ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן נח
קושטא קאי שהשטר משכונה הנז' שכתוב בו שאחריות נפילה ושריפה נשאר על המלוה אין בו נפתל ועקש דזהו צד ההיתר שיש במשכנתא דסורא לדעת הרמב"ן ז"ל לפי חלוק הא' שכתב הה"מ משמו דער כאן לא אסר הרמב"ן ז"ל אלא דוקא כשמקבל בעל הקרקע אחריות כל אונסין אפילו מנפילה ושריפה דהוי קרוב לשכר ואין בו שום הפסד כלל כיון שמעותיו בטוחים והו"ל כהלואה אבל כשנשאר אחריות נפילה ושריפה על בע"ה אין כאן הלואה. ואף שהלוה מקבל עליו שאר אונסים מה בכך סוף סוף הרי הוא קרוב להפסד ג"כ נפילה ושריפה. וכן לענין אם שטפה נהר הוי בכלל נפילה ג"כ ואבד מעותיו דבכה"ג שרי לכ"ע וכדדייק לה החכם כההר"מ נר"ו מדברי מרן בב"י ז"ל כמש"ל והוא דקדוק נכון. ומאי דנקט מרן בצד ההיתר תקון קל כגון שבירת קורה וכיוצא בזה היינו משום דפליג ותני בדידה שהלוה מקבל עליו אחריות נפילה במקצת דהיינו שבירת קורה וכיוצא שדי דאכתי נשאר על המלוה אחריות כשנפלה כולה והרי יש בה תיוהא. ואם כן ה"ה נמי כשמקבל הלוה אחריות שאר אונסים חוץ מנפילה ושריפה שרי אחר שאחריות נפילה ושריפה נשאר על המלוה וקרוב להפסד ג"כ. דאי לא תימא הכי היה לו למרן לומר שאם נתן לו דבר מועט כדי שיקבל עליו אחריות איזה אונס בקרקע אסור ולמה נקט נפילה ושריפה. אלא ודאי דהקפידה היא דוקא על אחריות נפילה ושריפה. אלא ודאי דהקפידה היא דוקא על אחריות נפילה ושריפה שהם נזקים דשכיחי והו"ל קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל לגבי אונסים אחרים כיון דלא שכיחי כל כך כמו נפו"ש לית לן בה אם מקבל הלוה כיון דאכתי אחריות נפילה ושריפה על המלוה:
וכן מוכח נמי ממ"ש מרן ז"ל בס"ס קע"ד גבי שוכר והקדימו השכירות וכו' שסיים וכתב וז"ל ובדרך זה יהיה אחריות הקרקע מנפילה או שריפה על בעל הקרקע ע"כ דר"ל לאפוקי במשכונה דאינו יכול בעל הקרקע לקבל אחריות נפו"ש וכמ"ש בב"י שם הרי דמאי דשקיל וטרי הוא על אחריות נפו"ש דוקא דזהו צד האסור במשכונה אבל לגבי שאר אונסים לא איכפת לן בהו כמ"ש:
וכן נראה מדברי מור"ם בהגה סי' קע"ב ס"א גבי מ"ש בנכייתא שכתב וז"ל אבל כשהלוה כותב לו אחריות על שאר נכסיו ולא יוכל להגיע למלוה שום הפסד אסור ע"כ. דמדהוסיף לכתוב ולא יוכל להגיע להמלוה שום הפסד מוכח דדוקא היכא דבשום אופן אינו מגיע למלוה שום הפסד אסור. אבל כשיש שום צד שיגע למלוה שום הפסד אף שמקבל עליו הלוה אחריות שאר אונסין מותר והגם דהתם מיירי במשכנתא בנכייתא דבלאו הכי שטפה נהר גובה משאר נכסים הרי ישב הדבר הרב ש"ך ז"ל ס"ק יו"ד איך שיהיה ילפינן מהא דמ"ש דסורא ג"כ הצד האסור הוא כשמקבל בעל הקרקע אחרית כל אונסים אפילו מנפילה ושריפה שאין שום הפסד לבעל המעות:
שוב מצינו להרב המבי"ט ז"ל בסי' ר"ח שנשאל על משכנתא דסורא שנפלה וכתב וז"ל וצריך לתת טעם למה לא יתחייב בעל הקרקע להעמיד לו הבית שמשכן לו או להחזיר לו מה שנשאר מהמעות כמו משכיר בית ונפל שחייב לבנותו או להעמיד לו בית אחר וכו'. ואין לחלק בין השכירות לזמן מועט כמו שהוא דרך שכירות למשכנתא. כמ"ש דסורא בשא"ת אדב"ך דהא לא שגא במשכנת' דסורא אם משכנה לעשר שנים או למאה וכן נמי איכא שכירות לי' שנים בלא משכונה וכו' ונראה דטעמא דמלתא הוא משום דנתן המעות לבעל הקרקע ובעל הקרקע נתן לו משכון ואחריות למעותיו אותו הבית וכמו מי שהלוה על המשכונה ונגנב או נאבד האחריות הוא על בעל המעות כמו כן אחריות בית זה שהלוה מעות עליה הוא על בעל המעות וכו' ולא תימא דוקא דומיא דנגנב או נאבד אבל נפילה ושריפה הוו אונסים גדולים ולא מחייב בהו בעל המעות כמו במשכון דמטלטלי שאם נאנס הלוה חייב לפרוע לו מעותיו דמ"ש דמקרקעי שאני דלית בהו גניבה ואבידה ולהכי שריפה ונפילה דשכיחי בהו הוו דגנבה ואבידה במטלטלים ואחריות נפ"וש בסתם על הקרקע הויא כאחריות גנבה ואבידת על המטלטלים ואף מש' דסורא דשריא לכולי עלמא משום דהויא כשכירות ולא כהלואה וכמ"ש הרמב"ם הויא משכנת' על דמי שכירותו ואם נשרפה או נפלה אחריותה עליו כמלוה ואדרבא משום הכי שריא טפי שאם נפלה או נשרפה אינו יכול לגבות משאר נכסי לוה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל דאם שטפה נהר אינו נוטל כלום אלא פי' שהיה עושה וכו':
למדנו מדברי הרב הנז' דעיקר הקפידה על אחריות נפ"וש לפי שהם אונסים דשכיחי והו"ל כגנבה ואבדה על המטלטלי' דאחריות על המלוה דון מנה דשאר אונסים כיון דלא שכיחי כל כך כמו נפילה ושריפה אף אם יקבל עליו הלוה לית לן בה כיון דעכ"פ האונסים דשכיחי הם על המלוה כמ"ש:
ומה גם דמדברי הר' המשבי"ר זלה"ה נראה דמ"ש שלנו אף אם יקבל הלוה אחריות נפ"וש אין לאסור שכ"כ וז"ל אבל במשכנתא דסורא כתב רבינו בב"י בי"ד סי' קע"ב דאחריות נפילה או שריפה על המלוה ולפ"ז במש' שלנו שהם כעין דסורא אחריות שכותבין הוא לענין אם נטרפה מחמת ב"ח של לוה והמנהג שנהגו קדמונינו חכמי דורנו הוא שחולקים בענין פשרה אך המנהג הפשוט שראיתי בכאן גם בפ'אס יע"א שכל מה שמתקן המלוה בתיקון הכרחי במש' כותבין אותו תוספת על המשכונה וא"כ אחריות שאנו כותבים בשטר הוי אפילו אם יפול הבית או ישרף וכן מ"ש שהוא דעת הרמב"ם ז"ל ויעויין בי"ד סי' קע"ד ובב"י סי' הנז'. ועוד שהפשרה שעשו ב"ד שלפנינו לחצאין יש ראיה שדעתם שאחריות נפ"וש על בעל הקרקע אלא שעשו פשרה למחול המלוה במקצת בהוראת שעה. אבל א"א שיהיה הדין שהלוה פטור ויחייבוהו שיתן מחצה אחר שהפסיד ביתו. זה לא יעלה על הדעת. זה נראה לכאורה אבל האמת יורה דרכו דודאי כך מנהג פשוט בכל המערב שכל הפסד וקלקול שיארע במשכונה אין הלוה מכריח למלוה לתקן אלא אומרים לו ב"ד תקן לעצמך וכתוב התוס' על המשכונה וא"כ בדין הוא כשיפדה יתן לו התוספת וכו' ודון מנה ומנה דאם נפלה לגמרי אינו מכריחו לבנות וכו' וא"כ האחריות שכותבין לא לענין נפ"וש וכדכתיבנא לעיל עכ"ל. הובאו דבריו בספר זכות אבות סי' ס"ז יעו"ש. הרי דמאי דשקיל וטרי הרב ז"ל הוא לגבי האחריות שכותבין בשטר אם כולל ג"כ נפ"וש או דוקא טרפה ב"ח אבל לענין אסורא לא דאם איתא דאית בה לתא דאסורא מאי מספקא ליה אם האחריות הוא גם על נפ"וש או לא דודאי דאינו נכלל בו נפ"וש כיון דיש בו לתא דאסורא אם לא שנאמר דהרב ז"ל מפשט פשיטא ליה דאין אסור בדבר לענין דינא אף אם מקבל עליו בפי' אחריות נפ"וש אלא דכיון דבשטרו' כותבין אחריו' סתם מספק' ליה אם נכלל בזה אחריות דנפ"וש ושוב פשט דאינו נכלל כמ"ש בדבריו. ומוכרחים אנו לומר לפי דברי הרב ז"ל דסוגיין דעלמא דטעם ההיתר של מש' דידן הוא מפני שאינו יכול לכופו לפדות כ"ז שהיא בידו וכמ"ש הה"מ לדעת הרמב"ן דהו"ל כשכורה בידו כ"ז הנכוי וכדסתם לן מרן ז"ל בסעיף א' שנתן טעם זה להיתר המשכנת' דסורא. אלא שאם כתב אחריות סתם אינו נכלל נפ"וש רק לענין אם נטרפה בחובו כמסקנת דבריו הנ"ל:
גם מדברי הרב מהרי"ל ז"ל בספר תש"י באותה תשובה שהביא החכם הפוסק נר"ו נראה דלא פסיק ותני לאסור אם קבל בפי' אחריות נפ"וש. שהרי מה שנשאל הוא על שט"מ דידן שלא קבל אחריות נפ"וש וכתב הוא ז"ל דדמיא לאפותיקי מפו' וע"ז סיים וכתב וז"ל אבל במשכנתא דסורא סתמה כפירושה שלא יהא לו פרעון אלא ממנה כיון שהיתר הנוסף בה על שאר משכו' תלוי במה שאין המלוה יכול לכוף ללוה לפורעו עד שתכלה בנכוי כמבואר בי"ד ריש סי' קע"ב למאן דס"ל. הכי ולמאן דס"ל שההיתר תלוי במה שאחריות נפ"וש הוא על המלוה ולא על הלוה משו"ה איתא התם שאם נותן ללוה דבר קצוב בשביל שיקבל עליו אחריות נפ"וש יש מי שאוסר משום לתא דרבית אבל למ"ד שההיתר תלוי במה שאינו יכול לפדות אעפ"י שיהיה אחריות נפו"ש על הלוה אין בזה אסור רבית כיון שאינו יכול לכופו לפדות וכו' ומכללא ילפינן דבין למר ובין למר בסתם משכנתא דסורא שלא קצב עם הלוה שיהיה האחריות עליו אחריות הנפילה ושריפה דהוי כשטפה נהר הוי על המלוה ולא על הלוה ואינו גובה משאר נכסים וגו' ע"כ:
וכ"כ ג"כ בסי' צ"ד וצ"ה יעו"ש. הרי דלא פסיק ותני לאסור בקבל אחריות נפ"וש שהרי הביא שתי הסברות ולא הכריע אלא שבנדון שלו שהיתה משכ' בסתם ונלקחה למלכות לזה כתב דהוי כאפותיקי מפו' ואבד את מעותיו בין לטעמא דאינו יכול לכופו לפדות בין לטעמא דאחריות נפילה ושריפה על המלוה כיון שלא קבל אחריות בפירוש:
עוד יש ראיה לזה מפס"ד אחד הנמצא אתנו מהרב הגדול מוהרר"ח אלמושנינו זצוק"ל. זה כתוב בקונטריס הקטן של כת"י בש"ע. בענין מ"ש חצר א' שנלקחה החצר לגוים והשיב הרב הנז' שחייב הממשכן לשלם למלוה מה שנשאר מקרן המשכונה והביא דבריו הרב מהרי"ל ז"ל בס' הנז' סי' ק"א יעו"ש ואף שלא בא מפורש בדברי הרב טעם החיוב מ"מ נקטינן מיהא שאף שכתוב בשטר אחריות סתם הוא כולל כל מיני אונסין ואין אסור בדבר:
ואף את"ל דבקבל הלוה אחריות אף מנפילה ושרפה יש בו צד אסור ונדחוק עצמנו ליישב דברי הרבנים הנז"ל מ"מ בקבל עליו הלוה אחריות שאר אונסים חוץ מנפו"ש מעולם לא מצינו מי שאוסר בזה כלל. וכן הוא המנהג פשוט במחז"ק בכל המש' הנהוגים מן היום שפנו דירתם היהודים מהג'ודיריאה הישנה וקבעו דירתם בזו הג'ודיריאה החדשה שכותבי' בשטרי המש' שקבל עליו הממשכן אחריות שאר אונסים חוץ מנפו"ש ונהגו כן הסופרים על פי הוראת ב"ד הצדק שלפנינו חב"ח שהורו להם כך ובודאי דקדקו בהאי מלתא כדי לעשות מעשה ולא אשכחו צד אסור בדבר כלל:
ועל מ"ש בשטר הנז' שנתן הממשכן החצר של הר"ר בן ג'ו תמורת החצר הממושכן ליהנות מפי' וכו' נראה דאף אם המלוה היה דר בחצר הממושכן יש לצדד ולומר דאין בזה אסור דכיון שהשכירות אינו בא מיד המלוה ללוה אלא שהשוכרי' הדרים בחצר של הר"ר בן ג'ו פורעים השכירות לבע"ה הרי אפסקיה אחר קרינן ביה שהרי מעולם לא נתחייב הממשכן לפרוע שכירות החצר לבע"ה ולא השכיר לו המלוה שזהו הצד האסור לדעת יש אוסרים שהביא מרן בס"ב כמ"ש בדבריו אם בא המלוה לחזור ולהשכיר ללוה בדבר קצוב לשנה יש אוסרים וכ"כ ג"כ בסי' קס"ד וז"ל לא יחזור וישכיר אותה לבעל השדה דמשמע דוקא אם המלוה משכיר אותה לו והוא פורע לו השכירות הוא דיש אסור אבל הכא בנד"ד שמשכן לו החצר בקש"מ וכתב בשטר דרשאי בע"ה לדור בחצר הנז' ולהשכיר וכו' הרי החצר לאחריות בע"ה ובכל זמן שירצה בע"ה להוציאו מהחצר הממושכן רשאי וזכאי וא"כ השכירות שמקבל מהדרים בחצר של הר"ר ב"ג אפשר לומר דהוי כאפסקיה אחר. אלא דבלאו הכי דאחר שהממשכן הנז' אינו דר בחצר כלל כמ"ש החכם מאריה דאתרא נר"ו א"כ מה שנוטל בע"ה מהחצר של הררב"ג הו"ל תמורת השכירו' שחייבים השוכרים שדרים בחצר הממושכן לפרוע לו וכמ"ש החכם הנז' נר"ו. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה. וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה. ויאיר עינינו במאור תורתו הנפלאה אכי"ר. הכ"ד החו"פ טיטואן יע"א בע"א לטבת משנת כי נפלאות עשה לפ"ק: