ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן צ
שאלה א' מתושבי עיר ג'יבאלטאר יע"א שלח לחברו שבעיר אזמיר יע"א שיקנה לו מהתם יין עשר חביות של עץ ושלחם לסאלוניקי ומסאלוניקי שלחם חברו לעיר ג'יבשטאר ושלחו עמהם כתב עדות מהרב של איזמיר שנתברר כב"ד שקודם שנכנסו החביות לרשות הספן החתימם ישראל כראוי ובירר בכתב הנזכר האותיות הרשומות בחותם עדות ג"כ מהרב של שאלוניקי שהגיעו החביות לשאלוניקי ושלחם ישראל לעיר ג'יבאלטאר. והנה כשהראו לי כתב עדות מהרבנים הנז' היה נראה לי לכאורה שאין לדקדק אחריהם ובודאי שהם חתומים כדת וכהלכה אבל כשראיתי החביות הנז' נסתפקתי איזה ספקות. א' שהחביות היו נתונות בשק והתפירות מבחוץ ולא היה עליהם שום חותם ומה מאד נפלאתי על הרב של איזמיר איך נעלם ממנו פסק מרן שצריך שיהיו התפירות מבפנים וחתימת פי השק ובודאי דהכי סברו וקבלו בעיר איזמיר כמ"ש בדברי הרב חק"ל ז"ל וכיון שכן יש להסתפק אי בדיעבד יש להכשיר או לא יעו"ש בדברי הרב הנז' ז"ל. ב' שהחתימות שעל פי החביות נתקלקלו מלחלוחית היין ואין רשום האותיות ניכר אה מעכב בדיעבד או לא. ג' שדרך סדקי החביות היה נפלט היין לחוץ מהשק ויש להסתפק אי נגיעת הגוי חוץ לשק פוסלת או לא. יורנו המורה לצדקה מה יהיה משפט היין ושכרו כפול מן השמים וחתום כהה"ר אברהם לארידו נר"ו:
תשובה אמת נכון הדבר דלדעת מרן ז"ל אין תקנה לשלוח יין ע"י גוי בחביות של עץ כי אם שיכניס החבית בשק שהתפירות מבפנים ויחתום פי השק דאל"ה חיישינן שמא יוציא יין מבין הנסרים כמ"ש בש"ט סי' ק"ל שהיא סברת הר"י בר יהודה שהובאה בטור שם. ודלא כסברת החולקים שהביא שם בב"י דס"ל דלא חיישינן לזה וכמ"ש מור"ם שם. ומ"ש מרן דבעינן שלא יהיו התפירות מבחוץ היינו כדי שיוכר זיופו דכשהיו התפירות מבחוץ יכול להתיר התפירות ולהוציא יין מבין הנסרים ויחזיר התפירות כבתחילה ולא יוכר זיופו והגם דלדעת מרן לא בעינן היכר חותם כמ"ש בסי' קי"ח ס"ב ובסי' ק"ל ס"ח מ"מ בעי' טרחא יתירה לזייף אבל כשהתפירות מבחוץ בנקל יכול לזייף וכן פסק מור"ם בהגה סי' קי"ח ס"ד שאם שלח איזה דבר בשק וחתם השק אינו אפי' כחותם א' אא"כ הפך התפירות לפנים יעו"ש. ויש לדקדק בתיקון זה דנתינת החבית בשק שהתפירו' מבפנים דמה יושיענו זה דלהוי חב"ח והלא כיון שהחששה היא שמא יוציא יין מבין הנסרים א"כ לגבי בין הנסרים אין כאן כי אם חותם א' דהיינו הפיכת התפירות מבפנים ואיה איפה החותם השני להציל על בין הנסרים:
וכן מצינו הדבר מפורש דהפיכת התפירות בשק אף שחתם פי השק ג"כ לא יחשב הכל רק לחותם א' שהרי עמ"ש מור"ם בסי' קי"ח אם שלח איזה דבר בשק וחתם השק אינו אפי' כחותם אחד אא"כ הפך התפירו' וכו' כתב שם הפר"ח סקי"ט דאז מהני חתימת השק במקום חותם א' יעו"ש. הרי מבואר דכדי ליחשב חותם אחד בעינן שיהפוך תפירות כל השק מבפנים ויחתום פי השק. וע"ז סיים שם מור"ם וכ' שאם חתם הדבר ששלח וגם השק דהיינו עם התפירות מבפנים הוי כב' חותמות וכמ"ש בפר"ח שם ס"ק ך' וא"כ לפ"ז בחבית של עץ איך התיר מרן בנתינת החבית בשק שהתפירות מבפנים ויחתום פי השק אחר שאינו נחשב זה כ"א לחותם אחד ולגבי בין הנסרים אין כאן כי אם חותם אחד:
ונראה לומר דכיון דחששא זו של בין הנסרים היא חששה רחוקה כמ"ש מרן בב"י בשם כמה פוסקים ורבו הפוסקים המתירים בלי נתינת שק כמו שסיים שם מור"ם. לכן לחוש לסברת האוסרים דיינו בתיקון זה של הפיכת התפירות מבפנים וחתימת פי השק אף שאי' כי אם חותם א'. וכן מצינו להרב מהר"י חזן בס' חק"ל ס"ס ר' שאחר שהביא דברי מרן בש"ע כתב וז"ל הרי שהתיר בחתימת פי השק דלגבי חשש נקיבת בין הנסרים אין כאן אלא חותם א' והרי אנן קי"ל דבעינן ב' חותמות. אלא ודאי דלגבי חשש זה בחותם א' לבד סגי וכו' ע"כ. אבל אנה"נ דבדבר הצריך ב' חותמות מן הדין דלא מהני הפיכת התפירות וחתימת פי השק עד שיחתום ג"כ הדבר השלוח כמש"ל וא"כ לפ"ז בנדון שלפנינו שחביות אלו נתונים בשק שהתפירות מבחוץ עדין יש לחוש לבין הנסרים לדעת מרן ז"ל אחר שאין כאן חותם כלל לבין הנסרים:
הן אמת דיכולים לומר דע"כ לא הצריך מרן נתינת החבית בשק שהתפירות מבפנים אלא דוקא דיקא לשלוח או להפקיד לכתחלה כמובן מלשונו הנ"ל. אבל אם בדיעבד שלח או הפקיד בלא הפיכת התפירות אפשר שדעתו להתיר ואף בלא נתינת שום שק. וכיון שיש להסתפק בדעת מרן לגבי בדיעבד ומצינו שמור"ם בהגה פסק כדעת המתירים בלא שק יכולים אנו להתיר היין בדיעבד מיהא אף בלא שק:
שוב מצינו בספר פרח מטה אהרן ח"ב סימן י"ד שהתיר בדיעבד בחביות של עץ בלי נתינת שום שק. וכתב שם דאפשר דמ"ש מרן בש"ע היינו לכתחילה אבל בדיעבד אין לאסור יעו"ש. והביא דבריו הרב שלחן גבוה בסי' קי"ל וכתב דמרן לא אסר בחביות של עץ אלא לכתחילה:
אלא דמצינו בספר יכין ובועז שאסר היין בשתיה מחשש זו של בין הנסרים. גם הרב חקרי לב הבין בדעת מרן לאסור אף בדיעבד אלא שכתב דבהפסד מרובה יש להתיר יעו"ש:
ומ"מ יכולים אנו לומר דאף לדעת האוסרים בדיעבד ה"ד כשהוא בלא שק כלל. אבל אם נתנו בשק אף שלא הפך התפירות מבפנים כנד"ר כ"ע יודו דיש להתיר בדיעבד מיהא:
ויש להביא ראיה לזה ממ"ש בס' משחא דרבותא סי' קי"ח דלדעת הרמב"ם כשיהיה עם הקשירה חותם א' משונה אף אם הקשירה אינה משונה הוי חותם בתוך חותם. וסיים וכתב דמ"ש מרן בסי' ק"ל צר פי הנוד ה"ז חותם א' הפך פי הנוד לתוכו וצר עליו הוי חב"ח סתם בדברי הרמב"ם. ור"ל צר פי הנוד בלי שום שינוי דכיון שיש עמו חותם ב' דהיינו הפיכת פי הנוד בלי שום שינוי דכיון שיש עמו חותם ב' דהיינו הפיכת חב"ח. הן אמת דכתב שם דהקשירה בלא שנוי לחודה לא הוייא חותם. ונ"מ לדברים הצריכים חותם א' דלא מהני יעו"ש. גם הרב מהר"י ן' סאמון ז"ל בספר עדות ביהוסף סי' ט"ל הבין בדעת מרן דמ"ש צר פי הנוד הוי בלא שינוי ועם החותם האחר המשונה הוי חותם בתוך חותם ודומה הקשירה או התפירה בלא שינוי לדין המפתח יעו"ש. וזה שלא כדעת הט"ז בסימן ק"ל סק"ח:
והרב מהרח"א ז"ל בס' בני חיי סי' ק"ל הג"הט כתב וז"ל הרב בעל ט"ז כתב שצריך קשר משונה ואז קשר הוי חותם ומדברי מרן וב"ח משמע דאין צריך קשר משונה ממ"ש דלדעת הרשב"א ז"ל משמע דמלבד הקשר הנהוג צריך ב' חותמות וכו' א"כ משמע דלדעת הרמב"ם קשר הנהוג הוי חותם א'. ואולם המסתפק אצלי הוא אי אמרינן נן דדוקא לענין הצריך ב' חותמות הקשר וחו' א' הוי חב"ח. אבל בדברים דסגי בחותם א' הקשר הנהוג אינו חשוב כחותם וכ"כ מרן לעיל סי' קי"ח גבי מפתח. אלא דלדעת ר"ת דמפתח הוי כחותם וכו'. א"כ ה"נ הקשר הנהוג הוי חותם א' או דילמא מפתח שאני וכו'. אלא ממה שסתמו כל האחרונים ולא חלקו בקשר כמו גבי מפתח נראה קצת דאפילו לדעת הרשב"א גבי מפתח הכא מודה דקשר הוי חותם א'. והן ולאו רפייא בידיה עכ"ל:
נקטינן מדברי הרבני' הנ"ל דהקשירה או התפירה אף דאינה משונה חשיב כמו מפתח. א"כ לפ"ז שק זה שנתון בתוכו החבית של עץ אף שהתפירות מבחוץ יהא דינו כמפתח ואף דמפתח לחודיה לא מהני לדברים המותרים בחותם א' היינו לדברים הצריכי חותם א' מהדי"ן. ואף בזה כתב הרב חק"ל דבהפסד מרובה יש להתיר במפתח בדיעבד יעו"ש ס"ס קמ"ו. אבל בדין זה דבין הנאסרים דהרבה פוסקים מתירים לכתחלה בלא שק א"כ כשנתנו בשק תפור אף שהתפירות מבחוץ יכולים אנו להתיר בדיעבד מיהא. ומה גם למ"ש הרב בני חיי דקשר הנהוג עדיף ממפתח. ודאי דתפירות הנהוגים ג"כ יהא דינו כך ובס' עדות ביהוסף בסי' הנז"ל כתב דיותר טורח הוא להתיר התפירות ולחזור ולתופרן שצריך להביא מחט וחוט משא"כ בהתרת קשר הנהוג דידיו רב לו להתיר ולקשור ואף דהרב בני חיי בההיא דקשר הנהוג אין ולאו רפייא בידיה. מ"מ בתפירות הנהוגות דעדיפי מקשר יודה. ועוד דעד כאן לא נסתפק בקשר הנהוג אלא דוקא לדברים הצריכים מהדין חותם א'. אבל לדין זה דבין הנסתרים אפשר לומר דיודה להתיר בדיעבד בקשר הנהוג וכ"ש בתפירות דעדיפי מקשר כמ"ש:
שוב מצינו להרב בית דוד חי"ד סי' ע' שנשאל שם על חביות של עץ סתומו' מלאי' יין המופקדים ביד גוי וכתב שם דבהפסד מרובה יש להתיר בחותם א' בדיעבד. והביא שם דברי הר"י בר יהודה שמחלק בין חביות של חרס לחביות של עץ. וכתב ע"ז וזל"ל י"ל שכבר כתבו התוס' שם שר"י נחלק על ר"י בר יהודה שאין לחלק בין חביות לחביות שהרי אפי' מאן דחייש לסתימה לא חייש אלא לנקיבה דמגופת החבית. אבל לנקיבה דדופני החבית לא חיישי'. ומהרשד"ם ז"ל בס"סי נ"ה כתב שכפי הנראה חששא דשמא נקב בין נסר לנסר אינה כלום לדעת רש"י. אלא שנסתפק ז"ל אולי קבל רש"י דברי ר"י בר יהודה. והיינו ודאי דאישתמיטתיה כעת דברי המרדכי ז"ל שכתב בע"ז סי' אלף דע"ז שחזר רש"י והשיב לר"י בר יהודה דאין חילוק. אלא אף בשל עץ אין לחוש שיוציא יין דרך הסדק מדופני החבית משום דופני החבית שלא יתקלקל. וכ"כ הרב"י בד' קל"ב ע"ג בשם הרשב"א. וכ' עוד מהרשד"ם ז"ל שאפי' קבל רש"י ז"ל דברי ר"י בר יהודה. כבר כתב בהגה"מ דבס"הת והמצות כתוב דאין להחמיר לחוש לזה. וכ"כ הרב"י דף קל"ב ע"ג וא"כ כדאים הם לסמוך עליהם בשעת הדחק ובפרט בזמנינו זה דאיכא כמה טעמים להקל. חדא דאפי' מגע גוי ודאי אינו אלא מדרבנן אפי' בזמן שהגוים עע"ז. כ"ש בז"הז ובגוים דח"ל בספק מגע ובמקום שיש מן הגדולים לסמוך עליהם ולכן נראה שהחבית הפתוחה אסורה ושאר החביות שנמצאו סתומות מותרות ע"כ. ומור"ם ומהריק"ש ז"ל כתבו שהמנהג להתיר אף בשל עץ. ובספר מקור ברוך דנ"ט סוף ע"ד כתב בשם אחד קדוש דלא אסר ר"י בר יהודה אלא לכתחילה אבל בדיעבד לא אסר ועוד כתב שם והסכים עמו הר' מקור ברוך דלא אסר ר"י בר יהודה אלא בחביות קטנות ששולחין מעיר לעיר מפני שנסריהם דקים מאד ובנקל יכול גוי להוציא יין מבין הנסרים. אבל בגיגיות שהנסרים גסים אין הסכין יכול ליכנס כלל בין הנסרים ואם כן אע"פי שמרן ז"ל בש"ע פסק כר"י בר יהודה יש להתיר מכח כל הנ"ל וכ"ש בהפסד מרובה כנ"ד. וכ"כ הרב משאת בנימין סי' כ"ט וז"ל ואע"פי שהשיב ר"י בר יהודה לרש"י ז"ל שאפי' ב' חותמות לא התירו אלא בשל חרס אבל בשל עץ לא מהני. גם הטור סי' ק"ל הסכים על ידו מ"מ כיון דרש"י ז"ל השיב לו דאין חילוק בין חרס לעץ כדאי רש"י לסמוך עליו בשעת הדחק ואף בלא בשעת הדחק כתבו המרדכי והסמ"ג דאין חילוק. גם הרב רמ"א ז"ל כתב דאין חוששין אפי' בשל עץ עכ"ל. והכנה"ג שם הגהב"י אות י"ד הביא חלוק זה של הרב מקור ברוך הנ"ל והביא דבריו הרב שלחן גבוה סק"ו יעו"ש:
ולפ"ז הכא בנ"ד שהחביות אלו נתונות בשק אף שהתפירות מבחוץ יש להתיר בשופי אחד שהן חתומות כראוי בפי החביות ולחששא זו של בין הנסרים יספיק לנו חפוי השק הנז' בדיעבד מיהא. ומה גם דמסתמא הם חביות גדולות דאין חשש לבין הנסרים כמ"ש. וכ"כ בס' מגן גבורים סי' ד' דלא אסר ר"י בר יהודה אלא בחביות קטנות שהנסר דקה מאד. אבל בחביות גדולות שהנסרים גסים ליכא למיחש למידי. חדא שהסכין אי' יכול ליכנס לתוכו. ועוד שהוא טרחא יתירה ובכי האי לא חיישי' לזיופא יעו"ש:
ועל מה שנתקלקלו החותמות שעל פי החביות מלחלוחית היין ואין האותיות ניכרות. לכאורה היה נראה לאסור ממ"ש מרן בב"י סי' קי"ח וז"ל והיכא דחזר על חותמו ולא הכירו כתב סמ"ג וז"ל אבל מה שהחותם נשבר או המפתח נסתר היין אסור. ול"ק ממס' טהרות פ"ח דשרי בטהרות כ"ש כיין נסך דתנן וכו' דהתם מיירי ביוצא ונכנס וכו' ועיין במ"ש בסימן ק"ל עכ"ל. מבואר מזה דבנתקלקל החותם לא שרינן אלא בישראל יוצא ונכנס. אלא דבסי' ק"ל כתב מרן וז"ל כתב המרדכי פ"א דע"ז היכא דנתקלקל החותם יש מדמים לטהרות וכו' אבל בס"הת וסמ"ג כתבו שאם מצא המפתח נסתר או החותם נתקלקל אסור אא"כ ישראל יוצא ונכנס. וכתב בת"הד דאפשר לומר דלא פליגי דנתקלקל החותם בענין דניכר שע"י אדם בכוונה נעשה לא שרינן אלא ביוצא ונכנס. אבל היכא דלא מוכחא מלתא דע"י אדם בכוונה נעשה אלא י"ל דע"י טלטול או ע"י בהמות או תינוקות שלא בכוונה נעשה תלינן ושרי אפי' אין יוצא ונכנס. וכ"כ באו"ה כלל כ"ב דהכי נהגינן עכ"ל:
מבואר מזה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהס"הת וסמ"ג דאוסרים מיירי היכא שניכר שנעשה ע"י אדם בכוונת והמרדכי דמתיר מיירי היכא דלא מוכחא מלתא שנסתר ע"י אדם בכוונה ויש במה לתלות תלינן שכתקלקל מאליו ע"י טלטול וכיוצא. ולזה רמז לנו מרן בסי' קי"ח אחר דברי הסמ"ג ועיין מה שכתבתי בסי' ק"ל דהיינו ההיא דהמרדכי דמתיר אף באין ישראל יוצא ונכנס. ודברי הת"הד שכ' להשוות הדעות כמ"ש. והכנה"ג שם הגהב"י אות ל"א כתב על דברי ת"הד שהביא מרן שם וז"ל ובתשו' מהרי"ל סי' ל"ח מביא דברי המרדכי לבד. וגם שלטי הגבורים פ"ב דע"ז אשר סביב המרדכי כתב בשם ראבי"ה תניא בתוס' נשבר החותם כשר ולכך התיר ר"י גבינות שהיו נתונים בשק א' ביד גוים ונשבר החותם וגם הגבינות נשברו. וכן נראה להתיר חותם יין ביד הגוי ונשבר ע"כ. וק' לי קצת אם יש לחלק החילוק הזה מה הוקשה להם לס"הת וסמ"ג האוסרים מההיא דטהרות דמתיר שהביא המרדכי לפלוג דהתם בטהרות בנשבר מעצמו. וס"הת וסמ"ג מדברים בנשבר ע"י אדם וצ"ל דס"ל דמתני' דטהרות מיירי אפי' בנשבר ע"י אדם ולכן הוצרכו לחלק דשאני התם דיוצא ונכנס וכו' ע"כ. אלא דבש"ע בסי' קי"ח ס"ב סתם מרן וכתב אבל אם חזר על חותמו ולא הכירו אסור אפי' עשה ב' חותמות. וגם בסי' ק"ל ס"ח כתב וז"ל חתמו בב' חותמות וחזר עליו ולא הכירו או שמצאו סתור אסור ע"כ. ולא חילק החילוק של ת"הד דנראה מדבריו שדעתו לאסור בבל גוונא. הן אמת דמור"ם שם בהגה כתב החילוק של ת"הד. וכן נראה מדברי הכנ"הג סי' הנז' הגהב"י אות ל' שדעת מרן לאסור שעמ"ש מרן בב"י אבל בס"הת וסמ"ג כתבו שאם מצא המפתח נסתר וכו' אסור וכו'. כתב הרב וז"ל וכן פסק בספר הקצר והגיה עליו מור"ם בחלוק ת"הד ע"כ. נראה מדבריו שהבין בדברי מרן שאסור בכל גוונא. מ"מ היינו דוקא היכא שהספק שקול שמא נסתר ע"י אדם בכוונה או שלא בכוונה ע"י טלטול וכו'. הגם שהרב תה"ד ס"ל דל"פ בזה המרדכי וסמ"ג ושרי לכ"ע כמ"ש בדבריו. והרב הלבוש כתב הטעם דספיקא דרבנן לקולא וכן פסק מהריק"ש בס ערך לחם שם וכ"כ הפר"ח סי' קי"ח סקט"ז יעו"ש. אבל היכא דמוכחא מילתא שנתקלקל שלא ע"י אדם כנד"ד דאיכא הוכחא שע"י לחלוחית היין נתקלקלו האותיות כ"ע יודו דשרי דתלינן במצוי. וכן מצינו להרב כנ"הג שם אות ל"ב וז"ל מעשה באחד ששלח יינו והיה החותם מבצק ונתקלקל החותם והתירו את היין דתלינן שמא עכברים אכלו הבצק וקלקלו החותם. שלטי הגבורים פ"ב דע"ז בעצי אסופות עכ"ל. מבואר מזה דכיון שמצוי הוא שהבצק אכלוהו העכברים תלינן בזה:
וכן מצינו להרב מוהר"ד חיד"א בס' שיורי ברכה סי' קכ"ג אות ב' שהביא משם מהרא"ם דכל היכא דאיכא למתלי תלינן להקל בענין סתם יינם דהוי גזירה דרבנן וכ"כ משם הרב מהר"י זיין וכ"כ שכן נראה מדברי הרב ש"ך סי' קכ"ד ס"ק ל"ג וע"א יעו"ש שהביא דברי הרב מהרא"ם הנ"ל. גם הכנ"הג סי' קכ"ד אות כ"א הביא דברי הרש"ך הנ"ל:
ומה גם דמתוך דברי השאלה הנ"ל נראה שלא נמחקו האותיות לגמרי אלא שנתקלקלו ואין השומן ניכר דהיינו שלא נשאר רושם האותיות שלמים אלא נמחק חלק מהם ונשאר חלק מהם שניכר לעין שמחמת לחלוחית היין אירע כן דבזה כ"ע יודו דשרינן בדיעבד מיהא:
ועל מה שנפלט היין לחוץ דרך סדקי החביות ונפלט חוץ לשק נראה דאין לחוש לזה דאף שהגוי נוגע בשק מבחוץ וממילא נוגע ביין שע"ג השק דודאי יש בו טופח ע"מ להטפיח מ"מ לא הוי נצוק חבור לגבי היין שבחבית שהרי השק מפסיק בין היין המתמצה מהחבית לידו של גוי דאף אם נאמר שהיין שע"ג השק מחובר דרך נקבי השק עם היין שמתמצה מהחבית מ"מ אינו מחובר עם היין שבתוך החבית שהרי אחר שמבצבץ היין ויוצא דרך סדקי החביות חוץ לחבית חוזר ונכנס דרך נקבי השק ויוצא לחוץ וא"כ הו"ל היין שבחבית נצוק בר נצוק:
ודוגמא לזה מצינו שפסק מרן בסי' קנ"ד סכ"ג וז"ל חבית שהיה נקב בצדה וכו' ואם לא נגע הגוי אלא בקלוח היין שעומד במרזב אסור משום נצוק וכל היין האחר שבתוך הקנקן הוי נצוק ב"ן ע"כ. והוא מדברי הכל בו בשם הראב"ד שהביא מרן בב"י שם. וכתב מרן ע"ז וז"ל ונראה דמיירי ביש קנה בנקב החבית דאז שייך לפלוגי בין קלוח שעמד במרזב לשאר היין הא אם אין קנה בנקב החבית כולו אסור משום נצוק עכ"ל. והביא דבריו הרש"ך שם ס"ק ע' יעו"ש. הרי שאף שנגע הגוי בקלוח היוצא מהחבית מ"מ כיון שהקנה מפסיק בין היין שבחבית לקלוח שהיין יוצא מהחבית דרך הקנה אל המרזב ומהמרזב מקלח אל הכלי. נמצא שהיין שבמרזב נאסר משום נצוק כיון שמחובר לקילוח שנגע בו הגוי והיין שבחבית הוא נצוק בר נצוק א"כ ה"נ בנד"ד שאחר שיוצא היין מבין הנסרים ע"ג הנסרים מתמצה ויוצא דרך נקבי השק מבחוץ הו"ל היין שבחבית נצוק בר נצוק:
והרב כנ"הג סי' קכ"ו הגהב"י אות ל"ז כתב וז"ל כת' בשלטי הגבורים פ' השוכר את הפועל כשם בעלי אסופות עוד הסכימו על הקנונים התחובים בחבית שתורת כלי אחר יש להם עם החביות שהם קבועים ויצא לנו מזה שאם נגע גוי בקלוח היוצא מהברזא הנקר' קאנ'ון ונגע בקלוח המקלח לחוץ מאי דלהדי ברזא דהיינו קלוח ראשון העומד בברזא אסור מתוך נצוק ועל כל היין האחר שבתוך החבית הוי נצוק כ"ן ומותר אפי' בשתיה וכו' ע"כ:
ובר מן דין הכא בנד"ד אין אנו צריכים לכל זה דאפי' היה נוגע בקלוח היוצא מהחבית לא אמרי' בזה נצוק חבור כמ"ש מרן בסי' קכ"ו ס"ב יעו"ש זהו מה שנלע"ד להשיב בזה וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה ויאיר עינינו במאור תורתו אכי"ר. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א בחדש מרחשון משנת אשרקה להם ואקבצם לפ"ק: