אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן קה

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן קה

סימן קד

שאלה אחרי ההתבוננות כמה הכריחה האחדות בינינו להעמדתינו שלא לגרום חלול ה' בין האומה בני העיר הזאת כאשר נצטוינו מרום המלך קארלוס השני הסכימו כל היחידים מק"ק כולם כאחד ובאגודה א' שלא ינתן רשות בעיר הזאת לונדון ומגרשיה פחות מששה מילייאס מבית הכנסת שער השמים שתהיה בית הכנסת אחרת כי אם זאת שער השמים. ואם יש איש או אנשים מכל מדרגה שיהיה שגורמים להפריד האחדות הזה ופורשים עצמם להתפלל כמנין באיזה חדר או בית או באיזה מקום מיוחד חוץ מבה"כ הנז' הגם שלא תהיה ידועה ונזכרת בשם ביה"כ אחרת נלכדים מיד בעונש החרם מלבד בבית החיים במצוה או בבית ארוסין או בבית אבלות בז' ימי אבלות או בבית שנפטר המת בתוכה וכל יהודי ספרדי או פורטוגיס שלע"ע מיושב או עתיד יהיה בעיר הזאת או בתחומה הנז' פחות מו' מילייאס שאינן מקיים מה שנזכר ילכד בעונש החרם כמש"ל. וכמו כן עובר כל מי שי"ל ידיעה שעוברים על זאת ההסכמה ולא יבא להגיד או תבא לו הידיעה באיזה אופן שתהיה מי הם העוברים על הכתוב למעלה הרי הם בכלל העוברים על ההסכמה הנז' ומן העונשים שלה כדי שכולם יבדלו מהם ולא ידברו עמהם בשום אופן או דרך שיהיה על עסק מו"מ או בכל דבר אחר ומחוייבים המעמד בסיוע כל הק"ק לעמוד מנגד כל העוברים בבל דרך ואופן שיהיה ואם באולי באיזה זמן מצד ההכרח מוכרח להבדיל הקהל לא יעשו ביה"כ אחרת כי אם שיתוועדו כל היחידים בעלי בתים ולא יהיה ניתר להם כי אם ע"פי הסכמת שני שלישים מן הקהל. אך בתנאי שיהיה תחת רשות והנהגת ביה"כ שער השמים אשר היא בע"ה תהיה מיוחדת ליהודים ספרדים ופורטוגיזיס בלבד שלע"ע בעיר הזאת יושבים והבאום לעתיד והיהודים מהקהלות אחרות יתקבלו להתפלל כפי ראות אנשי המעמד הכל מיוסד בדרך השלם ונתיסדה ההסכמה הנז' בשנת התכ"ד ליצירה וחתום עליה הרב חבר עיר כמהר"ר יעקב ששפורטאש זלה"ה. עוד נמ"ך אחר זאת ההסכמה באסיפת הקהל ט"ו לחשון התצ"ח ליצירה וגמרו וקיימו ההסכמה הנז' בכל תוקף. ועור הוסיפו למעמד י"ץ יכולת שבועה כלל מזקני הקהל יהיה להם יכולת להוסיף לעוברים על ההסכמה הנז' קנס ממון או קנסות אחרות וליתן להם רשות ע"ז וכו' ע"כ:

ונשאלנו מהחכם חבר עיר של מתא לונדון יע"א על המתפללים בהשכמה בביה"כ של אשכנזים ואח"כ באים לבי"הך של הספרדים ומשתתפי' עמהם לכל דבר וזה מה שהשבנו

תשובה הדבר פשוט שהאנשים האלה שלמים הם אשר נגע יראת ה' בלבם והולכים בבקר השכם להתפלל עם הותיקים ואח"כ באים לבית הכנסת הידוע של הספרדים ומשתתפי' עמהם ויושבים שם לענות קדיש וקדושה בענין שלא נתפרדו כלל מהקהל שלהם שאין זה בכלל ההסכמה הנ"ל אחר שהבתי כנסיות של האשכנזים לא היו בכלל ההסכמה הנז' שעל דבר זה לא תקנו ההסכמה שמלשון ההסכמה מוכח כן שהרי כתבו וז"ל הסכימו כל היחידים מק"ק כולם כא' שלא ינתן רשות בעיר הזאת וכו' שתהיה ביה"כ אחרת כי אם זאת שער השמים ואם יש איש או אנשים וכו' שגורמים להפריד האחדות ופורשים עצמם להתפלל במנין באיזה חדר או באיזה מקום מיוחד חוץ מביה"כ הנז' הגם שלא תהיה ידועה ונזכרת בשם ביה"כ אחרת נלכדים וכו' ע"כ. הרי מבואר שההסכמה לא היתה רק על מי שירצה לפרוש עצמו מן הצבור ולהתפלל בקבע במנין באיזה חדר וכו' שלשון פורשים עצמם קרי בחיל דר"ל פורשים עצמם להתפלל בקבע. שכזה גורם שני דברים דררא דאסורא ודררא דממונא שגורם להפריד האחדות וגם מגיע היזק לכללות הקהל יש"ץ בהכנסות הבה"כ שמתמעט מה שיתנדב אותו האיש או אנשים הפורשים עצמם מן הצבור אם היו נשארים בב"הכ הי"ג אבל הכא בנ"ד שאחר שמתפללים בביה"כ של האשכנזים חוזרים לביה"כ של הספרדים יש"ץ ואיש על מקומו יבא בשלום ועונים קדיש וקדושה עמהם ומתנדבים בעם ככל כללות הקהל י"ץ מעולם לא נכנס דבר זה בגדר ההסכמה הנז"ל והגם שבלשון ההסכמה כתוב לאמר מלבד בבית החיים או בבית ארוסין וכו'. ובזה יבא הדוחה לדחות ולומר שכיון שפרשו דברים אלו בהסכמה אין אנו יכולים להוסיף בה דברים אשר לא באו כתובים וכל המוסיף גורע אף אתה אמור לו שהרי קיימא לן דבנדרים ושבועות והסכמות אזלינן בתר אומדנא כמו שכתב מרן ביורה דעה סימן רי"ח שהביא לשון הרמב"ם פי"א מהלכות נדרים וז"ל כל הנודר רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולומדים מהם לאיזה נתכוון והולכים אחר הענין ולא אחר משמעות הדבור. כיצד היה טעון משא של צמר או פשתים והזיע וכו' ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר או פשתים לעולם ה"ז מותר ללבוש בגדי צמר ופשתים ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו וכו' ע"כ. מבואר מזה דאע"ג שאמר סתם פשתן עולה עלי דלשון עלייה כולל בין טעינה בין לבישה וכשא"ה גבי שעטנז לא יעלה עליך אפ"ה אנו הולכים בתר אומדנא דכיון שהצר לו במשא ונשבע אמרינן דלא נתכוון ללבישה וא"כ הכא נמי בנ"ד אף שלא הוציאו מההסכמ' כי אם המתפללים בבית החיים וכו' אזלינן בתר האומדנא וטעם ההסכמה כמ"ש ולא כי רוכלא ליזיל ובפרט היות דבר זה דבר מצוה להתפלל עם הותיקין וזה נהנה בהנאת הנפש וזה אינו חסר דודאי אמדינן דעת המתקנים נ"ן והרב החותם זלה"ה שע"ז לא תקנו כלל וע"ש בש"ך בב' תשו' הרב המבי"ט שהביא שם דמוכח דאזלינן בתר הכוונה ולפי הענין שנעשה הנדר. ועיין בתשו' הרשב"ץ שהביא מרן שם על מי שנשבע שלא יעשה יין למכור וכו' ועיין בתשו' מהרד"ך בית ל"ב מהר"י הלוי כלל ד' סימן כ"ח וסי' מ"ה ובתשו' הכנ"הג א"ח ח"ב סי' א' שגזר המלך שלא ימצא יין בבית וברשות שום אדם ומפני הסכנה עשו הקהל הסכמה בחרם ע"ז וכתב הרב שיכולים לבשל צמוקים במים ולעשות יין לקדוש והבדלה. ואף את"ל דהנודר מן היין אסור ביין צמוקים אינו נכנס זה בכלל החרם כיון שהמלכות אינו מקפיד על זה יעו"ש. והגם שסיים שם מור"ם בהגה וכתב וז"ל וכ"ז דוקא בנודר בינו לבין עצמו אבל בנודר לחבירו כל שלשון הנדר כולל הולכין אחריו אם לא באומדנא דמוכח ע"כ. לא תידוק מינה דדוקא בנודר בינו לבין עצמו כההיא דפשתים עולה עלי בההיא הוא דאמרי' דאזלינן בתר כוונתו אבל בהסכמת הקהל כנ"ד לא אזלינן בתר הכוונה אלא ע"פ הדברים ככתבן דאדדייקת מרישא דוק מסיפא שכתב אבל בנודר לחבירו כל שלשון הנדר כולל הולכין אחריו דמוכח מזה דדוקא בנודר לחבירו להטיב לו וכיוצא אמרי' דאזלי' בתר הלשון ולא בתר האומדנא וכדמוכח מתשו' הריב"ש סי' קצ"ה שמשם מקור הנה זו והביא דבריו הרט"ז שם ס"ק ב' וכתב ע"ז וז"ל מבואר כוונתו דאם הלשון מורה ע"ע אחר אע"פי שמצד כוונת הלב יש להבין שהיה איזה דבר בדעתו שעל ידו יתבטל משמעות הלשון הא לא אמרינן כיון שהוא לטובת חבירו זכה חבירו מצד לשונו של הנותן וכו' אא"כ הוא אומדנא דמוכח וכו' ע"כ הרי שהטיל בזה שני תנאים א' דכשאנו הולכים בתר הכוונה מתבטל משמעות הלשון. ב' שיהיה לטובת חבירו וגם בזה אי איכא אומדנא דמוכח מבטלין משמעות הלשון. וכ"ש הכא בנ"ד שאין אנו מבטלין משמעות הלשון כי אם להוסיף על הפרט בדבר הדומה לו ודאי דאזלינן בתר האומדנא וטעם כעיקר כמ"ש:

ואין לדחות ולומר דשאני תקנת הקהל בחרם מכל הני דאמרן ואף בדבר שיש להסתפק בו אמרי' בספיקו להחמיר כמבואר בפוסקים דהיינו דוקא כשלשון ההסכמה סובל ב' פרושים והספק שקול שיכולים אנו לפרשו להקל ולהחמיר בזה הוא דאמרינן דאזלינן בספיקו להחמיר דספקא דאורייתא לחומרא. אבל הכא בנ"ד שמלשון ההסכמה מוכח דמה שתקנו הוא שלא לפרוש מן הצבור כמ"ש אין להסתפק בזה על המתפללים בהשכמה ותכף באים להשתתף עם הצבור שהרי אינם פורשים מהם בשום דבר כלל:

שוב מצינו להר' מהרי"ך ז"ל בספרו זרע אמת ח"ג בתשובות השייכים לי"ד סי' הנז' שנשאל על הסכמת הקהל בחרם שכל הבא להסתחר שם בחדש כ'ולייו יחוייב לשלם לקופות הקקי"ץ רביע למאה מכל המו"מ שיעשה מתחי' החדש הנז' עד יום י"ד בו שאז מתחיל היריד שבו קורא השר דרור מהמסים ונמשך עד יום א' לחדש אגוסטו. ומיום א' אגוסטו ואילך שנגמר היריד וחזרו האורחים להתחייב לפרוע רביע למאה. ואירע שהשר המשיך זמן היריד עד ששה לחדש אגוסטו אם חייבים האורחים לשלם המס מיום א' אגוסטו כיון שכן בא מבואר בלשון ההסכמה. או נימא דכוונתם היתה לפוטרם כל זמן היריד. וא"כ אחר שנמשך היריד עד ששה אגוסטו הם פטורים עד אותו הזמן. והביא שם דברי רב א' שכתב דמאחר דההסכמה תורה חתומ' ניתנה לא יהא אלא ספק הא קי"ל כדעת רוב הפוסקים דספק חרם להחמיר וכתב ע"ז הרב הנז' וז"ל נלע"ד דבנ"ד ליכא מקום ספק דהא קי"ל דבנדרים ושבועות והסכמות אזלינן בתר אומדנא כמ"ש בנדרים וכו' וא"כ ה"נ בנ"ד שלא עשו הסכמה זו אלא דוקא שלא בזמן היריד אע"ג דסתמו ולא פירשו הטעם למה חלקו בין הזמנים. מ"מ ה"ז אומדנא דמוכח דה"ט שלא חייבו לסוחרים לשלם הרביע למאה אלא דוקא קודם היריד ולאחר היריד ולא בזמן היריד היה כדי שלא להטיל מס זה בזמן היריד שלא לעשות נגד רצון השר שקרא דרור בארץ בזמן היריד וממילא מבואר דאע"ג דל' ההסכמה כתבו סתם לחייב האורחי' הרביע למאה מתחילת לת חדש לולייו עד י"ד בו ומתחילת אגוסטו ואילך עכ"ז לית לן למיזל בתר פשט הלשון סתמיי אלא בתר אומדנא דרצו לפטור האורחים מהמס כל משך זמן פטור המסים מרשיון השר מהטעם הנ"ל וא"כ עכשיו שהשר האריך היריד עד ששה אגוסטו ממילא נשמע דנמשך פטור האורחים מעולי הק"ק עד זמן הנ"ל וכו' ע"כ יעו"ש שהוכיח זה בראיות מוכיחות דאזלינן בתר האומדנא אף בהסכמה בחרם:

מבואר מדבריו דאף שבלשון ההסכמה מבואר דמיום א' אגוסטו יתחיבו במס. מ"מ אזלינן בתר הטעם והאומדנא וכ"ש הכא בנ"ד שאין אנו מפרשים הפך לשון ההסכמה אלא דמכח הטעם והאומדנא מוסיפין על הפרט כמש"ל. ואף לסברת הרב בר פלוגתיה התם מלבד דלא בריר לן אם חזר בו. אחרי ראות דברי הרב זרע אמת עוד בה דשאני התם דמכח האומדנא מגרעין הלשון הכתוב. אבל הכא בנ"ד דהאומדנא והלשון שניהם כא' נקבצו ובאו כ"ע יודו שאין דבר זה בהסכמה כלל ומלבד שדבר זה פשוט מכח השכל והסברא הוזקקנו להביא לו ראיה מן הכתוב לבטל דבר המעורר על עם ה' ונחלתו החרדים אל דברו ולמנוע את הרבים מלעשות מצוה כי כוונתם רצויה ויבא שכמ"ה. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה ולזה עינינו יצילנו משגיאות ומנסתרות ויאיר עינינו במאור תורתו כי"ר. הכ"ד המתגורר פה ג'יבאלטאר יע"א החותם בסדר כי כל העדה כולם קדושים משנת אהבת צדק לפ"ק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה