אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן סב

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן סב

סימן סא

שאלה מי מעין הבאים ממרחק תחת הקרקע עד סמוך לכניסת העיר ושם מתחלקים על ידי צנורות לרחובות ולחצרות ובראש הצנורות יש ברזות קבועות הנק' בלעז קני'אה כדי לסגור מרוצת המים לעת הצורך להוליכם אל מקום אחר באופן שיש אדם א' ממונה ע"ז לסגור הברזות השופכים לצנורות מקום אחד ולפותחם למקום אחר כדי לתת לכל אחד המים הצריכים אליו וגם דרך הילוך המים ברחובות בצנורות שתחת הקרקע מדי עוברם אצל החצרות מחלקים מהם ע"י ברזא כנז':

ועד"ז נמשכים המים לחצר אחת שיש בה הרבה מקואות כל אחד בחדר מיוחד ומכללם יש מקוה טהרה בחדר הפנימי והמים הנמשכים אל תוך החצר שופכי' לתוך בריכה גדולה ומשם יורדי' ונמשכים המים ע"י צנורות מתכת מתעמקים ויורדים ונכנסים לתוך החדרים ונמשכים הצנורות מחדר לחדר דרך נקב רחב שבכותלי צדי החדרים ומונחים ע"ג קרקע ואינם קבועים אפילו על ידי מסמר רק שראשם הא' היורד מהבור הוא מחובר לקרקע והשאר אינו מחובר ואינם יכולים להנטל הצנורות לגמרי מצר תחיבתן בכותלים ומחבור ראשן העליון בכותל הבור:

ובצנור יש בו נגד כל חדר ברזא קבועה כנז' כדי להמשיך המים למקואות לעת הצורך ובסוף הצנור לגמרי ברזא קבועה ע"ז ומקלחת מים לתוך מקוה טהרה:

והצנורות הנזכרים הם עשויים פרקים פרקים מתחברים על ידי גלילה שקורין בלעז טורנו ובין פרק לפרק משימים חתיכת עור כדי לחברם היטב ולא יזובו המים משם וכאשר יתקלקל פרק אחד מהם או העור שבין פרק לפרק יביא הפועל שבבית המקואות מלקט א' ויגלול הפרק המתקלקל ויחזירנו כבתחלה:

וסמוך לבור מצד אחד יש באר מים ובו קבועה פומפה המעלה מים ע"י הלוך וסבוב הבהמה כנהוג ושופכין המים לתוך ארון קטן של עץ המחופה בא באבר ויש בו בית קבול וממנו נמשכים המים ע"י צנור לבריכה הגדולה המחלקת מים לכל המקואות:

ומצד אחר לבור הנז' יש סיסטירנה תחת הקרקע וכשהמים עודפים מהבריכה הגדולה יורדי' לתוכה ולעת הצורך שפוסקים מי המעין מעלים המים מהסיסטירנה ע"י פומפא של מתכת ע"י אדם ושופכים המים לתוך ארון של מתכת ומשם יורדים לבריכה הגדולה:

ומן הדברים האמורים נסתפקנו ארבעה ספיקות הראש א' הוא אם חבור זה שמחוברים הפרקים ע"י גלילה מקרי חבור וא"כ כ ון שראש הצנור מחובר לקרקע הגם שנכנס לתוך החדרים אינו מחובר שפיר מקרי מחובר לקרקע. או דילמא לא הוי חבור וממילא הוי ממשיך בדבר המקבל טומאה ופסול לסברא בתרייתא שהביא מרן בי"ד סי' ר"א ס' מ"ט:

הספק השני אם סתימת הברזא שבפרק האחרון משוה ליה כלי קבול כיון שראוי למלאתו מים כשמפרקין אותו מהצנור ומן האמור יצאנו לדון בדבר חדש אם הברזא לבדה הויא כלי מקבל כיון שהיא מקבלת אם יזקוף אותה ואם תמצי לומר כיון שאינם עשויים לקבל אלא שוכבים לא מקרי כלי קבול. אכתי יש להסתפק לצד שנאמר דחבור ע"י גלילה מקרי חבור כיון שראש הצנור הוא זקוף כלפי מעלה לצד הבריכה הוי כולו כלי אחד וממילא מקבל כדרך כל הכלים. או דילמא כיון שלא נעשו הצנורות מים בתוכן אלא להמשיך המים למקואות הגם דע"י סתימת הברזא נשאר הצנור מלא מים מ"מ לא מקרי עשוי לקבלה ודינו בסתם צנור שאינו כלי מקבל טומאה:

הספק השלישי יש להסתפק כשנפסק המעין מלקלח לבריכה ומצינו הבריכה מלאה מים אי תלינן דמים אלו מהמעין הם. או דילמא חיישינן שמא כבר הוציאו מהבריכה כל מי המעין ונתמלא ע"י פומפא והם שאובים:

הספק הרביעי הוא לצד שנאמר דחיישינן שמי הבריכה הם שאובים אם כשחוזר המעין לקלח לבריכה נכשרין מי הבריכה ע"י מי המעין. או דילמא חיישינן שמא כבר נפסק ראש המעין הבא ממקום חלוקת המים ע"י הברזא שיש שם והמים המגיעים לכאן הם המים המתמצין מהצנורות שמראש המעין לבריכה. ועל הכל יבא דכר מלך באר היטב כל פרט ופרט לדעת מה יעשה ישראל ושכמ"ה:

תשובה הנה על הספק הא' שנסתפק כת"ר אם חבור הצנורות ע"י פרקים מקרי חבור או לא. נראה שהראש הראשון היורד מהבור הוא מחובר לקרקע והשאר מחוברים עמו על ידי הפרקים ואינם יכולים להטלטל משם כלל אם כן אף לסברא אחרונה שהביא מרן שם שפיר מקרי מחובר עיין בש"ס שבת דף פ"א ת"ר חפי פותחת טהורים וכו' וכמ"ש בב"י בשם הרשב"א דלא בעי' שיהיו כל הצנורות מחוברים לקרקע אלא אפילו מחובר לדבר המחובר לקרקע כגון טבעת שבדלת אינו מקבל טומאה וכ"כ שם בשם הרמב"ן. עוד הביא שם בשם הרא"ש שאם הם טמונים תחת הקרקע אף דאינם מחוברים בבנין נתבטלו עם הקרקע וטהורים. ואם כן כיון דסברת המחמירים שהביא מרן בש"ע שם דאין מחלקים בין מעין למי גשמים הם הרמב"ן והרשב"א והם ביארו דבריהם דלא בעי' שיהיו מחוברים כל הצנורות בבנין אלא אם הם מחוברים לדבר המחובר בבנין או אם הם טמונים בקרקע אף דאינם מחוברים כלל מהני כמ"ש. א"כ גם הכא בנד"ד לא מבעיא אם הם טמונים בכותלים דמהני להצילם מידי טומאה אלא אפי' אינם טמונים כלל מ"מ כיון שהראש הראשון מחובר בבנין והשאר מחוברים אתו עמו על ידי הפרקים ואינם יכולים להטלטל כלל הו"ל כטבעת שבדלת דאינה מקבלת טומאה כמ"ש ומה גם לדעת מרן לפסוק כהרא"ש והטור דדוקא הממשיך ממי גשמים בעינן שלא יהיה בדבר המקבל טומאה. אבל ממעין לא הרי שהביא דעה זו בסתם:

ועל הספק השני אם הברזא עצמה חשיבא כלי כיון שהיא מקבלת אם יזקוף אותה וכו' הרי כתב מרן בא"ח סימן קנ"ט ס"ג דכלי שמחזיק רביעית כשסומכין אותו ואם לא יסמכוהו ישפכו המים ולא ישאר בו רביעית אינו כלי וכו' יעו"ש. וא"כ בנ"ד נמי אף אם היא ברזא גדולה שמחזקת יותר מרביעית מ"מ כיון שאם לא יסמכוה אינה מחזקת רביעית לא מקרי כלי וכ"ש אם היא ברזא קטנה שאינה מחזקת רביעית אף אם יסמכוה דאינה חשובה כלי כמ"א מרן בי"ד סי' ר"א סל"ו דדוקא כשהוא של עץ שראוי לחקוק בה יותר פסול אף אם מחזיק כל שהוא אבל בשל חרס לא. וה"ה נמי בנד"ד דודאי הברזא אינה יכול לחקוק בה יותר והוי כשל חרס. והגם דכתב מרן בא"ח סי' הנז' ס"ה דכלי שתחלת תקונו שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה חשיב שפיר כלי מ"מ בנדון דידן הברזא הזו מעולם לא נעשה לקבלה ודמיא היא למ"ש מרן שם ס"ג בדין המגופה ועיין שם במג"א ס"ק ד' ועיין במג"א סימן תרכ"ט ס"ק ב' ועיין שם בב"י וגם דמיא הוא לדין הרעפים שכתב מרן בי"ד סי' הנזכר דאע"ג שיש להם גומות כיון שלא נעשו לקבלה לאו כלי נינהו וכמו שחילק שם בב"י בין ההיא דרעפים לצנור שחקקו ולבסוף חברו דשאני התם דעשוי לקבל צרורות יעו"ש:

ולענין הצנור בעצמו אם משוה ליה כלי על ידי ו סתימת הברזא הדבר פשוט דאם הברזה אין קובעים אותה בצנור אלא אחר שהצנור קבוע בקרקע דודאי אין לו דין כלי כמ"ש מרן שם סל"ד דבעינן ראוי לקבל קודם שיקבענו. אבל נראה שמה שנסתפק כ"תר שמא קבעוה קודם נתינתם בקרקע וגם בזה נראה כיון שהברזא אין נותנים אותה בצנור כדי שתהא מקבלת רק לסתום ולפתוח המים למקום אחר. אינו עשוי לקבלה מקרי וכן הדין נמי בצנור הזקוף כלפי מעלה לצד הבריכה דכיון שלא נעשה לקבלה הגם דע"י סתימת הברזא מתמלא מים לאו כלי מקרי ולא דמי לכיור שהיו לו י"ב דרין דמסתמא היו עשויין כעין אלו הברזות לסתום המים ולפותחם והוי כלי גמור שהרי עיקר נטילה בכלי ילפינן מכיור דשאני התם דעיקרו עשוי לקבלה ונתינת הברזות בו הוא כדי שישאר הכיור מלא ולא ישפכו מימיו ויטלו הכהנים ידיהם ממנו וכמ"ש מור"ם בהגה בא"ח סימן הנז' דכלי שיש בו ברזא למטה הוי כלי הואיל ומתחלה נעשה לקבל ע"י כך. אבל בנד"ד דמתחלה לא נעשית ברזא זו בצנור כדי שיהא ראוי לקבלה ויתמלא הצנור אלא לסתום המים ההולכים דרך הצנור למקום זה ולפותחם למקום אחר לאו עשוי לקבלה מקרי וכמ"ש גבי סלון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע דאינו פוסל את המקוה כיון שלא נעשה לקבלה:

וכן מצינו הדבר מפורש להרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות במשנה דסלון וז"ל הנה הוא כשר אע"פ שיתקבצו המים בזה החלל והוא מקבל שיעור רב לפי שלא יכוין לזה החלל שיהיה כלי קבול וכו' ואמנם אמרנו בצנור הקודם שאם יהיה בו מקום מקוער פוסל את המקוה להיותו עשוי לקבלה ר"ל לקבל צרורות וכבר קדם בשני דכלים שמכלל הטהורי' בכלי חרס הסילונות כפופים אע"פי שמקבלים וכו' והנה יצא לך עיקר גדול מאד והוא שאין כל המקבלים פוסלים את המקוה וישובו המים ההולכים בהם מים שאובים אלא כל מה שעשוי לקבלה וכו' ע"כ הרי מבואר דדבר שאינו עשוי לקבלה אף שהוא מקבל אינו פוסל את המקוה אוף הכא נמי דכוותה:

עוד כת' שם הרמב"ם וז"ל ולא יוכנו הכלים לפסול את המקוה בשום פנים ולא ג"כ הסלונות בין שיהיו מחרס או ממתכת לפי שצורתם מוכחת שלא נעשו לקבלה ואפילו היה בהם בית קבול כמו שזכרנו ע"כ. וכן פסק בפרק ששי מהלכות מקואות הלכה ב' יעו"ש. הן אמת דבההיא דסלון של מתכת כשלא קבעו פליג הרא"ש ז"ל כמ"ש שם בב"י ופסק מרן כהרא"ש. איך שיהיה בנד"ד דמקרי מחובר כמש"ל לאו כלי הוא לכ"ע כיון שלא נעשה לקבלה:

ועל הספק השלישי בשהבריכה נמצאת מלאה ולא ידענו אם נתמלאת ממי המעין או ע"י פומפה וכו' מצינו שכתב מרן שם בסי' ס"ט מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובים למקוה ע"כ. וכתב שם הט"ז ס"ק פ"ב וז"ל פי' ספק דרבנן ועוד נכלל בזה שי"ל חזקת כשרות ע"כ. והגם דכ' מרן שם סעיף ע' דצנור שמקבלת למקוה והמכתש' נתונה בצדו ספק מהצנור למקוה ספק מהמכתשת למקוה הרי זה פסול מפני שהפסול מוכיח וכו' וא"כ גם הכא בנד"ד נימא דכיון דיש להסתפק שמא נתמלאה הבריכה משאובין והפסול מוכיח שהרי הפומפה קרוב לה שדומה לההיא דמכתשת ויהיה פסול. הא ליתא שהרי הפסול התם הוא כיון שאין למקוה זו חזקת כשרות כלל שמעולם לא ראינוהו בברור מלא מהצנור ומתחלת הוייתו נפל לנו הספק והפסול מוכיח כמ"ש לזה הוא פסול וע"מ בט"ז בט"ז ס"ק פ"ג. ולא מבעיא לסברת מאן דאמר דרוב שאובים אסורים מן התורה כמ"ש מור"ם בס"ד וס"ע נ"נ דהוי ספיקא דאורייתא. אלא אפילו לסבר' מאן דאמר דשאובין הוי דרבנן והוי ספיק' דרבנן אפי"ה בזה דמכתשת הוא פסול וכמ"ש שם הש"ך בס"ק קמ"ד הטעם משם הכ"מ יעו"ש. אבל בנדון דידן שתחלת מלוי הבריכה הויא מהמעין אלא כשפוסקים המים מהמעין מעלים המים מהסיסטירנא וכו' כמ"ש בשאלה א"כ הוי תחלה בכשרות והו"ל חזקת כשרות ואף דאח"כ נפל לנו הספק שמא נתמלאה הבריכה משאובן לית לן בה דאוקמיה אחזקתיה ודמיא היא למקוה שהניחו ריקן וכו'. והגם דבההיא ליכא הוכחה דפסול משא"כ הכא בנ"ד דהסיסטירנא סמוכה לו. מ"מ כיון שמתחלתו הי"ל חזקת כשרות אף דאח"כ נפל לנו הספק אין הספק מוציא מחזקתו. ומה גם דבנ"ד אין הספק שקול שהרי על הרוב מלוי הבריכה הוא מהמעין אלא דבשעת הדחק שפוסק המעין ממלא מהסיסטירנא וא"כ לא דמי לההיא דמכתשת שהספק בו שקול וכ"ש לפי מ"ש הש"ך שם דטעם פסול ההיא דמכתשת הוא באופן דהמכתשת קרובה למקוה יותר מהצנור או שהוא בענין שקל יותר לבא מהמכתשת ועיין במהרי"קו סימן נ"ז:

ועפ"י זה אין מקום לספק הרביעי שמא נפסק ראש המעין וכו' דאף את"ל שכבר נפסק כיון דאין אנו תולין בסיסטירנא אינו מעלה ואינו מוריד פסיקת המעין:

ובר מן דין בנדון דידן נראה לומר דעליית המים מהסיסטירנא על ידי הפומפא אין עליהם דין שאובים כיון דהסיסטירנא בעצמה המים שבה כשרים לטבול בהם כיון שבאו מהמים הנוטפים מהבריכה שהיו מהמעין ובודאי שיש בהם מ' סאה וכשנמשכים אותם לבריכה על ידי הפומפא כפי הנשמע המים שבפומפא מחוברים עם הסיסטירנא ואינם נפסקים כלל בעודם שופכי' לבריכה והו"ל ממשיך מים מהמקור לבריכה. אמת דהו"ל ממשיך ע"י דבר המקבל טומאה ולדעה קמייתא דסתם לן מרן בסעיף מ"ט דממשיך ממקוה או ממעין אף ע"י דבר המקבל טומאה שכיר דמי אם כן בנדון דידן כשרה הבריכה ואין עליה דין שאובים:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה