ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן סד
הן אמת דלכאורה היה נראה לומר בדין זה דבדקה מצד א' של הקליפה וציה מראה טהור ולא הספיקה לבדוק גם מצד הב' עד שנאבדה שהיא טהורה כיון דיש ס"ס שמא היה גם מצד הב' מראה טהור ואת"ל שהיה מראה דם שמא לא היה נימוח אם היו בודקין אותה בפושרין אלא דלפי מ"ש מרן בסי' קפ"ח ס"ה וז"ל בד"א שאם לא נמוחו טהורה בזמן שהם יבשים גמורים שאין עמהם דם כלל אבל יש עליהם שום לחלוח דם טמאה ע"כ. א"כ לפ"ז הכא בנדון דידן עדיין יש לחוש שמא מצדה השני היה עליה לחלות דם ומספקא היא טמאה. כמ"ש מרן שם ס"ב דאם נסתפקנו אם הוא מראה דם טמא או טהור היא טמאה. ואע"ג דכשלא הרגישה לא הוי רק מדרבנן והו"ל ספיקא דרבנן אפי"ה טמאה מספק וטעמא הוי כמ"ש הט"ז בסימן ק"ץ סק"ב דכיון דרוב דם שיצא מהאשה שאין לה מכה אתי ממקור לא נחשוב זה לספק כלל יעו"ש. נמצא לפי זה דכל ספק שיפול לנו בדם היוצא מהאשה היא טמאה ודוקא היכא דיש במה לתלות להיתר טפי מבאסור תלינן כיון דהוי מדרבנן כמ"ש שם סי"ח אבל היכא דהוי ספק שקול ואין לתלות בהיתר יותר טמאה מספק וא"כ כשהפילה קליפה ולא הספיק' לראות אם היה מראה טהור או לא עד שנאבדה היא טמאה דמה לי כשהיא לפנינו ונסתפקנו אם הוא מראה טהור או טמא שהיא טמאה מספק או אם נאבדה עד שלא בדקנו. והכי כתב מרן שם ס"ב נאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו ואם מראה לבן וכו' טהור מוכח מזה דדוקא כשיש דם טהור לפנינו ואומר' כזה היה מה שנאבד היא טהורה אבל כשלא הספיקה לראות עד שנאבד טמאה מספק. אוף הכא נמי דכוותה דאף שבדקה מצד א' והיה טהור עדיין צריכה לבדוק מצד השני שמא היה בו שום לחלוח דם וכשנאבדה קודם בדיקה טמאה מספק:
עוד י"ל בנד"ד דאף אם בדקה מצדה הכ' ולא היה בה שום לחלוח אם לא נתנה דעתה לראות אם היה מראה דם מצד זה או לא ונאבדה עדיין י"ל שהיא טמאה מספק כיון שיש רעותא לפנינו וכמ"ש הט"ז סק"ד גבי נסתפקנו במראה יעו"ש דדוקא כשיש מכה ודאית באותו מקום הוא דעבדינן ס"ס כמ"ש מור"ם בסי' קפ"ז ס"ה וכמו שחלק הט"ז בר"ס ק"ן. אבל בנד"ד דלא יש מכה ודאית והרי רעותא דקליפה לפנינו אף שמצר א' היה מראה טהור עדיין יש להסתפק שמא מצד הב' היה מראה דם והיה נימוח דמראה טהור שהיה מצד הא' לאו הוכחה לומר דלא היה נימוח וכשלא בדקה מצד הכ' שעדין אפשר לומר שהיה מראה דם והיה נמוח היא טמאה מספק ואף דמצד הא' הוי מראה דם הו"ל מעורב דם טמא עם דם טהור ולכן אם נמוח טמאה. וכשנאבדה ולא בדקה הויא טמאה מספק כמ"ש. עכ"נ:
ומ"מ עדיין יש להתיישב בדבר אעיקרא דדינא אם צריכה לבדוק משני צדדים. או נימא כיון דמצד א' הוי מראה טהור די בזה ולא חיישינן שמא מצר השני יהיה מראה דם דרחוק הדבר שיהיה שנוי מראה בין שני הצדדים: