ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן נז
הדבר פשוט דבסחורות הסחאן והלימלים מקרו אין שומתו ידועה ואין כאן לתא דרבית כלל אף לפי דבר הלוקח שלא היה שוה בעת המכירה הסחאן במדודים כ"א נ"י. והלמלים כי טי שהרי עכ"פ לא הגיע אפילו לה' בששה דבזה אינו ניכר דבשביל המתנה מעלהו כמ"ש החכם הפוסק נר"ו כיון שאין מינם שוה. וכ"כ הרב ט"ז ז"ל סי' קע"ג סקי"ב וכ"כ הרב שמש צדקה חי"ד סי' ד' גם הרב מהר"י עייאש ז"ל כ"כ מטי' בת' השייכי ל"י דכיון שיש מן מובחר וגרוע ממנו מקרי אין שומתו ידועה יעו"ש. והגם דהרב מהריט"ץ ז"ל פסק בנדון שלו דאפשר דדמי לפי' כמו שהביא דבריו הח' הפוסק נר"ו אין ללמוד מזה לכל מיני סחורה שדבר זה הוא משתנה לפי המקומות ולפי הזמן שהרי מצינו להרב מהרש"ך ח"ב סי' ר"ג שכתב וז"ל והנה יראה דבמכירות הבגדים נוהגים הסוחרים למוכרם ביוקר בשביל המתנת המעות והיינו משום דהוי כדבר שאין שומתו ידועה ע"כ. והביא דבריו הרב כנ"הג בסי' הנז' סק"ח יעו"ש. הרי דבנדון הרב מהריט"ץ דהיינו בגרים כתב הרב מהרש"ך ז"ל דהוי אין שומתו ידועה אם לא שנאמר דדבר זה הוא משתנה לפי המקומות אלא דהרב מהריט"ץ ז"ל עיקר טעמו הוא דכיון שהבגדים התם אינם עולים שם יותר מעשרים גרושי"ש הוי שומתו ידועה אבל בסחורות אלו שלפעמים שומתם עולה אם יתאחרו לבא מערי אדום ולפעמים כשבאה הרבה סחורה שומתה יורד מקרי אין שומתה ידועה לד"ה וכן מוכח מלשונו שכתב וז"ל אבל לשיעור גדול כזה שמעולם נמכר בזה השער אפילו הרשב"א יודה וכו' ע"כ. הרי דטעם האסור הוא כיון שמעולם לא נמכר בזה השער:
גם מטעם אחר יראה לומר דהסחורות בזמן הזה מקרו אין שומתו ידועה שהרי רבינו הטור ומרן ז"ל השוו דין יש להם שער ידוע כפי' לדבר ששומתו ידועה ושניהם דין א' להם ומצינו דלא מקרי שער ידוע אלא כשהוא שער קבוע ומשוך זמן הרבה כמ"ש בש"ס על מתניתין דאין פוסקין על העירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין וקאמר עלה בגמרא דאין פוסקין על שער של עיירות משום דלא משיך תרעיהו ופסקה הרמב"ם בפ"ט מה"מ ועיין בסי' קע"ה יעו"ש. הרי מבואר דלא מקרי שער ידוע אלא אם השער ההוא משוך זמן מרובה וכמ"ש מרן בב"י יעו"ש וא"כ דכוותה נמי שומתו ידועה לא מקרי אלא אם השומא ההיא נמשכת זמן מרובה. דלפ"ז אנן בדידן דבסתם סחורות לא משיך שומתן וכשבאין סחורות הרבה מערי אדום נמכרים בזול וכשאין באים עולה שומתם א"כ מקרו אין שומתו ידועה כיון דאין השומא קבועה זמן ידוע:
אלא דעל מאי דפסיק ותני החכם הפוסק נר"ו דהברזל מקרי שומתו ידועה כיון דמינו שוה וכו' ואף לדעת מרן ז"ל אפילו דבר מועט אסור. לזה כבר שאלנו לבקיאים הסוחרים במין זה והם אמרו דיש הפרש בין ברזל לברזל אפילו שהוא מין א' כי יש בו מי שהוא רך וטוב לעשות בו מלאכה ויש שהוא קשה ומשכחת לה דיש הפרש בין זה לזה קרוב לעשרה אוקיות לככר דלפ"ז דא ודא אחת היא וגם הברזל מקרי אין שומתו ידועה וכיון שלא העלהו כ"א חמשה אוקיות לבכר אין נכר בו ההעלאה ואין כאן לתא דרבית:
ומה גם לפי מ"ש הכנ"הג להתיר המנהג שנהגו בסאלוניקי אפילו בפלפל ושעוה ששומתו ידועה למכור באשראי ביותר מדמיה והביא ראיה מדברי הש"ג ומהר"י הלוי ז"ל יעו"ש בסק"ז. והרב שמש צדקה סי' הנז' פי' טעם ההיתר כיון דלפעמים הקונה ג"כ ימצא מי שיקנה ממנו באשראי כי הא תרעא. שכתב וז"ל לעניינינו דפלפל ושעוה כיון דס"ס סחורה נינהו לא מוכח בהו אגר נטר דהיינו טעמא דמוכרם לו ביותר משום שגם הוא ימצא למכור לערך זה באשראי וכך הוא מנהג הסוחרים בשוק וחזר להיות כך הערך שלהם דהואיל וסחורה נינהו שפיר ניחא להו לתגרים לקנות אפילו יותר משווים כדי שיהיה להם די מחסורה במתנותם או מטעמים אחרים הידועים ביניהם ומעשים בכל יום ומנהג פשוט הוא בין הסוחרים וכך הוא ממכרם בשוק:
והגם דמרן ז"ל לא סבירא ליה האי דינא דבעל ש"הג ובעינן דרוב הפעמים יהיה מצוי להמכר באותו סך כמ"ש בב"י ומה דבש"ע לא כתב שום היתר בדבר ששומתו ידועה. וגם הרב הנז' אח"ך כתב לאסור בפלפל ושעוה כיון דעכ"פ הרבית נכר בהם כיון שי"ל שער ידוע יעו"ש. מ"מ למדנו מזה דהיכא דהוי דבר שאין שומתו ידועה בנ"ד וכפי הנשמע שהסחורה שלקח זה הקונה באשראי מכרם תכף ומיד ביותר מדמי המקח לשאב"ב ולא זו בלבד שקודם שלקחם כב"ב הותווך עם השאב"ב ועל סמך זו לקחם ודאי שיש להתיר בלי שום פקפוק. וכ"כ הרדב"ז סי' קנ"א וז"ל שאם נתייקרה ומכרה ביוקר כמו שקנאה דנותן לו דמיה כמו שקנאה אפילו לדעת המחמירין שאינם פוסקים בטרשא דרב נחמן ע"כ:
ועל מ"ש החכם הפוסק נר"ו דמרן ס"ל דאף בדבר שאין שומתו ידועה אם מעלהו יותר מה' בו' אסור כמ"ש רבי"ה ואף דמרן כתב סברא זו בשם יש מי שאומר לא פליג אסברא קמייתא כיון דמצינו דבב"י קלסה לסברא זו וכו' אכתי לא מכרעא מלתא דהן אמת דמצינו להרב פר"ח מ"א ח"א סי' ק"ב שהעלה כן אלא דהרב מהדי"ע ז"ל בספר מט"י תשובה הנז"ב כתב שאין דינו של רבינו הטור מסכים ורבים חולקים בזה וס"ל דאין אסור אלא במפרש ולכן כתב מרן ס' הטור כשם יש מי שאומר ושכן מוכח מלשון סה"ת ומלשון הה"מ וכו' יעו"ש:
שוב מצינו למרן ז"ל בתשובה בספר הנק' אבקת רוכל סי' ה' דאחר שהביא דברי המרדכי בההיא דמעלין שהביא בב"י סיים וכתב וז"ל מ"מ למדנו דאליבא דמאן דפסק כרב נחמן וכו' שאפילו הכי אינם יכולים להעלות דבר מרובה אם היה דבר שמצויים סוחרים לבא ברוב הפעמים וקונים אותם יותר משווים הרבה יכול להעלות אפילו דבר מרובה וכו' ע"כ. ומדקאמר מרן ז"ל דאליבא דמאן דפוסק כר"ן וסבר שאפ"ה אינם יכולים להעלות דבר מרובה מש' דאיכא מאן דסבר דיכול להעלות דבר מרובה דלפ"ז אין דינו של רבי"ה מוסכם לכ"ע. וכן מוכח ג"כ מההיא דמהר"י הלוי ז"ל שהביא הכנ"הג שם דנוהגים למכור שוה ה' ביו"ד יעו"ש. וכן נראה ג"כ מדברי הרב משחא דרבותא ח"ב סי' קמ"ג שכתב וז"ל ענין מי שמכר סחורה לחבירו בהמתנה בדמים מרובים על ערכה דלהטור ודעמיה הוי רבית דרבנן או דקץ ליה בפי' אם מעכשיו בכך וכך וכו' ע"כ דמדקאמר בחלוקה א' כשהעלה הרבה דלהטור ודעמיה וכו' מש' שדין זה אינו מוסכם כמו בחלוקה ב' היכא דפירש אם מעכשיו וכו' אלא דהכא בנ"ד אין אנו צריכים לזה שהרי מה שהעלה בסחורה הוא פחות מה' בו' דלכ"ע אין בו משום רבית כיון דאין שומתו ידועה:
כלל העולה דחייב שמעון לשלם לראובן דמי הסחורה שלקח ממנו בסך שלקחם עספ"א הן סחורת הסחאן והלמלים הן סחורת הברזל בלי שום פקפוק. ולראיה ח"פ בחדש אב יה"ל תקצ"ג: