ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן מח
טופס שאלה שבאה מעיר לונדון יע"א וז"נ:
שאלה מברי"ץ הצדק יאירו כאור השמש בגבורתו אכי"ר:
שוחט אחד שהיה מומחה ונסמך משני רבנים של שני קהלות קהל הספרדים וקהל האשכנזים והיה שוחט מתא ששה ועשרים שנה ומעולם לא יצא טריפה מתחת ידו ואפילו שום דבר שאינו מתוקן כלל כל משך הזמן הנז'. ויהי היום זה כמו שלש שנים היה בידו שכירות ממון השחיטה של שוחט אחר חבירו ועכבו תחת ידו מפני הוחקו הוציאו לצרכו ולצורך בני ביתו כי הוא מטופל הרבה. וכאשר תבע אותו חבירו בעד חלקו שהיה בידו כפר בכל ואמר שאין בידו מאומה. ונשאר ביניהם דין ודברים עד שהגיעו דבריהם למשגיחי' בפעם הראשון ואע"פ כן עמד השוחט בכפירתו ואמר שיכול לישבע בס"ת שת"ת שאין בידו משל חבירו כלום והניחו הדבר כך ימים אחדים. והשוחט השני מוציא כתבים ופנקסים. ומשם באר"ה כי עדין חלקו ביד שותפו. ועשו המשגיחים ועד לעמוד על המוגמר ויראו כי השוחט הראשון שלח כתב להודות על דברי שותפו והאמת אתו רק מפני דוחקו שלח ידו במלאכת רעהו. ולזה כעסו ורגזו מן האסיפה כי הדבר הזה רע ומר לכפור ולהודות והוא שוחט מתא. אין ראוי לשוחט לעשות כדבר הזה. וגם הרב של קהל האשכנזים היה נגדו באופן שהוציאוהו והעבירוהו מלהיות שוחט זה שלש שנים ועוד והן עתה רבים מהקהל באשר ראו צרת נפשו של השוחט כי עני הוא ותלו ביה טפלי ולא עש'ר כח להחיותם. בהתחננו אליהם לשוב למקומו להיות שוחט כי הוא העבירוהו בדבר שאינו נוגע לשחיטה כלל וכלל ולזה השואלים נפשם הגיעה לשאו'ל למעכ"ת בענין השוחט הנז' אם יכול לחזור למקומו מאחר שלא היתה העברתו מפני דברים של השחיטה. וגם לא נשבע שיהיה עבר על שבועתו רק היה מגזים שישבע ועביד אניש דגזים ולא עביד. או אינו יכול לחזור למקומו מפני הענין הנז' שעבר בינו ובין השוחט השני. ותשובת כת"ר מהרה תצמח. וזה סדר השאלה נעשית ע"י א' מבדי"ץ החו"פ לונדון יע"א בשנת הר"ם קר"ן ישראל עמך. ולכת"ר החיים והשלם הלא כ"ד הצעיר עכ"ל וחתום ע"ז החכם השלם הדיין המצוי ן כהה"ר אברהם חלואה:
תשובה הן אמת כי השוחט הזה עבירה היא בידו מה שכפר בממון שותפו שבידו יען שיש בדבר הזה חלול ה' דכיון שהיה מוחזק ומוסמך לשוחט ובודק בעו"בי שמינוהו עליהם וכל קהל עדתם עליו יסמוכו לאכול משחיטתו ובדיקתו. והנה בעת'ה מוחלפת השטה וכחש בעמיתו במה שהיה בידו משלו משכירות השחיטה. ולא זו בלבד שהיתה הכפירה בינו לבינו עוד הוסיף על חטאתו פשע להחזיק בשקרו לפני ועד השרים המנהיגי' ישצ"ו ולהעיז פניו בפניהם ולומר שישבע בס"ת שת"ת שכדבריו כן הוא. ואח"כ נתגלה קלונו במה שנמצא כתוב בכתב ידו שהודה ולא בוש שצדקו דברי שותפו. באופן שנלכד ברשתו ונמצאת הגזלה בידו כגנב הנמצא במחתרת. שהדבר פשוט שזהו בכלל חלול ה' שהוא העון החמור מכל עבירות שבתורה כמ"ש בש"ס סוף מסכת יומא בארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש. עוד איתא התם וז"ל היכי דמי חלול ה' אמר רב כגון אנא אי שקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר וכו' רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלי תפלין. ר' יצחק דבי ר' ינאי אמר כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו היינו חלול ה' אמר רב נחמן בר יצחק כגון דקאמרי אינשי שרא ליה מאריה לפלניא וכו' ע"כ:
והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות יסודי התורה כתב וז"ל ויש דברים אחרים שהם בכלל חלול ה' והוא שיעשה אותם אדם גדול בתור' ומפורסם בחסידות דברים שהבריו' מרננים עליו בשבילם ואע"פ שאינם עבירות הרי זה חילל את ה' כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעים והוא מקיפן או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל ע"ה ביניהן. או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלם בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין וכו' ע"כ. הרי מבואר שאפילו דברים שאינם עבירות כלל אלא שהם דברים היוצאים חוץ מגדר המוסר ונראה בעיני הבריות אשר לא טוב עשה בעמיו הוא בכלל חלול ה' והגם שהרמב"ם ז"ל כתב והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות היינו לדברים שכתב הוא ז"ל וכיוצא בהם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר וכו' דיצא לו זה ממ"ש בש"ס כגון אנא וכו' דודאי דדברים כאלו אם יעשה אותם מי שאינו מופלג בתורה ובחסידות הגם שהוא דבר של גנאי לאומה הקדושה מ"מ אין בו משום חלול ה' רק אם יעשה אותם אדם גדול אבל לכפור בממון חבירו שבידו ונמצאת הגזלה בידו על פי הודאתו ודאי דהוי בכלל חלול ה' אף אם אינו מופלג בתורה וכו'. ובפרט בערי אדום שאפילו לשאב"ב עושה אלה הוא גנאי גדול בעיניהם. וכ"ש וק"ו לאומה הנבחרת חלק ה' וחבל נחלתו שנהיה ללעג וקלס ב"מ בעיני האומות באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. ובן בנו של ק"ו לשוחט ובודק הממונה על קהל עדת ישראל שבודאי הוא בגדר ת"ח אחר שהוא מרבני מתא והשיאו יצרו לעשות דבר מכוער כזה ודאי דהוי בכלל חלול ה':
גם בפ"ה מהלכות דעות מנה הרמב"ם ז"ל הדברים הצריכים שיעשה הת"ח ומכללם כתב בהלכ' י"ג וז"ל משאו ומתנו של ת"ח באמת ובאמונה אומר על לאו לאו ועל הן הן מדקדק בחשבון וכו' יעו"ש. באופן שהשוחט הזה צריך תשובה על הדבר הרע הזה אשר עשה. ואין לך דבר שעומד בפני התשובה ואל אלהינו כי ירבה לסלוח:
ולמה שנוגע לענין דינא שנסתפק השואל אם יכול לחזור למנויו כיון שלא היתה העברתו מפני דברים של השחיט'. הדין נותן שאינו נפסל בשום דבר מפני כך כתב מרן בח"מ סי' צ"ב ס"ד וז"ל התובע לחבירו מלוה שהלוהו וכפר אע"פ שמביא עדים להכחישו אינו חשוד כל זמן שלא נשבע. אבל בכופר בפקדון הוי חשוד אע"פ שלא נשבע. והוא שיש עדים שראוהו בידו בשעה שכפר ע"כ. וכ' שם הסמ"ע ס"ק י"ב וז"ל כבר כתבתי דכלל טעם דין זה הוא דאחזוקי אינשי בחשודים לא מחזקינן כל זמן שנוכל לתרץ ענייניהם משום הכי מלוה דלהוצאה ניתנה בידו אף דעבר זמן מ"מ כיון שברשות בא לידו להוציאה אמרי' לאשתמוטי מניה קא מיכוין עד דיהוו ליה מעות משא"כ בפקדון דלאו להוצאה ניתן ואפי"ה כשאין עדים שהיה בידו בשעה שכפר ג"כ נוכל לטעון בעדו ולומר שמא בשעה שתבעו פקדונו ממנו לא ידע אנה הניחו או שנתגלגל ממקומו וירא שישבענו שבועת השומרי' שהוא שבועת התורה ומשום הכי עלתה על דעתו לכפור ולומר לא הפקדתני שאז פטור משבועה דאורייתא עד שימצאנו ויחזירנו לידו וק"ל עכ"ל. ובסי' רצ"ד כתב מרן וז"ל תבעו הפקדון וכפר בו מיד נעשה עליו גזלן וחייב באונסים ופסול לעדות ולשבועה. בד"א שיש עדים שבשעה שכפר בו היה ברשותו אבל אם אין עדים לא. שמא נאבד ממנו ואמר אכפור בו ואדחנו עד שאמצאנו ואחזירנו לו ע"כ. וכתב שם הסמ"ע סק"ב וז"ל מיד נעשה עליו גזלן וכו' כתב מיד פ' אפילו קודם שנשבע על כפירתו ועיין מ"ש הטור והמחבר בס"סי זה ובריש סי' ע"ה בכופר בהלואה מבואר דאינו נעשה עליו גזלן ושם כתבתי והבאתי לשון רש"י דמיירי אפילו באו עדים שהיו מעות ההלואה בידו בשעה שכפר אפי"ה כיון שההלואה להוצאה ניתנה אמרי' שמשום הכי כפר שהיה צריך למעות באותה שעה ודעתו לשלם לו לאחר זמן משא"כ בפקדון דלא ניתן להוצאה ולא להשתמש בעינה עכ"ל:
מבואר מזה דדוקא כשכפר בפקדון ובאו עדים שראו שבשעה שכפר היה הפקדון ברשותו הוא שנעשה עליו גזלן וכיון שהוא גזלן הוא פסול לעדות כמ"ש מרן בסימן ל"ד ס"ז אבל אם אין כאן עדים שיעידו שבשעה שכפר בפקדון היה ברשותו לא נפסל במה שכפר בו דטענינן ליה שמא בשעה שתבעו לא ידע אנה הניחו וכו' כמ"ש הסמ"ע. וכ"ש כשהכפירה הוא במלוה דאמרינן שאין בידו במה לשלם ואשתמוטי קמשטמיט עד שיהיו לו מעות במה לשלם חובו. ולפ"ז הכא בנד"ד אין הכי נמי אה היה פקדון שהפקיד בידו ובאו עדים שבשעה שכפר בו היה הפקדון בידו היה נפסל לעדות כמ"ש ואפ"ה לא היה נפסל לשחיטה כמ"ש מרן בי"ד סי' כ' ס"ו וז"ל מומר לאחד משאר עבירות אין צריך לבדוק לו סכין ולהרמב"ם צריך ודוקא במומר לעבירה אבל מי שהוא פסול לעדות בעבירה מעבירות של תורה אין צריך לבדוק לו סכין אפילו להרמב"ם ע"כ ובסימן קי"ט ס"ד כתב מרן וז"ל החשוד לדבר א' אינו חשוד לדברים אחרים וכו' ע"כ. ובס"ז כתב מי שהוא מפורסם בא' מעבירות שבתורה חוץ מע"ז וחלול שבת בפרהסיא וכו' נאמן בשאר אסורים ובשל אחרים נאמן אפי' על אותו דבר לומר הוא ע"כ. וכ' שם הש"כ ס"ק י"ז וז"ל נאמן בשאר איסורים אפי' בשל עצמו אפילו למכור וכן לאכול עמו. ובס"ק ח"י כ' וז"ל ובשל אחדים נאמן וכו' דוקא לענין אסורא אמרינן הכי אבל לענין ממונא מי שהוא חשוד לדבר אחד פסול להעיד לדבר אחר אפי' בשל אחרים וכמ"ש בח"מ סי' ל"ד דלענין ממון כתיב אל תשת רשע עד כל היכא דנקרא רשע אסור להעיד וכו' ע"כ. ועיין שם בב"י שהביא תשובת הרשב"א שכתב וז"ל ומה שאמרו בגזלנים אפי' דרבנן פסולים להעיד אחר הכרזה וגזלן דאורייתא אף בלי הכרזה ההיא לעדות דעלמ' שצריך עדים כשרים דכתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס אבל באיסורים שאף עבד ושפחה כשרים בהם אפי' משומד לדבר אחד כשר לדבר אחר וכו' ע"כ. הרי דאפילו חשוד על הגזל הוא נאמן בשאר אסורים. וכן מצינו להרב הנז' בסימן תשפ"ב באחד שעבר על השבועה והכשירו למכור בשר יעו"ש:
והכנה"ג סימן הנז' הגהב"י אות מ"א כתב וז"ל בשוחט שהוא מושכר מן הקהל שהסכים מהריב"ל דעד ב' פעמים בקבלת דברי חברות סגי. ובג' פעמים עד שיעשה התשובה המפורשת בפרק זה בורר. אלו ב' או ג' פעמים צריך שיהיו בעבירה אחת המשל שיוציא טריפה שנים או שלשה פעמים אבל אם יש שנוי בעבירות כגון שיצתה טריפה מתחת ידו וגנב אע"פי שהכל חמוד ממון בקבלת דברי חברות סגי. משפט צדק ח"ב סי' כ"ט וכו' ע"כ מבואר נגלה שאפי' נחשד בגניבה דהוי חמוד ממון לא הוי חשוד לטריפה אף שהכל חמוד ממון דבעינן שיהא החשד מעין הדבר ממש. ומה שהצריך הרב לקבלת דברי חברות היינו מפני שכבר יצתה טריפה מתחת ידו כמ"ש:
באופן דהכא בנד"ד אף אם היה כופר בפקדון ובאו עדים שהיה בידו שבזה נעשה גזלן אפי"ה לא היה נפסל לשחיטה כיון דלא הוי מעין הדבר שנשחד עליו זולת אם יצתה טריפה מתחת ידו דיש לפוסלו לשחיטה. ובאנו לחילוקים שכתב הרב פר"ח בסי' הנז' ס"ק כ"ח בשם הגאון מהרא"ם ז"ל אם נוטל שכר מהטריפות ומהכשרות או מהכשרות לבד או שהוא מושכר מן הקהל וכו' יעו"ש:
והגם שכת' מרן בסי' הנז' ס"ה דהחשוד על איסור חמור חשוד על הקל ממנו הרי כתב שם הרב כנ"הג אות ט"ז דנבילה חמירא מגזל דגזל אפשר בהשבון יעו"ש:
נמצא לפי זה דכשהוא חשוד על הגזל אינו חשוד להאכיל נבלות או טריפות כיון שדבר זה הוא חמור מן הגזל כמ"ש:
וכ"ש דלפי האמת זה השוחט דנד"ד לא נפסל לשום דבר דאף את"ל שהממון שהיה בידו משל שותפו היה פקדון שהפקידו אצלו אפי"ה כיון שאין כאן עדים שהיה הממון בידו בשעה שכפר לא נפסל בכך אפי' לעדות ממון וכ"ש לפי מה שנראה מתוך השאלה שממון זה הוי כמו מלוה שכיון שהם שותפים בשכר השחיטה מסתמא לא קפדי אהדדי וכשגובה הא' יותר מחבירו רשאי להוציאו לצורכו ואח"כ יגבה חבירו כנגדו וישתווה עמו. ובהלואה אף שהיו באים שבשעה שכפר היו מעות בידו אפי"ה אמרי' והיה צריך למעות באותה שעה ודעתו לשלם לאחר זמן ואינו נפסל בכך כמש"ל. ובפרט שאין כאן שום עדות שהיו בידו המעות בשעה שכפר ולא שהודה בכתב ידו שיש לו משל שותפו מה שטוען עליו. ואף שהודאת בעל דין כמאה עדים דמי הרי העדות שיש כאן הוא שמה שתובע ממנו שותפו הוא אמת דבזה אמרי' שכיון שבשעה שתבעו לא היו לו מעות במה לשלם משום הכי כפר ולעולם אשתמוטי קמישתמיט עד שיהיו בידו מעות כדי לשלם חובו ואף שבשעה שכפר אמר שישבע על כפירתו עביד אניש דגזים ולא עביד והראי' דמאי דאמרי' דבכופר בהלואה אינו נפסל ודאי שהכפירה היתה בב"ד ומוכרחים אנו לומר שחייבו הדיין שישבע היסת על כפירתו ואפי"ה אמרי' שכל עוד שלא נשבע אינו נפסל ואשתמוטי קא מישתמיט כמ"ש:
כלל העולה שהשוחט הזה לא נפסל לשום דבר והרי הוא בחזקתו כשאר כל ישראל הכשרים איברא דכיון שהיה בדב"הז לתא דחלול ה' יפה עשו המנהיגים ישצ"ו שהעבירוהו שהרי קי"ל דרשאין ב"ד וטובי העיר שבכל דור ודור לענוש ולקנוס כפי ראות עיניהם וכפי צורך השעה כמ"ש מרן בח"מ סי' ב' וכתב שם מור"ם בהגה וז"ל וכן נוהגים בכל מקום שטובי העיר בעירם כב"ד הגדול ומכין ועונשים והפקרן הפקר כפי המנהג וכו' ע"כ. אלא דכיון שהשוחט הזה הרי קיבל עונשו שנשאר מובדל ממנויו כל אותו הזמן הנז' בשאלה די לו צערו ובזיונו ובודאי נתחרט על מה שעשה וחזר בתשובה ואם יראה בעיני המנהיגים להחזירו למנויו אין שום פקפוק בדבר. זהו מה שנראה להשיב בדין זה וציי"מ וימ"ן. הכ"ד צעירי צאן קדשים החותם פה טיטואן יע"א בחדש כסלו משנת בונה ירושלים ה' לפ"ק: