ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן עה
בענין מכה בדופן:
הנה ממ"ש הרב פרי תואר דכיון דאיכא מכה בדופן ואין הריאה סרוכה לה דילמא המכה היתה בדופן ובריאה וכו'. א"כ הה"נ כשיש דלדול סירכא בדופן ודלדל סירכא בריאה כנגד המכה דיש לחוש דילמא המכה היתה בדופן ובריאה ומחמת כן נתהוית הסירכא בדופן וסירכא בריאה. ואף שהיא תלויה הרי הרב ז"ל מצריך בדיקה לסירכא תלויה דגם בה יש להסתפק שמא באה מחמת נקב כמ"ש בס"ק ו' אלא דכשיש מכה בדופן והריאה סרוכה לה אנו תולין שבאה מהמכה. משא"כ כשאינה סרוכה לה לא שאני לן בין אם הסירכא בריאה לבר או אם יש סירכא ג"כ בדופן שהרי עדין יש לחוש ששני הסירכות באו מחמת מכה בדופן ובריאה. ומ"ש בסוף דבריו משא"כ הכא דהסי' ודאי בריאה לבד לא בא למעט כשיש סירכא תלויה ג"כ בדופן אלא למעט כשסרוכה לדופן דבההיא אמרינן שבאה מהדופן דיש לתלות יותר במכה מבריאה משא"כ כשהסירכא בריאה לבד ואינה סרוכה לדופן דכיון דיש מכה כנגדה חיישינן שתיה מכה בריאה ג"כ וממנה נתהוית סירכא זו. ומדלא נקט הרב הטעם דניתקה מהדופן כמ"ש הרש"ך והפר"ח משמע דס"ל דאף את"ל דמעולם לא נסרכה לדופן ותלויה היתה מעקירא אפ"ה חוששי' ליה כיון שיש מכה כנגדה. והרב ז"ל לשיטתיה אזיל דס"ל בסרכא תלויה דיש לספק בה שמא מחמת נקב באה וצריכה בדיקה ולכן כשיש מכה כנגדה לא מהניא לה בדיקה דהו"ל כשני רעותות. ולפ"ז כ"ש כשיש גם בדופן ובמכה סי' תלויה בשניהם שיש לחוש דשני הסירכות באו מחמת מכה דהסירכא שבמכת הדופן לא יועיל ולא יציל לו' שגם הסי' שבריאה באה מחמת המכה שבדופן כיון שאינה סרוכה לה וכל אחד לבדו דר מחמת מכתו וגם הסירכ' שבריאה היא מחמת מכה. ומ"ש הרשב"ץ ז"ל שאם אומר הבודק בריא לי שלא היתה שם סירכא נאמן וכו' לאו מטעמא דאמרינן שנתפרקה משם דזה לא יועיל כשאין שם מכה ואדרבא מגרעות נתן. אלא דאמרינן דתלויה היתה מעיקרא והראיה שסיים וכ' ואם נסתפק הדבר וראינו שהסירכא היא כנגד אותו סימן יש לחוש לה וכו' דר"ל שאם יש להסתפק שמא היתה סרוכה לדופן ונתפרקה משם חוששין לה. וכ"ש כשיש דלדול סירכא בדופן דחוששין לה ולא הכשיר הרב אלא כשיש סימן סירכא בעלמא ואמר הבודק בריא לי שלא היה שם סירכא דלא חיישינן שמא היתה סרוכה לדופן ונתפרקה משם שאין לך בטרפות אלא כמו שהוא לפנינו ואמרינן דתלויה היתה מעיקרא:
ועפ"י האמור אין מקום לדקדק על הרשב"ץ ז"ל למה הצריכה בדיקה והי"ל להתירה מס"ס ספק סירכא זו מהריאה יצאת ונדבקה לדופן ספק מהדופן ונדבקה לריאה ואת"ל מהריאה יצאת שמא היא תלויה ומעולם לא נדבקה לדופן וכו' דכיון שאנו רואים שדבוק' בריאה לצד שנאמר שהיתה סרוכה לדופן וניתקה משם ודאי שמהריאה יצאת ואין כאן ספק שמא מן הדופן יצאת שאם היתה יוצאת מהדופן לא היתה ניתקת משם כ"א מצד הריאה לא נשאר לנו כ"א ס' א' שמא תלויה היתה מעיקרא או שמא היתה דבוקה בדופן וניתקה משם ולכן הצריכה בדיקה ובנ"ד נמי אין כאן ס"ס להכשיר בלא בדיקה דלצד שנאמר שתלויה היתה הרי יש מכה כנגדה וחוששין לה דלמא המכה היתה בדופן ובריאה דכמו שהסירכ' שבדופן היא מחמת מכה כמו כן הסירכא שבריאה ולצד שנאמר שסרוכה היתה ג"כ והרי יש מכה כנגדה אנה"נ אם היתה באה סרוכה לפנינו תלינן במכה ואמרינן אם היתה מתפרקת תהיה מצד הריאה אבל עכשיו שנתפרקה באמצע ונשאר דלדול מכאן ומכאן מאן לימא לן דהסירכ' באה מהמכה שבדופן דמ"מ כיון שנשאר דלדול בריאה יש לחוש שמא נתהוית מהמכה שבריאה שאם היתה באה מהדופן היתה מתפרקת מצד הריאה. או כלך לדרך אחרת שאם היתה מתפרקת מהדופן וכיון שיש לנו ספק שקול צריכה בדיקה והרי קי"ל דאפי' במקום דאיכא חזקת התר כל היכא דאפשר לברורי לא סמכינן אחזקה:
באופן דהכא בנ"ד אין כאן שום ראיה להכשירה בלא בדיקה ואף למ"ש הרש"ך והפר"ח דסירכא תלויה בריאה ומכה כנגדה בדופן דאמדינן דודאי ניתקה משם היינו כשלא נשאר דלדול סירכא בדופן דאמרינן דסרוכה היתה בדופן וכיון דניתקה משם הוייא הוכחה שהסירכא באה מהריאה אבל בשיש גם בדופן דלדול סירכא הגם דאין כאן הוכחה לומר דודאי מהריאה נתהוית מ"מ מדי ספק לא יצא דממ"נ יש לחוש לה דאם שניהם היו תלויות מעיקרא עדיין יש לחוש שמא שניהם נתהוו מחמת מכה וכמו שסירכת הדופן נתהוית מחמת מכה כמו כן יש לחוש לסירכת הריאה שנתהוית מחמת מכתה ואף שהיא תלויה מידי ספק לא יצא כיון שיש מכה בדופן כנגדה ודוקא בסירכ' תלויה בלא מכה אמרי' דהיא הפשטת לחות אבל כשיש רעותא דמכה יש לחוש לה שבאה מחמת מכה שבריאה ואף לדידן דקי"ל דטעם הסירכ' מפני שעתיד' להתפרק ובסי' זו לא שייך זה מ"מ עדיין יש לחוש שמא באה מחמת נקב וצריכה בדיקה. ולסברת רש"י דאין סירכא בלא נקב וסירכא תלויה היא הפשטת לחות היינו דוקא כשאין מכה בדופן דליכא רעותא. ואם נאמר שסירכא זו היתה סרוכה לדופן ונתפרקה באמצע יש לחוש ג"כ שמא גם בריאה היתה מכה דדוקא כשהיא סריכה לפנינו תלינן שמחמת מכה שבדופן נתהוית ואם תתפרק תתפרק מצד הריאה ולא תינקב כיון שהסירכא שבדופן נדבקה שם אבל כשבאה לפנינו פסוקה באמצע כיון שנשארה דבוקה בריאה כמו בדופן יש להסתפ' שהסירכ' נתהוית מחמת הדופן ואין כאן אלא ספק אחד שמא מחמת הריאה שמא מחמת הדופן וצריכה בדיקה כדי לברר הספק נמצא דבין אם נאמר שסירכא זו תלויה היתה מעיקרא בין אם נאמר שהיתה סרוכה ונפסקה באמצע אין כאן אלא ספק א' שמא מחמת נקב או לא:
ומצינן להרב כנ"הג סי' ט"ל הגהב"י אות ל' כתב על דברי הרמב"ם שכתב דסירכא תלויה צריכה בדיקה וז"ל ובשלמא אי ס"ל דיש סירכא כלא נקב ומשום הכי מכשר סירכא תלויה דלפעמים יש סי' בלא נקב היינו דמצריך נפיחה לראות אם סירכא זאת באה מנקב או לא. אבל אי ס"ל דאין סי' בלא נקב ע"כ מה שהוא מתיר סי' תלויה הוא מפני שכיון שלא נסרכה אל מקום אחר אפשר דסי' זו לא באה מנקב וכמ"ש הרא"ש וא"כ בדיקה למה לן הא תלויה מוכיח שאין זו הסירכא מחמת נקב בודאי שאם יש לספק בה תהיה אסורה מספק אלא שבודאי לא באה מנקב וא"כ בלא נפיחה מותרת ומדמצריך לה נפיחה סובר דיש סי' בלא נקב וכו'. ולפ"ז כל אותם הסוברים דיש סי' בלא נקב ומטעם זה סי' תלויה מותרת מן הראוי היה להצריכה בדיקה. וראינו להרשב"א והר"ן שסוברין דיש סי' בלא נקב וכו' והתירו סי' תלויה בלא בדיקה. וצ"ל להנהו רבוותא דגם אינהו סברי דכיון דיש סי' בלא נקב אפילו אם נסרכה למקום אחר כל שהיא תלויה מוכיח בודאי שסירכא זו לא באה מחמת נקב אלא מחמת רירין הבאים שלא מחמת נקב ובשלמא כשנסרכה אל מקום אחר הספק שקול שמא מחמת נקב שמא אין מחמת נקב צריך בדיקה אבל כשהיא תלויה הספק דשמא מחמת נקב הוא ספק רחוק והוי כספק דלא שכיח ולא חשבינן ליה ספק. ואע"ג דהרשב"א הקשה על רש"י דמאן לימא לן דסירכא זו אם תניחנה לא תסתרך אל מקום אחר וא"כ אף לדידיה אף אם אינה סרוכה יש לספק שמא מחמת נקב היא ואינו ספק דחוק מדהיא תלויה דאם תניחנה תסרך אל מקום אחר. שאני התם דדעת רש"י דאין סי' בלא נקב ולכן בתלויה לא תלינן לקולא ואם תניחנה אפשר שתסרך. אל מקום אחר והו"ל ס' שקול ואדרבא יותר יש לחוש שניקבה דאין סי' בלא נקב ותלויה אין כאן הוכחה ואם תניחנה תסרך אל מקום אחר. אבל לדעת הרשב"א דאפי' תסרך אל מקום אחר יש סי' בלא נקב כל שהיא תלויה תלינן לקולא דאפילו תסרך עדיין אפשר שאין שם נקב:
והרשב"א בת"ה דף ל"ד הקשה על מ"ד דאין סי' בלא נקב דסי' תלויה שהתירו ברוב מקומות יש' היאך מותרת אפילו בבדיקה דהו"ל קרום שעלה מחמת מכה ואין הדעת סובלת לומר כדעת האומרים דכל שלא נסרכה אפשר שהיא שלא מחמת נקב וכל שאפשר שבאה שלא מחמת נקב בבדיקה סגי אבל כל שנסרכה ודאי מחמת נקב לפיכך אין לה בדיקה שאין אלו אלא דברי נביאות והלא כל סירכא תחילתה ממקום א' היא יוצאת והולכת ומתפשטת וכו' ולכן הכריח הרב כמ"ד דיש סי' בלא נקב. ואח"ך כתב גבי סי' תלויה וז"ל ובמקומנו נהגו בה היתר ואפי' שלא בבדיקה וכו' וכדעת האומרים דיש סי' בלא נקב וכיון שיש סי' בלא נקב למה אנו חוששין לה וכו' אבל בזו אין כאן שום הוכחת אסור שהרי אפשר שבאה סי' זו מחמת רירין הבאים שלא מחמת נקב וכו'. ועוד דס"ס הוא ספק מחמת נקב ספק שלא מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא קרום העליון בלבד הוא שניקב וממנו סי' זו נמשכת:
על מה שהקשה מבי"ע ז"ל על דברי מור"ם ז"ל שכ' בסי' תלויה ומכה בדופן כנגדה דטרפה והקשה הרב דכיון שיש מכה תלינן במכה וכו'. הנה לפי מ"ש הט"ז ס"ק ט"ו בשם מהרי"ל וז"ל מצאתי כתוב בשם מהרי"ל מתא שמנענעים הריאה ונשארה הסי' בבשר הריאה טריפה משום דאין סירכא בלא נקב אבל נשאר בשומן הלב כשרה ודנין אותה כדיר בעלמא ע"כ. וסברה ישרה היא שאם נשאר בבשר הריאה וניתקה מהשומן איגלאי מלתא דמן הריאה באה וכו' עכ"ל. והביא זה הפר"ח ס"ק כ"ו. מבואר מזה דמהמקום שיצא הסירכא היא קשה להנתק משם משא"ך במקום אשר נדבקה שבנקל היא ניתקת משם ולפ"ז אם סירכא תלויה בריאה ומכה בדופן כנגדה דודאי נתקה משם א"כ בשנשארה דבוקה בריאה הוייא הוכחה דמן הריאה יצאה ולכן הטריפה מור"ם ומאי דאמרי' דקרום שעלה מחמת מכה סופו ליסתר לא אמרו סופו ליסתר ור"ל שבאורך הזמן יסתר מאליו לגמרי ויתגלה הנקב. אבל כשינתק מצד א' ונשאר דבוק מצדו האחר הוייא הוכחה שמאותו הצד הדבוק יצא הסירכא ועדיין לא נסתר ובאורך הזמן יסתר משם לגמרי:
גם מה שרצה מר אביו ז"ל לומר דמור"ם מיירי שמכה זו אינו לא נגע ולא שבר בצלע אלא הכאה בעלמא וכו' דבר זה לא יצדק לפי מ"ש הרש"ך שם ס"ק ל' וז"ל או שיש מכה בדופן וכו'. ועיין בסעיף כ"ג איזה הוי מכה בדופן עכ"ל ורמז לנו בזה דדוקא אם יש מכה כההיא דסעיף כ"ג דהיינו נגע בההיא הוא דאמרי' דהיינו סרוכה שם ונתקה משם אבל בהרות שחורות לא דאמרי' כיון שאין זו מכה לא תלינן שהיתה סרוכה שם ונתקה אלא אמרינן דסירכה תלויה בריאה היא:
ומ"ש הבאר הגולה בסי' תלויה דלדעת התוס' לא חיישינן דלמא היתה סרוכה למקום אחר ונתפרקה דאם היתה סרוכה למקום אחר ונתפרקה דאם איתא באותה שעה היתה נקבת. רוצה לומר דלדעת התוס' דס"ל דיש סי' בלא נקב וטעם הטרפות שלא כסדרן משום דעתידה להתפרק ולינקב א"כ אף אם נאמר דסי' זו אינה מחמת נקב מ"מ נחוש שמא היתה סרוכה למקום אחר שלא כסדרן ונתפרקה משם ולוה תירץ רלא חיישי' לזה דאם איתא שהיתה סרוכה למקום אחר ונתפרקה כשנתפרקה היה עושה נקב במקום אשר נתפרקה משם וכיון שאין אנו רואים נקב בפועל בריאה ודאי שלא היתה סרוכה למקום אחר והוייא תלויה מעיקרא. נמצא דמה שהיינו חוששים שמא נתפרקה למקום אחר לאו מטעם שהיתה נקובה שם ועלה הסירכא משם לשנאמר שממקום שממנו עלה הסי' סופו לינתק משם דהא אנן קיימינן לשיטת התוס' דיש סי' בלא נקב וגם סירכא זו אף לצד שנאמר שהיתה סרוכה למ"א לאו מחמת נקב היא אלא משום שעתידה להתפרק ולינקב וא"כ היה לנו לחוש לסירכא תלויה שמא היתה סרוכה למקום שהנקב פוסל בו דהיינו שלא כסדרן ונתפרקה. ולזה קאמר הרב דאם איתא שהיתה סרוכה למקום אחר כשנתפרקה היה עושה נקב וכו'. וא"כ לפ"ז מ"ש מור"ם בסי' תלויה ומכה כנגדה דטרפה היינו לפי שיטתו דס"ל דאין סי' בלא נקב וא"כ חיישי' שהיתה סרוכה במכה וכשניתקה מהמכה ודאי דבאה מחמת נקב שבריאה כמ"ש מהרי"ל דהמקום אשר ניתקה משם לא נתהוית הסי' ממנו כ"א מהמקום אשר נשארה דבקה בו. משא"כ כשהיא סרוכה לפנינו במכה תלינן שבאה מהמכה שהיא עלולה יותר. אבל לשי' התוס' דיש סי' בלא נקב א"כ סי' זו אף שנאמר שהיתה סרוכה במכה ונתקה משם אינו מחמת נקב:
ויש הוכחה לזה ממ"ש הרשב"א ז"ל בת"ה דל"ד ע"ב דהכריח שם הרב בדעת התוס' דיש סי' בלא נקב וכו'. וכ' שם וז"ל וא"ת א"כ כל היכא דמסתרבא למקום שאין הנקב פוסל כגון לדופן וכו'. לא נאסור אותה דהא לאו נקובה הוא ואי משום דעתידה להתפרק דלמא כשתתפרק לא מצד הריאה תתפרק. י"ל כיון שהריאה רכה ומצוייה להתפרק מצדה בודאי משוינן לה דמצדה תתפרק. וא"ת עוד א"כ כשיש מכה בדופן דתולין בדופן וכשרה למה בשרה ואפי' בבדיקה והלא עתידה להתפרק מצד הריאה. י"ל כל שיש מכה בדופן במקום המכה הוא יותר רך ועתיד להתפרק משם. וא"ת א"כ למה צריכה בדיקה לדעת הגאונים ז"ל והלא אין אנו חוששין לה מחמת נקב של עכשיו וכשתתפרק מצד הדופן תתפרק. י"ל כיון שאפשר שתתפרק גם מצד הריאה יש לחוש שמא מכח נענוען כבר נתפרק קצת מצד הריאה לפיכך צריכה בדיקה. וכ"ז לדעת הגאונים שהצריכוה בדיקה אבל לדעת המכשירים בלא בדיקה כל שיש מכה בדופן אין אנו צריכים לכך:
ולפי דברי הרב יכולי' אנו לומר דסי' תלויה ומכה כנגדה כשרה בלא בדיקה דכיון דטעם הסי' הוא דכשתתפרק יעשה נקב זו שנתפרקה מהדופן כשר' שהרי בסרוכה למכה הטעם שאנו מתירים בלא בדיקה משום דאמרינן דמקום המכה הוא יותר רך ועתיד להתפרק משם ולא חיישינן שמא תתפרק מצר הריאה כמ"ש הרב ז"ל וא"כ כשנתפרקה בפועל מצד המכה כשרה בלא בדיקה דתלינן במכה דכיון דמקום המכה רך ה"ט שנתפרקה משם:
גם במשמרת הבית כת' הרשב"א בשם הרמב"ן וז"ל וזו שחילקו בין מכה לדופן ובין אין מכה לדופן מפני שהסירכא ממקום החולי יוצאה ומשם היא מתפרקת ונוקבת אבל במקום שנסתבכה שם אינה נוקבת שאי' אלא אחיזה בעלמא שנאחזה קצת בקרום העליון שבמקום הזה וזה הענין מתוקן עכ"ל הרמב"ן ז"ל ועיין כנ"הג הגהב"י אות קל"א:
הרשב"ץ ז"ל בס' יבין שמועה דף כ"ט ע"א כת' בשם הרמב"ן דבסרוכה לדופן ומכה בדופן לדעת רש"י דאין סי' בלא נקב אמרי' דכיון דאיכא מכה בדופן האי סי' מחמת המכה באה. ולסב' התוס' דטעם סירכות האסורות מפני שעתידה להתפרק כשיש מכה בדופן אמרי' דהסי' באה מהמכה שבדופן ונאחזה בקרום העליון של הריאה וכשתתפרק ינקב קרום העליון לבד יעו"ש:
עוד כתב הרב הנז' שאם אמר הבודק בריא לי שלא היה סי' דבוקה בדופן נאמן וכו' דר"ל דכיון שאין כאן סי' בדופן כלל אמרינן דסי' זו תלויה היתה מעיקרא אבל כשיש סי' בדופן ויש להסתפק אם היתה סרוכה שם סמכינן אבדיקה: