ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן נב
שאלה יען לפעמים מאורעים באים שהשפחות נוגעות בכוסות שאינם כל כך מנוגבים מיין ושלא בכוונה נותנים בהם יין כשר יורנו מ"צ אי משערינן בששים או לא:
תשובה הדבר פשוט שאם היה בכוס משקה טופח על מנת להטפיח ונגע הגוי בתוך הכוס שנאסר מה שבכוס כמ"ש מרן בסי' קכ"ג סי"ז גבי חרצנים וזגים. ובסי' קל"ה ס"א פסק דכלים שלנו שנגע בהם הגוי בעוד משקה טופח עליהם הו"ל ככלי של גוי וצריכים הכשר כל חד כדיניה יעו"ש. ואף לסברת מור"ם שם שכתב דכלים שלנו שנגע בהם הגוי וכו' ונתן בהם יין דאין לאסור בדיעבד במקום הפסד. היינו כשהן מזופתין דלסברת מרן בעי מלוי וערוי לזה כתב מור"ם די"א דבדיעבד בשכשוך במים בלבד מהני במקום הפסד. אבל היכא דלא שכשכו במים ונתן בו יין לכ"ע נאסר מה שבתוך הכוס. וכשעירה אח"ך מהצלוחית לתוך הכוס נאסר כל מה שבצלוחית מטעם נצוק חבור כמ"ש מרן בסי' קכ"ו ס"א וס"ד ומור"ם שם בהגה וע"ש בש"ך ס"ק ט'. והגם דסיים שם מור"ם בס"ה דבטל בששים היינו דאזיל לשטתיה שפסק בסימן קכ"ג ס"א דבזמן הזה כל מגען ביין שלנו אינו אסור בהנאה רק בשתיה וממילא בטל בששים כמ"ש בסימן קל"ד ס"ב והגם דגבי נצוק החמירו בו הרי פירש הטעם הש"ך כמש"ל אבל לדעת מרן דמגען ביין שלנו אסור בהנאה כמ"ש בסי' קכ"ג ואין חלוק בין זמן הש"ס לזמן זה א"כ אוסר בכל שהוא כמ"ש בסי' קל"ד. וא"כ הכא בנדון דידן נאסר כל היין שבצלוחית מטעם נצוק. וכן כתב הבאר היטב סי' קכ"ז סק"ו משם רדב"ז וכן כתב כנ"הג הג"הט אות י"א והגם דהאחרונים הכריעו כסברת מור"ם דבזמן הזה אוסר בששים אנו אין לנו אלא דברי מרן שקבלנו הוראותיו ואין לנו לזוז מדבריו דדוקא הישמעאלים אינם אוסרים במגע כי אם בשתיה כמ"ש בסימן קכ"ד ס"ו שהוא לקוח מדברי הרמב"ם בפי"א מהמ"א ושם מבואר נגון הישמעאלים יעו"ש. אבל הנוצרים אף בזמן הזה אוסרים בהנאה לדעת מרן וכן בא מבואר בספר התשב"ץ ח"א סי' י"ד דאף בזמן הזה מגען אוסר בהנאה. גם הרב הרמ"ז בש"ות סימן מ"ט כתב וזל"ה ומכאן פסק הש"ע בסי' קל"ה דמגע במשקה טופח צריך ערוי משום דאזיל לשטתינו דלא שאני לן זמן זה מזמן הש"ס וכו' ע"כ ובסוף התשובה כתב וזל"ה וכ"ש לסברת הספרדים המחמירים וק"ו בן בנו של ק"ו למאן דאית ליה חולקא ברזא דמהימנותא דידע מאי דאיתא בזוהר ס"פ שמיני רח"ל מההוא עונשא כי בודאי אם ידעו הקדמונים וראו דברי הזוהר אין ספק אצלי כי הקולות יחדלון וסברת החלוקים בין הזמנים לא תהיה עוד וכמו שהרבה להזהיר על זה הרב החסיד בעל של"ה דע"ו ב' עכ"ל ועיין בס' בית יהודה במנהגי ארג'יל בהלכות תערובת ס"ז ועיין במהר"ם מפאדווה סי' ע"ו דבקושי התיר מגען ביין שלנו בדיעבד בהנאה ובמקום הפסד יעו"ש. איך שיהיה דלדידן הספרדים אין לחלק בין זמן הש"ס לזמן זה:
הן אמת דבנדון השאלה נראה שהשפחות אינם נוגעות במשקה שבתוך הכוס אלא שנוגעות בכוס מבחוץ דהיינו שנוטלות הכוסות מהשלחן ודרך הנטילה הוא מבחוץ ובנדון זה מצינו שכתב מרן בסימן קכ"ה ס"י וז"ל היה נושא כלי פתוח ובו יין וישראל הולך אחריו אם הוא חסר ולא שכשכו מותר בשתיה וכו' ע"כ וטעמא הוי דנגיעה אין כאן שהרי לא נגע ביין רק בכלי מבחוץ ונגיעה בכלי מבחוץ לא שמה נגיעה כמ"ש בסי' קכ"ד סי"ח. ועיין בספר גן המלך ס"ד דף קנ"ד ע"ג ועיין להרב בית דוד י"ד סי' ע"ב. וכן בא מבואר בהרמב"ם פי"ב הלכה ו' וז"ל בא היין מכחו של גוי בלא כוונה הואיל ולא נגע ביין הרי זה מותר בשתיה כיצד כגון שהגביה כלי של יין ויצק לכלי אחר והוא מדמה שהוא שכר וכו' הרי זה מותר ע"כ. דדוקא היכא שיצק ובא מכחו לזה הצריך לטעמא שלא ידע שהוא יין אבל משום נגיעה לא צריך דלאו נגיעה מקרי כמ"ש וכן הוא מבואר בש"ס פ' ר"י במעשה דר"י בן ארזה דמשם הוא מקור דין זה וכמ"ש בפירש"י יעו"ש. דמוכח משם דהנגיעה בכלי מבחוץ לאו שמה נגיעה ולכן פסק מרן דהחשש הוא משום שכשוך דבשכשוך לחוד נאסר היין כמ"ש בסי' קכ"ד סי"ז ולכן אם הישראל הולך אחריו וראה שלא שכשך מותר. והכא בנ"ד דלא ראה הישראל אם שכשך הגוי הכוס ליאסר אותו יין המעט שבשולי הכוס או לא שכשך היה נראה לכאורא לאסור. ואף דהוי מלתא דרבנן מצינו שהחמירו חז"ל בספקו לאסור כמ"ש מרן בסי' קכ"ח ס"א וס"ד גבי בית שהיה בו יין ונמצא גוי בתוכו דאם אינו נתפס בגנב אסור. וגם בסי' קכ"ט מבואר דכל שיש להסתפק שמא נגע אסור יעו"ש:
אבל כד דיקינן שפיר נראה דבנדון דידן לא שייך בו שכשוך שהרי מתוך דברי השאלה נראה דבכוסות הללו לא היה בהם יין רק שאינם מנוגבים כל כך ובאותו יין המעט הדבוק בדופני הכוס ובשוליו לא שייך בו שכשוך כי אם דין נגיעה וכיון דדרך הוא שאינם נוגעים כי אם בדופני הכוס מבחוץ ולא מבפנים אין כאן נגיעה ביין. ואף אם תמצי לומר שמא נגעה בדופני הכוס מבפנים. מ"מ לא יגע כי אם בשפת הכוס מלמעלה ולא בשוליו ועדיין יש להסתפק שמא אותו חלק מהכוס שלמעלה שנגעה בו לא היה בו טופח על מנת להטפיח שהרי המשקה שבדופני הכוס מתמצה והולך דרך שוליו וכן נראה מדברי הרב הרמ"ז ז"ל באותה תשובה שהבאנו למעלה שכתב בתוך דבריו וזל"ל. ומ"ש דלא גרע ממגע גוי במשקה טופח שבכלי. אנא אמינא דאיכא תרתי לגריעותא חדא דהתם אפשר שלא יהיה אותו הטופח כולל בכל הכלי שבקצת מקומות יוכל להיות שיהיה יבש במקצת ולא יהיה בו על מנת להטפיח וכו' ע"כ. הרי מבואר דאף אם ראינו שנגע הגוי בכלי אי לא בריר לן שבאותו חלק שנגע היה בו טופח על מנת להטפיח מותר כיון דיכול להיות שבאותו חלק שנגע לא היה בו טופח וכו' וא"כ גם הכא בנדון דידן דאפשר שאותו חלק שנגעה בו הגויה לא היה בו טופח על מנת להטפיח יש לנו לסמוך על דברי הפוס' המתירים לבטל בששים כיון דיש לנו הרבה ספיקות בזה. ועיין בספר מים רבים חי"ד סימן כ"ח וכ"ט ומוהריק"ש בספר ערך לחם סי' קכ"ג וספר זרע אמת ח"ב סי' מ' ומ"א. איך שיהיה בדיעבד מיהא נוכל לבטל בששים כמ"ש. ומי שירצה לחוש לעשות תיקון לזה יכול ליתן מעט מים בצלוחית כמ"ש מרן בסי' קכ"ו ובסי' קל"ד יעו"ש ובזה אין חשש אם אירע מקרה שנגעה בכוס:
ועל ענין הצמוקים השרויים במים להוציא מהם שכר שנגע הגוי בתוך החבית מותר. כיון שצמוקים אלו לא שראם כדי להוציא מהם יין כי אם לשכר שאין דרך למשוך יין ממנו כי אם הכל מעורב מוציאים ממנו השכר אבל אגואה ארדיינטי שמוכרים הגוים אסור אף אם הוא ממי שריית צמוקים דחיישינן שמא בעוד ששרויים הצמוקים המשיך ממנו כוס יין ושתה ממנו והחזיר הנותר לחבית: