ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן צא
תשובה לג'יבאלטאר יע"א:
תחלה ראוי לחקור במ"ש מרן בסי' קל"ה דלהפקיר או לשלוח יין ביד גוי בחבית של עץ כיון שיכול להוציא יין מבין הנסרים בעי' שיכניס כל החבית בשק שאין בו תפייה מבחוץ ויחתום פי השק והיא סברת ר"י בר יהודה שהשיב לרש"י ז"ל שהובאה ברבינו הטור ז"ל דמה יושיענו זה לגבי בין הנסרים למהוי חותם בתוך חותם והלא אין כאן כ"א חותם א' דהיינו הפיכת התפירה מבפנים. ולדעת מרן בעינן חותם ב"ח ביין. וכן מצינו הדבר מפורש דתפירת התפירות בשק אף שחתם פי השק אינו נחשב רק לחותם א'. שעל מ"ש מור"ם בסי' קי"ח אם שלח איזה דבר בשק וחתם השק איני אפי' בסתם א' אא"כ הפך ה התפירות וכו' כתב שם הפר"ח סקי"ט דאז מהני חתימת השק במקום חותם א' יעו"ש. הרי מבואר דברי ליחשב חותם א' בעינן שיהפוך התפירות מבפנים ויחתום פי השק. וע"ז סיים שם מור"ם וכתב שאם חתם הדבר ששלח וגם השק דה דהיינו עם התפירות מבפנים הוי כשני חותמות וכמ"ש בפר"ח שם ס"ק כ'. וא"כ לפ"ז בחבית של עץ איך התיר מרן בהפיכת תפירות השק בלבד אחר שאינו נחשב רק לחותם א' לגבי בין הנסרים. והיה נראה לומר דכיון דחששא זו של בין הנסרים היא רחוקה כמ"ש שם בב"י בשם כמה פוסקים לכן דיינו בתיקון זה של הפיכת התפירות דאי אפשר לזייף שניכר זיופו:
שוב מצינו בספר חק"ל י"ד דף ר"ף שהביא דברי מרן בש"ע הנ"ל וכתב וז"ל הרי שהתיר בחתימ' פי השק לבד דלגבי חשש בין הנסרים אין כאן אלא חותם א' והרי קי"ל דבעינן ב' חותמות. אלא ודאי דלגבי חשש זה בחותם א' לבד סגי וכו' ע"כ. באופן דלגבי חש שא דבין הנסרים סגי בנתינה לתוך השק שהתפירות מבפנים וחתימת פי השק אף דלא הוי אלא כחותם א' כמ"ש. אלא דהכא בנ"ד שלא ניתנו החביות בשק כלל עדיין חששת בין הנסרים במקומה עומדת לדעת מרן ז"ל. ומ"מ עדיין יש להסתפק בזה דאפשר לומר דע"כ לא הצריך מרן נתינת החבית בשק שהתפירות מבפנים וכו' אלא דוקא לשלוח או להפקיד לכתחילה כמובן מפשט לשונו אבל אם בדיעבד שלח או הפקיד בלא שק אפשר שדעתו להתיר כיון שהיא חששה רחוקה ולהוציא יין מבין הנסרים וגם רבו המתירים או אפשר דל"ש ודעתו לאסור אף בדיעבד. אלא שבש"ע העתיק הדין ממקורו ככתבו וכלשונו והיינו יכולים לו' שכיון שאנו מסופקים בדעת מרן בדיעבד. ומצינו שמור"ם בהגה התיר אפי' לכתחילה יכולים אנו להתיר בדיעבד מיהא וכמ"ש בדברי האחרונים דהיכא דלא גילה לנו מרן דעתו בש"ע יש לנו לילך אחר פסק מור"ם וא"כ הכא בנ"ד דלא גלה לנו מרן דעתו אם שלח בדיעבד מה דינו יכולים אנו לסמוך על מור"ם בדיעבד מיהא:
ומצינן להרב פרח מטה אהרן ח"ב סי' י"ד שנשאל בשלח ע"י גוי בחביות של עץ בלי נתינת שק והביא דברי הר"י בר יהודה ודברי החולקים וסיים וכתב וז"ל ואע"ג דהרב ב"י הביא בשלחנו הטהור כדברי הר"י בן יהודה אפשר דלכתחלה כתב כן אבל בדיעבד אין לאסור כיון דאשכחן להר"מ מקוצי שכת' שאין לנו ראיה לאסור וכבר ידוע מ"ש מהר"מ אלשקר סי' יו"ר דהיכא דאשכחן לאחרונים מכרעי בין הראשונים הולכין אחר הכרעתם וכן פסקו בדין זה הלכה למעשה הרב בנימין זאב סי' שנ"ד והרב משאת בנימין סי' צ"ט וכו' ע"כ. מבואר מדבריו שנסתפק בדעת מרן שדעתו להתיר בדיעבד ועשה מעשה בהכרעת האחרונים להתיר:
אלא שמצינו להרב יכין ובועז בסי' קי"ט שנשאל על חבית של עץ מלאה יין כשר שהובאה בספינה ע"י גוי והיתה חתומה בחב"ח ע"פי החבית והביא דברי רבינו הטור שכתב סברת הר"י בן יהודה וכו' ושכ"ב בס' אדם וחוה וסיים וכתב ז"ל א"כ חבית זו של עץ שבאה עליה השאלה אעפ"י שנמצא ע"פ ב' חותמות כמו שבא בכתב השלוח מישראל אסור לבר ישראל לשתות מאותו יין מחשש זה שכתבתי בשם המפרשים ז"ל וש"ס לא מיירי אלא בחביות של חרס וכו' אבל בחביות של עץ שיכולים על נקלה בראש הסכין או במסמר להוציא היין מבין הנסרים לא איירי ש"ס בדבר כזה ונגלה לאחרונים מה שלא נגלה לבעלי התלמוד וחששו לזה וכו' ע"כ. וכ"כ שם בסימן ק"ך והביא דברי הרב אביו שכתב וז"ל וגדולה מזו שהרי כמה גדולים כתבו שאין הכתיבה מועלת ע"פ החבית אלא בחביות של חרס אבל בחביות של עץ שבקל יכול לנקוב ולהוציא היין אין להם תקנה אלא להכניס כל החבית בשק שאין בו תפי' מבחוץ ויחתום פי השק ע"כ. וכתב עוד שכיון שיין זה אינו אסור אלא משום חששא נ"ל שקרוב הדבר שלא יהיה אסור כי אם בשתיה וכו' ע"כ. וסיים ע"ז הרב הנז' וז"ל וכ ון שכל הגדולים הסכימו שיש לחוש לחביות של עץ. מי יוכל להכניס ראשו בין ההרים הגדולים ומי הוא זה אשר מלאו לכו לסתור דבריהם ולסמוך על דעות חלושות ולהתירו בכך והרי האוסרים רבו על המתירים ודבריהם דברי טעם הם. כ"ש כשמצינו ברבנים האחרונים ז"ל שהורו לאסור וכו' ע"כ יעו"ש שהאריך. מבואר מזה דבחביות של עץ אסור אף בדיעבד בשתיה מיהא. הפך דברי הרב פרח מ"אה הנ"ל. ולפ"ז א"א לומר דדעת מרן להתיר בדיעבד שהרי הר"י בן יהודה שממנו מקור דין זה כתב בז"הל דחביות של עץ אסורות לשלוח ע"י גוי אפילו בחב"ח וכו' הלכך אין להם תקנה אלא להכניס כל החבית בשק כמו שהביא דבריו רבינו הטור ז"ל. הרי דנקט דבריו בלכתחילה ואפי"ה אסר הרב יכין ובועז בדיעבד. ואם איתא דלא אסר הר"י בר יהודה אלא בלכתחילה דוקא היאך אסר הרב בדיעבד. א"ל שנאמר שהבין בדעת הר"י בן יהודה לאסור אף בדיעבד בשתייה מיהא. וה"נ צריך לפרש כן בדברי. מרן ז"ל שהעתיק דבריו. גם הרב חק"ל ד' רע"ט ע"ד כתב דדעת מרן לאסור אף בדיעבד יעו"ש:
ועפ"ז צריכים אנו לומר דמה שהתירו בחבית של עץ ע"י נתינת תוך השק שהתפירות מבפנים אף דלא הוי רק חותם א' כמש"ל דמ"מ לכשתדוק הרי יש כאן ב' חותמות לגבי בין הנסרים דהיינו הדוק הנסרים ע"י החשוקים ודאי שיחשבו לחותם א' כמו הדוק המגופה כמ"ש מרן שם. ונתינה בשק ע"י הפיכת התפירות מבפנים הוי חותם ב' והרי יש כאן חב"ח לגבי בין הנסרים. וא"כ כשלא נתנו בשק דאין כאן כי אם הדוק הנסרים ע"י החשוקים שיכול להוציא יין מבין הנסרים ע"י סכין ולא יוכר זיופו יש לאסור בשתייה כמ"ש:
אלא שמדברי הרב חק"ל הנז"ל מוכח דהדוק הנסרים ע"י החשוקים לא הוי חותם כלל ומוכרחים אנו לומר דכיון דיכול להוציא יין בין הנסרים ע"י סכין בלא טורח ולא יוכר זיופו לא הוי חותם ושאני הדוק המגופה שיש טורח גדול להסירה:
ומ"מ לפי הצעת השאלה הנז' נראה דיש כאן הפסד מרובה ולפ"ז יכולים אנו לומר דע"כ לא אסרו הרב יכין ובועז ודעמיה אלא דוקא בהפסד מועט ש הרי לא היה אלא חבית א' ואפשר שהיה יכול למוכרו לגוי ובזה הוא שכתב לאסור בשתיה אבל בהפסד מרובה אפשר שיודה להתיר וכן יכולים אנו לומר לדעת מרן ז"ל:
גם הרב מוהרשד"ם חי"ד סי' נ"ה כתב וז"ל גם החששה דבין נסר לנסר היה ראוי לחוש אליה בדבר מועט. אלא שאחר שכפי הנראה חששא דשמא נקב בין נסר לנסר אינו כלום לדעת רש"י ז"ל. ואפילו שאפשר שרש"י ז"ל קבל דברי רבו כבר כתוב בהגה"מ דבס"הת והמצות כתב דאין להחמיר לחוש לזה וא"כ כדאים הם לסמוך עליהם בשעת הדחק ובפרט בזמנינו זה דאיכא כמה טעמים להקל חדא דאפי' מגע גוי ודאי אינו אלא מדרבנן אפי' בזמן שהגוים עע"ז כ"ש בזמ"הז ובגוים דח"ל בספק מגע ובמקום שיש מן הגדולים לסמוך עליהם כמ"ש וכו' ע"כ:
גם הרב חק"ל שם אחר שכתב דדעת מרן לאסור אף בדיעבד כתב וז"ל אך במקום שיש הפסד מרובה יש להתיר כמ"ש רשד"ם חי"ד סי' נ"ה. גם בס' מקור ברוך סי' ט"ל התיר דיעבד ושגם ר"י בר יהודה לא אסר אלא לכתחלה וכו'. גם בס' מגן גבורים סי' ד' התיר בהפסד מרובה והביא ראיה מדברי הרשד"ם. גם בספר פמ"א וכו' ע"כ. והרב כנ"הג סי' ק"ל הגהב"י אות ד' הביא משם הרב מקור ברוך דע"כ לא חייש ר"י בר יהודה אלא בחביות קטנות שנסרי החביות דקים מאד יכול הגוי להוציא יין מבין הנסרים אבל בחביות גדולות שהנסרים שלהם עוביין קרוב לג' אצבעות פשי' דליכא למיחש למידי יעו"ש:
שוב מצינו להרב בית דוד חי"ד סי' ע' שנשאל בחביות של עץ המופקדים ביד גוי בחו' א' ואחר שהביא דברי הפוסקים שמתירים בחותם א' וכו' והביא דברי הר"י בר יהודה בחביות של עץ וכו' ושכ"כ מרן בש"ע וכו' וכתב ע"ז וז"ל י"ל שכבר כתבו התוספות שם שרי נחלק על ר"י בר יהודה שאין לחלק בין חביות לחביות וכו' ומהרשד"ם סי' נ"ה כתב שכפי הנראה חששא שמא נקב בין נסר לנסר אינו כלום לדעת רש"י אלא שנסתפק אולי קבל רש"י דברי ר"י בר יהודה היינו וראי דאישתמיטתיה כעת דברי המרדכי שכ' בע"ז שחזר רש"י והשיב לר"י בר יהודה דאין חלוק אלא אף בשל עץ אין לחוש שיוציא יין דרך הסדק מדופני החבית משום דופני החבית שלא יתקלקלו. וכ"כ הרב"י בשם הרשב"א וכו' ומור"ם ומהריק"ש כתבו שהמנה להתיר אף בשל עץ וכו' ע"כ. עוד הביא שם מספר מקור ברוך שכתב בשם א' קדוש דלא אסר ר"י בר יהודה אלא לכתחילה וכו' וסיים וכתב ז"ל וא"כ אע"פי שמרן ז"ל בש"ע פסק כר"י בר יהודה יש להתיר מכל הנ"ל וכ"ש בהפסד מרובה וכ"כ הרב משאת בנימין סי' כ"ט וז"ל ואעפ"י שהשיב ר"י בר יהודה לרש"י וכו' מ"מ כיון דרש"י השיב לו דאין חילוק בין חרס לעץ כדאי רש"י לסמוך עליו בשעת הדחק. ואפילו בלא דחק כתבו המרדכי והסמ"ג דאין חלוק. גם הרב רמ"א כתב דאין חוששין וכו' עכ"ל הרב מ"ב המובא שם. עוד כתב הרב הנז' שם בענין הברזות שבחביות והביא דברי הרש"ך שם סק"ב וכו' והוסיף הרב נופך משלו דעד כאן לא אסרי' בלא חתיכת הברזות אלא דוקא אם הם רפויות שבקל יכול להוציאם. אבל כשהיא דחוקה אין לחוש דהדחק נחשב לחותם א' ודקדק כן מלשון הרב משאת בנימין הנז' שכתב דבדיעבד שרי בלא שום תיקון אחר דמשמע אפי' חתוך הברזות א"צ אם הם רחוקים. עוד הביא שם משם הרב עבודת הגרשוני שכתב דפקיק של עץ המהודק כ"כ עד שא"א להוציאו כי אם ע"י טרחא נחשב לחותם אחד יעו"ש שהתיר החביות. והגם דנדון הרב הנז' היה במפקיד מ"מ הרי עכ"פ לגבי בין הנסרים אין חילוק בין מפקיד לשולח:
כלל העולה דהכא בנ"ד שיש הפסד מרובה בדבר כמ"ש בשאלה נראה להתיר ובפרט שהחביות מלאים חשוקים כמ"ש בשאלה דודאי אין לחוש לבין הנסרים זהו מה שנלע"ד להשיב בזה וצי"מ הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בע"א לאדר ב' מש' תרח לפ"ק: