ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן ס
שאלה ראובן משכן חצרו ביד שמעון בסך מה שנ"וק כמש' דסורא בנפש"ן בכ"ח שידור ויהנה מפי' כימ"ה ככל המשכונות הנעשות בישראל והחצר הנז' היא מכלל החצרות שפורעים גזא להגוים בעלי הקרקע. שהב"ב שכרו הקרקע מאת הגוים בעליהם בתורת גזא בכל שנה ובנו בקרקע הנזכר בתים וחצרות והנה בעתה אחר שמשכן ראובן חצרו ביד שמעון הנז' תבע הגוי האלגזא מאת בעל החצר כדרכו בכל שנה ושנה. וראובן תובע מאת שמעון שעליו מוטל לפרוע האלגזא של הקרקע הנזכר כימ"ה אחר שהחצר ממושכנת בידו ונהנה מפירותיה והוא אין לו שום זכות בקרקע כ"א שעליו ושמעון טוען דכיון דהחצר ממוש' בידו ואין לו שום זכות בה כ"א אכילת הפירות דוקא אין עליו לפרוע האלגזא יורנו מ"ץ הדין עם מי:
תשובה הנה מרן בב"י בי"ד ש"ס קע"ב כתב וז"ל כתב בעל התרומות הממשכן קרקע שלו ע"ד שהוא מותר השיב הרמב"ן שאעפ"י שהמלוה אוכל פירות מותר ללוה לפרוע מס הקרקע שאין המס הזה מוטל על המעות שלו אלא על גוף הקרקע של הלוה אבל אם המס הוא בפירות כגון שנוטל האדון עישור בתבואה וכיוצא בזה אסור משום דהני פירות דאדון נינהו ואין כח בבעל הקרקע למכור חלק האדון ולא למשכנו וכי פרע ליה לאדון רבית הוא דקא יהיב ליה למלוה עכ"ל. פסק מור"ם בהג"ה שם המובן מדבריו דכשהמס מוטל על גוף הקרקע מוטל על הלוה לפרוע המש' כיון שגוף הקרקע שלו ועדיין הוא לזכותו שהרי לא משכן ביד בע"ה כ"א הפירות של הקרקע שמכרם לו כימ"ה בעד המעות שקבל ממנו אבל כשהמס הוא מהפירות דהיינו שמשכן לו שדה והאדון נוטל המעשר מהפירות שתוציא השדה כיון שהמס הוא מגוף הפירות והפי' הם מכורים ביד המלוה חייב המלוה לפרוע המס ההוא כיון שחלק האדון של הפירות אינם מכורים לו ועדיין הם לזכות האדון:
והרב ט"ז שם סקי"ג כתב וז"ל ונראה פירוש דבריו דאם נתינת המס במעות ממילא שייך המס מגוף הקרקע וגוף הקרקע הוא של הלוה דהא לא זבין ליה בנכייתא אלא הפירות הגדלים בה על איזה זמן ועל כן חייב הלוה ליתן אותו המס מן הדין ע"כ. מבואר מדבריו שעיקר הדבר תלוי אם פורעים המס במעות או בפי' שאם פורעים המס במעות בין אם יהיה בית או שדה כיון שפורעים במעות אגלאי מלתא דהמס שייך מגוף הקרקע. וכיון שגוף הקרקע עדיין הוא לזכות הלוה לפרוע אותו המס אבל כשפריעת המס הוא בפירות ממה שמוציא השדה כגון תבואה וכיוצא נמצא שחלק המס הוא בשביל הפירות. וכיון שהפירות הם לזכות המלוה חייב הוא לפרוע אותו המס כיון שחלק האדון אינו מכור בידו. ועדין הוא לזכות האדון. נמצא לפ"ז דהכא בנ"ד שהגזא שגובה הוא על גוף הקרקע ולא על הפירות וגם נתינת האלגזא הוא במעות חייב הלוה לפרוע האלגזא הנז':
גם הרב מהר"י עייאש ז"ל בספר בית יהודה במנהגי ארג'יל מנהגי שכירות סי' ג' כתב שהיו נוהגים ליתן למלך מס כי יפול הנופל בחצר סך קצוב ושאל להרב רבו ז"ל על מי שי"ל משכונה בחצר מי ישלם המס הנז' אם המלוה או הלוה. והשיב שעל הלוה בעל הקרקע מוטל לפרוע הקנס ולא בע"ה יעו"ש:
הן אמת שיכול הדוחה לדחות ולומר דשנייא נדון דידן מההיא דבעל התרומות והרב מהרי"ע דשאני התם שגוף הקרקע הוא קנוי ביד הלוה קנין עולם ואין לזרים אתו חלק בו ועדיין הוא ברשותו ויכול למוכרו לזולת כמות שהוא ממושכן אמטו להכי אמרינן שכיון שגוף הקרקע עדין הוא ברשות הלוה לפרוע אותו המס אחר שגוף הקרקע שלו אבל הכא בנ"ד שגוף הקרקע אינו של הלוה אלא של הגוי בעליו נמצא שהאלגזא שנותן לגוי הוא כמו שכירות ששכור בידו הקרקע בסך כך וכך בכל שנה. והזכות שיש ללוה הוא בבנין שעל גבי הקרקע דוקא שבנאו משלו. וכיון שהלוה אין גוף הקרקע קנוי בידו אינו ענין למס הנ"ל וא"כ אין עליו שום חיוב לפרוע האלגזא על בע"ה שהוא דר בקרקע ונהנה מפירותיו:
הא ליתא דלו יהא שגוף הקרקע אינו קנוי ביד הלוה מ"מ הרי עכ"פ שכור בידו לעולם ואין אחר יכול לבא בגבולו והרי בצד מה יש לו זכות בגוף הקרקע משא"כ במה שאין לו זכות כ"א באכילת הפירות דוקא שהמשכונה שמשכן ביד בע"ה הו"ל כאלו מכר לו כל הפירות של החצר בכללותה הקרקע והבנין שהרי משכונה דידן הו"ל כלוקח ממנו פירות השנים של כל ימי המשכונה בדמי הנכוי כמבואר בפוסקים וכיון שפריעת האלגזא אינה על הפירות אלא על גוף הקרקע למה ישלם בע"ה אחר שמכורים בידו כל הפירות של הקרקע והבנין:
והא דידן עדיפא ממי שמשכן קרקע שאינו שלו שהביא מור"ם בהג"ה שם והיא מתשובת הרשב"א ז"ל שאם בא בע"הב והוציא הבית שלו מיד המלוה והוצרך המלוה לתת שכר הדירה לבע"ה שחייב הלוה לתת למלוה השכר שנתן לבע"ה כמ"ש שם. ואף לפי דעת הט"ז שהשיג על מור"ם בזה היינו ממה שלא ביאר שקבל הלוה אחריות שהוא עיקר טעמו של הרשב"א שמטעם האחריות חייב ללוה לתת השכר למלוה. ולפי זה הכא בנ"ד אף אם נאמר דנדון זה הו"ל כמשכן קרקע שאינו שלו כ"א של הגוי מה שאין כן האמת. מ"מ כיון שמשכן בידו כל ההנאות של החצר של הקרקע והבנין שמוכרם לו לכימ"ה כמ"ש בשטר המשכונה וז"ל ומהיום וכימ"ה רשאי וזכאי בע"ה לדור בכל גוף קר"וח החצר הנז' וליהנות מפירותיה וכו' ע"כ. נמצא שנתן לו רשות ליהנות מכל פירות החצר בכללותה הקרקע והבנין. ואם אתה אומר שבע"ה יפרע האלגזא משלו הרי אינו נהנה מכל פירות החצר כמו שהתנה. דכיון שמשכן בידו כל החצר בכללותה קר"וח וגם קע"ע בפירוש אחריות דב"ב ושאב"ב וכו' אף אם נאמר שאין לו זכות בגוף הקרקע ומשכן מה שאינו שלו. אפ"ה כל מה שיפרע לגוי בעל הקרקע שמעון הנז' עליו דממש' ליהדר מכח האחריות שקע"ע כמ"ש בשטר המשכונה וז"ל בדלא לימטי ליה לבע"ה הנז' שום נזק והפסד כלל משופ"ו ע"כ. זהו מה שנלע"ד בזה. בחדש תמוז משנת באו שער"יו לפ"ק. ועיין דברי יוסף ס"ס ל"ח. הרשב"ש סי' ע"ד. ועיין ש"ס מציעא דף ק"י תקינו ליה רבנן למארי ארעא דלפרע טסקא: