אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן מט

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן מט

סימן מח

תשובת שאלה להחכם הנז"ב ללאראג'י ע"ע הבכור שחתך הגוי הרועה מן האוזן בלי ידיעת הישראל קרוב לשני אצבעות בהיקף עד שהגיע קרוב לסאוש וכו'. נראה דמום כזה אין שוחטין עליו את הבכור כיון שאין החסרון בתנוך עצמו שהרי כתב מרן בי"ד סי' ש"ט וז"ל וכיצד צרימת האזן שנפגמה בחסרון מן התנוך ולא העור שבשפת האזן וכו' ע"כ וכתב שם הט"ז סק"ד וז"ל התנוך בפרשת מצורע פירש"י גדר האמצעי שבאזן ר"ל הוא הגבוה שבאמצע האזן שהוא עשוי כעין גדר בפני נקב האזן ע"כ. הרי מבואר דבעינן שיהיה החסרון בתנוך עצמו שבאמצע האזן ולא בהיקף האזן. וכן כא הדבר מפורש בפירוש המשניות להרמב"ם שכתב וז"ל נפגמה ר"ל חסרה כגון שנחתך ממנה מגוף הסחוס לא מן הקצה העליון שהוא דומה לעור ונקרא בשם הסחוס ע"כ. וכ"כ ג"כ בפסקיו בפ"ז מהלכות ביאת מקדש הלכה ב' וז"ל ה' באזן ואלו הן מי שנפגם סחוס אזנו כדי שתחגור הצפורן בפגם אבל העור המוקף לסחוס האזן אין בו מום בין ניקב בין נפגם בין נסדק ע"כ. מבואר נגלה דדוקא כשהחסרון הוא בתנוך עצמו הוי מום אבל אם החסרון הוא בעור המוקף לסחוס אינו מום לישחט עליו. ולפ"ז מ"ש בט"ז שם סק"ד וז"ל ולא העור שבשפת האזן ששם הדר בריא והיינו באליה רכה שבאזן שנקרא עור כ"כ רש"י ע"ב. מוכרחי' אנו לומר לפי דברי הרמב"ם ז"ל שכל היקף האזן אשר סביב התנוך נקרא אליה רכה כיון שהוא רך מהתנוך ונקרא ג"כ בשם עור כיון שאינו עב במשמוש כמו התנוך:

ומ"ש הרמב"ם דשיעור החסרון הוא כדי חגירת הצפורן היינו לעיקר דינא דס"ס דניתר על פי מומחה אבל האידנא דלית לן מומחה וצריך שיהיה מום מובהק ונראה לעינים צריך שיהיה החסרון יותר מחגיר' צפורן וכמ"ש מרן בש"ע סי' הנז' וכן בא מפורש בב"י שם טעם זה לדברי רבינו הטור דנקט השיעור בחגירת הצפורן יעו"ש:

ועל מה שהטיל המום הגוי הרועה אם היה המום בתנוך עצמו באופן דהוי מום לישחט עליו. לכאורא היה נראה לחלק בין אם רועה זה היה מגדל הבכור בשכר להיה מגדלו בחנם שאם היה מגדל אותו בשכר היה מותר לישחט על המום שעשה הגוי וכמ"ש מור"ם בהגה שם וז"ל מותר ליתן בכור לגוי כדי לגדלו ואם הטיל השומר בו מום מותר ולא אמרינן דכוין להתירו אע"פ שיודע שניתר במומו ושהוא בכור ע"כ. וכ' שם הש"ך סק"ו וז"ל ולא אמרינן דכיון וכו'. דהא ודאי לא כוין להתירו דאדרבא הוא רוצה שלא ישחטוהו דהא לגדלו כוונו והוא היה מקבל שכרו אם יגדלו יותר ע"כ מדבריו אלה משמע דדוקא כשמגדלו בשכר הוא דאמרינן דלא כוין להתירו דאומדנ' שמוכח שרוצה שלא ישחטוהו כדי לקבל שכרו אם יגדלו יותר אבל כשהוא בחנם אדרבא רוצה שישחטוהו כדי לנוח מהשעבוד והטורח שיש לו ואיכא למיחש דבכוונת מכוין הטיל בו המום כדי שישחטוהו:

אלא דלפי מ"ש מור"ם שם בס"ב ספק אם כוין להתירו או לא אזלינן לקולא מוכרחים אנו לומר דמ"ש הש"ך דודאי לא כוין להתירו ואדרבא הוא רוצה שלא ישחטוהו וכו' היינו כשהגוי יודע שניתר במומו וכמו שסיים שם מור"ם וז"ל אע"פי שהוא יודע שניתר במומו ועל זה קאי הש"ך וכ' שכיון שנוטל שכרו רוצה שלא ישחטוהו דמאחר שהגוי יודע שניתר במומו איכא למימר דאין כאן ספק שקול וקרוב לודאי שהטיל בו המום כדי שישחטוהו והוה לן למיסר לזה קאמר הש"ך דכיון שמקבל שכרו רוצה שלא ישחטוהו וא"כ אין לתלות הדבר שנתן בו המום כדי להתירו ועדיין הדבר ספק אבל במגדל בחנם והוא יודע שניתר במומו יש לנו לתלות שכיון להתירו כדי שישחטוהו וינוח מטרחו אבל בשאין ברור לנו שהגוי יודע שניתר במומו הוה ליה ספק שקול ולכן ניתר במום שהטיל כמ"ש. ולפ"ז לא שאני לן בין אם היה מגדלו בשכר או בחנם כיון דעכ"פ מידו ספק לא יצא:

ומ"ש מרן בס"ב שאם הגוי הטיל בו מום מעצמו מותר אפילו אם שאל למה אין שוחטין אותו והשיבו לו לפי תומם שאסור לשוחטו עד שיפול בו מום וכו' דמוכח מזה דאפילו שהגוי יודע שניתר במומו מותר. היינו כשאינו יודע הגוי שאם יטיל בו מום יהיה מותר ואף שאמרו לו שאינו ניתר עד שיפול בו מום. הרי מה שאמרו לו הוא עד שיפול בו מום דהיינו מאליו ואינו יודע שאם יטיל הוא בו המום שיהיה מותר וא"כ עדין יש להסתפק אם כוין להתירו או לא ומותר לישחט עליו. אבל אם לאחר שהתירוהו עשה כן לאחרים אסור שהרי יודע כשיטיל הוא המום מותר והרי כוין להתירו:

והטעם דבס' אמרינן דמותר מפני דבכיון הנוי להתירו אינו אסור אלא מדרבנן דגזרו בו שמא יאמר לגוי בפירוש שיטיל בו מום שהוא אסור מן התורה כדררשי' בפסוק כל מום לא יהיה בו ולכן אסר רבנן אפי' הטיל בו הגוי המום מאליו כשכיון להתירו וכמעש' דההוא קסדור וכמ"ש מרן שם ס"א וע"ש בש"ך וכיון דאסור זה כשכיון להתירו אינו אלא מדרבנן בספק כיון להתירו אמרי' שהוא מותר בכל ספק דרבנן דאזלי' לקולא אלא דהכא בנדון דידן בלאו הכי לא הוי מום לישחט עליו כמ"ש:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה