אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן צג

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן צג

סימן צג

תשובה לג'יבאלטאר לכהר"ר יצחק סנאניץ נר"ו:

על היהודי שהשכיר ספינתו לנכרי להוליך בה סתם יינם. כתב מרן בי"ד בסימן קל"ג וז"ל כשם שאסור למכור סתם יינם וליהנות בו כך אסור להשתכר בו. לפיכך ישראל שנשכר לגוי וכו' או ששכר לו חמורו או ספינתו להוליכו בו וכו' שכרו אסור בהנאה ואם נטל ממנו מעות בשכרו שוחק וזורה לרוח וכו' ע"כ. וכתב הרב כנ"הג ע"ז וז"ל כתבו התוס' אע"פי שלא היה השכר כי אם מעט לעבור נהר קטן דהוי כפועל עכ"ל. הן אמת דמור"ם בהגה שם סיים וכתב וז"ל וע"ל סי' קכ"ג דבז"הז מקילין לענין התר הנאה מסתם יינם ולכן אין להחמיר באלו הדינים רק ביי"ן גמור עכ"ל. והוא סב' הגאונים שכתב רשב"ם בשם רש"י הביאו רבינו הטור בסי' קכ"ג ובסי' קכ"ג כ' מור"ם וז"ל יש אומרים דמגע גוי ביין שלנו אינו אסור רק בשתיה וכן סתם יין שלהם אינו אסור ליהנות ממנו ולכן מותר לגבות בחובו מן הגוי סת"י מפני דהוי כמציל מידם וה"ה בשאר הפסד כגון אם עבר וקנה או מכר אבל לכתחי' אסור לקנותו ולמוכרו וכו' ע"כ. נמצא דלדעת מרן ז"ל דאינו מחלק בין מז"הז לזמן הש"ס בכל גוונא אסור ליהנות מסת"י אם השכיר לו ספינתו להביא עליה סת"י שכרו אסור. ולדעת מור"ם ז"ל דמחלק בין הזמנים כסב' הגאונים בדיעבד במקום הפסד בז"הז שכרו מותר:

וכתב מרן בב"י סימן קכ"ג אחר שהביא סברת רשב"ם בשם רש"י והגאונים שחלקו בין הזמנים כ' וז"ל והר"ן כ' על דברי רשב"ם בשם רש"י ומיהו הני מילי מגען אבל סתם יינם לא דעיקר התקנה בסק"י היתה משום בנותיהם ולא חלקו בין גוי עע"א לשאי' עובדה והביא ראיה לדבר. והרשב"א כתב בת"ה הארוך דברי רשב"ם בשם רש"י ובסוף דבריו כתב וכבר נהגו אסור בכל הארצות האלה ואפי' בהנאה ע"כ. וכ' ע"ז הכנ"הג הגהב"י אות ח' וז"ל וכ"כ מהריב"ל וכו' וכן פשט המנהג לאסור אפי' מגעם מקור ברוך סימן ל"ז ועיין בספר הזכרונות דף ק"ז מה שהאריך לאסור מגע גוי בז"הז בהנאה וכ"ש בשתיה וכ"ש סת"י וכו' ע"כ. וכיון דמרן הביא דברי הרשב"א והר"ן באחרונה מוכח דהכי ס"ל וה"ט שסתם וכתב בש"ע שאסור בהנאה ולא חלק בין הזמנים. ומור"ם בד"מ על דברי רבינו הטור שהביא דברי הגאונים וסיים וכתב וע"ז סומכים בהרבה מקומות ליקח יין מן הגוים בחובותיהם וכו'. כתב בד"מ וז"ל משמע מדברי הטור דדוקא ללוקחו בחובו משום פסידא התירו אבל לקנות אסור וכן הוא בהגה"מ וכו' וכן הוא בהגה"א פ' ר' ישמעאל וכו' וכן הוא בהגה בחדושי מדרכי וששאלתם אם מותר לשכור מרתפו להניח שם סתם יינם אסור כדתנן השוכר את החמור להביא עליו יין נסך שכרו אסור ואין חלוק בזה"ז לחכמי התלמוד אלא לענין ללקחו בחובו מפני שהוא כמציל מידם עכ"ל. וכן הוא בכל בו ובת"או ני"ו ח"א והר"ן פ' ר"י כתב בשם הרמב"ן דאין להתיר בהנאה רק מגע גוי אבל סתם יינם אסור בהנאה אפי' בזה"ז וכ"כ ב"י בשם הרמב"ן כרשב"א שכ' בפ"א דאין להתיר בהנאה אלא בישמעאלים דלא פלחי לע"א עכ"ל. והר"ן בשם רמב"ן אוסר אפי' בגר תושב וישמעאלים וריב"ש סי' דכ"ו כ' בדברי הר"ן דאין להתיר רק במגע גוי אבל לא בסתם יינם וכו' ע"כ. וכ"כ הרשב"ץ ז"ל בס' התשב"ץ ח"א סי' י"ד שאין אנו נוהגים כסברת הגאוני' ואין להתיר בהנאה אלא דוקא הישמעאלים יעו"ש:

ומצינו שרבינו הטור ז"ל בסי' קכ"ג הביא סברת הגאונים וכתב שע"ז סומכים ליקח יין כחובותיהם וכו'. ובסי' קצ"ג בהשכיר לו ספינתו סתם וכתב דשכרו אסור ולא רמז בזה סב' הגאונים כלל להתיר בזה"ז כמ"ש מור"ם שם מוכח מזה דס"ל לרבינו הטור דדוקא לגבות בחובו שיש כאן הפסד שיפסיד חובותיו יש לסמוך בז"הז על דברי הגאוני' אבל גבי השכיר לו ספינתו אף שמפסיד השכר הוי באעבורי רווחא ולא סמכינן בזה לחלק בין הזמנים ובכל גוונא שכרו אסור ומה גם לדעת מרן ז"ל דסבר דאין לחלק בשום אופן אף במקום הפסד. והגם דמור"ם ז"ל בהגה בסי' קל"ג גבי השכיר ספינתו השוה מדותיו וכתב דבז"הז מקילין לענין היתר הנאה. אנו אין לנו אלא דברי מרן שקבלנו הוראותיו ובפרט שגדולי הפוס' הכי ס"ל כמ"ש:

גם הרב כנה"ג סי' קכ"ג הג"הט אות יו"ד כ' וז"ל אמר המאסף מדברי הפו' מבואר דלא הותר לקבל סתם יינם בחובם אלא דוקא לרשב"ם וסיעתו דס"ל דגויים בז"הז לא בקיאי בניסוך וסתם יינם לא אסור אלא בשתיה לא בהנאה אבל למאן דס"ל דאפילו גוים בז"הז סת"י אסור בהנאה אסור לקבל סת"י בחובם ולזה רבי' ב"י בס' הקצר השמיט דין זה וכו' ע"כ:

והרב הרמ"ז בתשו' סימן מ"ט כ' וז"ל. ומכאן פ' הש"ע בסי' קל"ה דמגע גוי במשקה טופח צריך ערוי משום דאזיל לשיטתינו דלא שאני לן זמן זה מזמן הש"ס וכו' ע"כ. ובסוף התשו' כ' וז"ל וכ"ש לסב' הספרדים המחמירים וק"ו בן בנו של ק"ו למאן דאית ליה חולקא ברזא דמהימנותא דידע מאי דאיתא בזוהר ס"פ שמיני רח"ל מההוא עונשא כי בודאי אם ידעו הקדמונים וראו דברי הזוהר אין ספק אצלי כי הקולות יחדלון והברת החלוקים בין הזמנים לא תהיה עוד וכמו שהרבה להזהיר ע"ז הרב החסיד בעל של"ה וכו' ע"כ. באופן דהכא בנ"ד אי' יכול בעל הספינה ליהנות משכר הסתם יינם שהוליכו בה. זה מה שנלע"ד להשיב ולי"ה עינינו יצילנו מכל שגיאה כי דעת ממני פליאה. בחדש מנחם מש' ברית לפ"ק:

ועל מה שעלה ונסתפק כת"ר בענין שכירות הספינה של ישראל שמכלל הסחורה שהביא הגוי הביא ג"כ סתם יינם בשכי' שלא בידיעת ישראל בעל הספינה. והגם שהדין פשוט בש"ע סי' קל"ג כשם שאסור למכור סתם יינם וליהנות בו כך אסור להשתכר בו וכו' ושכרו אסור בהנאה. מ"מ נראה שמה שנסתפק כת"ר הוא ע"פ מ"ש הש"ך דמשום קנס החמירו ביי"ן דשכרו ג"כ אסור וכו'. שעפ"ז נסתפק כת"ר בנ"ד דכיון דמה שאסרו חז"ל שכרו הוא משום קנס א"כ הכא בנ"ד שהיה שלא בידיעת בעל הספינה יכולים אנו לומר דליכא למקנסיה ויהיה מותר שכרו אף לבעל הספינה:

אמת נכון הדבר דהכי אמרינן בגמ' פ"ב דע"ז עמ"ש המשנה השוכר את הפועל לעשות עמו ביי"ן שכרו אסור ובעי' בגמ' מאי טעמא אי לימא הואיל ויי"נ אסור בהנאה שכרו נמי אסור בהנאה והרי ערלה וכלאי הכרם דאסורים בהנאה וכו'. א"ר אבהו א"ר יוחנן קנס הוא שקנסו חכמים וכו'. וכתב הר"ן ז"ל בפי' ההלכות וז"ל ומסתברא לי דכי מסקינן קנס הוא שקנסו בחמרים וכיי"נ אטעמא דתופס דמיו סמכינן דשכרן אסור לכל. דלישנא הכי משמע דאם איתא דלא סמכינן אטעמא דתפיסת דמים לא היה ראוי לקנוס ולאסור אלא לדידיה בלחוד דעבד אסורא. אלא ודאי אטעמא דתפיסת דמים סמכינן ומשום הכי אסרינן ליה אכ"ע וכו' ע"כ. והביא דבריו הריב"ש ז"ל בסימן קע"ה דק"ב ע"ג יעו"ש. וגבי סתם יינם איבעייא להו בגמ' אם שכרו מותר או אסור ופשיט ת"ש דההוא גברא דאגר ארביה לסתם יינם יהבו ליה חטי באגריה אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה זיל קבלינהו וקברינהו. שמעינן מזה דשכר הסתם יינם אסורו כמו שכר היי"נ. ואע"ג דעיקר אסורו הוא משום קנס אפ"ה הוא אסור לכל. וכן נראה מדברי מרן בש"ע שפסק וז"ל ואם נטל ממנו מעות בשכרו שוחק וזורה לרוח או מטיל לים וכו' ע"כ. דמוכח מזה דאסור אף לאחרים ואין לו תקנה אלא שוחק וזורה לרוח וכו'. ועפ"ז הכא בנ"ד הגם שמה שהביא הגוי סתם יינם בספינה הוא שלא בידיעת ישראל בעל הספינה אפי"ה שכרו אסור כיון שהשכר אסור אף לאחרים. הן אמת דמרן בב"י שם כתב וז"ל כתוב בא"ח גוי ששכר ישראל לעשות עמו ביי"נ שכרו אסור ביאר בגמ' דמשום קנסא הוא הילכך נראה לומר שאינו אסור אלא לדידיה אבל לאחרים שרי. הילכך בדיעבד טוב שיקח השכר ויתננו לעניים משיניחנו לגוי ולדעת הרמב"ם נראה שאסור בין לו בין לאחרים עכ"ל ומ"מ אנו אין לנו אלא כפסק מרן שפסק כהרמב"ם דאסור בין לו בין לאחרים וכדעת הר"ן ורבינו הטור והריב"ש ז"ל כנז"ל. והגם דמור"ם בהגה שם פסק דבזמן הזה מקילין לענין התר הנאה מסתם יינם וכו'. אנו אין לנו אלא בדעת מרן שקבלנו הוראותיו שלא לחלק בזמנים אלא בין הנוצרים לישמעאלים כמ"ש בסי' קכ"ד. וכן בא מבו' בס' התשב"ץ ח"א סי' י"ד. גם הרב הרמ"ז ז"ל בתשו' סי' מ"ט כתב וז"ל ומכאן פסק הש"ע בסי' קל"ה דמגען במשקה טופח צריך ערוי משום דאזיל לשיטתינו דלא שאני לן זמן זה מזמן הש"ס וכו' ע"כ ומגען ביין שלנו וסתם יינם דין אחד להם שא סור בהנאה כמ"ש ברי"סי קכ"ג:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה