ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן סג
מה שהשבתי לכההר"א לארידו נר"ו על הספק שנסתפק:
על מה שנסתפק כת"ר במ"ש מרן ביו"ד סי' קפ"ח כל דם היוצא וכו' אם דבר זה דהיינו כמין קליפות מטמא בלא הרגשה או דוקא בהרגשה. אכתי לא ידענא במאי קא מבעיא ליה אם מדאורייתא או מדרבנן שאם הוא מדאוריי' הדבר ברור שאינה טמאה עד שתרגיש ביציאתו כמ"ש מרן בסי' קפ"ג ובסי' ק"ץ אבל מדרבנן היא טמאה אפי' לא הרגישה ביציאתו כמ"ש בסי' ק"ץ שחז"ל גזרו על הכתם שנמצא בגופה או בבגדיה וכו' וכן יהיה הדין ג"כ כשיצא ממנה כמין קליפות או שערות וכו' ונימוחו בפושרים מעת לעת דיש להם דין דם דמדאורייתא אינה טמאה בהם עד שתרגיש ביציאתם ומדרבנן היא טמאה אף שלא הרגישה דמה לי דם מה לי קליפות ושערות שנימוחו שי"ל דין דם ממש:
וראיה לזה דבעיית הש"ס היתה על דם יבש ופשיט ליה מהמפלת כמין קליפה וכו' וגם רש"י במשנת המפלת כתב וזל אם נימוחו טמאה משום נדה דדם הוא ע"כ וגם בכאן כתב בלשון הזה אם נמוחו טמאה דדם הוא. הרי להדיא דרם וקליפה ושערה א' היא וכלהו אם נימוחו דין דם יש להם. הן אמת דכשלא נמוחו אף שהם אדומים ויש בהם מראה דם היא טהורה דתלינן במכה ושומא וכמ"ש שם בש"ס מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות וכו' ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות וכו' יעו"ש:
ומה שנסתפק ממאי דפשיט בש"ס הא נמי תניתוה וכו' ולא דחי ליה הבעיין דקא מבעיא ליה היכא שלא הרגישה וכו' נלע"ד דהאמת מת כן הוא ואין כאן ספק כלל דלא נחית הבעיין אלא לדעת פירוש הפסוק שאמר כי יזוב זוב דמה. וקמבעיא ליה אי נימא עד דדייב או נימא דאורחא דמלתא נקט. אבל ודאי דלא נחית לחלק היכא דהרגיש' או לא הרגישה דאנן קיימינן בדינא דאורייתא לדעת פירוש הפסוק ובודאי דמיירי בהרגשה ואחר שנדע פי' הפסוק ונדע דינא דאורייתא משם נלמוד לדינא דרבנן דאפילו בלא הרגשה. וא"כ לפ"ז כשנתפשטת הבעיא דדם יבש היא טמאה ופשיט ליה ממ"ש כמין קליפה וכו' דרין א' להם אם כן הדרינן לכללין דמדאורייתא אינה טמאה בהם עד שתרגיש ומדרבנן אף בלא הרגשה:
גם ממ"ש מרן בסימן קצ"ו אם יש בו שום מראה אדמומית וכו' ולא קאמר או כמין קליפה וכו' אין משם ראיה לומר דהקליפה אינה טמאה אלא בהרגשה. דתנא לאו כי רוכלא נקיט ואתי וה"ה נמי דאם מצאה בעד כמין קליפה ושערה אם נמוחו טמאה מדרבנן אף דלא הרגישה שהרי אף בקליפות ושערות בעינן דוקא שיהיו אדומים. וא"כ כשכתב מרן אם יש בו מראה אדמומית גם קליפות ושערות בכלל אלא דנקט אם יש מראה דם בעד לחדושא דאף שאין כאן שום ממשות דם רק מראה בעלמא היא טמאה וכ"ש כשיש קליפה אדומה וכו' דיש לה דין רם שהיא טמאה שהרי יש כאן ממשות ומראה וטובים השנים:
וע"פ האמור נתברר לנו גם כן דגם בבתולה או קטנה שראתה כמין קליפה ושערות סותרת ימי הספירה כיון דדין דם יש להם ולא מרין נפלים נגעו בה ומאי דנקט המשנה המפלת לאו מלשון נפלים ולידה רק מלשון נפילה שהפילה מגופה כך או נוכל לומר דאיידי דנקט בסיפא המפלת כמין בהמה חיה ועוף דיש להם דין נפל ולידה נקט נמי ברישא לשון זה של המפל' אבל ודאי הא כדאיתה והא כדאיתה דקליפו' ושערות אין להם דין נפלים כ"א דין דם וכן הוא מבואר מדברי רש"י שכתב בתחלת המשנה בהמפלת כמין חתיכה אם יש עמה דם טמאה וכו' וכתב רש"י וז"ל טמאה משום נדה ואי לאו טהורה דלאו לידה הויא בלא דם נמי טמאה עכ"ל. וגם בבבא דהמפלת כמין קליפה כ"כ כמש"ל. הרי מבואר דלאו מדין נפל ולידה נגעו בה אלא מדין נדה ודין דם י"ל וכיון די"ל דין דם מה לי בעולה או בתולה גדולה או קטנה. זהו שנלע"ד בזה:
את זה השבתי ג"כ להחכם הנז"ב על ספק אחר