אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן פ

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן פ

סימן עט

שאלה מאת כהה"ר שם טוב בני נר"ו:

ראובן שלח אחר שוחט א' ושחט כמה עופות לצורך משתה שעשה לחתן וכלה שהזמינם לביתו. ובלילה קרעו העופות והוציאו הבני מעיים ונתערבו כולם. ויהי בבקר מלחו רוב העופות בפ"ע. וב' תרנגולות מלחו עם ב' אווזים בפ"ע ואח"ך בשלו התרנגולות כולם בקדירה א'. והאווזים שלחו לתנור עם יהודי א'. ואח"ך לקחה יהודית א' הבני מעיים לנקותם ומצאה מחט תחוב בקרקבן א' והראתה אותו למשרת א' מבני הבית ומשמש באצבעו מבחוץ ואמר לה שלא יצא לחוץ וכשר:

והיהודית לא יכלה להתאפק והגידה הדבר. וכשנודע לבע"ה הפציר בנו לחוות דעתינו הקלושה אף שאין אנו ראויים להוראה היתה הפצי'רה באומרו במקום שאין אנשים וכו' וגם שהיתה שעת הדחק וצורך גדול בדבר שכבר הזמין אורחים ועת לחננה כי בא עת האוכל. ולזה הוכרחנו ליטפל בדבר. ולקחנו הקרקבן וראינו אותו שהיה נקוב נקב מפולש ובקשנו על המחט ולא נמצא. והקרקבן היה מודח במים. ושאלנו את פי המשרתת אם עלתה חלודה על המחט ואמרה לנו שהיתה כולה מלאה חלודה. באופן דליכא לתלות ולומר שניקב לאחר שחיטה וכמ"ש מרן בי"ד סי' מ"ח וזל"ל. אבל כשאין המחט לפנינו אסור כשניקב כולו אפילו אין בו קורט דם וכתב עוד שם בס"ט וז"ל אם נמצא עליה חלודה דינה כנמצא ק"ד עכ"ל. הרי דליכא צד להתיר התרנגולות. אך נשאר לנו ספק באווזים אף שאין להסתפק בהם מצד הקרקבן כי הקרקבן של אווז גדול משל תרנגולת. והקרקבן הנקוב היה ניכר לעין שהוא של תרנגולת. מ"מ נסתפקנו על שמלחו השני תרנגולות עמהם אי אמרינן דתרנגולת הטריפה כבר נתבטלה ברוב נמצא כשלקחו השני תרנגולות ומלחו אותם עם האווזים היו כל התרנגולות מותרים. או נימא דתרנגולת נקראת חתיכה הראויה להתכבד ולא בטלה ונאסרו כולם וכשמלחו הב' תרנגולו' עם האווזים נאסרו האווזים:

והנה ראינו למרן בש"ע י"ד סימן ק"א ס"ג שכתב דלא חשיבה רל"ה אא"כ היא מבושלת. אלא דסיים וכתב ויש חולקים. ובסי' ק"י ס"ה כתב וזל"ל מי שלקח בשר מהמקולין ואפילו חה"ל וכו'. נראה דדעתו לפסוק כיש חולקים דסי' ק"א דאי לת"ה למה כתב ואפי' חה"ל והרי במקולין לא שייך חה"ל שהרי כל בשר הנמכר במקולין הוא בלא בישול. א"ל שנאמר דדעתו לפסוק כהיש חולקים דסי' ק"א בלא בישול נקראת חה"ל. ועוד מצינו דרבי' הטור דחה בב' ידים סב' האומרים דלא נקראת חה"ל אא"כ היא מבושלת יעו"ש בדבריו סימן ק"א. וגם מרן בב"י הביא דברי הרשב"א דסבר דחתי' שהיא גדולה יותר מדאי לא חשיבה רל"ה ולא זכר שאינה מבושלת. והביא ג"כ דברי סמ"ק שכתב שאם הבהמה עם הצמר או עוף עם נוצה אין זה קרוי ראוי להתכבד ובטלי ומשאינה מבושלת לא זכר כלום. אלא דאח"כ כתב בשם ש"ר וז"ל וכתב בש"ד שכן עשה מעשה ר' יעקב בתרנגולת נבלה שנתערבה בב' שחוטות כשרות והתיר ר"ת דהואיל ולא נטלה נוצתה אי' ראויה להתכבד לפני האורחים כמו שהיא. אבל חתי' נבלה שלא נמלחה שנתערבה בכשרות אע"פי שאינה רל"ה לפני האורחים כמו שהיא לא בטלה דמליחה לא הוי מחוסר מעשה. ומיהו ראיתי כמה גדולים עושים שגם בנבלה אמרינן שהיא בטלה וכו' עכ"ל הש"ד לעניינינו. משמע מדבריו לכאורה דטעם דבטלה הנבלה הוא משום דאי' מבושלת מיהו איכא למימר דלאו מטעם דאינה מבושלת התירו אלא טעם ההיתר קאי אמ"ש לעיל דמליחה לא הוי מחוסר מעשה ע"ז קאמר דראה כמה גדולים עושים וכו' אבל עדיין נוכל לומר דאם נמלחה אע"פי שעדיין לא נתבשלה חשיבא ר"לה ולא בטלה דע"כ לא התירו אלא כשמחוסר מעשה גדול מליחה ובשול. אבל כשמחוסר בשול לחוד יכולים אנו לומר דמודו לסברת האוסרים ומ"מ הכא בנ"ד שלקחו הב' תרנגולות קודם מליחה הרי כתב הש"ד דראה כמה גדולים עושים וכו' ומעשה רב ומכ"ש דאף לדעת מרן מוכרחים אנו לומר דס"ל דבלא בשול לא נקראת רל"ה לפי הכלל שיש לנו דכשמביא מרן סתם ואח"ך מחלוקת דעתו לפסוק כסתם. ומ"ש בסי' ק"י ואפי' חה"ל נוכל לומר דמיירי גם לדעת היש חולקים דסי' ק"א דס"ל דאפי' בלא בישול חשיבה רל"ה:

ובר מן דין מצינו להתיר השני תרנגולות הנז' אף לסברת הטור ז"ל דדחה סברת האומרים דלא נקראת חה"ל אלא אם כן היא מבושלת וס"ל דלעולם נקראת רל"ה מ"מ בנ"ר שלקחו השני תרנגולות קודם שנודע האסור הו"ל כל דפריש מרובא פריש וכמ"ש הטור בעצמו סי' ק"י בשם הרשב"א וז"ל ולפיכך מי שלקח בשר מהמקולין אפי' חה"ל ואח"ך נמצאת טריפה במקולין ולא נודעו החתיכו' הטריפו' בין שאר החתיחות והוא אינו יודע מאיזה מהם לקח כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנמצאת הטריפה מותר שלא נפל בהם הספק בקבוע אלא לאחר שפירש אבל אסור ליקח משם מכאן ואילך וכו' וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל דכל מה שלקחו קודם הספק הכל מותר ולאחר שנודע הספק הכל אסור וכו' עכ"ל. וכתב הב"י וז"ל ומ"ש בשם הרא"ש דכל מה שלקחו קודם הספק הכל מותר. מתוך דבריו בפ' ג"ה לא משמע הכי וגו' אבל בתשובות כתב בהדייא להתיר וכמ"ש רבי' בשמו וס"ל על כבש טריפה שנתערב עם הכשרי' וכולם שחוטים. נ"ל דמה שלקחו מן הבשר קודם שנולד הספק אפי' חה"ל מותרת דתלינן דמרובא פריש דלא אשכחן דאסר הגמרא משום גזרה שמא יקח מן הקבוע אלא היכא שכבר הם עומדים בחזקת אסור דאי שרית ליה אותם שפירשו אתי נמי ליקח מן הקבוע אבל קודם שנולד הספק לא שייך למגזר מדי שכולם בחזקת היתר הם עומדים מאי אמרת גזרה שמא יקח אחר שנולד הספק הך גזרה לא אשכחן בגמ' ועוד דהכא ליכא למטעי דאם לקח בעוד שהיו בחזקת היתר בשביל זה לא אתי ליקח לאחר שנאסר וכו' ואע"ג דפי' לפנינו אכתי לא נולד הספק במקום הקביעות ותלינן דמרובא פריש דאין חילוק בין פי' לפנינו לפירש שלא בפנינו כל זמן שעומדים בחזקת היתר עכ"ל. ובסוף סי' הנז' הביא תשו' אחרת של הרא"ש וכתוב שם בסוף התשובה וז"ל ונ"ל שמה שלקחו מן הבשר קודם שנולד הספק אפי' חה"ל מותרת דתלינן דמרובא פריש דלא אשכחן דאסר תלמודא משום גזרה שמא יקח מן הקבוע קודם שנולד הספק עכ"ל. והאריך בטעמו של דבר עכ"ל הב"י ז"ל וכן פסק בשלחנו הטהור סימן תנז' ס"ה יעו"ש. ועל פי זה התרנו האווזים הנז'. ילמדנו רבינו אם כך הוא הדין ואם שגינו ה' הטוב יכפר בעד ויאיר עינינו במאור הורתו כי"ר:

תשובה מה שנראה לומר בזה שכיון שהיהודית הראת' הקורקבן למשרת ומשמש באצבעו מבחוץ ואמר שלא יצא המחט לחוץ הרי קי"ל דעד א' נאמן באסורים. ואף שאח"ך כשלקחו הקרקבן לראותו מצאו שהיה נקוב נקב מפולש אפשר שע"י משמוש היד של היהודית והמשרת נדחק המחט וניקב מעבר אל עבר. באופן שעדות המשרת אין בידינו להכחישו. נשאר לנו לבאר הדין היכא שנמצא מחט בקרקבן ולא ניקב מעב"ל. כתב מרן בסי' מ"ט ס"ג וז"ל אם נמצא מחט תחוב בו מבפנים דינו כדין מחט שנמצא בהמסס ובית הכוסות ע"כ. ובדין המסס ובה"ב כתב מרן בסי' מ"ח ס"ח וז"ל אם נמצא בא' מהם תחובה מחט או קוץ ולא ניקב מעב"ל הופכין אותו ובודקין אותו מבחוץ אם ימצא עליו קורט דם בידוע שניקב כולו וטריפה ואם לאו כשרה והוא שלא מלחו ולא הדיחו וכו' ע"כ. נראה מזה דהכא בנ"ד שהקרקבן הודח במים ואין אנו יכולין לבודקו אם היה בו קורט דם טריפה. ומה גם שהגידה המשרתת שהמחט היתה מלאה חלודה וכ' מרן שם ס"ט שדינה כאלו נמצא קורט דם:

מה שנסתפקת בתרנגולת חיה אם היא ראויה להתכבד או לא ונפל לך הספק ממ"ש מרן בסי' ק"א ס"ה בסברא א' דאי' ראויה להתכבד וסיים וכ' ויש חולקים. ובסי' ק"י ס"ה כ' מי שלקח בשר מהמקולין אפי' חה"ל וכו' דנרא' מזה שדעתו לפסוק כהיש חולקים דסי' ק"א דאלת"ה למה כ' ואפי' חה"ל אחר שכל מה שבמקולין הוא בשר חי. האמת יורה דרכו דאין להסתפק בזה לדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו דכיון דבסי' ק"א הביא סב' הא' בסתם דלא מקרי חה"ל אא"כ היא מבושלת אף שאח"ך כ' ויש חולקים הרי קי"ל דדעת מרן לפסוק כסב' שמביא בסתם. ומ"ש בסי' ק"י ואפי' חה"ל היינו לומר דאפי' לדעת היש חולקים דס"ל דגם חתי' חיה מיקרי ראויה להתכבד אפילו הכי כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנולד הספק מותר לכ"ע וכמו שכתבת לבסוף. אבל ודאי שדעת מרן לפסוק דדוקא מבושלת. והגם שרבינו הטור דחה סב' זו אנו אין לנו אלא דברי מרן. ומה שכתבת שמרן בב"י הביא דברי הרשב"א שכתב דחתיכה גדולה אינה ראויה וכו' ולא זכר שאי' מבושלת והביא דברי סמ"ק דעוף עם נוצתה אי' ראויה וכו'. הרי רבינו הטור כ' כל אלו החלוקות בשם י"א וגם חלוקת אי' מבושלת וכתב על כל חלוקה מהן וכן וכו' משמע מדבריו דמאן דמתיר בהא מתיר בהא והכלל הוא שצריך שתהיה ראויה כמות שהיא לפני האורחים. ומ"ר אמר חדא ומ"ר אמר חדא ולא פליגי. וגם מרן העתיק דברי הי"א שהביא רבינו הטור. ומ"ש הרשב"א דחתיכה גדולה אי' בטלה דעדיפא מינה נקט דאפילו שהיא מבושלת כיון שהיא גדולה יותר מדאי אינה ראויה וה"ה שאי' מבושלת אפי' היא קטנה שהרי כ' גבי גדולה וז"ל שאין דרכן של בני אדם ליתן כיוצא בה לפני האורחים שאי' חשובה וכו' ע"כ. ולפי טעם זה ה"ה שאינה מבושלת:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה