ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן נא
מה שהשבנו למתא פ'אס בפס"ד שבא מהתם.
קושטא קאי דלדעת מרן ז"ל סירכא ובועא הנמצאים בשאר אברים חוץ מהריאה כשרים בלי בדיקה. וכפשטא דמילתא שכתב דאין בועא וסירכא אלא בריאה כמ"ש בס"סי ל"ז בדין בועא או סירכא שנמצאו בקנה הלב וכו' ובס"סי מ"ו גבי דקין שהוציא מרן דין זה מההוא מעשה דהא"ח. ומה שרצה לחלק החכם האוסר נר"ו דשאני בועא הנמצאת בקנה שהוא קשה קצת ועל הרוב אינו מצוי בו מסמוס כשאר איברים שהם רכים וממהרים להתמסמס. ואפשר לומר שלכך לא כתב שם שום בדיקה וכו'. חלוק זה אי אפשר להולמו לדעת מרן ז"ל שהרי בש"ע כתב וז"ל בועא או סירכא שנמצאו בקנה הלב או בכל מקים חוץ מהריאה וכו' ומדהוסיף וכתב או בכל מקים מוכח דס"ל דאין לחלק בין הקנה לשאר אברים ודינם שוה. ובודאי שהוא ז"ל דקדק כן מדברי הא"ח שכתב דלא אשכחן בועא וסירכא אלא בריאה דמוכח מלשונו דבכל מקום שימצא שוה דינו לקנה הלב שלא הצריך בו שום בדיקה כדמוכח מהמעשה שכתב והתירוה סתם דודאי דין גדול כזה לא היה לו להשמיטו במעשה שהביא. באופן דלדעת מרן ז"ל אין חילוק בין בועא הנמצאת בקנה לשאר איברים וכמ"ש ג"כ בס"סי מ"ו גבי דקין דשני הדינים האלו נובעים ממקור אחד מדברי הא"ח:
ועל מה שהביא מרן דברי הא"ח אחר דברי התה"ד ולא כתב דסברת הא"ח הוא להתיר בלי בדיקה סתמו כפירושו דכיון דהא"ח כתב ז"ל דאין לך בטריפות אלא מה שמנו חכמים ולא אשכחן בועא וסירכא אלא בריאה וכו' הרי ביאר לנו דסירכא ובועא בשאר אברים אינו נכנס כלל בסוג הטרפיות שדברו בהם חז"ל ואם כן לא שייך לומר בהם בדיקה דהבועא לא הויא ריעותא בהם והסירכא הוי התפשטות ליחה הפך דברי תה"ד דסבירא ליה אין סירכא בלא נקב אף בשאר אברים ולא מהני בדיקה וגם הוא ז"ל לא פסיקא ליה מלתא כמבואר בספר חוות יאיר מלתא בטעמא. וגם הב"ח כתב בס"סי מ"ו דאלו ראה הת"ה דברי המרדכי וראבי"ה לא היה נוטה לאסור יעו"ש. וגם דעת מור"ם ז"ל מסכים הולך לדברי מרן ז"ל כמ"ש בסימן מ"א גבי מרה ומדהשמיט בש"ע בס"סי מ"ו. בדיקת הגהות א"וה ולא כתב אלא הבדיקה האחרת כשנמצאו בועות הרבה דיש לבדוק ע"י נוצה שמא נסתמו המעים כמ"ש בא"וה מוכח דבבועא א' אין צריך שום בדיקה ולא הויא רעותא כדי להצריך בדיקה תחתיה אלא דבבועות הרבה חיישי' לסתימת המעים דוקא ולא לחשש נקב כלל. והט' שהרב ט"ז הביא בתחלה דברי האו"ה בבדיקת הנוצה ולא חלק עליהם דרצה לומר דדין זה הוא מוסכם וכשהביא אח"ך דברי הגהות א"וה לחתוך הבועות וכו' סיים וכתב דלא קי"ל כן אלא כפסק מרן דאין בועא אלא בריאה וכו' לומר דאין צריך שום בדיקה. באופן שלדעת מרן ומור"ם סירכא ובועא בשאר האברים אין צריך שום בדיקה וכל דברי האחרונים המצריכים בדיקה תחת הבועא שהביא הח' האוסר נר"ו מעולם לא מצינו לשום אחד מהם שפירש כן בדעת מרן ז"ל. אלא דהם ז"ל נקטי כסברת מהרש"ל המצריך בדיקה. ומי לנו רב וגדול כהרב משחא דרבותא שהביא דבריו החכם המתיר נר"ו שפי' דעת מרן להתיר בלי בדיקה ולא שבקינן פשיטותיה ממה שיש להסתפק בדברי המצריכים בדיקה אם יש בהם שסוברים כן בדעת מרן מלבר דספיקו כוודאו דאין גם אחד שסובר כן בדעת מרן:
גם מהרב הפרישה אין ראיה שהוא ז"ל העתיק דברי מהרש"ל שהיה רבו כידוע כמ"ש בסי' נו"ן על מ"ש רבינו הטור כל אבר שנקיבתו במשהו הוא הדין אם ניטל וכו' וכתב שם הרב פרישה וז"ל וכתב על זה מ"ו וז"ל הא לך כלל בטרפיות כל מקום שאמרו חז"ל נקוב טריפה אם יש שם אבעבוע צריך לפתוח אותו אם נמצא בשר שתחתיו וכו' ע"כ הרי שהעתיק דברי הרב מהרש"ל משמו ככתבם וכלשונם משא"כ דעת מרן ז"ל:
וגם מדברי הכנ"הג מוכח דאין צריך שים בדיקה לדעת הא"ח ורגרירי בתריה שהרי כתב בס"סי ל"ז וז"ל ולענין הלכה רבינו המחבר בספר הקצר תפס להקל כדברי א"ח והודה לו בספר המפה שלא הגיה עליו כלום אלא כתב ועיין לקמן ס"סי מ"ו כלומר דשם כתב דמכל מקום יש לדקדק שלפעמים ימצאו בועות הרבה וכו' ויראה מדבריו דאינו אוסר אלא בדקין וכשהם רבים להצריכן בדיקה אם נסתמו אכל בשאר אברים חוץ מהריאה אין סירכא פוסלת בהם וכן פ' בפי' בספר ת"ח וכו' ע"כ. מלשון זה שכתב דאינו אוסר אלא בדקין וכשהם רבים להצריכן בדיקה אם נסתמו. מוכח דהאסור הוא להצריכן בדיקה זה הנכנס הוא בגדר אסור ודכוותה בשאר אברים אין להצריך שם בדיקה ואינו נכנס בגדר אסור כלל וכמ"ש אבל בשאר אברים וכו' דמה שאסור בדקין כשהן בועות הרבה דנכנס בגדר האסור וצריכין בדיקה מותר בשאר אברים וגם הדקין עצמם כשאין שם בועות הרבה דאין צריך שום בדיקה כמ"ש:
וכן יש להוכיח מדברי הרב חוט השני סימן ס"ט שנשאל על מ"ש מור"ם בהגה סי' מ"א דאם נסרך טרפש הכבד לבית הכוסות יש לבדוק בכרס שבודאי יש שם קוץ או מחט שניקבה ועי"ז באה סירכא זו. וז"ל השואל מה הלשון שבודאי ניקבה אם לומר שסירכא כזו אינה באה אלא מכח מחט שניקבה יאמר אם יש סירכא כזו טריפה ועוד הא כמה פעמים שאין שם מחט כלל ודאי הבדיקה נוכל לומר אם ניקב משני צדדין או אם יש שם קורט רם וכו' והשיב הרב הנז' וז"ל הגה זו אזלא בשיטת א"ח דמביא הב"י ובש"ע ס"ס מ"ו דלא אשכחן בועא וסירכא אלא בריאה והטעם משום דריאה שואבת כל מיני משקין וקרומה רך ורק אפשר בקל לינקב והמשקין מבצבצין דרך הנקב ונעשו סירכא משא"ך בשאר אברים שאינם בלועים ממשקין ואין בשרם רך ודק אין מקום לתלות הסירכא בנקב אלא אמרינן הפשטת ליחות בעלמא הוא וכו' לאפוקי ממ"ש בתה"ד סי' קס"ג וכו' אבל הא"ח פליג וכו' ה"נ קאמר לענין סירכא דבית הכוסות שצריך לבדוק בתוכה אחר מחט מפני שמצויים שם קוצים או מחטים ואם ימצא הוי רעותא לומר שסירכא כזו באה מחמת נקב אע"ג דבשאר אברים אין משגיחין בסירכא שאני כרס דמוחזק במחטין וכו' ואם אין מחט שם אפי' קורט דם מבחוץ אינו מזיק וכו' עכ"ל. העתקנוהו לחשש שאין ספק זה מצוי מתוך לשונו מוכח דלדעת הא"ח אין צריך שום בדיקה כשאר האברים אחר דהסירכ' בהם הוי הפשטת ליחות זולת בכרס כיון שמצויים שם מחטים צריכים לבדוק אם יש שם מחט דאזי הויא ריעות' ותלינן הסירכא בנקב הא לאו הכי לא הויא ריעותא כלל ואין צריך שום בדיקה אחרת אף בכרס עצמו. וכן מוכח ג"כ ממ"ש דבשאר אברים אין משגיחין בסירכא דלשון אין משגיחין היינו דאין צריך שום בדיקה ולשון זה פשוט בכמה מקומות דהיינו אין מעיינין ומה גם שהרי כ' דבכרס אם לא נמצא מחט אפילו קורט דם מבחוץ אינו מזיק נמצא דאף שהיה קורט דם עם הסירכא לא הוי רעות' והרי הוא כמבואר דלסברת הא"ח אין צריך שום בדיקה בשאר אברים. ואף שהרב הנז' לא כתב דין זה אלא לענין סירכא מ"מ אחר שדברי הא"ח המה היו במעשה שהיה בדין הבועא והשוה דינם לומר דאין סירכא ובועא אלא בריאה וה"ה אם יוצאה סירכא וכו' א"כ א"א לנו לומר הא כדאיתיה והא כדאיתיה ומוכרחים אנו לומר שדינם שוה לדעתו ולדעת מרן ז"ל דאזיל בשטתיה:
ובפרט לפי מה שהביא החכם המתיר מדברי ה' כמוהר"י בן דנאן זלה"ה דפירש בדבריו כשר בלי בדיקה מי זה יבא אחרי המלך לדחות הדברים ולתלות בהוספת הקולמוס חלילה דא"כ אין לדבר סוף בכל הדינים הנמצאים בכתבי הראשונ' איך אנו יכולים לסמוך עליהם. ועל הראיות שהביא החכם האוסר נר"ו כבר השיב עליהם החכם המתיר נר"ו בטוב טעם ודעת וטעמו ונימוקו עמו:
זאת תורת העולה דלדעת מרן ז"ל סירכא ובועא בשאר אברים אין צריך שום בדיקה כלל. הן אמת שאם אירע שבדקו תחת הבועא והיה בשר רע ודאי דחיישינן לה אלא דלכתחלה אין אנו חייבים לבדוק אחר דלא הוי ריעותא כמ"ש:
ועל השאלה בדין התבשיל שעירו ממנו לקערה ומצאו בקערה תולעת גדול שבידוע שזה התולעת אינו מן הירק. התבשיל שבקערה אם אין בו ששים כנגד התולע אסור שמא היה התולע בקערה בשעה שערו התבשיל וקיימא לן דערוי בכלי ראשון ואוסר עד ששים. אבל התבשיל שנשאר בקדרה מותר בכל גוונא דאמרינן שהתולע כאן נמצא וכאן היה ומעולם לא היה בקדרה אחר שאין דרך תולע זה מן הירק ואם יש ששים בקערה כנגד התולע הכל מותר. זהו מה שנראה להשיב על שאלותך: