אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן סא

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן סא

סימן ס

נשאלתי על מעשה אחד בשבוע שעברה אמרתי ארוצה עד איש האלהים יודיעני דעתו דעת עליון והוא באשה אחת שהלכה לטבול ובהיותה מתעסקת בחפיפה ובודקת עצמה הרגישה בתוך חוטמה סמוך לעצם המפסיק בין הנחירים שהיה המקום נפוח והתחילה לראות אם היה שם גלד על הנפח להסירו. ולא יכלה להסיר יען שהיה כואב לה הרבה והפצירה שנים שלשה פעמים וגדל הכאב ולא הסירה שום דבר ורחצה המקום בבורית ומים פעמים שלש. ובלילה שמשה עם בעלה ויהי בבקר הפצירה פעם אחרת לראות אם היתה יכולה להסיר איזה דבר. והוציאה דם עם איזה חתיכות קטנות של גלד. ונסתפקה אם היה שם מאתמול בשעת טבילה או נתהוו אח"ך בלילה מחמת שציערה עצמה בשעת החפיפה. ולכן לשא'ול הגיעה אם צריכה לטבול פעם אחרת ונראה לע"ד שאינה צריכה לטבול פעם אחרת ממ"ש הרב ט"ז סי' קצ"ז באשה ששכחה ולא קצצה הצפרנים ונסתפקה אם היה שם איזה לכלוך. וכתב הרב שכיון ששמשה אינה צריכה טבילה אחרת והביא ג"כ שכן הורה גדול אחד. והגם שהרב ש"ך דהיכא דיכולה לטבול פעם אחרת שתטבול וכן כתב בנקודות הכסף ודחה דברי הט"ז ודברי מוהר"ם לובלין שהוא הגדול שכתב הרב ט"ז כבר הרב מנחת יעקב בס' תורת השלמים החזיק במעוז הרבנים הנז'. ודחה דברי הרב הש"ך. ובאותו מצב נסתפקתי אם מאי דקי"ל דבית הסתרים בעינן שיהיה ראוי להבאת מים אי הוי דאורייתא או דרבנן. ובצאתי לחפש'י בדברי האחרונים מצאתי להרב כסא אליהו ז"ל בסי' קצ"ח שכתב משם הריטב"א דהוי דרבנן. וכתב הוא וז"ל ואם ספק אם הוא דבר חוצץ או לא עלתה לה טבילה דהוי ספיקא דרבנן. דמאי דבעינן ראוי לביאת מים הוא מדרבנן כמ"ש רב תנא משנה למלך בהלכות מקואות משם הריטב"א ז"ל וקי"ל ספיקא דרבנן לקולא אבל מדברי רבותינו בעלי התוס' בפרק קמא דקדושין דף כ"ה ע"ב נראה דהוי מדאורייתא יעו"ש. וכן נראה מדבריהם בפ' תינוקת דס"ו ע"ב יעו"ש ולמעשה צ"ע עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו דמתחלת דבריו נראה דאי הוי ספקא מותר אלא דמספקא ליה אי הוי דאוריתא או לא והלא חציצה עצמה הויא דרבנן שהרי מדאורייתא רובו ומקפיד בעינן ואפילו במקומות המגולים הוי ספקא דרבנן ולדעתו ז"ל הוא מותר וכ"ש בנדון דידיה דאיכא תלתא ספיקי ספק אם הוא דבר חוצץ או לא. ואת"ל שהוא דבר חוצץ שמא בית הסתרים דרבנן ואת"ל דבית הסתרים דאורייתא בעינן רובו ומקפיד. ויען כי לא יש לי פנאי לא עיינתי כל הצורך אלא כתבתי מה שנתקשיתי בהשקפה ראשונה. ואתה קדוש תבחר ותקרב סוף דבר למאי דאתן עלה נראה דינה להתיר בשופי ולתשובתו אני מיחל להורות לנו את הדרך אשר נלך בה וחתום ע"ז ידי"ן מהרי"ל נר"ו. זה מה שהשבתי לידי"ן מהר"י הלוי נר"ו כמש"ב:

ועל מ"ש כת"ר באשה שהי"ל נפח בתוך חוטמה ורחצה המקום הרבה כראוי. וטבלה ושמשה. ובבקר הוציאה מתוך נחירה גלד ונסתפקה אם היה שם מאתמול או לא. וכתב ע"ז בת"ה שאינה צריכה לטבול פעם אחרת מההיא דשכחה הצפורן וכו' שפי' הט"ז שכיון ששמשה אין מחמירין עליה וכו' ומרוב ענותנותו דרוש דרש מאתי לחוות דעתי הקצרה בזה וכמ"ש הרב כסא אליהו וכו' ולעשות רצונו חפצתי ובאתי בקצרה להשיב מפני הכבוד ואומר עם קנ'י דהן אמת דמן התורה בעינן רובו ומקפיד ורבנן גזרו אף על מיעוט המקפיד אעפ"י כן מצינו שהחמירו אף בספקו. הגם דהוי ספקא דרבנן וכמ"ש מרן בסי' קצ"ח סעיף מ"א בההיא דמפשלת בנה לאחריה וכו' דאף דהוי ספק במיעוט חיישינן ליה ואע"ג דבעלמא קי"ל ספיקא דרבנן לקולא שניא היא דא. ונראה הטעם לומר דכיון דעיקר החציצה הוי מן הדין אע"ג דמן הדין לא הוי רק ברוב ורבנן הוא דגזרו אף במיעוט אפילו הכי החמירו גם בספקו כיון דעכ"פ עקרו מן הדין. והיינו דוקא בשאר כל הגוף דצריך ביאת מים מן הדין וגם החציצה בו הוי עיקרו מן הדין אבל גבי בית הסתרים דאין צריך ביאת מים מן הדין כדדריש בגמרא מקרא דורחץ את בשרו מה בשרו מאבראי וכו' וגם מדרבנן לא החמירו בזה שהרי פסק מרן בסעיף ל"ח דא"צ לפתוח פיה וכו' וכ"כ בסעיף ל"ה ועיין בש"ך שם ס"ק מ"ו ובראוי לביאת מים לסברת הריטב"א דהוי דרבנן א"כ כל דין החציצה דבית הסתרים הוי דרבנן ואף אם היה דבר החוצץ בגוף ולא היה ברובו ובחציצה דבית הסתרים משלים לרובו אפ"ה אינו חוצץ מן הדין לסברת הריטב"א ולפ"ז גבי בית הסתרים אזלינן בספקו להקל כיון דכל עיקרו הוי מדרבנן וכמ"ש מרן שם בסעיף כ"ה וכו' דמזה נראה דס"ל כסברת הריטב"א אבל לסברת התוס' דראוי לביאת מים בבית הסתרים הוי מן התורה א"כ הוי דומיא דשאר הגוף שכיון דבשאר הגוף אזלינן בספקו להחמיר גם בבית הסתרים אזלינן כן. והיינו טעמא דהרב כסא אליהו שכתב דלסברת התוס' יש להחמיר אפילו בספק דבר חוצץ בבית הסתרים:

ולמאי דאתאן עלה בההיא אתתא דמצאה גלד בתוך חוטמה ביום שאחר הטבילה נלע"ד דאינה צריכה טבילה כלל דבהא אפילו הש"ך יודה בזה דע"כ לא הצריך טבילה פעם אחרת אלא בההיא דצפורן דחשש למאן דסבר דצפורן עצמה חוצצת והיינו כיון דהוי במקום הגלוי בגוף דעיקרו מן התורה ומה גם דהצפורן בעין דליכא לספוקי בה ובודאי דהיתה שם קודם טבילה. וגם בזה כתב שם דהיכא דלא אפשר עלתה לה טבילה יעו"ש. אבל בית הסתרים לסברת הריטב"א דפסק מרן כוותיה דעיקרו מדברי סופרים כל ספק שיפול בו יודה הש"ך דא"צ טבילה היכא דשמשה מיהא. ומה גם בהאי דינא דגלד שעל המכה שהוא מחלוקת בין הפוסקים ורוב הפוסקים סוברים דאינו חוצץ. וכי אתמר ההיא לטהרות אבל לבעלה אינו חוצץ וכמ"ש הש"ך שם סקי"ג. ואף דמרן לא סבירא ליה הכי כמ"ש שם בסעיף ט' מ"מ היינו דוקא בשאר הגוף דעיקרו מן התורה. אבל בבית הסתרים דעיקרו מדברי סופרים לסברת הריטב"א דפסק מרן כוותיה אפשר דיודה דאינו חוצץ הגלד אף אם נמצא סמוך לטבילה דליכא לספוקי ביה אבל כשמספקא לן ביה אם היה שם או לא כנדון דידן וגם כבר שמשה בהא כ"ע יודו דעלתה לה טבילה כמ"ש:

אלא דמה שנתקשה כת"ר בדברי הרב כסא אליהו אמאי לא עביד ספק ספיקא שמא אינו דבר חוצץ ואת"ל שהוא דבר חוצץ שמא הלכה כמאן דאמר דראוי לביאת מים בבית הסתרים הוי דרבנן עדין הקו' במקומה עומדת. הן אמת שהספק הג' שעשה כת"ר דאת"ל דבית הסתרים דאוריי' הרי בעינן רובו ומקפיד וכו' לענ"ד אין לו שהרי הוכחנו דראוי לביאת מים הוי דאורייתא אף אם יפול לנו הספק במיעוט אזלינן בספקו להחמיר כשאר הגוף כמש"ל ברם השני ספקות אחרים עדיין יכולים אנו לעשותם ולהתיר ולמה כתב הרב ולמעשה צ"ע. ולכאורה נראה לתרץ דבריו דטעמו של הרב הוא כיון דהיכא דהוי מחלוקת בין הפוסקים אי הוי דאורייתא או דרבנן איכא מאן דסבר דהו"ל ספיקא דאורייתא ואזלינן בספקו להחמיר כמ"ש הט"ז בי"ד סי' שמ"ב סק"א בסופו גם איכא מאן דסבר דמאי דא דאמרינן ספקא דאורייתא לחומרא הוי דאורייתא ולפ"ז במחלוקת הריטב"א ותוספות להני פוסקים הו"ל כאלו ראוי לביאת מים הוי דאורייתא אע"ג דהוי פלוגתא וכשנסתפק לנו אם הוא דבר חוצץ אזלי' בספקו להחמיר אע"ג דהוי מיעוט וכמו שמצינו שכתב הרב הנז' בס' קול אליהו סימן ו' משם אביו שהבין בדברי מהרש"ח דהיכא דהוי פלוגתא דרבוותא למר הוי דאורייתא ולמר דרבנן הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא. וכן כתב שם משם הרב מוצל מאש וז"ל שהרי גם הוא סובר דכל שאנו באים לכלל ספק בדבר אחד אי הוי דאורייתא או דרבנן ההוא יקרא ספיקא דאורייתא ונ"מ דאם נפל ספק אחר במציאות אזלינן בספקו להחמיר כמשפט כל ספק דאורייתא ע"כ יעו"ש. והגם דהרב הנז' לא ס"ל הכי כמ"ש שם מ"מ הכא בנדון שלו דיכולה לתקן על ידי טבילה פעם אחרת לא מלאו לבו לעשות כן הס"ס ולהתירה בלא טבילה וחשש לסברת הפוס' הנז' דבכגון זה אין לעשות ס"ס כמ"ש ולכן מסיק וכתב ולמעשה צ"ע דהיינו להצריכה טבילה פעם אחרת היכא דלא שמשה אבל היכא דשמשה דאתה מוציא לעז וכו' יודה הרב דא"צ טבילה אחרת כמ"ש ועיין בספר משחא דרבותא ח"א דף ע"ו ע"ג:

אחר כל זה אנה ה' לידי תשובת הרמ"ע מפאנו ז"ל ומצאתי שכתב בסי' ק"י דלפלוף יבש שבתוך החוטם אינו חוצץ דמה שהוא חלל הגוף אפילו ראוי לביאת מים א"צ אלא במקום שדרכו להיות מתגל' לפעמים כגון תוך העין ובית המסתרים והקמטים אבל בחלל הפנימי אינו מעכב והמחמיר לא הקפיד אלא בצואת החוטם שהיא יוצאה קצת לאפוקי הדבוקה בגובה החוטם או בחללו בפנים שאינה יוצאה עדיין. וכתב שם דנכון ליזהר על שפת החוטם בפנים שלא יהא בו לפלוף יבש יעו"ש. א"כ לפ"ז הכא בנד"ד שהגלד היה בפנים בחלל החוטם ליכא לספוקי ביה ואפי' לא שמשה א"צ טבילה אחרת אחר דהלל החוטם אינו בכלל בית הסתרים כמ"ש הרב הנז':

אשה שלמחרת ליל טבילתה מצאה שרט בבשרה נרא' דכיון שכבר שמשה א"צ טבילה דתלינן שאחר טבילה נעשה ואת"ל קודם טבילה שמא היא בתוך ג"י ראינו חושש ועיין משחא דרבותא ח"א דף ע"ו ע"ג ובש"ך סי' קצ"ח ס"ק ט"ו ובב"ח שם:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה