ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן צט
שאלה מעיר ג'יבאלטאר יע"א וז"ן:
מודעת זאת בכל הארץ שכל הדרים תחת ממשלת האנגליז שאנו חוסים בצלו יש להם טובת הנאה ליקח מהשררה שליש בכל ההוצאות הצריכים ללמוד הילדים הנקרא אידוקאסיון חלף המכס שפורעים על כל דבר ודבר שקבע בו מכס חדשים מקרוב אשר לא היה לעולמים ונעשה למען יחזקו בלימוד הילדים ב"ב ושאב"ב. וכן עושים באיסקיוילא פובליקה הקבועה במחז"ק ומתלמדים ביה ב"כ ושאב"ב שמסייע השררה שליש מכל ההוצאות. אכן לצורך התלמוד תורה מעולם לא הוצרכו הקקי"ץ ליהנות מהשררה הנז' הגם שהשר היה מתמיה כפעם כפעם מדוע עם בני ישראל אינם הובעי' סיוע חלק' הראוי להם לצורך תלמוד תורה כשאר אומות. והן היום הוצרכו הק"ק לחזק את בדק התלמוד תורה דאזלא ומדלדלא וגם להביא אומן ללמדם הכתיבה בחצר ת"ת עצמה לבל יתערבו עם ילדי נכרים כאיסקוואילה הקבועה הנז' ובאו עד כיסם ואין עוזר והמה ראו שהת"ת ח"ו מתמוטט לכן נפשם לשאול הגיע' אם יכולים כפיה"ד לשאול חלקם בפיהם מהשרר' לסייעם בשליש מההוצאה הצריכה לזה בכלל. והממונים הי"ו לרוחא דמלתא יוציאו השליש הנז' לצורך הכתיבה דוקא כבר הם נהנים באיסקוואילה הנז' ועלתה הסכמת' פה א' לשאול את פה מעכ"ת ויורנו מדרכיו ונלכ' באורחותיו באשר דבר מלך שלטון ולא נסור מכל הדברים וכו'. ויב שכמ"ה כנפשו הרמה המלאה רוח אלהים וחכמה. וחתומי' ע"ז כההר"ש אפלאלו וכהה"ר שמואל לעסרי נר"ו:
תשובה הגם כי בימים האלה ובזמן הזה אי אפשר לצאת ולבא בהלכה יען שמעתא בעייא צלותא ולא צילא דעתא כי הן בעין קול פחדים בא באזנינו ה' יסלק חרון אפו מעלינו. ויאמר די לצרותינו בכלל עמו ישראל אמן. ואולם ההכרח הציקני כי שוא'לים הלכו בו שני צנתרות הזה מעיר המהוללה ג'יבאלטאר יע"א באמרם שהקקי"ץ רצו לעמוד על ידעתי קלה כמות שהיא בענין זה ולעשות רצונם חפצתי כי גדול כבודם על כן אבא בקצרה ונשאל מאל עוזר לבל נכשל בדבר הלכה ויאיר עינינו במאור תורתו לכוין אל האמת כי"ר:
והנה ידוע הוא שאין מקבלים צדקה מן הגוים משום ביבוש קצירה תשברנה כדאי' בגמרא ב"ב דף יו"ד ע"ב. אלא שאם מלך או שר שלח ממון לצדק' מקבלים ממנו משום שלום מלכות ונותנים אותו לעניי א"ה בסתר כדי שלא ישמע המלך כמ"ש שם בגמ' באמיה דשבור מלכא דשדרא קמיה דרבא ת' דינרי וכו' ומסקנת הגמ' דלעניי א"ה יהבינהו. וכן פסקו כל הפוסקים הרמב"ם בפ"ח מהל' מתנות עניים ובפרק עשירי מהל' מלכים ורבי' הטור י"ד סי' רנ"ד ומרן בש"ע סי' הנז'. ואע"ג דקרבן נדרים ונדבות מקבלים מהם דדרשינן איש איש לרבות את הנכרים הרי כת' בהגה"א שם דנדרים ונדבות אין באים לכפר משא"ך בצדקה יעו"ש. ועיין מור"ם בהגה שם ס"כ ובש"ך שם ס"ק ד' ובט"ז:
והתוספות הקשו במעשה אחר שהובא בגמרא ד"ח באמיה דשבור מלכא דשדרא ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף אמרה להוי למצוה רבא ויהביה רב יוסף לפדיון שבויים שהיא מצוה רבה. והיכי עביד הכי וכי לית ליה ביבוש קצירה וכו'. ובתירוץ א' תירצו דרב יוסף שבויי א"ה פרה בהו. ואח"ך כתבו דאין אנו צריכים להכי אלא כדפירש"י דמשום שלום מלכות קבלם וכיון שאמרה לו ליתן למצוה רבה לא היה אפשר ליתנם לשבויי גוים אחר שיש בזה גניבת דעת כיון שהיא שלחם למצוה רבה דהיינו שבויי ישראל משא"כ במעשה דרבא ששלחם לו בסתם הגם שנתנם לעניי או"ה אין בזה משום גניבת דעת דאינהו ידעי דרגילים ישראל לפרנס עניי או"ה כמ"ש בפרק הנזקין מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. ותירוץ זה האחרון של התוס' היא סברת היש אומרים שכ' שם רמ"א בהגה. וכ' הש"ך שם סק"ג דלס' מרן אין לחלק בכך יעו"ש. ולפ"ז מוכרחים אנו לומר דמרן ס"ל בתירוץ הא' של התוס' דרב יוסף נתנם לפדיון שבוים של א"ה וכן ביאר דבריו בב"י שם דמדברי הפוס' שלא חילקו בדבר נראה שהם סוברים דרב יוסף נמי שבויי גוים פדה בהם יעו"ש. ועיין שם בט"ז סק"ג דבכגון זה לא חשו לגניבת דעת מפני חומר ביבוש קצ קצירה. נמצא לפ"ז דלדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו שהכריח דמדלא חילקו הפוס' אף אם שלח המלך ממון ליתנו לעניי ישראל נותנים אותו בסתר לעניי א"ה כמ"ש הכי נקטינן:
וכל זה אין אנו צריכים לו כ"א להתלמד למקום אחר דהכא בנ"ד לא שייך זה שמעולם לא נתן המלך שום ממון לישראל לצדקה אלא שמנימוסי המלכות להושיב מלמדים בכל ערי מלכותו שילמד הילדים מלאכת הכתיבה ב"ב ושאב"ב לקיום העולם לכשיגדלו ימצאו פרנסתם ונותן המלכות לזה שליש ההוצאה הצריכה כמש"ל:
ומעתה הכא נבא לנדון השאלה שרוצים הקקי"ץ לחזק את בדק הת"ת וגם להביא אומן ללמדם הכתיבה בחצר הת"ת לבל יתערבו שם ילדי הנכרים וכו' אם יכולים לשאול חלקם בפיהם מהשררה לסייעם בשליש מההוצאה הצריכה לזה והגם שמקדם קדמתה לא היו נוטלים כלום מזה. שימים הראשונים היו טובים מאלה ולא היו צריכים לזה. משא"ך בימים האלה ובזמן הזה באו עד כיסם ואין עוזר והממונים הי"ו לרוחא דמלתא יוציאו השליש הנז' לצורך הכתיבה דוקא כמש"ל:
הנה ליתן ממון זה של השררה בתיבה ה המיוחדת לת"ת ודאי שאסור אחר דקי"ל דאין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תשב"ר כמ"ש בפ' כל כתבי דקי"ט ע"ב וכ"כ הרמב"ם רפ"ב מה' ת"ת ורבי' הטור ביו"ד סימן רמ"ה ומרן בש"ע שם. וכיון שעיקר קיום העולם הוא בהבל פיהם של תשב"ר אינו כדין שיהיה לגוים חלק בזה כי ירוע הוא מ"ש חז"ל שיעקב ועשו חלקו העולמות ועשו זכה בעה"ז וא"כ מה שאנו נהנים מהע"הז הו"ל גזל אלא ע"פ מאמר ה הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. נמצא שאלולי ישראל העוסקים בתורה היה העולם מתמוטט והולך וא"כ מה שנהנים ישראל מהע"הז הו"ל כמציל מזוטו של ים אחר שהם מקיימים את העולם. ועיקר קיום העולם הוא בהבל פיהם של תשב"ר כמ"ש בגמ' אינו דומה הבל שיש בו חטא להכל שאין בו חטא. וא"כ אם יתנו גם הם חלקם בהוצאה זאת הרי יש להם חלק בקיום העולם ומה שאנו נהנים מחלקם בעוה"ז הו"ל גזל:
והגם שבא מבואר בשאלה שמה שנותן המלך שליש בכל ההוצאות הצריכים ללמוד הילדים היינו חלף המכס שפורעים ע"כ דבר ודבר שקבע בו מכס חדשים מקרוב אשר לא היה לעולמים ונעשה למען יחזקו בלמוד הילדים ב"ב ושאב"ב מ"מ תינח אם כשישראל לא היו נוטלים שום דבר מהשררה לזה לא היו פורעים המכס החדש אלא שאנחנו הרואים שאף שישראל לא היו נוטלים ממנו כלום אפ"ה הם פורעים זה המכס החדש דכיון שהמלך השוה מדותיו בזה בכל מדינות מלכותו ב"ב ושאב"ב דינא דמלכותא דינא וחייבים לפרוע זה המכס ומה שנותן השררה שליש ההוצאה להוצאת למוד הילדים הוא מנדבות לבו שאם היו רוצים היו מבטלים דבר זה של נתינת ההוצאה ומקיימים נתינת המכס להוצאות אחרות הצריכות למלכות. ומה גם שיש איזה זמן שההוצאה של השלים שנותן השררה ללמוד הילדים תהיה מרובה על ההכנסה של המכס באופן שנתינת מכס זה לא יגהה מזור לקבלת שליש ההוצאה מהשררה ליתנו לסיוע הספקת ת"ת של תשב"ר:
אלא שאם זה השליש שנוטלים מהשררה לא יתנו אותו לסיוע למוד התשב"ר אלא להביא אומן ללמדם הכתיבה ויתנו שכרו מזה השליש אין קפידא בדבר והגם שנהנים מזה עניי ישראל לית לן בה אחר שאינו נותן לב"ב דוקא אלא נותן לב"ב ושאב"ב ועיין בט"ז שם ס"ק ב' שכתב דכשנותן לב"ב ושאב"ב לית ביה משום ביבוש קצירה יעו"ש:
ומ"מ להושיב אומן זה של הכתיבה בחדרים המיוחדים ומוקדשים לת"ת נראה דאינם יכולים אחר שהוא דבר הרשות וכמ"ש הרמב"ם פי"א מהל' תפלה הל' ו' בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם קלות ראש וכו' ואין נאותים בהם וכו' ואין מחשבים בהם חשבונות אא"כ היו חשבונות של מצוה כגון קופה של צדקה או פדיון שבויים וכיוצא בהן וכו' ע"כ. כ"כ רבינו הטור א"ח סי' קנ"א ומרן בש"ע שם. הרי מבואר דדוקא חשבונות של מצוה כגון קופה של צדקה וכיוצא מותר אבל כל דבר שהוא של רשות אסור וחדרים אלו שהוקבעו מתחי' לת"ת ולומדים בהם תשב"ר וראי שיש בהם קדושה ואינם יכולים להשתמש בו לדבר הרשות. והגם שיש לדוחה לדחות ולומר דדבר זה ללמד הילדים מלאכה זו של הכתיבה שיש בו קצת מצוה לכשיגדלו ימצאו פרנסתם לכל חייתם ובפרט שיש בהם ילדי העניים מ"מ הרי לא התירו אלא כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים וכיוצא שהוא מצוה רבה אבל בענין אחר לא. ואין זה ענין למ"ש בפרק בני העיר בתי כנסיות שבבבל על תנאי הם עשוים וה"נ אמרי' באלו הבתי מדרשות שנעשו על תנאי שהרי כתבו הפוסקים דלא מהני בו תנאה אלא להשתמש בו בחרבנו אבל בישובו לא מהני בו תנאה. ברם כפי הנשמע שבחצר זו של ת"ת מלבד החדרים של ת"ת יש בו חדרים אחרים יכולי' להושיב זה האומן ללמד ה הילדים מלאכת הכתיבה בא' מאלו החדרים זהו מה שנלע"ד להשיב בזה בנחיצה רבה כי הרץ קאי חד כרעא אפתחא וחד אברא ועיני לשמייא נטלת יצילנו מכל שגיאה כי דעת ממני פליאה. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א ער"ח מנחם משנת ארחות חיים לפ"ק: