ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן עב
בענין דקין של עוף שנמצא בהן אבעבועות ידידינו הח' השלם והכולל כאן הלל הדיין המצויין כמה"ר משה ן' ג'ו נרו יאיר וזרח כי"ר. אחד"ש מעכ"ת שירבה ויגדל כמשפט לאוהבי שמו וכ"ש לבניו הנעי' ולכל ב"ב ולכל הנלוים אליו ה' עליהם יחיו כי"ר:
אות לטובה מקבלת הא' אהובה אשר כוננו י"ק ותעלוזנה כליותי ביודעי מטיב שלומי טבא הוא וטבא להוי אכי"ר ושם ראיתי במה שעלה ונסתפק בדקין שנמצאו בהן אבעבועות שהמנהג הפשוט להשליך הדקין משום מיאוס ולהכשיר העוף. ומדברי הרש"ך והרב מחב"ר נראה להחמיר ורצה לעמוד על דעתי קל'ה כמות שהוא כענין הדין ומנהגנו כזה:
הנה בענין המנהג כן הוא פשוט מימות הראשוני' ובודאי אם אינם נביאים בני נביאים הם שכן הדי"ן אחר שקבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל ומדבריו מוכח דבועא וסרכא בשאר אברים לא הויא רעותא כדי להצריכם בדיקה ובפשטא דמלתא שכ' בס"ס ל"ז ובס"ס מ"ו דלא אשכחן בועא וסרכא אלא בריאה. וב' הדינים האלה נובעים מדברי הא"ח שהביא מרן בב"י ס"ס ל"ו מעשה שנמצאת בועא בקנה והתירוה מטעם דאין לך בטרפות אלא מה שמנו חכמים ולא אשכחן בועא וסירכא אלא בריאה וכו' ומדקאמר סתם והתירוה משמע בלי שום בדיקה. וגם מרן שהעתיק דבריו בש"ע וכ' כשרה משמע בלא בדיקה דאל"ה דין גדול כזה לא הוו שתקי מניה. ומה גם מדכתבו לא אשכחן בועא וסירכא אלא בריאה מוכח דדוקא בריאה הויא רעותא להצריכה בדיקה משא"כ בשאר אברים. וכן מוכח ממ"ש מרן בב"י ס"ס מ"ו אחר שהביא דברי הרב ת"הד בסרכא שנמשכה מאבר שנקובתו במשהו וכו' שהדבר נוטה לאסור סיים וכ' וז"ל אבל בא"ח כ' דאין בטרפות וכו' ואין לדוחה לדחות ולומר דמ"ש אבל בא"ח וכו' היינו למ"ש בתחילה דברי התה"ר ובדקו המעים ולא מצאו שום רעותא וכו' בזה הוא דפליג הא"ח ודעתו להכשיר אבל לעולם דבדיקה בעי לכ"ע. דכיון שא"ח דקדק בלשונו לו' דא ן לך בטרפות אלא מה שמנו חכמים ולא אשכחן בועא וסירכא אלא בריאה מוכח דאין בשאר אברים דין סירכא ובועא להצריכה בדיקה. אבל אה"כ שאם אירע שבדקוה ונמצא הכשר רע יורה הרב א"ח להטריף:
וכן מוכח מדברי מור"ם בהגה שמסכים לזה לדינא שהרי כ' בסי' מ"ב נסרכה המרה למקום אחר כשרה ועיין לקמן ס"סי מ"ו. ושם על דברי מרן שכ' דלא אשכחן בועא וסירכא אלא בריאה סיים וכ' וז"ל ומ"מ יש לדקדק וכו' ועל ידן נסתמו המעיים וכו' ויש לבדוק ע"י קש וכו'. מוכח מדבריו דדוקא בבועות הרבה דחיישינן לסתימת המעיים צריך לבדוק ע"י קש אבל הבדיקה האחרת לפתוח הבועות השמיטה הגם שבד"מ שם הביא בדיקה זו משם הגהות א"וה והוא ז"ל ס"ל בא"וה שהביא שם וז"ל מעיים או קרקבן התרנגולת לפעמים יש בהם בועות כשר וכו' אבל אם הבועות כ"כ הרבה וכו' ויש לנסות ע"י קש וכו':
גם הרב ב"ח ס"סי מ"ו אחר שהביא דברי א"וה בדין בני מעיים שניקבו ועלה על הנקב סירכא חזקה דלא הוייא סתימה סיים וכ' וז"ל מיהו ודאי כשאין שם נקב ידוע אלא סירכא יוצאת מבני מעיים או נסרבה לדופן קי"ל כמ"ש הא"ח הביאו ב"י דלא אשכחן סירבא ובועא אלא בריאה בלבד וכ"כ עוד ב"י משמו ס"סי ל"ז הלכה למעשה וכ"כ במרדכי פרק אלו טריפות וא"וה מביאו ע"ש ראב"יה הלכה למעשה במרה שנדבקה מצד א' לצלעות ומצד א' לכבד כשרה ודלא כמהרא"י בת"הד סי' קס"ג דנוטה לאוסרה דאין ספק דלא ראה הרב מ"ש המרדכי וראב"יה בזה מדלא הביא דבריהם ואילו ראה לא היה נוטה לאסור וכ"פ בש"ע להתיר. והכי נקטינן וכו' ע"כ. וכיון דהרב פסיק ותני בסירכא דכשרה אם איתא דצריכה בדיקה מאי רבותייהו דשאר אברים מריאה דלמ"ד דאין סירכא בלא נקב בכולהו טריפה בלא בדיקה ולמ"ד יש סירכא בלא נקב בכולהו בעיא בדיקה א"ל שנאמר דשאני שאר אברים מריאה דהסירכא בהם לא הוייא רעותא ולא בעיא בדיקה. ומינה דגם הבועא לא הוייא רעותא וא"צ בדיקה שהרי הרב א"ח השוה דינם וקאמר דאין בועא וסירכא אלא בריאה ומה גם דמצינו דבועא קילא מסירכא שהרי הרב פר"ח בס"ס ל"ז שקיל בדין הסירכא ודעתו נוטה להטריף דלא כס' מרן אבל בבועא לא כ' כלום משמע דאזיל ומודה לדעת מרן:
וכן מצינו להר' כנ"הג ס"ס ל"ז הגהב"י אחר שהביא מחלוק' ת"הד וא"ח כ' וז"ל ולענין הלכה רבינו המחבר בס' הקצר תפס להקל בדברי הא"ח והורה לו בס' המפה שלא הגיה עליו כלום אלא כ' ועיין לקמן ס"סי מ"ו כלומר ששם כ' דמ"מ יש לדקדק שלפעמים ימצאו בועות הרבה וכו' ויש לבדוק ע"י קש וכו' נראה מדבריו דאי' אוסר אלא בדקין וכשהם רבים להצריכן בדיקה אם נסתמו אבל בשאר אברים חוץ מהריאה אין סירכא פוסלת באם וכן פ' בפי' ח"ח כלל פ"ח סי' ג' ע"ש וכו' מבואר מדבריו דדוקא בדקין כשנמצאו בועות הרבה צריך בדיקה ע"י קש לחשש סתי' המעיים אבל בשאר אברים א"צ שום בדיקה וכן נמי בדקין היכא דאין שם בועות הרבה דליכא כא חשש סתימה א"צ שום בדיקה ושם בסוף הדבור כ' הרב וז"ל אמר המ' נסתפקתי שמא לא נסתפק ת"הד אלא דוקא בסירכא שמא פוסלת בכל האברים שנקיבתן במשהו אבל בבועא מודה דאינה פוסלת אלא בריאה וכו' ע"כ מבואר מדבריו דסירכא חמירא מבועא:
גם בס' חוט השני סי' ס"ט נשאל על מ"ש מור"ם בהגה סי' מ"א ס"ח אם נסרך טרפש הכבד לבית הכוסות יש לבדוק בכרס שבודאי יש שם קוץ או מחט שנקבה וכו' דמה הלשון אומרת שבודאי וכו' אם לומר שסירכא כזו אי' בא אלא מכח מחט שנקבה יאמר אם יש סירכא בזו טריפה וכו'. והשיב הרב וז"ל הנלע"ד דהגה זו אזלא לשי' א"ח שמביא ב"י ובש"ע ס"סי מ"ו דלא אשכחן בועא וסי' אלא בריאה וה"ט משום דריאה שואבת כל מיני משקים וקדומה רך ודק אפשר בקל לינקב וכו' משא"ך בשאר אברים וכו' אין מקום לתלות הסי' בנקב אלא אמרינן הפשטת לחות בעלמא הוא וכו' לאפוקי ממ"ש בת"הד סי' קס"ג וכו'. אבל הא"ח פליג בזה מיהו כי נמצא רעותא מודה ולכן כ' בבדיקות שאם נסרך טרפש הכבד לבית הכוסות יש לבדוק בכרס משום דהתם שכיח ריעותא ע"י קוצים ומחטין הנמצאים בטרפש וכו' ולזה אמר שבודאי יש שם קוץ או מחט שנקבה כלומר אם באה סירכא זו מחמת נקב קוץ או מחט ודאי ימצא שם ואם לא ימצא מכשירינן ותולין הסירבא בהפשטת לחות וכו'. והרי זה דומה למ"ש הטור ריש סי' ט"ל כל טריפות שמנו חכמים א"צ לבדוק אחריהם שרוב כח בריאים וכשרים הם אלא שהצריכו לבדוק הריאה וכו' ה"נ קאמר לענין סי' דבכה"ג שצריך לבדוק בתוכה אחר מחט מפני שמצויים שם וכו' אע"ג דבשאר אברים אין משגיחין בסירכא שאני כרס דמוחזק במחטין טפי וכו' ע"כ. מוכח מתוך לשונו דלדעת הא"ח דקי"ל כוותיה א"צ שום בדיקה בשאר האברים אחר דהסי' בהם הוי הפשטת לחות זולת בכרס כיון שמצויים שם מחטין צריכים לבדוק וכן מוכח ג"כ ממ"ש דבשאר אברים אין משגיחין בסי' דלשון אין משגיחין היינו שום בדיקה ולשון זה פשוט בכמה מקומות דר"ל אין מעיינים. וא"כ הה"נ בבועא דא"צ שום בדוקה כמ"ש:
ועפ"ז מה שהביא הרש"ך בס"סי מ"ו דברי הגהות א"וה דיש לחתוך הבועות וכו' היינו שדעתו נוטה להחמיר להצריך בדקה כסצ' ההגהות וכסברת מהרש"ל שהביא שם הרב בהג' ושלא כדעת מרן ומור"ם ז"ל שלא הצריכו שום בדיקה. מ"מ אין הכרח לומר שדעת הרב ז"ל להצריך בדיקה אלא דמה שהביא דברי הגהות א"וה בא לפרש דמ"ש אם יש בהם לחות הוי לקותא היינו בענין שהבשר שתחתיו רע אבל כשהבשר שתחתיו יפה אין טעם כלל לאסור אבל עדיין אפשר לומר דסבר הרב דלכתחי' א"צ שום בדיקה הפך דברי ההגהות. וכן יכולים אנו לו' לדעת הט"ז כמו שפי' דבריו הרב מח"בר דבא לו' שאם הבשר שתחתיו יפה כשרה אבל אנה"נ דלכתי' א"צ שום בדיקה:
אלא דלפי מ"ש הרב מח"בר לאות מ"ב יש ליזהר באווזות וכו' לבודקן וכו'. מבו' דצריך לבדוק לכתחי'. ומ"מ כתבו משם האחרונים לחומרא בעלמא דלא כמרן ומור"ם. וגם בזה עדיין אפשר לו' דדוקא באווזות מצוי בהם שהבשר רע לכן הצריכם הבדיקה וכמ"ש בסעיף מה' אין להשליך הדקין בלא בדיקה כי דבר המצוי הוא באווזות וכו'. אבל בשאר עופות אפ' דלכתח' א"צ שום בדיקה אלא שאם בדקוה ונמצא הבשר רע יש להטריף ומ"ש בסעיף שאח"ז אם ראו בועא בדקין ולא בדקוה ונאבדה יש לחוש להטריפה אפ' דמיירי ג"כ באווזות. והגם שכ"ז הוא דוחק מ"מ מנהג ישראל תורה שנהגו כדעת מרן ומור"ם ז"ל כמ"ש:
גם הרב ז"א בקיצור הל' טריפות אות פ' הבין כן בדברי מרן ובאות קס"ה כ' וז"ל אין בועא וסירכא אלא בריאה וכו' ומיהו כתבו ע"ז האחרונים דצריך לבדוק הבשר שתחת הבועא וכו' ע"כ ושם בתשו' סי' ט' בדקין שבאו לפניו בבועות הרבה כ' וז"ל דאע"ג דקי"ל כמ"ד דאין סי' ובועא אלא בריאה וכו' הרי כ' הש"ך ס"סי מ"ו דכל שיש ליחה בבועה צריך בדיקה בפנים וכו'. היינו שדעת הרב להחמיר כהרב ש"ך שדעתו כהגהות אוה:
שוב מצינו להרב משחא דרבותא ח"א סי' ל"ז שהביא דברי מרן וכ' שכן דעת בעל ההגה וכן דעת הט"ז והביא דברי הש"ך הנז' וכ' עליו וז"ל הנך רואה כמה נדחק הש"ך ליישב מ"ש ההגהות הנז' ומדברי מהרש"ל משמע ג"כ שאי' אלא חומרא בעלמא שהרי כ' וכו' ואנן קי"ל בדברי מרן בש"ע דא"צ שום בדיקה בבועא בין בריאה בין בשאר אברים ופר"ח ג"כ לא קפיד אלא על הסירכא מטעם שכ' אי מהאי מנקיב ואי מהאי מנקיב וגם בסי' כ' ולענין דינא פשיטא שיש לחוש וכו' ידעתי נוטה להטריף עכ"ל הרי אין ולאו ורפייא בידיה לפי שכ' שבס' צמח צדק הורה להכשיר ע"פ פסק המחבר וב"ד הב"ח וכל שקלא וטריא שכ' פר"ח אינו אלא בסירכא אבל בבועא לא זכר כלום משמע שכך דעתו בדברי הש"ע ע"כ. ואח"ך הביא דברי הכנ"הג הנ"ל וסיים וכ' וז"ל המור"ם ממ"ש שהבועא בכ"מ שתמצא כשרה ואין אנו צריכים לבדוק אם יש לחות או העור שתחתיהם רע דקי"ל כפ' מרן בשולחן הטהור שלו ודעימיה עכ"ל. מבואר נגלה דלדעת מרן ומור"ם ז"ל א"צ שום בדיקה כלל. ועפ"ז המנהג שנהגו יש להם אילני רברבי על מה שיסמוכו מרן ומור"ם שמימיהם אנו שותים ורבני אחרונים המכשירים בלי בדיקה. זהו מה שנלע"ד בזה. ועיני לשמייא נטלת יצילנו מכל שגיאה כי דעת ממני פליאה ולכת"ר החיים והשלום מאדון השלום הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א בסדר אל נא תעבור מעל עבדך מש' וכרתי להם ברית שלום לפ"ק וש"ר לכת"ר יקרב: