ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן נ
אגרת שכתבתי לעיר אלקצר לכההר"י בן שושן נר"ו:
על שבע'תה באתי אל שמועה כי באה שכ"תר אסר לקק'ץ הפת שאופין הגוים בתנורים שלהם מפני שאופין בו בשר נבלה במחבת שלהם. אכתי לא ידעתי טעם האסור ולהוציא לעז על הרבנים הא' שהיו שם מקדם קדמתא אשר שמענו שמעם שהיו מפורסמים בכל ערי המערב כידוע. ולא זו בלבד שגם במחז"ק בג'ודיריאה הישנה היו כל התנורים של הגוים וברחובות שלהם והיו אופין בהם כל הב"ב והיה ידוע ומפורסם שהיו אופין בהם בשר נבלה בכל יום ויום ומעולם לא נשמע פוצה פה ומצפצף על הדבר הזה. וגם במתא ג'יבאלטאר וטאנג'ה יע"א הן עוד היום אופין בתנורי גוים. וכמה חשו חז"ל בכמה מקומות שלא להחמיר כדי שלא להוציא לעז על הראשונים דוק ותשכח וכ"ש וק"ו בדבר שתלוי בו חיי נפש כי על הלחם יחיה האדם שמטעם זה התירו חז"ל באפיית הפת ע"י גוי בהשלכת קיסם משא"ך בתבשיל ואיך נהייתה כזאת לגזור גזרה על הצבור שאין יכולים לעמוד בה:
ואם טעם האסור הוא מפני מ"ש מרן בסי' ק"ח ס"ג אם יש שמנונית של אסור על המרדה אסור ליתן עליה היתר כל היום וכו' היינו כשאנו רואים שמנונית עליה בודאי אבל מן הסתם לא חיישינן ואף כשיש ודאי שמנונית אין לאסור רק לכתחלה אבל בדיעבד לא אסרינן כי אם הפת הראשון ואם אינו מכירו חד בתרי בטיל כמ"ש שם הט"ז. ובשאין ב"י התירוה אף לכתחלה כמ"ש שם הטעם בשם התוס' וא"כ הכא בנ"ד אין לחוש מן הסתם:
ואם טעם האסור שמא זב האסור על הפת כמ"ש מור"ם בהגה בסי' צ"ז ואין לאפות שום פת עם פאלדן או פשטידא בתנור דחיישינן שמא יזוב מן השומן על הפת ואם זב תחתיו דינו כאלו נילוש עמו. הרי כתב שם הש"ך פי' לכתחלה אין לאפות וכו' דחיישינן שמא יזוב ממנו אל הפת אבל בדיעבד וכו' לא מחזקינן אסורא וכו' וטעם לדבר נראה לי משום דמספקא לן אי בשול מפעפע בכל הכלי וכו' והלכך היכא דלא חזינן דזב איכא ספק ספיקא וכו' ע"כ והכא בנדון דידן הוי בדיעבד כיון דאי אפשר בענין אחר:
גם מור"ם בסי' ק"ח כתב וכן אם גוי אפה פת עם אסור אסור לקנות אותו פת אם יש פת אחר וכו' אבל אם אין לו פת אחר בריוח מותר בשניהם וכו'. והיינו בתנור קטן ופיו סתום כמבואר שם אבל בתנורים שלנו לא שייך זה. ועוד דהכא בנ"ד הוי בדיעבד כיון דאי אפשר בענין אחר. עיין הרדב"ז ח"ג סי' תקכ"ז. את זה כתבתי בנחיצה רבה בריש מלין וראשי פרקים שהרץ המביא הכתב קאי חד כרעא אבבא וכו' ואם לא יספיק זה עוד לאלוה מלין להוציא ההתר מדברי הפוס' וכך חובתנו להליץ בעד רבותינו הראשונים אשר קטנם עבה ממתננו ולא תעשה כזאת בישראל להמית ברעב ב"מ לקהל ועדה מישראל אנשים ונשים וטף. זאת ועוד אחרת כי בהכביד העול עליהם יפרקו עול ויהיה זאת לפוקה ב"מ וימשך מזה ח"ה וכמעשה דרחבעם. ולא זו הדרך להחמיר על הצבור יותר מדאי כמ"ש ומה נעשה לבית אביך שהיו מחמירים על עצמם ומקילים לכל יש' ובפרט בדבר שנמשך מזה לעז על הראשונים וכמה תקלות ב"מ. ובכן העצה היעוצה להתנהג עמהם בחשד וברחמים ובדברים המתקבלים על הלב. וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' ומוטב שיהיו שוגגים וכו' ובזה יהיו דבריו נשמעים וקבלו עליהם עול תורה ומצות וההפך להפך ב"מ. וידוע הוא כמה הפליגו חז"ל בכבוד הצבור ושכר רועי ישראל המנהיגם במישור ודי בזה הערה. וכעת אין להאריך כי אם בש"ש טובה וברכה:
אגרת שכתבתי לעיר אלקצאר להחכם כההר"י בן שושן נר"ו.
א'ות לטובה מקבלת האחת אהובה אשר כוננו ידיו ושמחתי בה ביודעי מטוב שלומו טבא הוא וטבא ליהוי:
ועל מה שאמרו משמי שהתרתי להם הקא'וי של גוי בשבת כמדומה לי כשהייתי מצוי שם שהלכתי לזייארה שאל ממני יהודי אחד ממחז"ק באומרו שהגוי קבוע למלאכה זו למכור לכל בני העיר ויש להם צער הרבה שאינו יכול להתפלל אם לא ישתה קא'וי בבקר ואין לו שם בית דירה כדי להטמין שהם גרים בפונדק וע"פ הדברים האלה התרתי לו אחר שרוב העיר גוים ואדעתא דרובא מחממי. והן היום שכתב כת"ר שפשתה המספחת וכו' ודאי שראוי לאסור להם דבכגון זה ודאי שירבה בשבילם. ואפילו אם היה מותר מן הדין ראוי לאסור להם כיון שאינם בני תורה והרי כתבנו להם אגרת על זה לאפרושי מאיסורא. ועל ענין שתייתו מן הגוי בחול הנח להם לישראל כי יש להם על מה שיסמוכו וכן היה מנהג פשוט במחז"ק בימי רבנים הראשונים ואין פוצה פה ומצפצף אלא שבזמן הזה הורגלו כל ב"ב לבשלו בביתם. (ועיין עיקרי הד"ט י"ד סי' י"ב אות ב':)
ועל ענין פאתי הראש שאין מניחים שיעור הרמב"ם ז"ל כתב שלא נתנו חז"ל שיעור ושמענו מזקנינו שהוא ארבעים שערות וכו' ושיעור זה הוא מעט הכמות ובודאי שאין לך אדם מישראל שמניח פחות משיעור זה ועל מה שמגלחים הפאות במספרים כעין תער חלילה להתיר בזה ומעולם לא שמענו ולא ראינו עושים כזה אלא שמניחים המסרק על הפאה וגוזזים במספרים ודבר זה אי אפשר לעשות כעין תער. וכמ"ש הכנ"הג סי' קפ"א הג"ה ב"י אות ח' וז"ל וכתב בספר הזכרונות ראיתי מי שנוהג שלא להסתפר אלא ע"ג מסרק של ספרים שבזה אין המספרים נוגעים בבשר כלל ובדרך זה ירא שמים יוצא ידי הספקות כולם עכ"ל:
ומה שמגלחים השפה העליונה אין בזה אסור מן הדין כמ"ש הרמב"ם בסוף ה' ע"ז והביא דבריו רבינו הטור סי' הנז' אלא שסיים וכתב וז"ל ואע"פ שהוא מותר לא נהגו ישראל להשחיתו אלא לגלח קצתו וכו' ע"כ ומרן בב"י כתב וז"ל ואיני יודע טעם למנהג זה שכתב שנהגו שמא יש לומר שנהגו כן לחוש לדברי ר"ח וכו' ע"כ. וכתב הרב שלחן גבוה על הש"ע בסי' הנז' על דברי מרן אלו וז"ל והכא סתמו של רבינו כפירושו דלא חש לאסור גלוח השפה בתער כלל אעפ"י שנתן טעם למנהג וזהו שאמר כאן לא יעביר תער על כל זקנו כלל לאפוקי השפה דאפי' משום ירא שמים ליכא אסור כלל וגם הלבוש הלך לדרכו של רבינו שלא כתב אלא אסור הזקן כלשון הב"י. ואם איתא דס"ל דאסור לגלח השפה בתער אפי' משום מנהג לא הוו שתקי מיניה כמו שלא שתק הטור וכו' ע"כ:
ומ"ש הט"ז היינו על גבולי השפה דלדעת ר"ח הם מהפאות וכמדומה שמה שמגלחים עכשו השפה היינו באמצע ואין נוגעים בגבולים ויש להם על מה שיסמוכו:
גם מה שמגלחים תחת הגרון סומכים על דברי מור"ם בהגה סעיף יו"ד שכתב שתחת הגרון אינו עיקר הפאות ומ"ש מור"ם בסי' א' ואפילו תחת הגרון היינו על מ"ש מרן וירא שמים וכו' דודאי ירא שמים יזהר אפילו תחת הגרון שהרי מקור הגה זו הוא ממ"ש מרן בב"י משום רבי' יונה שכתב וז"ל ומדקדקים במצות אפי' תחת גרונם מגלחים במספרים וכן נוהגים וכו' אמנם תחת הגרון אינו אסור מן התורה לפי שאין שם פאה וכו' ע"כ. ובעינינו ראינו לכמה גדולים בתורה שהיו מגלחים השפה בתער וגם תחת הגרון זולת איזה בני עלייה והנם מועטים וכעת אין להאריך כ"א בש"ש:
ועל השאלה האחרת שהעלו מן הבור חתול מת אף אם נכבש בתוכו יום שלם המים מותרים דודאי יש ששים בבור כנגד החתול ובכל האסורים קי"ל דבטל בששים וכן הדין נמי בבור שמצאו בו תרנגולת מתה. ואין לומר דהחתול נטל"פ שהרי מצינו להרב מהר"י עייאש ז"ל בספר בית יהודה במנהגי ארג'יל ס"ו שכתב וז"ל וכן עכבר או חתול שנפלו לתוך תבשיל רותח דינם כחתיכת נבלה דצריכים ששים לבטל פליטתם וכן שמעתי מפי מורי ז"ל עכ"ל. וא"כ הוא הדין בנכבש יום שלם שצריך ששים:
ועל התרנגולת מתה שנמצאת בחבית של לימוניס כבושי' אם התרנגולת היתה משוקעת בתוך הציר דודאי שצריך ששים בלימוניס נגד התרנגולת. ואם אין ששים כנגדה אסורים ואם לא היתה בתוך הציר אלא שצפה למעלה על פי החבית והציר לא היה צף למעלה מהלימוניס הם מותרים אלא שהלימוניס העליונים שהתרנגולת מונחת עליהם היו צריכים קליפה וכיון דאי אפשר לקולפם אסורים: