אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › סימן מז

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות יורה דעה · סימן מז

סימן מו

שאלה ראובן ששלח לשמעון דרך אניה בלב ים חבית א' של בשר הנקרא אלכ'אלי והניח על פי החבית ע"ג הבשר נייר אחד כת"ב עליו תיבת כשר ואחר כך הניח על פי החבית כלי אחד גדול ואח"כ הניח ע"ג הכלי הנז' נייר אחד כתוב עליו ג"כ תיבת כשר ואח"כ הכניס החבית הנז' תוך קופה אחת ותפר פי הקופה בחוט עב ואח"כ קשר הקופה כולה בחבל. יורנו מ"ץ אם נקרא זה חותם בתוך חותם או לאו ואם תמצא לומר דלא מקרי חותם בתוך חותם אם החבית והכלי הנזכרי' מותרים אם לאו. ושכמ"ה:

תשובה הנה לגבי הכלים לכאורא היה נראה. לומר דלצד שנאמר שהבשר אסור גם הכלי אשר בו הבשר הנז' הוא אסור כיון שנכבש הבשר הנז' בתוכו מעת לעת וקי"ל כבוש כמבושל. אלא דכיון דאסור בשר שנתעלם מן העין אינו אסור אלא מדרבנן כמ"ש מרן בסי' ס"ג א"כ כלים אלו אף אם הם כלי חרס יש להם הכשר בהגעלה והרי זה דומה למ"ש מרן בסי' קי"ג סט"ז דכלים שבשל בהם הגוי לפנינו דברים שיש בהם משום בשולי גוים דיש להם הכשר בהגעלה אפילו הם של חרס כיון דאין לאסור זה עיקר מן התורה יעו"ש וה"נ דכוותה:

אבל אחר ההתבוננות נראה דהכלים הם מותרים עכ"פ דיש לחלק בין ההיא דבשל הגוי לפנינו לנ"ד רשא דשאני התם דא דאסור בשולי גוים לאו מחמת ספק הוא אבל גבי בשר שנתעלם מן העין דא סורו הוא מחמת ספק שמא הוחלף יש להכשיר הכלים אחר שהיית מעת לעת ומותר להשתמש בהם לכתחילה כיון דנט"ל לא הוי אלא דרבנן וגם בשר שנתעלם מן העין הוי דרבנן ולכן לגבי הכלים אזלינן בספקו להקל:

ונראה להביא ראיה לזה ממ"ש מרן בסי' קכ"ב ס"ט וז"ל יש ליזהר מלהניח בבית הגוי לי סעודה דחיישינן שמא ישתמש בהם ע"כ וסיים שם מור"ם בהגה וז"ל ואפי' אם נתנם לאומן לתקנה צריך לעשות בהם סימן וכו' ואם עבר ולא עשה כשחזר ולקחם מן הגוי צריכים הגעלת וכו' אבל אם לא לקחו מן הגוי עד אחר זמן דנוכל לומר אף אם נשתמש בו הגוי כבר נפגם ונשתהה מעת לעת או שנשתהה ביד ישראל לאחר שלקחו מן הגוי מעת לעת אזלינן לקולא וכו' ע"כ. וכתב שם הש"ך סק"ח דמותר להשתמש בהם לכתחילה אף אם נפגמו דהתם בחזקת אסור קיימי אבל הכא כלים אלו הם בחזקת היתר אלא שחז"ל אסרו להשתמש בהם בתוך מע"לע מספק שמא נשתמש הגוי אבל אחר מע"לע מותר יעו"ש בדבריו. והפר"ח סימן הנז' סק"ח כתב וז"ל וכן נראה עוד ממ"ש לקמן בסי' קל"ו שהשולח ביד גוי כלים המיוחדים ליין דצריך להחתימם אבל לא הצריכן שום הכשר אם עבר ושלחן בלי חותם וכו' דכיון דאפי' אם איתא דרמא ביה חמרא לא מיתסר אלא משום גזרה בעלמא מקילינן בספקא וכ"כ כאן כב"י בשם הרא"ה וז"ל קדרות או קערות שלנו שעמדו בבית הגוי בלא סימן משהה אותם מעת לעת ומותר עכ"ל. הרי מבואר דכשאנו אוסרים מספק משהה הכלים מע"לע ומותרים. וא"כ ה"נ בנדון דידן דאסור הכשר הוא מספק שמא החליף מותרים הכלים אחר מעת לעת:

ולענין אם הקשירה והתפירה הוי חותם בתוך חותם להתי' הבשר או לא הן אמת שהניירו' שכתוב עליהם תיבת כשר לא הוי חותם כלל דבנקל יכול ליטלו הגוי ולהחזירו וכל עצמו של החותם שתקנו חז"ל אינו אלא מחמת שאם זייף יהיה ניכר זיופו ולכן לא טרח ומזייף אבל הנחת הנייר זה על פי החבית לא יהא ניכר זיופו. וע"כ לא אמרינן דאותיות הוי סימן. כמ"ש מרן בסי' ק"ל ס"ו ובסי' קי"ח ס"ג אלא דוקא כשהם דבוקים בגוף הבשר או דבוקים ם בסתימת החבית דאי אפשר לו לזייף שלא יהיה ניכר זיופו. אבל בנ"ד יכול לזייף בנקל הילכך לא הוי חותם כלל גם הכלי המונח על פי החבית כיון דלא מהדק לא הוי סימן כמ"ש בסי' קל"ו ס"ד ולגבי כניסת החבית בתוך הקופה ותפירות הקופה נראה דלאו חותם מקרי כיון דאין שום שנוי בתפירות כמו שמצינו שכתב מור"ם בסי' קי"ח ס"ד וז"ל אם שולח איזה דבר בשק וחתם השק אי' אפי' בחותם אחד אא"כ הפך התפירו' לפנים וכו' ע"כ ומרן בסי' ק"ל כתב דחבית של יין של עץ אין תקנה לשלות ע"י גוי אא"כ הכניס כל החבית בשק שאין בו תפירה מבחוץ ויחתום פי השק הרי דבעינן שלא יהיה התפירה מבחוץ כדי ליחשב חותם אבל אם התפירות מבחוץ לא הוי חותם ה"נ בנ"ד דאין כאן שנוי בתפירו' שלא הפכם מבפנים לא מקרי חותם. גם הקשירה שקשר הקופה בחבל אם אין בה שום שנוי נראה דלא הוי סימן והגם שמצינו שכתב מרן בסי' ק"ל בס"ד וז"ל וכן אם צר פי הנאד הרי זה חותם אחד וכו' ע"כ נמצא דהקשירה אף אם אין בה שנוי חותם. מ"מ הרי כתב שם הט"ז סק"ח דמ"ש מרן צר פי הנאד וכו' מיירי שעשה הקשירה ע"י שנוי והכריח הרב דב"ז מלשון הטור שכ' קשר וחתם פי הנבל ונתנו בשק פי הנבל למטה הוי חותם בתוך חותם דמ"ש קשר וחתם ר"ל דעשה הקשירה בענין שהיא חתומה דהיינו קשר משונה וזה הוי חותם אחד ופי הנבל למטה בשק הוי חותם שני. ואם איתא דהקשירה לבדה אף דאין בה שנוי הוי חותם והחתימה שכ' הטור היינו שחתם פי הנבל בשום דבר א"כ הרי יש כאן שני חותמות דהיינו הקשירה והחתימה ולמה הוצרך עוד לנתינת פי הנבל למטה לחותם שני. אם לא שנאמר דמ"ש בטור וחתם היינו קשירה מעין חתימה דהיינו קשר משונה כמ"ש אבל קשירה בלא שנוי לא הוי סימן יעו"ש בדבריו. והר' חק"ל י"ד דף רכ"א כ' דכיון דהפך פי הנאד ע"י שנוי זה משוי לקשר קשר משונה ועיקר השנוי הוא בקשר הראשון ובקשר שני אף בלא שנוי הוי חותם בתוך חותם. ומרן בב"י שם הביא שני גרסאות בדברי הטור א' דלא הזכיר חתימה בא' קשר פי הנבל ונתנו לתוך השק וכו' וכתב שזהו דעת הרמב"ם דלא הזכיר חתימה. והגירסא השנית שגורס קשר וחתם כ' דהוי כדעת הרשב"א דהקשירה לא מחשבא חותם וסיים וכתב דגירסא זו היא עיקר יעו"ש. באופן דלדעת מרן חלוק הרשב"א והטור על הרמב"ם ולדעת הרמב"ם הקשירה הויא חותם. והרב מוהר"ם אלפאסי זלה"ה בספר משחא דרבותא שחבר על הש"ע בחלק י"ד סי' קי"ח כתב דלדעת הרמב"ם כשיהיה עם הקשירה חותם אחד משונה אף אם הקשירה אינה משונה הוי חותם בתוך חותם אבל הקשירה לחודה לא הויא חותם ונפקא מנה לדברים הצריכים חותם אחד דהקשירה לחודה לא הויא חותם וסיים וכתב דמרן בש"ע העתיק דברי הרמב"ם מוכח מדבריו כמו שכתב מרן צר פי הנאד היינו בלא שנוי כיון שיש עמו חותם שני דהיינו הפיכת פי הנאד לתוכו דהוי חותם ע"י שנוי וזה הוי דלא כהט"ז ולפי זה מה שסיים מרן שם וז"ל וכן נ"ל שנוי שמשנה מדברים שאין דרך כל אדם הרי הם כחותם אחד והטיחה או הקשירה חותם שני ע"כ. היינו טיחה או. קשירה בלא שנוי דכיון שיש עמו החותם האחר ע"י שנוי הוי חותם בתוך חותם:

וכן מצינו להרב מהריב"ס ז"ל בספר עדות ביהוסף סי' ט"ל שהבין בדעת מרן בש"ע במ"ש צר פי הנאד דהוי בלא שנוי ועם החותם האחר המשונה הוי חותם בתוך חותם. ודימה הקשירה או התפירה לדין המפתח שכתב בש"ע סי' קי"ח ס"ד דמפתח וחותם הוי כשני חותמות יעו"ש. והרב מוהרח"א ז"ל בספר בני חיי סי' הנז' כתב וז"ל הרב בעל ט"ז כתב שצריך קשר משונה ואז קשר הוי חותם ומרברי מרן וב"ח משמע דאין צריך קשר משונה ממה שכתבו דלדעת הרשב"א ז"ל משמע דמלבד הקשר הנהוג צריך שני חותמות וכו' א"כ משמע דלדעת הרמב"ם הקשר הנהוג הוי חותם אחד עכ"ל. נקטינן מדברי הרבנים הנז' כפי מה שהבינו בדברי מרן בש"ע דהקשירה עם חותם אחר משונה הוי חותם בתוך חותם אף דאין בקשירה שנוי והרב חק"ל י"ד דרפ"א כתב דהתפירה טובה מהקשירה אלא דלא פסיק ותני דהוי חותם גמור יעו"ש. ולפי זה הכא בנדון דידן אם יש בקשירה א איזה שנוי מצטרף עמו התפירה והוי חותם בתוך חותם אף דאין בתפירה שום שנוי כמ"ש. אכן אם אין בשום אחד מהם שנוי נראה דאין להתיר. אבל מטעם אחר נראה להתיר בשר זה על פי מ"ש מרן בסימן קי"ח ס"ה דחתיכת בשר שניכר בה ניקור הישראל ששלח אותה ע"י גוי אין צריך חותם אחר יעו"ש. וטעמא היי דע"כ לא הצריכו חז"ל שני חותמות אלא דוקא כשהם חוץ מגוף הבשר אבל כשיש סימן בגוף הבשר תו לא צריכינן חותם אחר. וא"כ בנדון דידן נמי האלכ'אלי של ישראל ניכר ומובדל משל גוים במראה וריח והוה ליה כסימן הניקור דשרי. דאף את"ל דלא הוי ממש כסימן הניקור מכל מקום בהצטרפות נתינת החבית בתוך הקופה והתפירה והקשירה נוכל להתיר וליהוי כחותם בתוך חותם:

עוד יש צד להתיר ממ"ש הרפ"ח בסי' קי"ח סקי"ח שנשאל שם על תנורים של גוים שמטמינים בו חמין בשבת אי סגי בחותם אחד והשיב דסגי בחותם אחד מטעם דמארי התנור לא מרעי נפשייהו לזיופי חותם אחד בשביל הנאה מועטת להחליף כחוש בשמן או חתיכה קטנה בגדולה ודימה הרב זה למ"ש בסי' קי"ד דבמידי שקונים מן האומן כיון דאין ביה קפידא לא מרע נפשיה וכו' וסיים וכתב דאף מפתח לחודיה סגי והגם דכתב מרן דמפתח לחוד לא הוי חותם ה"מ בגוי דעלמא דלא מירתת לאורועי נפשיה אבל בבעל התנור דהוי כעין אומן לא מרע נפשיה ואף אזיוף כל דהו לא מהדר יעו"ש. ולפי זה הכא נמי בנ"ד נימא הכי דכיון דיש כאן קשירה ותפירה אף דאין בהם שנוי בעלי הספינה לא מרעי נפשייהו בשביל הנאה מועטת לזייף ולהתיר הקשירה והתפירה. והגם דהרב הנז' לא אמרה כי אם במפקיד שעתיד לחזור על חותמו. מ"מ לדידן שיש כאן קשירה וגם תפירה ותרתי לא עבדי לזייופי ובהצטרפות הצד האחר של שנוי האלכ'אלי של ישראל יש להתיר בשופי כמש"ל. ובענין הכלים שכתב לעיל שהם מותרים עכ"פ עוד מצינו בכ"י הרב הריב"ם זלה"ה שכתב בשם ספר באר עשק שנשאל על תרנגולת שנתבשלה עם בשר וכשהיו אוכלים אותה מצאו עצם הקולית שנשבר וחזר ונקשר אך לא היה נקשר במקומו שבר עם שבר ואסר התרנגולת והבשר מטעם דקרוב לודאי שיצא לחוץ כי אם שע"י תנועת ההליכה אי אפשר שלא יצא לחוץ והכלים שאינם של חרס הצריכים הגעלה ושהם של חרס התירם אחר מעת לעת דכיון דטרפות זה אינו אלא מספק ולגבי התבשיל דהוי ספיקא דאורייתא אסורים אבל הכלים אחר מעת לעת אינו אלא מדרבנן והוה ליה כאלו יש ספק ספיקא יעו"ש בספר הנז' סי' ס"ח וכל שכן בנ"ד דאסור בשר שנתעלם מן העין אינו אלא מדרבנן כמ"ש בסי' ס"ג ומספק שמא החליף. הכלים מותרים עכ"פ אחר מעת לעת כמש"ל וציי"מ וימ"ן. ובדין הכלים הנז' מצינו עוד היתר ממ"ש הרב ב"ח בתשובה שאלה קכ"ז בדין בהמה שנשחטה ולא נבדקה הריאה והשליכוה כך ואח"ך מצאו בצלעות מכה רבה שנסרכה הריאה בצלעות ואסר הבשר והחלב שנחלב ממנה אפי' קודם שלשה ימים דודאי הוי מכה ישנה וגרע מהוגלד פי המכה וסיים וכתב וזל"ה אכן הכלים שנשתמשו בה קודם אין נראה לאסור כל שאינן בני יומן מאחר שאסור נותן טעם לפגם דרבנן אין לאסור אלא באסור שהוא ברור כמו בטריפות מן הבטן בכה"ג עכ"ל והובאו דבריו בספר באר היטב י"ד סי' ט"ל יעו"ש. ועיין בפר"ח סי' מ"א ס"ק י"א בסופו שכתב כיוצא בזה להתיר הכלים אחר מעת לעת יעו"ש:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה