אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן עט

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן עט

סימן עח

בענין התרנגולת מבושלת שבשעת אכילה נמצא עצם הקולית שבור ונקשר שבר על שבר דהיינו ששני שברי העצם שוכבים זה עג"ז ואמר בעל התרנגולת שהיה עור ובשר חופין את רובו וכו':

הנה כשנמצא שבור ועדיין לא נקשר מצינו למרן בב"י סי' נ"ה דהעלה להלכה כסב' התוספות והרא"ש דלא איכפת לן אם יצא השבר לחוץ אלא העיקר הוא אם עור ובשר חופין רוב עוביו ורוב הקפו כשרה וכ"פ בש"ע ס"ה דכל מקום שאם יחתך שם הרגל היא טריפה אפי' לא נחתך אלא נשבר ויוצא לחוץ אם אין עור ובשר חופין רוב עוביו ורוב הקפו טריפה ואם עור ובשר חופין רוב עוביו ורוב הקפו כשרה. ודלא כרש"י ז"ל דמטריף אף אם ע"וב חופין את רובו אם לא יצא השבר דרך נקב קטן. ומחלוקתם תלוי בפי' רוב עוביו ורוב הקפו כמבו' שם בב"י וכשחזר השבר ונקשר פסק שם מרן בסי"ב וז"ל נשבר העצם במקום שעושה אותה טריפה וחזר ונקשר ואין ידוע אם יצא רובו אם לאו כשרה והוא שחזר למקומו הראשון ונתחבר שאסי"י אבל אם לא חזר למקומו הראשון אלא ב' שברי העצם שוכבים זע"ז זה נמשך למעלה וזה נמשך למטה טריפה עכ"ל. הנה מ"ש בתחי' הסעי' ואין ידוע אם יצא רובו אם לאו כשרה הוא מלשון רבינו הטור שכ"כ משם הגאונים ויהבי לן טעמא דכיון שנקשר בידוע שלא יצא רובו שאלו יצא רובו לחוץ לא היה נקשר ונרפא. ולדעת רבי' הטור והרא"ש ומרן דפסק כוותייהו דאף אם יצא לחוץ אם עור ובשר חוא"ר כשרה מוכרחים אנו לומר דהכא מיירי שאין עור ובשר חופין את רובו ומספקא לן שמא לא יצא לחוץ השבר ולא שלט בו האויר ונשאר במקומו או אפשר שיצא לחוץ. וכשיצא לחוץ ואין עור ובשר חוא"ר לכ"ע היא טריפה. והיא גמ' ערוכה ולכן כשחזר ונקשר הוייא הוכחא שלא יצא רובו לחוץ והיה עו"ב חוא"ר והגם שעכשיו אין ע"וב חוא"ר אמרינן דאח"ך נפל שהרי אנו רואים שנקשר ונתרפא ואם איתא שלא היו ע"וב חוא"ר לא היה נקשר ולכן היא כשרה:

ועמ"ש רבינו הטור כיון שנקשר בידוע שלא יצא רובו כתב הרב הפרישה וז"ל ולאו דוקא יצא קאמר להרא"ש ורבי' אלא לשון הבריי' נקט דת"ר עצם שנשבר ויצא דנר' לו להרא"ש לאו דוקא יצא אלה ראוי לצאת או יצא וניתק ממקום חבורו קאמר עכ"ל ומה שהוסיף מרן אח"ך וכ' והוא שחזר למקומו הראשון וכו' הוא מדברי מהרי"ק ז"ל שהביא מרן בב"י שם שדקדק כן מדברי הגאונים שכ' שחזר ונקשר דמלת וחזר מורה ובא שחזר למקומו הרא' אבל כששני שברי העצם שוכבים זע"ז כיון שלא חזר למקומו הרא' אין מוציאנו מידי ספק שמא יצא לחוץ ולכן היא טריפה וגם בזה צ"ל דמיירי שאין ע"וב חוא"ר דאי איכא עו"ב אף את"ל שיצא לחוץ יהיה מותר שהרי כשנשבר ועדין לא נקשר פ' מרן בס"ה דאף אם יצא לחוץ אם עו"כ חוא"ר כשרה והכא שחזר ונקשר נימא שמפני שהשברים נקשרו זה עג"ז גרע טפי מהיכא שעדיין שבור ולא נקשר כלל. זה א"א לאומרו:

אלא דמצינו להרב ש"ך ז"ל שם ס"ק ך' גבי מ"ש מרן ואם חזר למקומו הראשון כשרה כ' וז"ל ודוקא כשע"וב חוא"ר ת"ח שם דין ט' וכ"כ שם בשם א"וה עכ"ל. ולפ"ז גבי סיפא ג"כ כשהשברים זעג"ז ודאי דמיירי באותו נדון שע"וב חוא"ר ואפי"ה הוייא טריפה ומ"מ הרי ב' הרב ס"ק י"ד דמאי דאסר מהרי"קו כשהשברים מונחים זעג"ז ה"ד בשיש ריעותא בבשר כדמ"ש בלשונו שכ' וקרם עליו עור ובשר דנראה שיש שינוי בין מראה העור והבשר שע"ג השברים לשאר ע"וב של העוף בההיא הוא דקאמר מהרי"קו דדוקא אם חזר למקומו הרא' בשרה אבל אם השברים זעג"ז אף שאנו רואים שע"וב חוא"ר מ"מ כיון שיש ריעותא במראה הבשר עדיין יש להסתפק שמא לא היה עו"כ חוא"ר קודם שנקשר ואח"כ קרם עליו ע"וב. נמצא לפ"ז דלדעת הרש"ך כשע"וב תוא"ר אם חזר השבר למקומו הרא' אף דאיכא ריעותא במראה הבשר כשרה דהחזרה למקומו הרא' הויא הוכחה שהיה עו"ב חוא"ד קודם שנקשר אבל אם השברים זעג"ז אף שע"וב חוא"ר אי איבא ריעותא במראה הבשר א אמרינן שלא היה ע"וב חוא"ר קודם שנקשר וזה הבשר והעור קרם עליו אחר שנקשר. אבל אם אנו רואים הע"וב יפה וליכא שינוי במראה הבשר אף שהשברים מונחים זעג"ז כשרה דכיון דאין אנו רואים שנוי במראה הבשר אמרינן שכן היה קודם שנקשר שע"וב חוא"ר אלא דמסיק וכ' דיש להחמיר בזה לעצמו וכ"כ הרב מנחת יעקב סקי"ז:

והרב פר"ח ז"ל שם ס"ק ל"א כ' דמ"ש מרן דכשחזר השבר למקומו הרא' כשרה מיירי אף שאין ע"וב חוא"ר עכשיו ודלא כש"ך דכיון שנקשר הדבר ידוע שהיה ע"וב חוא"ר שאל"ך לא היה נקשר ותלינן שאח"ך נפל מהעור והבשר. ובס"ק ל"ב כתב דמ"ש מרן ואין ידוע אם יצא רובו הוא לכ"ע לרש"י היינו יצא לחוץ כפשטיה ולדעת התוס' והרא"ש הספק הוא אם היה ע"וב חוא"ר או לא לפי שראו בו ריעותא ועכשיו אינו ניכר לפי שקרם עליהם ע"וב מלמעלה ולפיכך כל שהשברים יחדיו ידובקו הוייא הוכחא שהיה ע"וב חוא"ר עוד הביא שם מדברי מהרא"י דפליג אמהרי"קו וסבר דהיכא דנקשר אף שהשברים מונחים זעג"ז כשרה ושהב"ח סמך עליו בהפסד מרובה וגם הוא ז"ל העלה כך לענין דינא. אח"ך הביא דברי מהרי"קו וכתב דהיכא שהעור שלם ויפה מבחוץ כשאר העורות יש להכשיר בכל גוונא אף שהשברים מונחים זעג"ז דבזה לא דבר מהרי"קו וכמ"ש הרב ש"ך וכתב דאתייא במכ"ש היכא דעדיין שבור ולא נקשר כמ"ש דלהרש"ך בעינן ע"וב שלם והרפר"ח לא הזכיר אלא העור בלבך. וכשחזר השבר למקומו הראשון לדעת הרש"ך בעינן ע"וב חוא"ר ולדעת הפר"ח לא בעינן דהחזרה למקומו הראשון הוייא הוכחא שהיה ע"וב חוא"ר קודם שנקשר אלא שנפל אח"ך כמ"ש וכשהשברים זע"ז והעור והבשר שלם אי איכא ריעותא אין להקל רק בהפסד מרובה ובדליכא רעותא מכשירינן:

גם הרב מהריק"ש ז"ל בתשו' סי' ס"ז העלה דאם אין רעותא בבשר מבחוץ שהיא כשרה אליבא דכ"ע והביא שם דברי מהרי"א דפליג אמהרי"ק ומכשיר בכל גוונא יעו"ש. וכ"כ הרב בס' ערך לחם סי' הנז'. וכ"כ הרב מש"דר ח"א י"ד סי' נ"ה דכשלא יש רעותא בבשר אף מהרי"קו מודה דמותר כמ"ש הרש"ך והפר"ח אלא שכתב דאין להתיר אלא בשיש לנו בבירור דליכא רעותא בע"וב ואין לסמוך בזה על הנשים שרוחצות העופות דמלתא דלא רמייא עליה דאניש וכו' יעו"ש:

גם הרב מהר"ר צבי אשכנזי ז"ל בתשובות סי' נ"ח נשאל בנשבר העצם במקום שעושה אותו טריפה ונקשרו השברים זה על גב זה ואין רעותא בע"וב ואחר שהביא דברי מהרי"קו ז"ל כ' וז"ל ואע"ג דפשוטן של דברים דהרב מהרי"קו נראים אף באין רעותא בע"וב מ"מ ים להעמיס בדבריו דבדאיכ' רעותא היא מדכתב וקרם עליהם ע"וב משמע דאחר השבירה קרם עליהם כדברי הרש"ך אם שיש לדחות זה דלישנא דקרא נקיט ולאו דוקא ודרך כלל אין לנו ראיה מופתית בדברי מהרי"ק. אמנם מ"ש כת"ר וז"ל וכן נראה דעת מהר"י קארו ומהרמ"א שכתבו דברי מהרי"ק לפסק הלכה ולא חילקו כלל עכ"ל. אגב חורפיה לא דק דודאי מהריק"א מתיר בפה מלא בספרו הארוך והקצר בעו"כ שלם ואין בהם שום רעותא שהרי הוא מתיר בפירוש בס"ה אפי' בודאי יצא לחוץ אם ע"וב חוא"ר וכדברי התוס' והרא"ש שפסק כמותם בארוך והא דאייתי ההיא דשבר על שבר יחדיו ידובקו מדברי מהרי"ק היינו היכא דאין ע"וב חוא"ר והתם נמי כשר אם לא יצא לחוץ וזה ברור וכו' ע"כ. מבואר מדבריו דהגם דמספקא ליה בדברי מהרי"קו אם דעתו להכשיר כשהשברים זעג"ז אם עו"ב חוא"ר מ"מ בדעת מרן מפשט פשיטא ליה דבעור ובשר חוא"ר אף שהשברים מונחים זעג"ז כשרה היכא דליכא רעותא וכמ"ש הרש"ך והפר"ח אלא דה' החולק שהביא הרב שם סבר דמדהביא מרן דברי מהרי"ק לפסק הלכה ולא חילק אם ע"וב חופה או לא נראה דכשהשברים זה על גב זה אין להתיר בכל גוונא:

והרב פנים מאירות ח"ב סימן ק"ט נשאל בעוף שנשבר עצם השוק למעלה מצומת הגידין והעור והבשר היה שלם ולאחר שבשלוהו ואכלו קצת מן הירך מצאו השבר שהיה באלכסון ונדבקו השברים זה ע"ז וכו'. ואחר שהביא דברי הט"ז י"ד סי' נ"ה סקי"א דאין להחמיר אם היתה השבירה כקולמוס וכו' דמהרי"ק לא אתא לאפוקי אלא במ"ש בסיפא אם היו שוכבים זה ע"ז וכו' ומסיק דדוקא אם נשבר העצם במקום שאין עושה אותה טריפה בזה מהני אם חזר ונקשר יפה אף על פי שלא חזר למקומו ושפיר לסמוך על מהרא"י עכ"ל הט"ז. וכתב על זה הרב הנז' וז"ל משמע דוקא במקום שאין עושה טריפה ואין בו אלא משום מצות פרוש וכו' אבל באבר שעושה אותה טריפה אם שוכבים זה על זה אין להתיר. אחר כך הביא דברי הרש"ך שכתב דכשהעור והבשר שלם ואי' ניכר רעותא כלל יש להכשיר אפי' בשוכבים זע"ז ומסיק וכתב דדוקא בעצם השוק למעלה מצו"הג שהשבירה שם תלוי בפלוגתא אמרינן שאם נקשר אף שהשברים שוכבים זע"ז מקלינן כדעת הרש"ך והרפ"ח אבל במקום שעושה אותה טריפה אף אם ע"וב חוא"ר אין להקל וסיים וכת' וז"ל ועיין בתשו' מחותני להגאון חכם צבי סי' נ"ח דמקל אף במקום שעושה טריפה ולא נקשר שבר אל שבר יחדו ידובקו אם אין רעותא בע"וב אבל אין דבריו מוכרחים ופוק חזי מאי עמא דבר ודי לנו להקל בעצם האמצעי שלא במקום צו"הג או בקולית בהפסד מרובה כדעת הב"ח ופעם אחת היינו מסובין בסעודת מילה ונמצא שבר בקולית במקום שעושה טריפ' ולא היה שאשי"י וחקרנו ודרשנו והגידו שלא היה רעותא בעור ובשר וישבו עמי חכמי העיר שראוי לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק והתרנו התבשיל מפני הפסד מרובה וסעודת מצוה עכ"ל. נמצא דסבר הרב דאף בע"וב חופין א"ר ואין רעותא בבשר אם השברים שוכבים זע"ז אין להתיר רק בהפסד מרובה וסעודת מצוה ודוקא התבשיל אבל לא העוף עצמו וכ"ז הוא אחר חקירה ודרישה שלא היה רעותא בעור ובשר כמ"ש:

גם הר' ב"ח בתשו' סי' קל"ט בעצם הקולית שנקשרו השברים זע"ז ולא היה נראה שום ריעותא עד שעת האכילה כשאכלו הבשר מעל העצם ונתגלה העצם ונמלחו ביחד בשר ועופות הרבה ואחד שהביא דברי מהרי"קו כ' וז"ל ואע"פי שיש לתת טעם לספקו של מהרי"ק ולומר מאחר דיצא השבר לחוץ אסור דאורייתא הוא א"כ אם חזר ונקשר אין מוציא מידי ספיקא דאוריי' אא"כ בחזר למקומו הרא' דאז ודאי לא יצא לחוץ אבל לא בשוכבים זע"ז מ"מ כי מעיינת תשכח דטעמא פריכא הוא וכו'. וא"ך אין חילוק בין כשחזר למקומו הרא' בין מושכבים זעג"ז וכו'. ועוד נראה דכל מו"מ בזה אינו אלא היכא דאיכא נקב בבשר אבל בנ"ד אף מהרי"ק מודה שמותר אע"פי שאין השברים מושכבים כבראשונה ושרי אפי' לפי המנהג וכן לשי' הרא"ש אין ספק דאין סברא לחלק בין מושכבים זה על גב זה לאין מושכבים והרוצה להחמיר לעצמו קדוש יאמר לו אבל לאחרים אין להחמיר כלל וכ"ש היכא דאיכא הפסד מרובה או לצורך שבת וי"ט והמחמיר אל יחמיר אלא לאותה קדירה שנתבשל העוף אבל שאר בשר שנמלח עמו אע"פי שאין ששים נגד העוף אין להחמיר כל עיקר דהא מדינא התר גמור הוא אף אותו עוף אלא שאין להקל הואיל ונפיק מפומיה דמהרי"ק לאסור וכן בש"ע מ"מ הבו דלא לוסיף ולהחמיר עוד במליחה דהיא נמי חומרא עכ"ל. מוכח מדבריו דהגם שכתב דהיכא דליכא ריעותא בבשר אף שחזר ונקשר זה על גב זה יודה מהרי"ק להכשיר. מ"מ לא החליט הענין להתיר העוף עצמו לדעת מהרי"ק ומרן שהרי כתב וז"ל שאין להקל הואיל ונפיק מפומיה דמהרי"ק לאסור וגם בש"ע ע"כ הרי דסבר בדעת מהרי"ק ומרן דכיון דלא חילקו בין איכא ריעותא בבשר או לא וכתבו סתמא דכשהשברים זעג"ז טריפה יכולים אנו לומר דסברי דאין לחלק בכך ודיינו להתיר מה שנמלח עמו. ובחבורו על רבי' הטור אחר שנשא ונתן בדברי מרן בב"י סיים וכתב וז"ל אבל לעולם כל שיצא תחילה קודם שנתרפא אי אפשר שוב להתרפאת כל עיקר ואם נתרפא ולא ידעינן שיצא לחוץ אין לאסור אפילו השברים מונחים זעג"ז וכן נר' מדברי מהרא"י בת"הד שלא חילק בזה ומ"מ נהגו כדברי מהרי"ק להחמיר כשהשברים מונחים זע"ז ובמקום הפסד מרובה אנכי מתירו ובתשו' הארכתי ע"ז בס"ד עכ"ל. נמצא דדעת הרב ז"ל להתיר לאחרים אף העוף עצמו בהפסד מרובה. ומ"ש בתשו' לאסור העוף והתבשיל שנתבשל עמו היינו ברוצה להחמיר לעצמו. ומ"מ הרי עכ"פ לא החליט להתיר לדעת מהרי"ק ומרן כמ"ש. והרב כנ"הג שם הגהב"י ס"ק דק"ז עמ"ש מרן ומיהו הני מילי כשנקשר וחזר למקומו הרא' כתב וז"ל ג"כ אח"ז נמשכו כל האחרונים והוא מנהג פשוט אלא שיש מתנים תנאים כמ"ש בס"ד וראיתי נוהגים במקומו' הללו תירייא מגנסייא ואיזמיר דאם לחלוח שבר זה הולך לשבר השני בשרה ובודקי' אותה ע"י מחט וכו' ע"כ. וכ' שם דמהרא"י אי' חולק על מהרי"ק וכ' שכן נראה מכל האחרונים יעו"ש:

גם הרב שמש צדקה סימן ן' סבין בדעת מרן דכשהשברים זעג"ז אין לחלק ויש להטריף בכל גוונא. שנשאל שם באווז שבשעת אכילה נמצא עצם הקולית שבור ולא הרגישו בו רק אחר שנאכל כל הבשר ואסר האווז ומה שנתבשל עמו והכשיר שאר העופות שנמלחו עמו ולפי שערערו על הוראתו זאת בא להודיע על מה אדני ההוראה הוטבעו וכתב וז"ל כל חכמי לב יודעים שעיקר אסור עצם הקולית שנשבר ולא נקשר שבאשי"י הוא משום ספק שמא יצא לחוץ וכל שעור ובשר מקיפים אותו וליכא שום ריעותא כבנדון שלפנינו שלא הרגישו בו אלא אחר שהופשט העצם ונאכל הבשר שעליו הדבר תלוי במנהג דלמהריק"א ומהרמא"י והנמשכים אחריהם כשלא חזר ונקשר שאש"יי המנהג להטריף אף שע"וב חופין אותו וליכא שום ריעותא. והרש"ך והפר"ח והנלוים עמהם מכשירים לגמרי להלכה ולמעשה וכו'. ואחר שרמזתי בקצרה חילוק הדעות והסברות הנמצאות בשורש ועיקר שבירת עצם הקולית עם שאנחנו מן המחמירים כל שלא נדבקו השברים שא"ש עד שהמחט עובר לחלוחית העצם כמ"ש הכנ"הג ס"ק ק"ז הנה בהצטרף הפסד שאר העופות שנמלחו עם חלק האווז לצורך י"ט די לנו והותר להעמיד חומר המנהג במקומו ושעתו לאסור האווז עצמו כסב' הב"ח בתשו' סי' קל"ט וכו' ע"כ. והסכימו עמו כל רבני איטאליא וכ"כ הר' הנז' שם בתשו' סי' נ"ה לאסור העוף עצמו ולהתיר שאר העופות שנמלחו עמו במקום הפסד מרובה או שמחת י"ט יעו"ש. איך שיהיה למדנו מדבריו שהבין בדברי מרן דברים ככתבן דכשהשברים זעג"ז דאין לחלק ויש להטריף בכל ענין:

גם בס' הלכות קטנות ח"א סי' רצ"ג כ' דכשנקשרו השברים שאשי"י הוייא הוכחא שלא יצא העצם לחוץ דאילו יצא לחוץ לא היה מתרפא ומתקשר יפה יפה בכיוון זה כנגד זה משמע מדבריו דכשהשברים זע"י עדיין יש להסתפק שמא יצא לחוץ. ובסוף הסי' כתב שאירע מעשה בע"הק בחנות מכירת הבשר שמצאו עצם הקולית שבור שבר על שבר והטריפו את הכבש. וכתב הרב דבמקום הפסד מועט ודאי הכי הוא יעו"ש. וכ"כ הרב לחם הפנים סקל"א דנוהגים להחמיר כש"ע ובהפסד מרובה סמכינן על מהרא"י:

והרב זרע אמת חי"ד סי' י"ו נשאל בפרק אמצעי של שוק בר אווזא שלא הרגישו בו שום ריעותא מבחוץ רק אחר אכילת הבשר מצאו בו שבר שחזר ונקשר ולא נקשר שאשי"י והשבר הוא מחציו ולמטה אבל הוא למעלה מב' אצבעות וכו' וכ' וז"ל הנה הבר אווזא עצמה ודאי אסורא מתרי טעמי חדא ממ"ש מהרי"קו בשורש ל"ח וכ"פ בש"ע סי' נ"ה סי"ב דאם נשבר העצם במקום שעושה אותה טריפה וחזר ונקשר אבל לא שאשי"י טריפה וכו'. זאת ועוד אחרת דבנ"ד שהשבירה היא מחצי העצם ולמטה טריפה מטעם אחר דהיינו משום דהוא מקום צו"הג וכו' אבל בתערובת יש להקל דאי מטעם הרא' שלא נקשר שאש"יי כבר פסק הב"ח בתשו' סי' קל"ט דאין לנו להחמיר אלא לאותו עוף עצמו וכו'. ועוד דכבר האריך בזה הפר"ח וכו' וכ"ש בנ"ד שהוא בעצם אמצעי שיש בו פלוגתא וכו'. והן אמת דלהבר אווזא עצמו נכון להחמיר כדי שלא להכניס עצמנו בים הספקות באסור תורה אבל בתערובת דודאי יצאנו מידי אסור תורה דקי"ל דבשר עוף עם בשר עוף אחר מרותח חשוב מין במינו כמו שהעלו האחרונים בסי' צ"ח וכו' ובמין במינו מדאוריי' ברובא בטיל ודאי אית לן להתיר הני ספקות בס"ס דלא גרע ממ"ש בסי' צ"ח ס"ב דאם נתערב מין במינו ונשפך דליכא למיקם אשיעורא דס' אם ידוע שהיה בו רוב היתר מותר התערובת ע"ש וכ"ש בנ"ד וק"ל עכ"ל הרי דלגבי העוף עצמו אף שלא היה כו שום רעותא אין להקל כלל וכן הבין בדברי מהרי"קו ומרן וגם התערובת לא התיר אלא מפני שהיה מין במינו כמ"ש. וכ"כ שם הרב בסי' י"ז לאסור העוף עצמו ולהתיר העופות שנמלחו עמו:

גם הרב בא"הט שם ס"ק כ"א בקיצור הדינים כ' וז"ל אבל אם חזר ונקשר להמחבר ב"י סי"ב והוא דעת מהרי"קו צריך דוקא שאשי"י ואם לאו טרפה ולפי' הש"ך והפר"ח שכתבתי ס"ק ט"ו אפי' לא נקשר שאשי"י רק ששברים זע"ז נמי כשר ובאופן שהע"וב שלם ואין ניכר ריעותא וכו' ע"כ. מבו' מדבריו דבנדון שמכשירים הש"ך והפר"ח דהיינו בע"וב שלם וליכא ריעותא. באותו נדון עצמו מטריף מרן:

נמצא לפ"ז דאנן בדידן שקבלנו הוראות מרן אכתי יש להסתפק בדעתו דעת עליון היכא שנקשרו השברים זעג"ז אי מכשירינן כשהעור והבשר שלם וליכא רעותא אחר שמצינו פלוגתא בדעת מרן כמש"ל בדברי הרבנים הנ"ל:

אלא דמ"מ לפי דעת הרבנים שהבינו כדעת מרן דכשנקשרו השברים זעג"ז אף אם העור והבשר שלם וליכא רעותא היא טריפה תקשה לנו לרעתו דכיון דכשעדיין הוא שבור לפנינו אף אם יצא השבר לחוץ אם ע"וב חוא"ר הוא כשרה כמ"ש בס"ה א"כ איך הפה יכולה לדבר דכשנקשר זעג"ז והעור והבשר שלם וליכא ריעותא שהיא טריפה אטו כשנקשרו זעג"ז גרע טפי מכשעדיין הוא שבור לפנינו וכמ"ש הפר"ח במה שנשתבשו טבחי מתא. ויש לתרץ ולומר לפי דעת הרבנים שהבינו בדעת מרן שמטריף בכל גוונא דבשלמא כשעדיין לא נקשר ואיכא ע"וב חוא"ר קי"ל לרבנן שע"י העור והבשר שהם קיימים הדרא ויתקשרו השברים שאשי"י והו"ל כאלו לא נשבר כלל. משא"כ כשבא לפנינו והשברים נקשרים זעג"ז הוייא הוכחה שקודם הקשירה לא היה ע"וב חוא"ר שאם היה ע"וב חוא"ר היו נקשרים שאשי"י וכיון שלא ע"וב חוא"ר קודם הקשירה אף שעכשיו אנו רואים דאיכא עו"כ אפשר שגדל אח"ך. ויש להוכיח זה מדברי הרב מהריק"ש ז"ל בהגהות שעמ"ש מרן שם שאם היו השברי' זעג"ז טריפה כ' וז"ל לפ"ז בכל עצם שנשבר וחזר ונקשר ויש לחוש שיצא לחוץ והבריא אסור כיון שלא היו ע"וב חוא"ר כיון שלא נקשר כבראשונה וכו' ע"כ. ממ"ש כיון שלא היו עו"ב חוא"ר כיון שלא נקשר כבראשונה מוכח דממה שלא נקשר כבראשונה הוייא הוכחה שלא ע"וב חוא"ר קודם הקשירה:

גם בס' ימין משה אחר שהביא דברי מהריק"ש הנז' כ' וז"ל ובע"הק ירושלם תוב"ב נהגו קדמונינו מנהג פשוט בזה האופן דהיינו לחתוך ב' ראשי עצם הקולית ונוטל קיסם ומכניסו דרך מוח העצם אם מה שחזר ונקשר הוא באופן שעובר ויוצא הקיסם מעבר אל עבר אז קרינן שפיר שאשי"י וודאי לא יצא לחוץ וכשרה. ואם מה שחזר ונקשר הוא באופן שיוצא הקיסם לצד שבר העצם לא קרינן ביה שאשי"י ובודאי שיצא לחוץ וטריפה עכ"ל:

וכן הביא מנהג זה הרב מהר"ר חיד"א בס' מח"בר י"ד סי' נ"ה אות כ"ד. גם הרב מוהריב"ם ז"ל בש"ע שלו בכתביו שבראש הספר הביא לשון ספר ימין משה ולא דבר מאומה משמע שכן הוא המנהג. מבואר יוצא דכשהשברים נקשרים זעג"ז הויא הוכחה שיצא לחוץ דהיינו שלא היו ע"וב חוא"ר ומדלא חילקו אי איכא עכשיו עור ובשר או לא משמע דבכל גוונא יש להטריף:

שוב מצינו להרב שער המים בחבורו על הלכות טריפות סי' הנ"ז סי"ב ס"ק מ' שאחר שהביא דברי מרן בב"י שהביא דברי הג"א ודברי מהרי"קו כ' וז"ל ומה שתמה עוד הב"ח על מרן דמאי ראיה מייתי מעובדא דרבינו קלונימוס דשאני התם שהיה העצם יוצא לחוץ וכו'. ולפק"ד דברי מרן ברורים הם לכל תופסי דבריו דהוא ז"ל כ' ומיהו ה"מ כשנקשר וחזר למקומו וכו' האלא"ה חיישי' שמא יצא לחוץ עלה נסתייע מדברי רבינו קלונימוס. וכוונתו ז"ל דלא תקשי לן דאיך אפשר לחוש שמא יצא לחוץ מאחר שכבר נדבקו יחד אף שלא היה שא"ש מ"מ מדנדבקו מוכח שלא יצא על זה כתב דאפילו הכי יש לחוש שכן הוה עובדא ברבינו קלונימוס שנדבקו ולא היו שאשי"י ויצא לחוץ א"כ מוכרח דהא דאמרי' דאיכא הוכחה בנדבקו ונקשרו שלא יצא לחוץ ה"ד אם שאשי"י וכו' ע"כ. הרי מבואר שפי' דברי מרן דדוקא כשנקשר שאשי"י הוייא הוכחה שלא יצא לחוץ אבל כשהם זה ע"ג זה יש לחוש כההיא עובדא דרבינו קלונימוס שיצא לחוץ ונדבקו השברים זעג"ז ולכן הביא מרן סייעתא לדברי מהרי"קו מעובדא דרבינו קלונימוס ומדפסיק ותני דכשהשברים זעג"ז יש לחוש משמע דבכל אופן שיהיה יש לחוש שמא יצא לחוץ:

אחר זה הביא הרב הנז' דברי הרב מוהריק"ש בתשו' שכתב שמהרא"י חולק על מהרי"קו והוא ז"ל דקדק מדבריו שאינו חולק דממ"ש מהרא"י והיה דבוק היטב ר"ל שלא היו מונחים זה עג"ז אלא שאשי"י ובדברי מהרי"ק וכמ"ש הכנ"הג. וסיים וכ' וז"ל לכן לפק"ד אין להתיר אלא כסברת מרן שאשי"י יען לא ראינו בפירוש מי שחלק על מהרי"קו ודברי מהרא"י יכולים להיות כמו שביארתים אני הצעיר וכו' ע"כ אח"ך הביא דברי הרדב"ז בשניות סי' שצ"ג שכ' על דברי מהרי"קו דמסתברא שאין הדברים אמורים אלא בזמן שהבשר משונה קצת מבחוץ או מבפנים דרגלים לדבר שלא נתרפא יפה אבל אם הבשר לא נשתנה מראיתו כלל לא מבחוץ ולא מבפנים אע"פ שהעצם מורכב קצתו על קצתו כשרה דודאי נתרפא יפה. והכנ"הג שם כ' שלא נהגו כוותיה. וכ' הרב על זה וז"ל ודברי מוהרדב"ז ז"ל הם סעד גדול למ"ש הרפ"ח בס"ק ל"ב וכו' וכן יש לדון ולהכשיר כסברת הרדב"ז ז"ל אמנם מ"ש הרפ"ח להתיר בעור לחוד אף כשאין הבשר קיים בהא לא מודינא דאין אנו בקיאים בנתמסמס שהרופא גוררו וכמ"ש הרב"ח סי' קל"ט אלא העיקר בפשט מוהרידב"ז דלא יהיה שנוי בעור ובבשר ומיהו גם זה לפק"ד היינו כשהוא חי בלתי בשול דניכר בבשר ובעור אם יש שינוי או לא ואם אין שינוי יש להתיר אף אם השבר זע"ז. אך אם הם שא"שיי יש להכשיר אפי' בשינוי בבשר יען הוא הוכחה דלא יצא לחוץ. אך אם הוא מבושל דאינו ניכר השינוי אין להכשיר אלא ע"י מחט וכו' ועיין בתשו' ב"ח שהעלה דמה שיש לחוש לסברת מהריק"ו ז"ל היינו לאסור אותו עוף עצמו אבל לאסור גם התערובת בת במליחה היא חומרא יתירה והבו דלא לוסיף עלה יעו"ש אסיקנא דעצם הנשבר ולא נקשר יפה דאם הבשר והעור שלם ואין שינוי לא בעור ולא בבשר כשרה ואם יש שינוי יבדוק במחט אם עוברת משבר אל שבר כשרה ואם לאו טרפה ובמבושל נמי אין לסמוך אלא אמחט. ולענין לאסור התערובת לפק"ד בשבת וי"ט ובהפסד מרובה יש לסמוך עמ"ש הרב ב"ח בתשו' להתיר כשע"וב חופין אלא דאין ניכר ריעותא מחמת בישול. אמנם אם ניכר ריעותא כגון שהוא ממוסמס וכיוצא או יש נקב אין להקל עכ"ל:

הנה הרב הנז' הגם שכ' שאין להתיר אלא כסב' מרן שא"שיי כשראה אח"ך דברי הרדב"ז שכ' שלא דבר מהרי"קו אלא בזמן שהבשר משונה והוא תנא דמסייע ליה להרפ"ח נ"ל לפסוק כמותם אלא דהרדב"ז עצמו לא פסיקא ליה מלתא בדברי מהרי"קו דלא אמרה אלא בזמן דאיכא שינוי שהרי סיים וכ' וז"ל ואם לגמרי אמרה לא צייתנא ליה. הרי דלא פסיקא ליה מלתא בדבריו אלא שהוא ז"ל הכריע לענין דינא לחלק בכך והרב שער המים נטה לדבריו ולדברי הרפ"ח אבל כדעת מהרי"ק ומרן לא הכריע דסברי דיש לחלק בין איכא שינוי או לא:

והרב מהר"י מולכו ז"ל בס' אהל יוסף סי' כ"ח במעשה שאירע בבעל ברית ששחט כ"ד עופות בערב המילה ואחר שנמלחו והודחו יחד בשלו י"ב מהם ביורה א' לצורך הלילה וכשהיו אוכלים העופות נמצא בא' מהם עצם הקולית שבור ונקשר שבר על שבר וכ' הרב וז"ל. שאנו חוששים בעת שנשבר העצם יצא העוקץ לחוץ ולא היה העור והבשר חופין רוב עוביו ורוב הקפו אלא שא שאח"ך כשחזר ונקשר קרם עליו ע"וב וחפה השבירה יצא לחוץ כיון שנטרפה שוב אינו חוזר לכשרותו ועפ"ז הטרפתי אותו העוף וכל העופות שנתבשלו עמו כי לא היה בו ששים ובפרט בראותי אח"ך בס' מטה יוסף ח"ב הובא פסק א' מחתנו הרב מהר"י זיין בחי"ד סי' י"ז וכו' ובדף ס"ב כ' וז"ל כלל העולה מהמקובץ הוא דבנשבר העצם ולא נקשר ולא ניכר ריעותא בבשר אע"ג דכ' מור"ם דנהגו לאסור יש לסמוך על זה אסב' המתירים הרש"ך ומהריק"ש והפר"ח וכדמשמע מפשט דברי מרן בסי' נ"ה ס"ה. אמנם היכא דנקשר זע"ז מאחר דמהרי"קו אוסר ומרן בסי"ב אזיל כוותיה וכו והרב משאת בנימין סי' ל"ה וגם הב"ח ס"ל דאין להתיר אלא בהפסד מרובה הכי נקטינן וכו' וכ"ז הוא כשבא האבר לפנינו ועדיין העור והבשר שלם אמנם כשלא הביאו לפנינו כ"א העצם לבדו ערום כ"ע מודו דאסור דאפשר שהיה שינוי בעור ובבשר ולא רמו אדעתייהו לזה כיון דהוי מלתא דלא רמי עלייהו וכו'. ויש לנהוג כאשר באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו רבנן קמאי כשהיה נא לפניהם עצם שבור במקום שעושה אותה טריפה כנז"ל היו מעבירים מחט בתוכו וכיוצא ואם היה עובר היו מתירים אותה ואם לאו היו אוסרים אותה וכן ראוי לעשות ע"כ דברי הרב מהר"ו זיין המובא שם והרב ז"ל האריך למעניתו שם בדין זה והביא סברות הפוסקים ובסוף דבריו הביא דברי הרב פר"ח ס"ק ל"ב וכ' שגם הרב מטה יוסף הסכים עם הפר"ח דאף שהשברים זעג"ז כיון שהע"וב שלם מכל סביבו וליכא ריעותא מכשרינן ולא חיישינן שמא מתחלה לא היה כך דאחזוקי רעותא לא מחזקינן וכ' עוד אם הביאו לפנינו העצם לבדו ערום מבלי כסוי ע"וב אף שלא נקשר היטב כשר לכ"ע דהא לא מחזקינן רעותא לומר שלא היה ע"וב חופין את רובו. ועוד דהא איכא אומדנא דמוכחא טובא שהיה העור שלם מבחוץ מכל צד שאם היה בו איזה נקב ודאי שהיו רואים אותו ולא היה נעלם מעיניהם וא"כ פשיטא דכשר בכל גוונא עכ"ל מטה יוסף המובא שם וכ' ע"ז הרב מהר"י מולכו ז"ל וז"ל ואע"ג דהרב מהר"י זיין חתנו סי' י"ט כ' דאם הביאו העצם לפנינו ערום מבלי לבוש דהיינו שבעת האוכל מצאו שהוא שבור ושבריו דבוקים זע"ז אפשר דכ"ע מודים בזה דאסור וכו' לא שבקינן פשיטותא דמר חמיו משום אפשר דחתנו הילכך לענין מעשה כך נראה להתיר ואם הייתי רואה דבריו אלה של הרב מטה יוסף קודם הייתי מתיר גם העוף שנמצא הקולית שבור כיון שלא הביאו לפניו אלא העצם גרדום בלבד ולא השגיח בו האוכל הבשר והעור אם היה השינוי בהם או לא דודאי לא היה שינוי. ועוד דאם היה בו שום שינוי בעור ובבשר היה מרגיש הממרט הנוצה או המולק או המבשל וכו' ע"כ ועמ"ש הרב שאם היה בו שינוי היה מרגיש הממרט וכו' הרי הרב מש"דר פליג בזה דמלתא דלא רמייא עליה דאיניש וכו' כמש"ל:

והרב מהר"ר חיד"א בספר מח"בר סי' הנז' אות כ"ו כת' וז"ל אם הביאו העצם ערום מבלי לבוש לפני המורה אף שלא נקשר היטב יש להכשיר דלא מחזקינן ריעותא הרב מהר"י הלוי בש"ות מטה יוסף ח"ב י"ד ס"סי י"ח והרב מהר"י זיין חתנו שם סי' י"ט אסר וכו' ע"כ:

והרב מהר"ח אבואלעפייא ז"ל שם בסי' כ"ט נשא ונתן בענין העופות אחרים שנמלחו עמו אם יש להתירם ולבסוף מסיק להתירם מכח ס"ס כמבו' שם ומסיק וכתב וז"ל ומה שהביא עוד החכם השלם המורה תשו' הרב מהריק"ש ותשו' הרב מטה יוסף וחתנו ועל פי דבריהם אך יצא יצא להקל בבא העצם לפני המורה בלי בשר וכמו שהסכים מהר"י הלוי ז"ל. דע כי בזה ראיתי לרבני הדור זה אוסר וזה מתיר שהרב המופלא מור דודי כמוהרח"א זלה"ה כמה פעמים ראיתי לו מורה להיתר וכנגדו הוא הרב כמוהרי"ך נר"ו בהיותי עומר ומשמש לפניו ראיתי שלא היה מורה להיתר כי אם ע"י בדיקת המחט עוברת מעבר אל עבר. וכמדומה לי שפעם א' נתווכחו ע"ז והשיב מורי הרב נר"ו שכך ראה לרבנים שקדמוהו נ"ן וכשאני לעצמי במקום הפסד מרובה אני מורה להיתר כדברי הרב מהר"י הלוי ומר דורי ז"ל אך במקום הפסד מועט איני מורה בו היתר לחוש לסברת החולקים כמבואר עכ"ל באופן דבדין זה לא פלטי לן מפלוגתא:

והרב אהל יוסף שם סי' ל' נשא ונתן בענין זה של המנהג והכריח שם מדברי הפוס' דבמירי דלא שכיח תמידי לא שייך בו מנהג אלא פעמי' אוסרי' בסב' האוסר פעמים מתירים כסב' המתיר לפי ראות עיני הדיין. והביא ראיה מדברי מור"ם שם ס"ה שכ' ומזה נתפשט המנהג במדינות אלו להטריף כל שבירת העצם וכו' עד אם לא במקום הפסד מרובה לפי ראות עיני המורה וכו'. וכ' ע"ז וז"ל הא קמן דאע"פי שנהגו באשכנז להחמיר ולהטריף כל שבירת העצם מ"מ במקום הפסד מרובה הקלו לפי ראות עיני הדיין הכא נמי בנ"ד מספור הדברים שהיה בסעודה גדולה של שבוע הבן וגם ער"ב רב עלה אתם וכלים מכלים שונים ניכר שלא באנו להקל אלא במעשה כזה דהפסד מרובה וכו' ע"כ:

ומאחר עלות כל סברות הפוס' הנ"ל מה שנראה לומר בזה לענין דינא בעצם הקולית שנשבר ונקשרו השברים זעג"ז ואין המחט עוברת במוח והעור והבשר שלם סביבו וליכא שום שינוי בהם אם העוף עודנו חי ונמלח עם בשר לגבי העוף עצמו אין בידינו להתירו אחר דמצינו כמה פוסקים ורבים הם דסברי כדעת מרן דכשהשברים זעג"ז אין להתיר בשום אופן כמש"ל אבל לגבי הבשר שנמלח עמו אף דליכא ס' אין לאסור אחר דאף העוף עצמו אין אנו אוסרים אותו רק מחמת ספק שהרי איכא הרבה פוסקים דסברי בדעת מרן דהיכא דהעור והבשר שלם וליכא ריעותא גם העוף מותר כמש"ל וא"כ דיינו לאסור אותו העוף אבל לא מה שנמלח עמו וכמבואר בדברי הרבנים הנז' ואם העוף כבר נתבשל עם בשר ולא הרגישו בו עד שעת אכילה הנה לפי מאי דחדית לן הרב שער המים דכשהוא מבושל אין השינוי ניכר בע"וב אין בידינו להתיר התבשיל אף דליכא שינוי בע"וב והגם דלא מצינו חילוק זה בין חי למבושל בשום א' מהפוסקים מ"מ הרי לא מצינו להדיא מי שחולק בזה וסבר דאין לחלק בין חי למבושל. ומתוך דברי הרב מש"דר נראה כמ"ש הר' שער המים שהרי כלפי מ"ש שם בתשו' שמצא וז"ל הנשים שלנו כשרוחצים התרנגולים הן בקיאות במראה בשר התרנגולים ואם רואין שום ריעותא הן שואלין המורים וכו' ע"כ וע"ז כתב הרב דמלתא דלא רמייא עליה דאיניש וכו' נראה מזה שהבדיקה מהריעותא היא בעודנו חי. ומדברי הפוס' הנ"ל אף שהמעשה היה אחר הבישול אפשר לפרש בדבריו על הבדיקה שהיתה בעודנו חי כמו שיראה המעיין ודו"ק. אלא שאם הוא הפסד מרובה או צורך שבת וי"ט יכולין אנו לסמוך אדברי המתירים התבשיל היכא דליכא שינוי בע"וב אחר הבשול. אבל אם יש בו שינוי אין להתיר כלל ולגבי הכלים ישהה אותם מע"ל והם מותרים כיון שאין אנו אוסרים אלא מחמת ספק ואחר מע"ל שהם מותרים מן התורה לא נשאר לנו אלא ספיקא דרבנן ולקולא:

שוב מצינו בכתבי רבני מראכיש הראשונים זלה"ה וז"ל בענין שבירת העצמות קולית וצ"הג וגף דע כי אסורם הוא מחמת ספק הקולית שמא יצא לחוץ אם הוא מורכב והצו"הג שמא נפסקו הגידין והגף שמא ניקבה הריאה ולכן היינו נוהגים היתר לגבי כלים וכו' ועוד בנ"ד בענין הכלים דאיכא טעמא אחרינא מאחר שיש להם חזקת היתר שהרי כ' בש"ע סי' ק"ז המבשל ביצים בקליפתן וכו' ואם לא עשה כן ועירה אותם לקערה ונמצאת א' מהן טריפה וכו' יש אוסרים ויש מתירים ואפי' לדברי האוסרים הכלים מותרים דהעמד כלי על חזקתו. וכתב הש"ך הכלים מותרים פי' וישהה אותם מע"ל כדי שיהיו פגומים הרי שהתיר לכתחילה להשהותם וכו'. ועוד שגבי קולית יש בו טעם אחר להקל והוא שכ' הש"ך סי' נ"ה ס"ק י"ד מ"ש הפוסקים אם היה מורכב אסור דוקא כשיש ריעותא בבשר דלשון קרם עליו ע"וב הכי משמע אבל כשהע"וב יפה אין חשש והביא דבריו הפר"ח ויישבם וקיימם ותמה על הטבחים שהיו אוסרים דבר זה וא"כ בקולית שאין שם ריעותא מבחוץ דבר ברור שהכלים מותרים לכ"ע ועוד דע שאם ג' תרנגולים או יותר יש בדבר טיבותא יותר משום דהוי מין במינו ומין במינו מדאוריי' בטל ברוב אפילו לח בלח דהיינו המרק שבו נתבשלו התרנגולים שרובו היתר והוי ספיקא בדרבנן אפי' הכלים בני יומן וכן יש להתיר כל שאר תרנגולין שנתבשלו עם הטריפה משום דהוי ספק בדרבנן וכו' ע"כ. למדנו מדבריהם דלגבי העוף עצמו אף דליכא ריעותא אסור ואם נתבשל עם תרנגולים אחרים התרנגולים מותרים וגם הכלים מותרים. ואם נתבשל לבדו צריך להשהות הכלים עד אחר מע"ל כדי להשתמש בהם וה"ה כשנתבשל עם בשר דהוי מין בשאינו מינו. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה ויאיר עינינו במאור תורתו הנפלאה. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בע"א לח' כסלו משנת ותורה אור לפ"ק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה