ותפרג'נא משמע מדבריה שראתה הענין בישוב ולא אמרה בדדמי הא ודאי כ"ע מודו שאצ"ל וקברתיו כנ"ל:

המורם מכל האמור שמובן מדברי רבותינו ז"ל הנ"ל דאשת מאיר אזערי הנ"ל נ"ע ה' ינקום נקמתו מותרת לינשא עפ"י העדות הנז' ואעפ"י שהיא עד מפי עד והיא גויה המסל"ת עכ"ז הלכה רווחת בישראל שמשיאין אשה עפ"י עד מפי עד ואפי' מפי גוי מסל"ת כמ"ש מר"ן הש"ע ז"ל סי"ד וז"ל וישראל ששמע מגוי המסל"ת מעיד ששמע ממנו ותנשא אשתו על פיו ע"כ:

ומעתה אין לנו לתור ולחפש אחר חששות רחוקות שמא כך ושמא כך ואין לנו אלא פשט דברי העדות בלי שום חקירה ודרישה כמ"ש מר"ן ז"ל בתשו' סי' ג' וז"ל בקיצור שאם היינו חוששים ומסופקים בכל עדות אשה בכל החששות והספקות לא היה היתר לשום אשה עגונה אחת מני אלף אלא כל שיראה מפשט דברי העדות להתיר שרינן לה ולא למשכן נפשנו לבדות דברים מלבנו לחוש ולומר שמא כך או שמא כך וכו' כדי להחמיר וכו' שהרי מצאנו ראינו להרא"ש ז"ל אשר כל ספרד ואשכנז סומכים על הוראותיו שכתב בתשו' וכן ראוי לכל מורה לחזור ע"כ צדדין וצדי צדדין להתיר, וכיוצא בזה הם דברי הה"מ וכו' וכן כתב מר"ן בב"י ומהרשד"ם ז"ל ח"א סי' ג"ן ומר"ן החביב בתשו' סי' ז' וז"ל הרב רבינו בצלאל ז"ל ומטו אפריין למי שאחז דרכו למהפך בזכותא דלא ליפוק חורבה לעלמא כמ"ש מהר"י קולון ז"ל ובעל ח"ה ז"ל ומורינו ורבינו הרה"ג הרדב"ז ז"ל ברוב תשו' בענינים אלו פתח דבריו יאיר לאמר ללכת בדרך טובים לחזר בצדדים וצדי צדדים לבקש שרייתא וז"ל הרמב"ם ז"ל בתשו' אין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנה בעגונות היקלו משום עגונא דאתתא וכן כתב הרא"ש ז"ל וכן כתב רבינו יואל ז"ל דכל פלוגתא בהתרת נשים יש לילך אחר המיקל:

ואחר שחכמי הגמרא והגאונים הקלו משום תקון העגונות אתה למד לדור הזה לצאת בעקבותיהם עכ"ל, וז"ל הרב גינת ורדים כלל ב' סי' ך' אם באנו לחקור ולבדוק אחר סברות רוב גאוני עולם שיש בנדון הזה לצאת י"ח כאשר כן נעשה בכל משפטי התורה לרדוף דרך ישרה ולנטות אחרי רבים שלא ישאר שום פקפוק בכל דבר ודבר הנה מעתה ועד עולם לא יצא היתר לשום עגונה וכו' ותשארנה בנותיו של אברהם אע"ה אלמנות צרורות חיות ואין חונן ואין מרחם עליהם וכו' ומזקנים אתבונן וחובה עלינו לבדוק עד מקום שידינו מגעת וכו' עכ"ל:

זאת היתה לי לצאת ממחיצתי לתור ולחפש ולהוציא את העגונה הנז' מכבלי העגון עפ"י העדות הנז' כמובן מדברי הפוס' ראשונים ואחרונים ז"ל כנ"ל והגם שאין ידיעתי מכרעת ולא כל הרוצה ליטול את ה' יבא ויטול וכ"ש להורות בדבר ערוה החמורה, מ"מ כבר כתבתי שכל דברי אלה אינם לא להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו מלכי ארץ ורוזנים המאורות הגדולים היושבים ראשונה יושבי אהלים הרבנים הגדולים שרפי קדש הלולים כי מהם תצא תורה זכה וברה ואז אהיה סניף עמהם להתירה, כ"ד החותם פה בעי"ק טבריא ת"ו בש"א לח' חשון ש' התרמ"ד ובה סי' טוב לא ימנע טו"ב להולכי"ם בתמי'ם והי"מ וימ"ן:

הצב"י

דוד ואעקנין ס"ט

הסכמת הרבנים הגדולים הי"ו

הן ל'ו הובא לידינו האי פסקא דדינא אשר איזן וחקר ותקן עמיתנו בתורה מלא האורה מע' הרב המובהק מגן דוד יהיה בעזרו והיה אדירו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו, שהלכה כמותו וילך האיש הלוך וגדל עד דוד הגדיל כיר"א, ולאשר נפש צדיק נפשו אותה וגם כלתה לדעת מה בפינו בשריותא דהאי פעיתא ול'ו בסב'י טעמא דמלתא, ודעת זקנים נוחה הימנו יה"ר דליפוש חיי ויהיה רוח אלהים נוחה הימנו תמיד, כי על כן לעשות רצונו חפצנו ובאנו אל האר"ש בדרך קצרה להיותנו עמוסי התלאות מבית ומחוץ, ובפרט כי דבר זה נפתח בגדולים ראשונים כמלאכים ואת אחרונים ספרים הרבה אין קץ וכותלי בהמ"ד יוכיחו הני ספרי דבי רב מלאים זיו ומפיקים שנוי בכתובים ומשולש, הצד השוה שבהן לאהדורי אפתחא דהיתרא להני נשי במאי זכיין לצאת מכבל העיגון ברוך שבחר בהם ובמשנתם ברוח מבינתם הלא בספרתם, הנה כי כן אין צורך להיות מוסיפין ודורשין על דברי הרב הפוסק הי"ו ולשנות את הידוע, והרוצה לטייל בארוכה ולחפש ולתור בכל דברי הפוס' ז"ל תנא דמסייע ליה תב"ע ברכת טוב ואנן בדידן לפי העת והזמן הבוגד נסתפקנו בהכרחי ודיינו במה שהביא בידו מע' ה"ה הי"ו וראה ויתר העגונה האומללה הזאת והסכמנו עמו להלכה ואתתא דא נפקת ברא ממאסר עגונה זאת התורה, ולהיות כי אין מדרש בלא חידוש ולהוציאו חלק אי אפשר אמרנו טוב מעט בכוונה ויהי נועם ה' וכו' ומעשה ידינו כוננה' כיר"א:

ראשית כל בכורי קו'ל פתח לו פתחא וידבר דוד לה' בענין מה שהגויה המגדת התחילה לדבר וכו' והויא מסל"ת כדת של תורה, ואייתי בידיה מהפוסקים ז"ל ראיות לזה, יפה כיוון ודבריו הי"ו צדקו יחדיו, וגדולה מזאת ראינו בתשו' מר"ן הקדוש ז"ל אשר הובאת בק"ע כי לפיקו"ד הוא נדון גרוע משלנו ועכ"ז נתן לה את השבח מר"ן ז"ל דהוי מסל"ת, וז"ל שם גוי שאל ליהודי אנה הנחת פ' חבירך ומה היה עליו השיב היהודי לא ידענו מה הי"ל בסביבות אלו הכפרים נאבד לא ידענו אם נהרג או מת והשיב הגוי בלי שאלה ודרישה איך בא אל ביתו גוי א' וא"ל ששמע מפי ב' גוים שהיו מדברים ואומרים בחנם הרגנו את פ' שפגענו אותו במקום פ' וכו':

הנה עדות זה מועיל כמו עדות הפונדקית כי התם הבכיה הוי בתחלה כאלו דיברה וכאן דיבר ממש דהתחיל לדבר אנה הנחת את פ' חברך, ועוד גבי פונדקית שאלו אותה אחר הבכיה איה חבירנו ונ"ד לא שאלו רק אמרו לא ידענו מה הי"ל אם מת או נהרג ע"כ:

הבא נבא למה שעלה ונסתפק ה"ה הי"ו בדברי הגויה המספרת שענתה ואמרה וציבנא ליהודי מדבוח וערפנא באיין הווא הדא מאיר פי אוועיה בעדו ולחרמייא כאנו וואקפין באב למג'רא וכו' אם היכר זה שהכירוהו הוא בטביעות עין או ע"י בגדיו כמ"ש פי אוועיה בעדו, וממילא היכר ע"י כלים לא חזי ול"מ וכו' וע"ז הביא תשו' מר"ן ז"ל ככתוב בדב"ק שפי' מר"ן ז"ל דברי העד דנדונו במ"ש כמעב"ד שאמר תחלה ומצאתי אותם וכו' דמשמע שהכירם יפה בטב"ע בלא סימן הארוך וגוץ וכו' (ובדברי מר"ן כתוב למ'ר עוד דמשום דמשמע להו לאינשי דסימנין דארוך וגוץ חשיבי טובא לכך הזכיר סימנים ולא חש להזכיר שהכירם בטב"ע) דון מינה ואוקי באתרין בנד"ד כמ"ש בדב"ק, והדברים פשוטים וברורים:

ואמת יהגה חכנו דלפי הבנת ה"ה הי"ו בדברי מר"ן הללו שגם במעב"ד היה כותב האי לישנא דגוץ וארוך נמי נוכל לומר בפשיטות דנד"ד עדיפא ועדיפא מנדון מר"ן ז"ל הלז, כי בנד"ד לא הזכירה הגויה בדבריה שום דבור שנראה מתוכו לתת סימנים ע"י בגדים כלל, כי אם דברים אלו באונעיה בעדו וכו' וכבר פירש דבריה ה"ה הו"י רח'ב רח'ב דתיבות אלו באוועיה בעדו נדרשים לאחריהם לתיבות ולחרמייה כאנו וואקפין וכו' דהכיו' דהכל להודיע שהיתה המציאה הזאת קרוב לרציחתו ממש שהרי עדיין בגדיו עליו ולא הפשיטוהו ומ"ש וולחרמייה וואקפין וכו' פירושו ממתינים להפשיטו הבגדים הצואים מעליו דכנראה שרציחתו היתה מפני חמוד ממון ובודאי שהכירה בהם שקראתם חראמייא דהיינו גנבים וממתינים להפשיטו' וא"כ מה שאמרה בתחלה באיין הדא מאיר וכו' הוא שהכירוהו בטב"ע שהיה רגיל אצלם וכמדובר לא כן בנדון מר"ן ז"ל שהזכיר ארוך וגוץ דבודאי בא לתת בהם סימנים וכמו שפירש שיחתו מר"ן הקדוש זלה"ה דמשום דמשמע להו לאינשי דסימנים דארוך וגוץ עדיף טפי לכך הזכיר וכו' כנז"ל, ותכלית כוונתנו ורצוננו הוא לומר דבנ"ד דעדיף כנז' לא יסתפק מר"ן ז"ל כלל ויורה ידין בלי סמיכת זקנים:

איכו השתא טוב להודות ולהגיד כי ישר כי לא העלמנו עין מלראות דבמסל"ת שלא היה מצוי בהריגתו והכירו אח"כ בטב"ע, תליא בפלוגתא דאשלי רברבי אי מהניא טב"ע, ועיין להרב ח"מ סי' י"ז ס' ן' עמ"ש מור"ם ז"ל בהגה ויש מקילין בזה שכתב עליו וז"ל לא הביא מה שהמקילין מחמירין וכו' אלא כשהרגתי ראו ההריגה אבל מצאתי פ' הרוג אינו נאמן וכו', ומ"מ בטביעות עינא גרידא פשיטא דאינו נאמן וכו' וכן דעת הריב"ש וכו' ע"כ, הרי גדולים ונכבדים ס"ל הכי, ועיין למהרח"ש בזה:

עכ"ז הרי מצינו להרב מהראנ"ח ז"ל שכתב דלית מאן דחש להא דר"ש ור"ן ז"ל וכמ"ש הרא"ם ושכן נראה מהרמב"ם ז"ל ושאר כל הפוס' דלא חילקו בטב"ע בין ישר' לגוי דנר' דלא ס"ל לחלק, ועיין להגאון הרדב"ז ז"ל בספרו דברי דוד שהאריך בזה וחלק על דברי המחמירים, ועיין עוד להרב משאת בנימין סי' מ"ז במ"ש ע"ד ר"ש ור"ן הללו ושכמה נדונים כאלו דנו להיתר היפך דבריהם ע"ש, ועיין להרב ויאמר יצחק דרט"ו ע"ש:

ועינא דשפיר חזי לרבן של יש' מר"ן הקדוש בתשו' אשר הובאת לעיל בדברי ה"ה הי"ו דלא נשא על שפתיו להסתפק בטב"ע אי מהני אי לא ומר פשיט ליה דדי בטב"ע כהרבנים הנז' ודלא כר"ש ור"ן ז"ל ואפשר לומר דלהכי לא הביאו סברת ר"ש ור"ן בש"ע לא מר"ן ולא מור"ם ז"ל דפשיטא להו דלית דחייש לה ובהכי מוצל אותו צדיק מור"ם ז"ל מהשגת הרב ח"מ הנז' דלא הביא מה שהמיקילין מחמירין וכו' וק"ל:

ובר מן דין אפשר אם דנים אנחנו בזה לפרש בדברי הגויה שהגידה מסל"ת וערפנא וכו' דהיינו שהכירה אותו בסימנים מובהקים דגופו דמהנו לכ"ע דכיון שהורשינו לדרוש דברי הקב"ע שהכירו אותו היינו בטב"ע הגם כי לא פורש וכמו שלמדנו מתורתו של רבינו הקדוש מר"ן ז"ל כנז' וכמש"ל, א"כ אפשר דנוכל לפרש שהכירוהו בסימנים שבגופו והגם דיאמר האומר דסי' מובהקים שבגופו היי' חסרון או שינוי בגופו וכמ"ש במור"ם סי' פ"ד ופשיטא דאם היה לו מום כזה היה נראה בעליל לארץ לבני אדם והפשוט שלא נודע מזה בעיר כלל, עכ"ז עדיין יכולים אנו לומר דאפשר דהיו בו סימנים אחרים קלים מאלו כמו רושם בגופו או בא' מאיבריו וזה אפשר שלא הכירו בו כל אדם שלא נתנו דעתם לזה ולזה לא יצא עליו קול בעיר מזה המום, רק שהגויה איתרמי לה באקראי וידעה בו והכירתו וע"ש בטו' ובב"ש, והגם דהלבוש ז"ל פליג על רושם שבגופו כיע"ש עכ"ז אהנייא לן לרבויי ספיקי ואין להאריך בזה:

וליתר הספקות אשר בנד"ז הטוב אשר דבר בקדשו מע' ה"ה הי"ו ובצירוף כל הני מילי מעלייתא ורבוי ספיקי אשר באו בכתובי'ם בדב"ק אלו ואלו נצרפין להתיר עגונה זאת ממאסרה:

פש גבן מלתא זוטרתי הוא הדבר שכתוב בקב"ע הלז בלשון הגויה המספרת וציבנא ליהודי מדבוח וכו' ושמענו מפקפקים ואומרים כי אף כי לשון מדבוח פירושו שחוט לא הרוג, והגם דמשמע שחיטה בסימנים אכתי איכא לאיסתפוקי שמא לא שחטו בו רוב ב' ואין כאן עדות ולמיחש מיהא בעי:

לזה מצאנו ראינו להרב מהראנ"ח ז"ל סי' ז"ך שכתב בסוף השאלה וז"ל אבל הכא העד אומר שראה ששחטו וסתם שחיטה משמע שחיטה מפורעת וגלויה ואע"ג דלפי פי' הרמב"ם ז"ל וגרסתו בבעיא ששהה במיעוט סימנים מספק'ל לגמ' במ"ש ירביצנה וישחוט אי מיעוט סימנים מקריא שחיטה מ"מ בל' בני אדם אינו כן עכל"ה:

עוד מצאנו להרב פ"מ ז"ל סי' ח' שכתב בנדונו שירא הרוצח לנפשו פן יקום הנרצח וישיב גמולו בראשו ולזה ודאי שממית אותו מיתת עולם כמ"ש, וא"כ גם בנד"ז נאמר כן וכמובן:

וכי יאמר האומר דעדיין יד הדוחה נטויה דשאני נדון מהראנ"ח ז"ל דעל הרוב דיבר העד או בלה"ק או בלשון תוגרמה דמצוי אצלם או בל' איספאנייא וע"ז פשיטא ליה לרב ז"ל דלשון בני אדם אינו כן אבל בנד"ד שדיבר העד בל' ערבי עדיין הספק הנז' במקומו אי לשון מדבוח הוי שחיטה גמורה או לא, גם ההיא דהרב פ"מ אפשר דשניא מנד"ד כי שם כתב הרב ז"ל שהיה אנגי'ל הנרצח מכיר לרוצח ויש חששא וכו' כאשר כתב הוא ז"ל, אבל בנד"ד של הרב לא היה מכירם הנרצח ומסתמא היו גנבים ורוצחים הנמצאים ביער כחיות השדה, ואזדא לה המצאת הרב פ"מ ז"ל שירא הרוצח וכו':

לזה אמינא ליה דגם בנד"ד נראה מל' הקב"ע שהרוצחים היו רוצים להפשיט בגדיו מעליו דאל"ה למה היו עומדים ומשמרים על פתח המערה כמו שהגידה הגויה בקב"ע, וא"כ בשעה שיפשיטוהו ודאי ירגישו בו אם נשאר בו חיותא כידוע ויוסיפו עוד לחטוא לו ולשרש אחריו במיתה החלטית, ואם עד אלה יעלה על רוח הדוחה לדחות ולומר דלשון הגויה אפשר לפרשו דמילי מילי קאמרה, ותיבות באוועיה בעדו לחוד, והני מילי לחרמייה וואקפין לחוד, ומי זה אמר ותהי שרוצים להפשיטו, גם לזאת אשאלך והודיעני אימא לי למה היו עומדים על פתח המערה היפך טבע העולם והשערתו שהרוצח ירא ובורח ונחבא מן העין מאימת מלך ושרים, ומוכרח אתה לומר חדא מתרתי, או שהיו רוצים להפשיטו וכמדובר, או שהיו חוששים שמא יקום אחרי נפלו, א"כ איפה בכל חדא מהני יש סברא ואומדנא דמוכח דלא זז משם עד שמת ואבד מן העולם:

זאת התורה לעולה כי דעתנו המעט הוא מסכמת להלכה עם מע' הרב מגן דוד הפו' הי"ו ותצא דינה דהאי אתתא להתירה מכבלי העיגון, ומי שחותמו אמת ינחנו תמיד בדרך אמת לכוון אל האמת, ויצילנו מכל שגיאה, כי דעת ממנו פליאה למעשה ראוי וכשר הדבר לצרף דעת רבנים אחרים עמנו כי היכי דלימטי לן וכו' נאם החו"פ עיה"ק טבת"ו בזמן הנז"ל ברב עז ושלם:

הצעיר

רפאל אברהם כלפון ס"ט הצעיר

יוסף דוד אבואלעפיא ס"ט עיין בצל הכסף הנ"מ בח"א ס"ז ובת"ב ס"ה וד' ותרוה צמאונך בהיתר עגונה הנז' בכמה וכמה צדדי ההיתר ע"ש באורך:

הצעיר

אהרן אלחדיף ס"ט

תוכן העניינים

וידבר דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה