ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן פב
נשאלתי מאת ידידינו כהר"ר יצחק סנאניץ נר"ו מתושבי מתא ג'יבאלטאר יע"א וז"ל השאלה:
ראובן מכר סחורה לשמעון ובעד הפרעון היות שאין בידו מעות מזומנים נתן כתיבת יד לזמן ארבעה חדשים בתנאי מפורש שהמוכר ימסור הכת"י הנז' לזולת בניכוי הדיסקוואינטו כנהוג והיותר בהפסד הנכוי הנוגע לג' חדשים להדר על הקונה יען שהמנהג בין הסוחרים שאפי' ימכור במעות מזומנים ינכה ללוקח הדיסקואינטו של שלשה חדשים והכת"י הנז' מסרו המוכר לשאב"ב בנכוי ג' למאה באופן שעלה לחלק הקונה ג' רבעים למאה אם יש חשש רבית בזה או לא:
עוד שאלה שנית. ראובן שמסר לשמעון מעות וסחורה למחצית שכר ושמעון מטפל במכר הסחורות וכל המעות הבא לידו מדמי המכירה מביאם ליד ראובן ונמשך הענין בין ראובן ובין שמעון והם חולקים הריוח חלק בחלק כתנאי העשוי ביניהם מכלי נתינת שום שכר טרחו לשמעון כדין העיסקא אם יש לתא דרבית בזה וכדת מה לעשות אופן המותר:
תשובה על השאלה הראשונ' אם המכר הסחורה שמכר ראובן לשמעון היה במעות מזומנים בנכוי הדיסקוואינטו כמנהג אלא שכיון שלא היה ביד הלוקח מעות מזומנים נתן לו כתב החיוב לזמן ד' חדשים בתנאי שימכור הכתי' לזולת והיותר בהפסד הנכוי להדר על הקונה. אם הדבר כן הו"ל אגר נטר דכיון שנגמר המקח ביניהם לפרוע במזומני' בניכוי הדיסקוואינטו נמצא שאי' חייב הלוקח כי אם הסך של המכר אחר הנכוי והוסיף לו ההפסד אחר כך בשביל המתנת הזמן דהו"ל כמפרש אם תתן לי מיד הרי הוא לך בעשרה זהובים ואם לזמן פ' בי"ב שכ' מרן בי"ד ר"ס קע"ב דאסור. וטעם האסור הוא דכשאומר אם תתן לי מיד הוא בעשרה זהובים גילה אדעתיה שדמי שווייו הוא עשרה וכשאומר לו אח"כ אם לזמן פ' בי"ב הו"ל מוסיף על שווייו בשביל המתנת המעות. והכא נמי בנד"ד שמכר לו הסחורה במזומנים בנכוי הדיסקיואינטו ונגמר המקח ביניהם נמצא שאינו חייב הלוקח ליתן למוכר במזומני' כ"א בנכוי הדיסקוואינטו ואזי אף אם היה נותן כת"י למוכר לפרוע לו לזמן ג' חדשים הסך במושלם בלי נכוי היה אסור כיון שנגמר המקח ביניה' לפרוע לו במזומני' בנכוי הדיסקוואינטו ואף אם לא היה נגמר המקח ביניהם אפ"ה כיון שפרט לו שמוכר לו במזומנים בניכוי הדיסקוואינטו שוב אינו יכול לומר לו אח"ך אם תפרענו לזמן אקח ממך הסך במושלם בלי ניכוי דהו"ל מפרש כמ"ש. וכ"ש שנתן לו הכת"י לפרוע לו לזמן ד' חדשים ביותר מהפסד הנכוי דאין לך אגר נטר גדול מזה. אבל אם בתחי' המכר בשעת פיסוק הדמים התנו ביניהם שהפרעון יהיה לזמן ד' חרשים והיותר מסך הנכוי על הלוקח להדר לשלמו אין בזה חשש אסור כמ"ש מרן שם דדבר שאין שומתו ידועה ואין לו שער ידוע מותר למוכרו ביוקר לפרוע לזמן פ' וידוע הוא דסתם סחורה בזמן הזה הו"ל דבר שאין שומתו ידועה כמבו' בפוסקים. וא"כ הכא בנ"ד שמכר לו הסחו' לזמן ד' חדשים לפרוע בעדה יותר מהניכוי הו"ל כאלו מכר לו הסחו' באותו הסך במושלם בהצטרפות הסך על הדיסקוואינטו עם הסך העלה לו ביותר מהניכוי וגילה אדעתיה שזהו דמי שיוויי ואין כאן חשש איסור:
ועל השאלה הב' בראובן הנותן מעות וסחורה לשמעון למחצית שכר ושמעון מיטפל לישא וליתן וכו' וחולקים הריוח ולא קצב לו בתחילת העסק שיתן לו כ"וכ בשט"ו היאך יהיה אופן חלוקתם עכשיו:
כתב מרן בי"ד סי' קע"ז ס"ב וז"ל הנותן מעות לחבירו בתו' עיסקא דהיינו שחצי האחריות על הנותן וחצי על המקבל אסור שכל עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ונמצא שטורח בחלק הפקדון בשביל חלק המלוה לפיכך צריך ליתן לו שכר טרחו שבכל יום ויום מימי השות' כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה ואם הי"ל עסק אחר כל שהוא להתעסק בו עם מעותיו של זה א"צ להעלות לו שכר של כל יום ויום אלא אפי' העלה לו דינר בכל ימי השות' דיו ואם פחתו או הותירו יהיה לאמצע בשוה וכו'. בד"א כשלא פסק עמו בתחלת העסק אלא נתן לו למחצית שכר אבל אם פסק עמו בתחי' העסק שכר טרחו בדבר ידוע ואפי' בדינר מותר עכ"ל. נמצא לפ"ז דהכא בנ"ר שלא קצץ עמו בתחילת העסק כמה יתן לו בשט"ו אלא נתן לו הממון למחצית שכר בסתם אם הי"ל לשמעון עסק אחר לעצמו מלבד העסק של ראובן יכול ליתן לו בשכר טרחו דבר מועט לכל ימי השות' ויחלקו הריוח בשוה. אבל אם שמעון לא הי"ל עסק אחר כלל רק העסק של ראובן צריך ליתן לו שכר טרחו של כל יום ויום כפועל בטל וכו'. ולפי שיש בזה פירושים שונים בדברי הפוסקים וכל אחד לדרכו פנה כמש"ש הרש"ך ס"ק ה' יש לנו לתפוש מה שפירש מרן בב"י דאומדים כמה רוצה ליטול פועל א' כדי לבטל ממלאכתו ואם הוא אדם בטל לגמרי משערינן כפי מה שיהיה אדם בטל נוטל לעשות זה העסק דהיינו דבר מועט. וטעמא הוי כמ"ש הרא"ש ז"ל דבאבק רבית דרבנן היקלו ובדבר מועט שנותן לו לא מחזי כרבית וע"ש בט"ז סק"ג:
עוד כתב שם מרן בס"ד תיקון אחר וז"ל הנותן מעות לחבירו סתם להתעסק בהם ולא פסק עמו בתחילת העסק דבר בשט"ו וכשבאו לחשבון לא רצה ליתן לו שכר של כל יום ויום וכו'. יהיה שכר המתעסק בחצי הפקדון שליש ריוח הפקדון שהוא שתות ריוח כל המעות לפיכך אם הרויחו יטול המתעסק ב' שלישי הריוח וכו'. ויטול בשל המעות שליש הריוח. ואם פחתו יפסיד המתעסק שליש הפחת וכו' ובעל המעות יפסיד ב' שלישי הפחת עכ"ל. וא"כ לפ"ז הכא בנ"ד שלא קצץ עמו שט"ו בתחי' העסק אם יש כאן ריוח יטול ראובן שליש הריוח ושמעון ב' שלישים. ואם ב"מ יש הפסד יפסיד ראובן ב' שלישים ושמעון שליש. וכ"ז הוא כשנתן לו הממון והסחורה למחצית שכר בסתם דכיון דקי"ל דכל עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון נמצא דמחצית הממון הו"ל הלואה גביה ובאחריותיה דמקבל קיימי וא"כ כל הריוח של זה המחצית הוו דידיה של מקבל והמחצית של הפקדון ברשות בעל המעות קיימי. וכל הריוח של זה המחצית הוי של בעל המעות. וא"כ מה שטורח המקבל במחצית של הפקדון של ראובן בחנם היינו בשביל המחצית שהלוה לו והו"ל כנותן לו שכר לבעל המעות בשביל ההלואה ולכן צריך בעל המעות לשלם למקבל שכר טרחו של כל יום בשביל מה שטרח בחלק הפקדון שלו או נותן לו שליש הריוח של חלק המלוה של המקבל הו"ל ב' שלישי הריוח. ואם יש כאן הפסד יפסיד בעל המעות ב' שלישים דהיינו מחצית ההפסד שעולה לו בחלק הפקדון והמחצית האחר של חלק המלוה העולה לו למקבל מנכה לו בעל המעות שליש ההפסד של חלק המלוה דהיינו שתות של כל ההפסד בשכר טרחו שטרח בחלק הפקדון. ונמצא שמפסיד בעל המעות ב' שלישים והמקבל שליש א' כמש"ל. אבל אם הכא בנד"ד התנה ראובן עם שמעון שזה העסק יהיה לאחריות ראובן ונותן לו בשט"ו מחצית מהריוח באופן שאין לו לשמעון חלק בהפסד כלל והכל לאחריות ראובן הו"ל כל המעות בפקדון ביד שמעון ואין כאן מלוה כלל ומה שנוטל שמעון מחצית הריוח היינו בשט"ו כדין שכיר דעלמא ואין כאן חשש אסור כלל. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה ולי"ה עינינו יצילנו מכל שגיאה. כי דעת ממני פליאה הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א בח' סיון המוכתר בכ"ת משנת ושמתי פקודתך שלום לפ"ק: