ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן נג
תשובה לאוראן לכהה"ר מסעוד צ'ארמון נר"ו:
ועל מאי דשאילנא מקמיה לחוות דעתנו בדין ישראל וגוי שהם שותפים בעשיית השכר שעושים משריית צמוקים ושניהם שרויים בחצר והיהודי יוצא לשוק ומפליג ומניח החבית בחצר בלי שום שמירה ומעכ"ת רצה לאסור מההיא דסימן קכ"ג סי"ט גיגית מלאה ענבים דרוכים ויין צמוקים דינו כיין כמ"ש מור"ם שם בהג"ה סי"א. והכא נמי ניחוש שמא הגוי המשיך בכוס וכו' ומה גם דהיהודי גופיה מוכרח להמשיך מהחביות לטועמו אם הגיע לעונת הטאקטיר וממילא אם יגע הגוי אחר כך אפילו בצמוקים מנסך כמ"ש בסי"ח וכו' אלא שעמד לנגדו דברי ה' מהריב"ס זלה"ה שהתיר שכר שעושים הגוים וכו' שחלק מההיא דגיגית לנד"ד כיון שאין דרך למשוך וכו' והקשה כת"ר ע"ז דאכתי יש לחוש דמושך לטעום וכו' כמ"ש בדב"ק. הנה בעיקר הדין של יין צמוקים שהביא הרב בהג"ה שמקורו נובע מדברי הרב מהרלב"ח ז"ל מפשט דבריו נראה דבצמוקים לא בעינן המשכה כלל כמו הענבים כיון שע"י שריית הצמוקים בתוך המים הוא נעשה יין אחר שעברו שלשה ימים ומשם והלאה כל כמה ששוהין הצמוקים שם טפי מעלי משא"כ בענבים כמו שהביא דבריו הרש"ך שם ס"ק כ"ד וגם רמ"א בא"ח ס"י רב הביא דברי הרלב"ח ז"ל הנז' כמפורש וכן כתב שם ס"ק יו"ד שהעלה כן להלכה דבצמוקים אפילו לא משך הוה ליה יין אלא שהרב מ"א שם כדי להסכים דברי מרן עם דעת הרב מהרלב"ח כתב שמ"ש מרן שם שהם הצמוקים מעורבים עם המים הוה ליה במרק של הפירות ר"ל שאוכל הצמוקים וגם שותה המים וכוונתו ורצונו בשניהם ומ"ש שאם נמשכו המים מהצמוקים הו"ל יין. רוצה לומר שאין כוונתו לאכול הצמוקים כלל רק להמשיך מהם היין אזי אפילו שתה מהכלי בעודו מעורב עם הצמוקים הוה ליה יין. אבל לעולם לא בעינן המשנה בפועל ביין צמוקים וכמ"ש הרב מהרלב"ח ז"ל:
אלא דמצינו להרב מהרח"א ז"ל בספר בני חיי חי"ד סימן הנז' שאחר שהביא דברי הרב מהרלב"ח ז"ל הנז' כתב וז"ל לכאורה נראה דמרן חלוק בדין זה וס"ל דגם בצמוקים בעינן המשכה שהרי כתב בא"ח סי' ר"ב סי"א גבי מי שריית צמוקים וכו' דה"מ כשהצמוקים מעורבים עם המים. אבל אם נמשכו וכו' הרי דלא נקרא יין לענין ברכה אף בצמוקים בעינן הפך דעת הרב מהרלב"ח ז"ל ודלא כמו שפירש הרב מ"א ז"ל. אלא שכיון שכתב זה לכאורה נראה דלא פסיקא ליה מלתא:
אבל הרב כנ"הג ז"ל בי"ד סי' הנז' הג"הט אות ל"ה שוינהו להדיא כחולקים שכתב וז"ל אימתי הוי המשכה ביין של צמוקים. ראיתי סברות חלוקות הרלנ"ח בסי' מ"א כתב דלא בעינן המשכה וכו' וכן כתב הרט"ז והרש"ך ז"ל אבל הרדב"ז במודפסות סי' קפ"ד כתב יין צמוקים ששורין הצמוקים במים ג' ימים ואחר כך מוציאים הצמוקים ודורסים אותם ברגל תוך הגיגית גדולה. ואח"ך מחזירן הצמוקים ועולה החרצנים והזגים למעלה ע"פ החבית ומים למטה אם נגע בו הגוי לא מקרי המשכה כיון שהוא עתיד לחזור ולערב הכל. ועוד שאין המשקה צלול אלא מעורב בחרצנים וזגים וצמוקים שלמים ע"כ. והרב בכ"מ פי"ו מהלכות מ"א תפס הדרך הממוצע וכו' ונראה שאינו חשוב יין שישלה ממנו הצמוקים או שיתחיל לימשך היין כדרך שאמרו ביין ענבים ע"כ. ומיהו אפשר שדעתו כדעת הרדב"ז ז"ל דכל שעתיד לערבם לא מקרי המשכה עכ"ל הרב כנ"הג ז"ל מבואר מדבריו דמרן חלוק עם מהרל"ח ז"ל וס"ל דאין לחלק בין ענבים לצמוקים בענין המשכה וכן דעת הרדב"ז אלא דלגבי מ"ש הרדב"ז דאפי' המשיך אם עתיד לערבו עם הצמוקים לא מקרי המשכה לא פסיקא ליה מלתא להכנה"ג אם יסבור מרן כך ולכן כתב בדרך אפשר שגם מרן סבירא ליה כן:
גם הרב מוהרמ"א ז"ל בספר משחא דרבותא בחי"י סי' הנז' הביא דברי מרן בכ"מ הנז' וכ"ע וז"ד דמרן אזיל לשטתיה שכתב בב"י א"ח סי' ר"ב דהא דמל צמוקים שוה למי תאנים דוקא כשהצמוקים מעורבים עם המים הא אם נמשכו המים מהצמוקים דהו"ל יין וכו' וכמ"ש המ"א שם להסכים דעת מרן עם מהרלב"ח ז"ל בלי ספק שלא ראה מ"ש בפי"ז מהמ"א דאלו ראה לא היה כותב מ"ש וכו' ע"כ.
יוצא לנו מזה דלדעת מרן ז"ל יין צמוקים שוה ליין ענבים דלא הוי יין אלא א"כ משך היפך דעת הרב מהרלב"ח שמחלק ביניהם כמ"ש:
הן אמת דהרב הנז' סיים שם וכתב וז"ל. ולענין הלכה כיון שכמה רבנים אחרונים שהם הש"ך וט"ז ומ"א הסכימו לדעת מהרלב"ח ז"ל ה"נ מסתברא ויוצא לנו מזה שבארצות הללו שדורכים הענבים ומניחין היין עם החרצנים והזגים כמו שלשה וארבעה ימים כדי שלא יחמיץ הוה ליה כצמוקים שדרכן בכך ומתנסך גם שלא משכוהו עדין עכ"ל:
נמצא דלדעת הרב הנז' ז"ל אף דמרן ס"ל דגם בצמוקים בעינן המשכה מ"מ כיון דהאחרו' העלו בדעת הרב מהרלב"ח הכי נקטינן. ולפ"ז מ"ש הרב עדות ביהוסף ז"ל להשוות דעת מרן עם דעת הרב מהרלב"ח דביין צמוקים לא בעינן המשכה היינו כשעשה אותו מתחלה ע"ד למשוך מהם יין ומ"ש מרן בא"ח סי' ר"ב דבעינן המשכה ביין צמוקים היינו בעושה מי שריוח צמוקים להסתפק מהם כמות שהוא מעורב דאז לא חשיב יין אלא אם משך בפועל המים מן הצמוקים דמוכח מדבריו דאם מתחלה שרה הצמוקים להוציא מהם יין אפילו לא משך דינו כיין לאסר במגע גוי אף לדעת מרן. מוכרחים אנו לומר דלא שלטה עינו בדברי מרן הכ"מ הנ"ל שכתב להדיא דאף בשורה צמוקים ליין אינו נאסר במגע גוי אלא אם כן משך כמש"ל. ומ"מ הרי עכ"פ כששורה הצמוקים להוציא מהם שכר לכ"ע אם נגע הגוי בעודו מעורב אינו נאסר ואף לדברי הרב משחא דרבותא דתפס להלכה כדברי מאחרוני' שהעלו כדעת מהרלב"ח ז"ל דבצמוקים לא בעינן המשכה יכולים אנו לומר דהיינו דוקא כששראן ליין אבל בשורה לשכר יורה וידין דאין לאסור במגע גוי כל עוד שלא משך כמ"ש מהריב"ס ז"ל:
שוב מצינו להרב חיד"א ז"ל בספר שיורי ברכה בדינים השייכים לי"ד סי' קכ"ג שכ' וז"ל ואני הצעיר בבואי אל ארץ מצרים נשאלתי על אודות השכר שעושים מצמוקים שמניחים הצמוקים בחבית ושורין אותם במים ונשארים הצמוקים שרויים במים בחבית ימים מספר למעלה מעשרי' יום ומדי יום ויום מהפכים ומערבים הצמוקים במים עד שיהיו ראויים לעשות שכר והיה מנהג פשוט בכל העיר שמשרת גוי דבר יום ביומו היה עושה מלאכה זו לערב ולהפך הצמוקים ומקרוב גלה ת"ח אחד בלחישה לאיזה יראי שמים דלאו שפיר עבדי שהגוי מהפך הצמוקים והוא מגע גוי ביין ושאלו את פי אם האמת אתו כי רע עליהם המעשה שנתפשט מנהג זה בכל העיר מימי הרבנים קדושים אשר בארץ וכו' והשבתי אני בעניי דחכם זה אסר להם ע"פ תשובת מהרלב"ח ז"ל שכתב דבצמוקים לא בעינן המשכה אך מנהג הפשוט בעיר מימי הרבנים קרושים אשר בארץ יש לו על מה שיסמוכו כאשר נבאר בס"ד וכו' ע"כ. והביא שם דברי הרב מהרלב"ח ז"ל. ומה שפירש המ"א והט"ז וכו' והקשה עליהם מדברי הרב בכ"מ הנ"ל דקרי בחיל דגם יין צמוקים בעי המשנה. דלא כמהרלב"ח והביא דברי הרדב"ז דסבר בפשיטות כדעת מרן ודברי הכנ"הג הנ"ל וסיים וכ' וז"ל והשתא מ"ש מרן בא"ח סי' ר"ב נמשכו המים מן הצמוקים וכו' ודאי אזיל לטעמיה דגם בצמוקים בעי המשכה ואלו רמ"א והרב אליה רבא והט"ז והרב תוספת שבת ראו דברי מרן בכ"מ לא כתבו מ"ש וכו' אמור מעתה בארץ מצרים דנהיגי לפסוק כסב' מרן והרדב"ז תדיר המנהג שנהגו שגוי יערב הצמוקים יסודתו בהררי קדש דעת מרן והרדב"ז ז"ל. ואין לערער עליהם כלל דמהן קבלו הוראותיו בכל גלילותינו והרדב"ז רבן דבני מצרים הוא ומנהגם מיוסד על אדני פז דעת קדושים וגם בכ"מ באלו אמרו לסמוך ע"ד מרן והרדב"ז וכו' ע"כ:
ועוד הביא שם תשובה אחת מהרב כמר"א אזוביב ז"ל שהוכיח מדברי מרן בא"ח סי' ר"ב דבעינן המשכה לצמוקים ואח"כ כ' וז"ל ונחזור לנד"ד שכל זמן שלא נמשכו המים מן הצמוקים לא חשיבי יין ואינם נאסרים במגע גוי וכ"כ הרדב"ז בסי' קפ"ד ע"ש שהרב מתיר במי צמוקים אפי' ידעינן שנגע הגוי כל זמן שלא נמשכו. ומ"ש הרלנ"ח וחלק ביין ענבים לצמוקים אחר המחילה אני אומר דהך חלוקה ליתא דהא אין דרך להניח הענבים עם היין שהרי מי הענבים חזקים שהם מי הפרי עצמו וכיון שנדרכו בגת ונתנו מימיהם שוב אין המים צריכים לפרי לקבל ממנו כח שהרי הם עצמות של הפרי הלכך מושכים אותם מהרה. והא דרכן להניח הצמוקים במים כ"כ שהרי מי שריית צמוקים אינם מהפרי עצמו וצריכים הם לקבל כח מהפרי ולכן צריך להשהותם כ"ב ימים מעורבים עם המים עד שיתנו כל כחם ומתיקותם במים. ואח"כ מושכים את המים ומצא ששהיית צמוקים עם מי צמוקים כ"ב ימים קודם המשכה הוא כדי שיהא בהם כח כמו מי ענבים בשעת דריכה שמושכין אותם מהרה. ולעולם דינם שוה וכשם שמי ענבים אינם נחשבים יין עד אחר המשכה כך מי שריית צמוקים אינם נחשבים יין עד אחר המשכה וכו' ומהרי"ק ז"ל דרובא דעלמא קי"ל כוותיה בכל ענין מפני שדבריו ברים ומבוררים מגופים בי"ג נפה שלא הניח שום פוסק מהפוסקים שלא הביא בספרו הגדול וצלל במים אדירים וכמה מרגליות העלה בידו כתב בפירוש דלא הוי עד שימשוך. וכ"כ בס' הקצר וכ"פ בלבוש וכ"פ הרדב"ז. וגם מהריק"ש ס"ל הכי דנטה לדעת הרשב"א ז"ל ולא מצינו מי שחלק בין צמוקים לענבים כ"א הרלנ"ח וכבר כתבנו והכרחנו דליתא להאי חלוקה דידיה. ודאי נקיטינן להתיר בכל הני רבוותא שום פקפוק עכ"ל הרב הנז'. עלץ לבי שכיוונתי לדעת גדול להתיר. וגם מהרב מהר"א ז"ל נעלמו דברי מרן בכ"מ הנאמרים באמת והוא תניא דמסייע לזה ואלו הוה חזי מר דברי מרן הנז' ישמח צדיק כי חזה הדבר בפי' עכ"ל הרב מוהר"ר חיד"א זלה"ה:
נקטינן מכל האמור דהני צמוקים ששורין אותם להוציא מהם מים שרופים כל עוד שלא נמשך היין ממנו אין בו משום מגע גוי לדעת מרן שקבלנו הוראותיו והפוסקים דעמיה כנ"ל. ואף לדעת ה' מהרלב"ח זל לפי מה שהבינו בדבריו הרבנים ז"ל הנז' דפליג אדעת מרן מ"מ לפי חלוקו של הר' עדות ביהוסף ז"ל יכולין אנו לומר דע"כ לא פליגי אלא כששרה אותם להוציא מהם יין. אבל כששורה אותם להוציא שכר שאין כוונתו למשוך מהם יין כלל יורה וידין הרב מהרלב"ח שאין בו משום מגע גוי כל עוד שלא נמשך והגם דמדברי הרבנים הנז' נראה דליכא לפליגי בהדי מ"מ הרי פסקו להדיא להלכה כרובא דרבוותא דאין לחלק בין ענבים לצמוקים:
ועל החששא שחשש מעכ"ת שמא משך הגוי כוס אחד והוקשה לו על הראיה שהביא הרב עדות ביהוסף לבטל חששא זו מההיא דערבות שכתב מור"ם בסכ"א דמדברי מרן בב"י נראה דלא ס"ל האי דינא שהרי לא פסקה בש"ע וכו' כמ"ש בדב"ק. אמת דאין שום הכרח בדברי מרן דמודה להאי דינא דמהרי"קו וגם אין הכרח לומר דפליג עליה שהרי בב"י לא הביא שום סברא לאסור וממה שלא פסקו בש"ע. הרי הכלל מסור בידינו דהיכא דמרן לא הביא דין א' בש"ע ומור"ם פסקו אזלינן בתר פסק מור"ם. אחר דלא פליג מרן להדיא. א"כ גם דין זה בכלל. ומ"ש בב"י דמהריק"ו למד זכות על הצרפתים הנוהגים לקנות ערבות וכו' דנראה מזה דהלכה ואין מורין כן. לע"ד נראה דאין שם הכרח לומר כן דמ"ש מרן בלשונו דמהרי"קו למד זכות וכו' היינו כיון שהשאלה שנשאל מהרי"קו היה שעל מה סמכו הצרפתים לקנות ערבות דרוכות והשיב להם שיש להם על מה שיסמוכו כמ"ש בדבריו מלתא בטעמא. היינו טעמא שכתב מרן שלמד זכות עליהם אחר שמעשה שהיה כך היה. ואף את"ל דלא פסיקא ליה מלתא למרן להתיר בערבות. מ"מ הראיה שהביא הרב עדות ביהוסף לנד"ד היינו לומר דכמו שטעם המתירין בערבות הוא מפני שאין דרך למשוך מהם יין אף את"ל שיש חולק בדבר ואוסר בערבות ה"ט משום שכל עשייתו ודריכתו הוא ליין ולכן חיישינן שמא משך דס"ל שגם בערבות דרך למשוך. אבל בשורה צמוקים לשכר שאין דרך למשוך ממנו כלל כ"ע מודו דלא חיישינן שמא משך. זוהי כוונת הראיה שהביא הרב הנז' מההיא דערבות וכן מוכח מדברי הרבנים הנ"ל וממנהג מצרים דלא חששו האי חששא שמא משך הגוי ממנו ומתירים להדיא במש"ל:
והראיה האחרת שהביא הרב מההיא דסי' קכ"ה ס"ז דאם אינו ידוע אם כוין למזיגה אם לאו מותר וה"נ בנדון דידן כיון דאין ידוע אם משך אם לאו מותר והוקשה למעכ"ת דמאי מייתי מההיא דהוי מטעם ההרחקה ולית ביה לתא דניסוך כלל וכו' אמת דגם בעינינו יפלא מה דמות יערוך לספק אם משך עם ההיא דמזיגה אלא שכיון שידוע הדבר שהרב הנז' היה. מפורסם בדורו לרב ועצום וכל רז לא אניס ליה צריכין אנן למסכוני נפשין כדי לישב דבריו והוא כי התם במזיגה הרי אנו רואים שעשה המורה על המזיגה שנתן מים בכוס. אלא דמספקא לן בכוונה אם היה על דעת למזוג או לא ואפ"ה שרו רבנן. וא"כ הה"נ בשריית הצמוקים לשכר. הגם דאם משך ממנו דודאי חמור דינו ממזיגה. דהתם הוי משום הרחקה והכא הוי מדינא. מ"מ כיון שאין דרך למשוך ממנו הו"ל ספק שלו קל בההיא דמזיגה והיינו טעמא שאחר שהוכיח הרב שאין דרך למשוך ממנו סיים וכתב וז"ל ועיין סי' קכ"ה ס"ז ואם אינו ידוע אם כוין למזיגה או לאו מותר וה"נ בנ"ד כיון שאין ידוע אם משך אם לאו מותר ע"כ. ומוכרחים אנו לומר דעיקר טעמו הוא כיון שאין דרך למשוך. דאי לא תימא הכי תקשי ההיא דגיגית בבית הגוי דיש לאסור שמא משך אם לא שנאמר דהכא בנ"ד כיון שאין דרך למשוך הו"ל ספקו כההיא דס' במזיגה כמ"ש:
ועל מ"ש מעכ"ת דהכא כיון שהיהודי מוכרח למשוך כדי לטעום אם הגיע לעונת הטאקטי"ר א"כ אם נגע הגוי אח"ך אפילו בצמוקים מנסך וכו' לעד"נ שמושך כדי לטועמו לא מקרי המשכ' כדי לאסור החביות במגע שהרי אינו שולה היין צלול אלא מעורב עם צמוקים וזגין ועוד אינו מכוין למשוך וכמ"ש בדברי הרדב"ז שהביא הכנה"ג כמש"ל וכ"כ מרן בב"י שם על מ"ש רבינו הטור וז"ל וכן אם מלא ממנו כוס יין וכוין לשלותו מן הזגים והחרצנים הוי המשכה ע"כ. כתב שם מרן וז"ל ומ"ש במלא כוס יין וכיון לשלותו מן החרצני' ומן הזגים דהוי המשכה משמע מדברי התוספות דר"ת מודה בזה ובע"הת כתב שמא בשביל פורתא כי האי שלוקח בכוס. וגם אינו מתכוין כ"א לנסותו אפילו הוא בלא ענבים אינו חשוב המשכה בכך ליאסר במגע גוי אותו שבגיגית אבל אותו שבכוס כיון שהוא צלול פשיטא דא דאסור אם נגע בו הגוי עכ"ל. וכ"כ הכנ"הג הגהב"י אות ק"ו וז"ל וראב"יה כתב ובלבד שיתכוין להמשכת היין. אבל אם כוונתם בהמשכה כדי שיכנס בגיגית הרבה ולא כדי שיזוב לימשך היין לצד אחד אין נראה להחמיר הנא' פרק ר' ישמעאל ומכאן הוכיח בשלטי הגבורים שהכל תלוי בכוונת המשכה אבל אם אינו מתכוין ליין צלול ואדרבא אינו רוצה שיהיה עתה יין וכגון שמושך המשקה ממנו בדרך הכרזה משום שאז הענבים שישארו בערבה יהיו נדרכים יותר היטב ולא מתכוין לדבר אחר והוא חוזר ונותן היין הנמשך תוך גיגית גדולה עם החרצנים והזגים שיש בגיגית. וגם מה ש שישארו בערבה ומערב הכל ביחד אין להחשיבו המשכה ליאסר כלל לא הנמשך ולא הנשאר בערבה ע"כ. וכ"כ הריב"ש וכו' ע"כ. גם בש"ע שם סי"ח כתב מרן ז"ל כלשון רבינו הטור וכיון לשלותו מן החרצנים ומן הזגים משמע דבכוונה תליא מלתא. וא"כ הכא בנ"ד שממלא בכוס כדי לטועמו אינו מכוין למשוך המרק לבד ואדרבא הוא ממלא גם הצמוקים מעורב וטועם המרק וגם בצמוקים דזה לא הוי המשכה כדי לאסור את שבחבית במגע. וכן נראה מדברי הרב מוהר"ר חיד"א ז"ל הנ"ל וממנהג מצרים שהגוי מהפך בחבית בכל יום ולא חששו לאסור מחמת שמושך לטועמו אם הגיע לעונתו ומוכרחים אנו לומר דאין לאסור בזה וגם החששא שמא משך הגוי כוס אחד לשתותו מוכח מדבריהם דאין לחוש לזה במש"ל:
הן אמת דמצינו להרב מהר"י עייאש ז"ל בספר בית יהודה חי"ד סי' ט"ל שכתב על חבית צמוקים שרויים להוציא שכר שהביא בתחלה בפשיטות דבחבית לא שייך המשכה בעודו מעורב. ואח"כ כתב וז"ל ומ"מ כתבו האחרונים ז"ל דחלוקי ההמשכה הנז' בגת אינם אלא בשעת דריכה אבל אלו שנותנים ענבים או צמוקים בחבית ומניחים שלשה ימים ויותר שיהיה תוסס ויעשה יין לא בעינן המשכה ואוסר במגע גוי אפילו לא נגע אלא בחרצנים וזגים ונהגנו לאסור אם נגע הגוי אחר שנפרד המשקה מהאוכל דהיינו מה שנקרא בערבי טוסקי"ף ע"כ. מוכח מדבריו דתפס בפשיטות כמסקנת הרב משחא דרבותא דהעלה להלכה כסברת הרב מהרלב"ח ז"ל דבצמוקים או דכוותיה בענבים כשהוא צריך לשרייתם לא בעינן המשכה ונאסר במגע גוי ודלא כסברת מרן גם מדבריו מוכח דאין לחלק בין כששהה להוציא יין או להוציא שכר כמו שחלק הר' ערות ביהוסף ז"ל אלא בכל גוונא אוסר מגע גוי. ולפ"ז כיון שהרב הנז' היה רב ומ"ץ במתא אלגזאייר יע"א אם אמת הדבר שגם מתא וואהראן יע"א הם נגררים אחר מנהגי אלגזייר יע"א הואיל ויצא מפומיה דמר דנהגו לאסור צריכין אתם לחוש לדבריו אחר שכבר הורה זקן. והיינו ליזהר לכתחלה אבל לאסור בדיעבד קשה הדבר אחר דמרן ז"ל ס"ל בפשיטות דאינו נאסר כמש"ל. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה ולי"ת עינינו יצילנו מכל שגיאה. ויראנו נפלאות מתורתו הנפלאה הכ"ד החו"פ טיטואן יע"א בע"א לסיון המוכתר בכתר תורה שת"ת משנת ת"ן לחכ"ם ויחכם עוד ולכת"ר החיים והשלום מאדון השלום ע"כ נמצא כתוב וחתום מורנו הרב כמוהר"ר יצחק ן' וואליד סלי"ט: