אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן עד

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן עד

סימן עג

תשובה לארזילא להח' כה"ר מסעוד הלוי ן' שיטון נר"ו:

על מה ששאלת בדין הטחול שניקב נקב שאי' מפולש שכ' מרן בסי' מ"ג שאם נשאר תחתיו כעובי דינ"ז כשרה ונסתפקת אם זה השיור בעינן שיהיה לצד התחתון הסמוך לכרס אבל בצד העליון המגולה לא יועיל ולא יציל או נימא דאף אם יהיה השיור בצד העליון המגולה אף שלמטה בצר התחתון לא נשאר שום שיור כשרה:

תשובה דע לך כי זה מחלוקת קדומה בין הרבנים הראשונים שיש מהם סוברים דבעינן שיהיה השיור דוקא בצר התחתון הסמוך לכרס וטעמם נכון לפניהם שטרפות הטחול אינו מצד עצמו שהרי אם ניטל הטחול כשרה. והטרפות הוא שכיון שניקב הטחול סמוך לכרס ולא נשתייר בעובי דינר זהב מכאב כאיב ליה ועתיד לינקב הכרס. אבל כשנשתייר שם כעובי דינר זהב הדרא בריא וזוהי סברת הרב מהרי"ץ ביבאס זלה"ה זקנם של השוחטים ובודקים מחז"ק. ויש מהם סוברים שאם נשתייר כעובי דינ"ז בין למטה בין למעלה במקום שיהיה יועיל ויציל שהגם שהטרפות הוא מחמת הכרס שעתיד לינקב היינו דוקא כשהוא נקב מפולש לגמרי ולא נשתייר עובי דינ"ז לא למעלה ולא למטה. אבל אם נשתייר עובי דינ"ז אפי' למעלה הדרא בריא ולא חיישינן לנקיבת הכרס והגם שמפשט לשון מרן שכ' אם נשאר תחתיו כעובי דינ"ז כשרה דמשמע לכאורה דהיינו תחתיו של טחול והוא הצד הסמוך לכרס מ"מ יכולים אנו לפרש דבריו דמ"ש תחתיו היינו תחתיו של נקב שאם הנקב למעלה שכר העליון תחתיו של נקב הוא הצד הסמוך לכרס. ואם הנקב למטה בצד התחתון תחתיו של נקב הוא הצר העליון המגולה דלפי זה בין יהיה השיור למעלה או למטה כשרה. וכן מצינו הדבר מפורש בס' דבר משה חי"ד סי' ה' שאחר שהביא לשון הרמב"ם שהוא כלשון מרן ז"ל כ' וז"ל ומ"ש אם נשאר כעובי דינ"ז וכו' לאו תחתיו של טחול קאמר דהיינו במקום הסמוך לכרס אלא ר"ל תחתיו של הנקב יהיה במקום שיהיה או למעלה או למטה שהרי לא בהכי תלי הרמב"ם ז"ל מלתא אלא שלא והיה נקב מפולש דאז טריפה אבל אי לא הוי מפולש כגון שנשאר עובי דינר כשרה. ואם איתא דתחתיו דקאמר ר"ל תחתיו של טחול דהיינו השטח הסמוך לכרס לא הו"ל למימר אם ניקב נקב מפולש טריפה ואם אינו מפולש כשרה אלא הו"ל למימר אם ניקב בראש העבה עד הכרס טריפה ואם אינו מגיע עד הכרס כגון שנשאר שם כעובי דינר כשרה ומדכתב אם הוא נקב מפולש ואינו מפולש משמע דהכל תלוי בזה דאם הוא מפולש טריפה ואם אינו נשאר תחת הנקב במקום שיהיה או למעלה או למטה עובי דינ"ז כשרה וכו' ע"כ. ואחר שהביא שם דברי הרב כנ"הג שכתב דברי הרבנים שטעם טרפות זה אינו מחמת הטחול אלא מחמת הכרס. כ' וז"ל נמצא דהרבנים הנז' שכתבו טעם זה לא באו אלא לתת טעם דכשניקב הטחול בסומכיה דטריפה משום דכיון דסמוך לכרס מחמת מכת הנקב ינקב הכרס. א"כ כיון דקי"ל דאם אינו נקב מפולש אלא שיש בשר מטחול בעובי דינ"ז כשרה. משום דשוב חוזר לבריאתו ושוב אין לחוש שינקב הכרס. מה לי שיהיה העובי דינר מבשר למטה סמוך לכרס או למעלה כל עיקר טעמם אינו אלא משום דכשהוא מפולש עתיד לינקב הכרס ושוב אינה חיה וכשאינו מפולש אינו כן כמש"ל בשם הרמב"ם ז"ל ודעמיה וכו' ע"כ:

גם הרב מוהריב"ם זלה"ה כתב דבין יהיה השיור למעלה או למטה כשרה שכ' וז"ל עוד נסתפק לנו במציאות השיור של עובי דינ"ז בצד העליון הנגלה והאיר עינינו בזה הרט"ז שם סק"ו וז"ל מזה שמעינן שאם היה לקותא בטחול בצד הע"ב דהיינו סומכיה ודאי טריפה אם לא נשאר למעלה או למטה בעובי דינ"ז דלקותא זו הוי כניקב וכו' יעו"ש הרי שכתב דשיור למעלה או למטה מהני ופי' למעלה הוא הצד העליון הנגלה ופי' למטה הוא הצד התחתון הנסתר הדבוק לכרס וכו' ע"כ. ועפ"ז היו מורים ב"ד שלפנינו חלקם בחיים הלכה למעשה דבין אם היה השיור למעלה או למטה כשרה:

ועל השאלה השנית בטחול שנמצא בו בועא גדולה בסומכיה אי אמרינן גם כזה דבעינן שיור עובי דינ"ז כמו ניקב או לא בעינן כ"א הבשר סביבו שלם. גם בזה היא מחלוקת קדומה בין הרבנים הראשונים. יש מהם סוברים דגם בזה בעינן שיור עובי דינר זהב. והגם דמור"ם בהגה שם כ' דאם מים בטחול אפי' עכורים וסרוחים אם הבשר סביבו שלם כשר. הרי כ' הרב באר הגולה וז"ל ובת"ח פסק דוקא בעובי דינ"ז. ע"כ. דר"ל דהגם דלא פירש כאן בהגה דבעינן שיור הרי פי' דבריו בת"ח דבעינן שיור וזוהי סברת הרב מהרי"ץ ביבאס זלה"ה. ואע"ג דבת"ח פסק דבעינן עובי דינ"ז כשפסק הדין בהגה חזר בו וזוהי סברת הרב מהר"מ ן' מוייאל זלה"ה והרב מהרר חסדאי אלמושנינו זלה"ה גם הרב מוהריב"ם ז"ל בש' התפ"ו אירע מעשה כזה בימי הרב רבו מוהריב"ע זלה"ה בטחול שהי"ל בליטה גדולה בסומכיה מלאה מים ובתחלה נראה להם להטריף עפ"י מ"ש בעל באר הגולה בת"ח פ' דוקא בעובי דינ"ז. וכ' הרב וז"ל ואח"ך עמדנו עמ"ש הפר"ח שם סק"ז שהניחן הנחה פשוטה דכל שניקב מבפנים שהבשר שסביבו שלם מכל צד מבחוץ לא בעינן עובי דנ"ז. ולא גרע מים עכורים מניקב מכח זה הכרית דהת"ח מיירי בניקב מבחוץ ולכן הצריך עובי דינ"ז. ובנ"ד שלא ניקב מבחוץ לא בעינן עובי דינ"ז וא"ת הרי כ' הט"ז שם ס"ק כ' דאם נקב הטחול נקב מפולש אף אם העור שעל הטחול לא ניקב טריפה לפי שאין העור נכלל בכלל בשר הטחול. והכא בנ"ד הרי הוא נחשב כניקב מבחוץ דהרי הבועה הנז"ל לא נשאר עליה שום בשר כלל כ"א הקרום לבד וחשיבא כנקוב מבחוץ ובעי' עובי דינו וליכא. וי"ל שאני הכא שהקרום שעל הבועה הוא עבה קצת ואף שאין בו מראה בשר ניכר הוא שהיא עור הטחול ולא קרום לבד וכן עשינו שקרענוהו ונמצא תחתיו לצד הכרס קרום דק שהוא הקרום שדבר בו הט"ז וכו' אבל הקרום דנ"ד הוא עור הטחול והעור נדון כבשר ולא בעינן עובי דינ"ז:

שוב מצאנו שכ"כ בהדייא הפר"ח בסי' הנז' ס"ק א' שהט"ז מיירי בקרום שעל הטחול ולא בעור הטחול וכו' עכ"ל הרב הנז':

ועל פי דברי הרבנים הנז' היו מורים הלכה למעשה ב"ד דלפנינו נ"ן בטחול שנמצא בו בועא מלאה מים בסומכיה שקורע הבועא וגוררין בסכין העור מבפנים אם נשאר העור עב ובריא מכשירים הבהמה ועד כדון כשהבודקים בא לפניהם נדון זה אינם מורים בו לא אסור ולא התר מפני סברת הרב זקנם ז"ל שהיה מצריך עובי דינ"ז ומפני כן שולחים הטחול לידינו ואנחנו הולכים בעקבות הראשונים לבדוק העור אם הוא בריא וחזק אנו מכשירים הבהמה. וכ"כ הרב ז"א ח"ב י"ד סי' ז' ד"ח ע"ג יעו"ש:

ועל השאלה הג' בניקב טרפש הכבד אם ניקב הלבן בצד הכבד אם הוא כשר מצאנו כתוב בש"ע של הרב מוהריב"ם זלה"ה וז"ל שנת שכ"ל נפל מחלוקת בין החכמים בטרפש הכבד ורצו להקל קצתם בניקב הלבן שמצד הכבד ולא החמירו רק באדום כנראה ממהרי"ק ז"ל שהוא הנקרא איבראס והוא יותרת הכבד כדפי' הרא"ם ז"ל. ונמנו וגמרו לקיום המנהג הקדום לאסור לבן ואדום כל שהוא נגר הכבד וטעמא משום דהרוח נכנס לכבד דרך הנקב העתקתי זה מכ"י מהר"י ן' דאנאן ז"ל וכן הסכים מהר"ר שמואל ן' דאנאן זלה"ה בכתביו עכ"ל. וכן המנהג פשוט במחז"ק דבכל נקב שמצר הכבד מטריפים זהו מה שנראה להשיב על שאלותיך ולך החיים והשלום מאדון השלום. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א בסדר והיו לכם לזכרון בשנת חרות על הלוחות לפ"ק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה