ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן פא
תשובה לטאנג'ה יע"ה. על מה שעלה ונסתפק כתר' במי שיש לו מעות בבנקו ורצה למכור לחבירו הפירות שיעלו ע"ס ד' שנים וכו'. והלוקח מקבל עליו אחריות הבאת הדמים מהתם להכא אם יש בזה צד רבית וכו':
נלע"ד דכיון שהלוקח מקבל עליו אחריות הדרך שרי שהרי הוא קרוב לשכר ולהפסד דהיזק הים שכיח וכיון שאין כאן הלואה כי אם מכר שפיר דמי שאף את"ל שהבאנקו בטוח והפירו' בטוחים הרי מקבל הלוקח עליו אחריות הדרך להביאם:
ומה גם לפי מ"ש מרן בב"י סי' קע"ג בשם תשו' הרשב"א דמדבריו מוכח שהקפידה הוא שלא קבל עליו המוכר אחריות שהרי כ' וז"ל שאלת המוכר שט"ח לחבירו וקבל עליו אחריות שאם לא יוכל לגבותו מן הגוי או שמא לא יגבנו משום גזרת מלך שישלם לו הקרן לבד אם יש בזה משום רבית או לאו:
תשובה. כל שמכר לו שט"ח כראוי אע"פ שגובה בו רבית הרי זה מותר דשכר מעותיו הוא נוטל מן הגוי וכו' אבל מה שקבל שאם לא יוכל לגבותו מן הגוי שישלם לו הקרן קרוב בעיני שזה אסור לפי שתנאי זה מבטל המקח וא"כ אין כאן מכר אלא כעין מלוה ואפי' כשנוטל הרבית מן הגוי נמצא שנוטל בשכר מעותיו מישראל הרבית שירויחו מעות של אותו מוכר וכו' ע"כ. הרי דטעם האסור הוא כשמקבל המוכר אחריות דהו"ל כעין הלואה שיכול להיות שישלם לו המוכר הקרן כשלא יוכל לגבותו מן הגוי ונמצא שהרבית שנוטל מן הגוי שנוטלו בשכר מעותיו שביד ישראל אבל הכא בנד"ד שאין כאן שום צד ואופן שיחזור הלוקח על המוכר והו"ל מכר חלוט ואין כאן שם הלואה כלל. ואף אם הלוקח בטוח מה בכך:
אלא דעדין יש לפקפק בזה שכיון שאלו הפירות אינו חייב בהם עכשיו בעל הבאנקו כי אם לאחר זמן הו"ל כמלוה ע"פ שאי' יכול להקנותה לישראל כמ"ש מרן בב"י סי' קס"ט וז"ל ולענין רבית הכתוב בשטר כתוב בתשו' הרמב"ן סי' רכ"ג דמספקא ליה אם אפשר לזכותו במכר או במתנה כלל לפי שהוא כמלוה ע"פ מפני שלא נתחייב בכולו הלוה בשעת כתיבת השטר ומדברי ת"הד סי' ש"ג משמע דפשיט' ליה דכיון שזקפו עליו במלוה חשוב כקרן כלו' ולפי דבריו חשוב ככתוב בשטר ויכול להקנותו כדרך שמקנים שאר שטר חוב וכדברי ת"הד משמע במרדכי וכו' ע"כ. והגם שממשמעות דברי המרדכי ות"הד פשיטא להו להיתר מ"מ להיות הדבר נוגע לאסור היה לנו לחוש לספיקו של הרמב"ן ז"ל:
ומ"מ הרי מצינו להרב שפתי כהן על מ"ש מרן בסי' קס"ט סי"ח וז"ל ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור הגוי בכך וכך מכל וכל. ובכו"כ אני קונה ממך כל מה שאני יכול להוציא מיד הגוי וכו' כ' שם הרב ש"ך ס"ק ס"א וז"ל ובחובות של אשראי פירוש שט"ח שיש לו מגוי פרישה וה"ה אם חייב לו בע"פ או באיזה חיוב אחר ע"כ וכ"כ בסי' קע"ג ס"ק ח' יעו"ש. ולפ"ז הכא בנ"ד אף אם נאמר שפיר' הו"ל כמלוה ע"פ יכול לעשות התיקון כמ"ש מרן כנז':
שוב מצינו להרב מהרי"קו שורש קל"ו בנוצרי שהלוה לקהל כ"וכ ונשתעבדו הקהל ליתן לו מאה פרחים מדי שנה בשנה ואח"כ קנה ישראל השטר מהגוי וכתב הרב על זה וז"ל אין על הישראל שקנה הפ'נשיאון מן הגוי שום חשש רבית מאחר שכבר נשתעבדו הקהל לנושה גוי ליתן לו ק' פרחים מדי שנה בשנה וכו' וחל השעבוד מדינא דמלכותא והישראל לא אוזיף להו מדי אלא מחמת הגוי קאתי וכו'. דמשעה שנשתעבדו הקהל אל הנוצרי הנושה בהם נעשה הכל קרן וכשגובה הישראל מהם מתוך קנינו בדין הוא גובה ולאו רבית הוא גביה וכו' אבל הכא משעה ראשונה שהלוה הנוצרי אותם אלף פרחים נשתעבדו מכל וכל לפרוע ק' פרחים לנצרי מדי שנה בשנה ואינו כמו רבית המתרבה ע"פי איחור הפרעון ומתמעט על פי הקדמתו וכו' ואי אפשר לקהל ירושלם להשמט ממנו בהקדמת פרעון שאין עליהם פרעון אחר אלא זה ואם היו מביאים לנוצרי הנושה בהם האלף פרחים אשר נשא בהם לא היה מנכה בהם דבר מסך הק' פרחים אשר עליהם ליתן לו מדי שנה בשנה וכו' וגם מגופא דעובדא שפסק מהר"ם יש ללמוד בנדון כזה דכך לי ישראל שלוה מגוי וכו' כמו גוי שלוה מישראל וכו' ע"כ מדבריו נראה שהמעשה היה כעין זה הבאנקו שהפירות הוא חייב בהם לעולם ואינו כמו רבית המתרבה ע"פ איחור הפרעון וכו' וכ' ע"ז דאף הרבית העולה משם ואילך הו"ל בקרן. גם מור"ם בהגה ס"סי ק"ע פסק דין זה דזקיפה דאפילו מה שיעלה אח"ך הו"ל כקרן יעו"ש:
ועפ"ז נר' לו' בנד"ז דמסתמא זה הישראל המלוה יש לו כתב חיוב מבעל הבאנקו מהקרן והפירות מדי שנה בשנה. והרי קי"ל דהקונטראטה הנעשים בפ'ראנקיאה יש להם דין שטר גמור. וא"כ יכול המוכר להקנות לקונה בכתב ההוא הפירות הנז' בכתב ידו. והו"ל הקנאה גמורה מדינא דמלכותא ואם באנו לחוש לספיקו של הרמב"ן ז"ל יעשה ג"כ התקון שכ' מרן בחובות של אשראי וכמ"ש הש"ך דאף במלוה ע"פ מהני. זהו מה שנלע"ד בזה ולי"ה עינינו יצילנו משגיאות ומנסתרות כי"ר הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א בס' ולהחיות לכם לפליטה גדולה מש' ושמתי פקודתך שלום. ועיין בס' גו"ר חא"ה כלל ד' סי' י"ט: