אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן נה

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן נה

סימן נד

נשאלתי ביהודי אחד שהיה מריק חבית של יין ע"י מניקת הנקרא קאניאה וביני ביני הביאו לו חבית אחרת וקם מאצל היין והפך פניו לקבל החבית מיד הכתפים וכשהפך פניו נתמלא הכלי שהיה מקבל בו היין מן החבית והיתה שם המשרתת גויה וסגרה הקאניאה לכל ילך היין לאבוד. אם היין שבחבית מותר או אסור:

כתב מרן בסי' קכ"ד סכ"ג וז"ל. חבית שהיה נקב בצדה ונשמט הפקק מהנקב והניח גוי ידו במקום הנקב כדי שלא יצא היין כל היין שמראש החבית עד הנקב אסור בהנאה ושמן הנקב ולמטה מותר בהנאה ואסור בשתיה וכו' ע"כ. וכתב הש"ך ס"ק ס' וז"ל והניח הגוי ידו כב"י וה"ה לסותם הנקב בברזא קצרה שאינה עוברת כל עובי השוליים וכ"כ הר' בסמוך עד הנקב אסור וכו' דכיון שסופו לצאת והגוי סותמו ומונע לצאת הו"ל כנוגע בכולו כ"כ הפוסקים עכ"ל. וכ"כ הט"ז ס"ק כ"ד יעו"ש נראה מזה דלצד שנאמר שהקאניאה היא כמו הברזא נמצא שהגויה נגעה ביין ע"י הקאניאה ומנעה לצאת ולפי זה כל היין שמראש החבית עד הקאניאה אסור בהנאה ושמן הנקב ולמטה מותר בהנאה ואסור בשתיה:

אלא שסיים שם מור"ם וכתב וז"ל ודוקא שהיה שם ישראל להציל היין ובא גוי והצילו אבל אם לא היה כאן ישר' להציל ובא גוי והצילו לא גרע ממדדו בידו מאחר דבמלאכתו הוא עוסק והכל מותר בהנאה וכו' ע"כ ודין זה הוא מהרשב"א בת"ה שהביא שם בב"י וכתב שם מרן וז"ל ונראה דלהרי"ף והרמב"ם דאסרי בהנאה במדדו ביד או ברגל אפשר דה"נ אפי' שאין שם ישראל שיוכל להציל נמי אסרי בהנאה כיון דנוגע ביין בידו ממש ואפשר לחלק ביניהם כמ"ש לדעת הרמב"ם במה שהתיר מה שמן הנקב ולמטה בשתיה עכ"ל. וכ' שם הש"ך ס"ק ס"ד וז"ל אבל אם לא היה כאן וכו' וכת' בתשובת ר"א מזרחי שם וה"ה אם יש ישראל שם ובשעה שנשמט הברזא היה הגוי קרוב יותר מהישראל ולא רצה הגוי להמתין על הישראל לסתום הנקב כרי שלא יהא היין נשפך ביני ביני או שהיה הישראל עוסק בענין אחר דינו כאין שם ישראל להציל ע"ש עכ"ל דלפ"ז הכא בנדון דידן כיון שהיה הישראל עסוק לקבל החבית האחרת שהביאו לו וקדמה הגויה וסגרה הקאניאה כדי להציל היין הו"ל כאין שם ישראל ומותר הכל בהנאה כיון דבמלאכתה היא עוסקה:

כתב עוד הש"ך שם ס"ק ס"ה כתב ב"י ואפשר דאפי' לאוסרי' מדדו בידו בהנאה מודו הכא כיון דלא נגע ביין עצמו עכ"ל ומביאו ד"מ ואפשר גם דעתו בהגה כן ומפני כך כתב סתם דהכל מותר עכ"ל הש"ך. ובס"ק ס"ג כתב וז"ל ודוקא שהיה שם הישראל והרא"ש והטור ס"ל דאין חלוק דאפילו אין שם ישראל לא מקרי טרוד במלאכתו ולא דמי לטירדא דמדידה דאין לנו לדמות הטירדות ז"לז כדלעיל ססי"ט. מיהו בתשובת רא"ם סי' נ"ו פסק בסתם כהראב"ד ולא הביא דעת הרא"ש כלל וכן פסק הב"ח סס"ך. ובאמת לא ידעתי למה דהא קי"ל הלכתא כבתראי ובפרט שהרא"ש הביא דברי הראב"ד ומסיג עליהם ובפרט שהוא מחמיר וכן רי"ו מביא סברא זו באחרונה עכ"ל וא"כ עדין יש להסתפק בדעת מרן אי ס"ל כהראב"ד או כהרא"ש:

ומ"מ ממ"ש בב"י דלדע' הרי"ף והרמב"ם דאוסרי' בהנאה במדדו בידו אפשר דה"ה הכא בהניח ידו על הנקב או אפשר לחלק וכו' דעפ"ז יכולים אנו לומר דדוקא בהניח ירו על הנקב נסתפק אבל בתחיבת הברזא יודה דמותר בהנאה כיון דלא נגע ביין וגם טרוד להציל. ומ"ש מרן כמ"ש לדעת הרמב"ם במה שהתיר מה שמן הנקב ולמטה בשתיה וכו' היינו מ"ש מרן למעל' מזה לתרץ הקושיא שהקשה על הרמב"ם מה שהתיר מה שמן הנקב ולמטה בשתיה דכיון דהרמב"ם ס"ל דניצוק חבור א"כ כיון שהיין שמראש החבית עד הנקב אסור בהנאה א"כ מה שמן הנקב ולמטה נאסור מטעם שהוא מחובר ליין שלמעלה ותירץ מרן וכתב וז"ל דלא דמו דע"כ לא אמרינן ניצוק חבור אלא בניצוק ליין שנאסר מחמת מגע ממש אבל הכא דלא נאסר יין זה שלמעלה מן הנקב מחמת מגע ממש אלא מפני שאולי שהניח אצבעו היה יוצא כולו ונמצא כולו כבא מכחו ועוד דבעבידתיה טריד להציל את היין אע"ג דאסרינן ליה משום חומרא דיין נסך מ"מ לא החמירו בנצוק דידיה דהא ניצוק דמגע ממש הוי כהלכת' בלא טעמא אלא דמשום חומרא דיין נסך אסרוהו ובכה"ג דאיהו גופיה לא מיתסר אלא משום חומרא לא רצו להחמיר בניצוק דידיה וכו' ע"כ:

וכל זה הוא בנגע בידו ממש בנקב ואפ"ה מה שמן הנקב ולמטה מותר בשתיה לדעת הרמב"ם ולדעת מרן שפסק כהרא"ש והרשב"א אסור בשתיה ומותר בהנאה. והה"נ בתחב הברזא להציל היין כמ"ש והכא בנד"ד הו"ל כאלו לא היה שם ישראל דאמרינן דכיון דבמלאכתו הוא עוסק הכל אסור בשתיה ומותר בהנאה:

וכן פסק מרן שם בסי"ט במדר היין בקנה דמותר בהנאה ואסור בשתיה. וסיים שם מור"ם וז"ל שבכל אלו יש הוכחה שלא כוין לנסך גם למלאכתו והוי מגע גוי שלא בכוונה ואינו אוסר רק בשתיה וכו' ע"כ וכתב שם הש"ך ס"ק ע"ז וז"ל והוי מגע גוי שלא בכוונה וכו' כלומר שלא בכוונה לנסך אבל אם לא כוין ליגע שרי בקנה אפי' בשתיה וכו' ע"כ:

כתב עוד מרן בסי"ד וז"ל חבית שנטלה ממנו הברזא והכניס בה גוי אצבעו עד שנגע ביין כולו אסור וכן אם הוציא הברזא התחובה בנקב והיתה נוגעת עד היין שאי אפשר שלא שכשך אבל אם אינה עוברת כל עובי השוליים בענין שאי אפשר לו לשכשך כש כשמוציא הוי כמו כחו ומה שנשאר בחבית מותר אפי' בשתיה ומה שיצא אסור בשתיה ע"כ. וכתב הט"ז שם סקי"ג וז"ל ומה שנשאר בחבית מותר פי' שנסתם הנקב ואם לא נסתם היה הולך עוד מן החבית לחוץ אפי"ה שרי דאין כאן אלא אסור כחו שמכחו יצא לחוץ ואינו אוסר רק בשתיה ומטע' זה נמי לא אמרי' שמה שבפנים יהיה אסור מכח ניצוק כיון דכאן האסור גופיה אינו אסור גמור אבל אם תחב הגוי הברזא לשם אע"פ שאינו עובר כל השוליים מ"מ אסור גם מה שבפנים מ"ה שיהיה נגרר אחר אותו נקב דכאן יש אסור מחמת שמונע יציאת היין וזה אסור גמור אפי' בשתיה ודין זה מוזכר בסכ"ג עכ"ל ובסכ"ג כתב מרן וז"ל ואם הוא בענין שאלו לא הניח הגוי ידו על הנקב היה יוצא כל היין כגון שעושים מנקת וכו' אם הניח הגוי אצבעו ע"פ המנקת ומנע היין מלירד נאסר כל היין שבחבית בהנאה שהכל היה יוצא ונגרר לולא ידו ונמצא הכל כבא מכחו וכו' ע"כ. וכתב שם הט"ז ס"ק כ"ו וו"ל אם הניח הגוי אצבעו וכו' נראה דוקא שמניח ידו על פי המנקת שעל היין ממש הוי כנוגע בכל היין שבחבית כיון שהכל נגרר אחר זה לולא אחיזתו אבל אם לא נגע שם אלא הגביה קצת המנקת וכו' ע"כ. נמצא לפ"ז דהכא בנדון דידן שסתמה הגויה הקאניאה ומנעה היין מלצאת ולולא סתימתה היה יוצא כל היין הו"ל כאלו נגעה בכל היין שבחבית. אלא שכיון שעכ"פ הנגיעה היתה על ידי הקאניאה ולא נגעה בידה ממש הו"ל נגיעה ע"י דבר אחר שלא בכוונת ניסוך כיון דבמלאכתה טרידא להציל היין כמש"ל וא"כ אסור בשתיה ומותר בהנאה ועיין ט"ז ס"ק י"ח וכ"ה והרב הכנ"הג הגהב"י אות נו"ן:

שוב מצינו להרב מהרלב"ח ז"ל סי' מ"א שנשאל על יין שבחבית מגולה שהיה נשפך מן החבית ע"י הרתיחה ומחמת שהיה ליל שבת קראו לגויה שתנער החבית במקל כדי שתנוח הרתיחה ולא ישפך היין וכתב הרב וזל"ל אמנם אם יראה בעיני כבוד תורתכם אזכור צד א' אפשר להקל על פיו עם היות הדבר קשה בעיני מאד כי ההיתר הוא כולל עניינים רבים ואין ראוי לגלותו לבל יפוק מניה חורבה והוא כבר נודע מ"ש רשב"ם בשם רש"י שכתב משם הגאונים דגוים בזמן הזה לאו עובדי ע"ז הם וכשנתחבר עם זה מ"ש הרמב"ם וז"ל כל מקום שאמרנו בענין זה ביין שלנו שהוא אסור בשתיה ומותר בהנאה מפני צר נגיעה שנגע בו הגוי עע"ז אבל אם היה אסורו בגלל גוי שאינו עובד ע"ז כגון ישמעאלי שנגע ביין שלנו שלא בכוונה וכו' ה"ז מותר בשתיה וכו' ע"כ. הרי כשנקח אלו השני סברות אפשר בנדון שלפנינו להתיר היין בשתיה אם נגיעת הגויה ביין לא היתה כי אם ע"י דבר אחר דאז אפילו היתה יודעת בטיב ע"ז כיון שמגעה היא שלא בכוונת ניסוך אינה אוסרת כי אם בשתיה וכיון שאנו מחזיקים אותה באינה יודעת עפ"י סברת רשב"ם נחתינן דרגא ונתיר היין אף בשתיה עפ"י מ"ש הרמב"ם וכו' ע"כ. וסברא זו פסקה מור"ם בהגה בכמה מקומות מהלכות יין נסך ומ"מ אנו אין לנו אלא כפסק מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו שאינו מחלק מזמן הש"ס לזמן הזה. וגם המגיה שם בתשובת הרלב"ח כתב דישמעאלי דוקא נקט הרמב"ם והולך לשטתו דגוים בזמן הזה עע"ז הם יעו"ש וכן כתב הגאון מהרא"ם ז"ל בסי' נ"ו דהרמב"ם ס"ל דגם בזמן הזה עע"ז הם יעו"ש ומה דגם הרב מהרלב"ח לא החליט הענין כ"א בדרך אפשר ואם יראה בעיני החכמים כמש"ל בדבריו:

הן אמת דמצינו להרב ב"ד י"ד סי' ס"ח שכתב וז"ל גוי שהוציא הברזא מחבית אחד ומיד שראה היין יוצא חזר ותחב אותה נראה דהיין שרי אפילו בשתיה כיון שהוא הפסד מרובה כי כתב בש"ע י"ד סי' קכ"ד סכ"ד מגע גוי ע"י ד"א שלא בכוונה מותר אפילו בשתיה וכתב מור"ם ז"ל הוא הדין אם הכניס ברזא לחבית או הוציאו שלא בכוונה כמו שנתבאר ובזמן הזה דגוים לאו עע"ז הם כל מגען מקרי שלא בכוונה ולכן אם נגע ביין ע"י ד"א אע"פי שיודע שהוא יין וכיון ליגע בו מותר אפילו בשתיה דמקרי מגע ע"י ד"א שלא בכוונה ע"כ. וא"כ ה"נ לא מבעיא מה שהוציא הברזא שלא ידע שהוא יין שאינו אוסר לפי שהוא מגע גוי ע"י ד"א שלא בכוונה ממש אלא אפילו מה שהכניס הברזא דהוי מגע גוי ע"י דבר אחר בכוונה שכבר ידע שהוא יין מכל מקום הרי בזמן הזה כל מגען מקרי שלא בכוונה דמותר אפילו בשתיה וכו' ע"כ. נראה מדבריו דאף לרעת מרן ז"ל יש לחלק בין הזמנים ומורה לדברי מור"ם דמ"ש בש"ע הוא לדין הש"ס שהיו עע"ז אלא דמצינו להרב הרמ"ז ז"ל בתשובה סי' מ"ט שכתב וזל"ל ומכאן פסק הש"ע בסי' קל"ה דמגע במשקה טופח צריך ערוי משום דאזיל לשטתינו דלא שאני לן זמן זה מזמן הש"ס וכו' ע"כ. וזו היא סברת הרשב"ץ ז"ל בס' התשב"ץ ח"א סי' י"ד שאחר שהביא סברא זו דבזמן הזה לאו עע"ז הם ומגען אינו אוסר בהנאה כתב ואין אנו נוהגים על פיהם כהוראה זו להתיר מגען בהנאה יעו"ש ועיין בספר בית יהודה במנהגי ארג'יל בהלכות אסור דין ז':

והיה נראה לחלק בין היכא שתחב הגוי הברזא או שסתם הקאניאה שהברזא היא מטלטלת וכשתחבה הגוי הו"ל מגע ע"י ד"א ועכ"פ כוין ליגע ביין על הברזא אף שאינה לכוונת ניסוך אבל הקאניאה היא קבועה בחבית וסתימת הגוי הקאניאה לאו נגיעה מקרי אלא דממ"ש מרן הטעם לאסור בהניח ידו על המינקת ומונע היין מלצאת שהכל היה יוצא ונגרר לולא ידו וכ"נ כשתחב הברזא ונמצא הכל בא מכחו כמ"ש בסכ"ג ועי"ש בט"ז ס"ק כ"ז מזה נראה דאין לחלק כמ"ש אח"כ דעכ"פ לולא סתימת הקאניאה היה יוצא כל היין והו"ל כבא מכחו דאסור בשתיה כמ"ש בר"סי קכ"ה:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה