ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות יורה דעה · סימן מו
ועל ענין הסיסטירנא שכתב כ"תר מדברי הרב משחא דרבותא בהשמטו' אמת נכון הדבר דלדעת הרב הנז' בתחלת דבריו רצה לומר דטעם הס הסיסטירנא הוא מפני שהם מים מרובים בטלה הטיפה במיעוטה וכו' ואחר כך דחה דשאני המחוברים לקרקע דמעיקר' לא שלטה בהו ידא דמ"ה וכו'. והראיה שהביא מדברי מור"ם בסי' תנ"ה נלע"ד דהביא זה לומר דמשם מוכח דצריך לשפוך המים מפני התקופה. שהרי מור"ם בי"ד בסי' קט"ז לא כתב שלא לשתות בשעת התקופה. וגם הב"י בסי' תנ"ה הקשה על דברי המרדכי מאריה דהאי דינא דבל"ה אפי' היתה שעת התקופה בשעה שלשין לא היה להם לחוש. דלא חיישינן אלא כשאדם שותה מהם בשעת התקופה ותירץ בדרך אפשר דס"ל להמרדכי שכל מים שהיו בתלוש בשעת התקופה כל ששותה מהם או לש בהם אפי' אחר כמה ימים הם מזיקים יעו"ש בסוף הסי'. ובפרט שגם מור"ם בסי' קט"ז שכתב בשעת התקופ' רשם המרשים מהמרדכי ס"פ כ"ש. התו דאין הכרח בדברי המרדכי לומר דאפילו שלא בשעת התקופה יש סכנה. ולכן הביא הרב הנז' ממ"ש מור"ם בסי' תנ"ה דמוכח משם דגם בתקופה יש לשפוך המים כמו במת. באופן דלמדנו מדבריו ששוה התקופה למת. ומ"ש דומיא למה שנהגו לשפוך המים שעברה עליהם התקופה ר"ל שלא נהגו לשפוך אלא התלושים דוקא ומנהג התקופה הוא מנהג קבוע ופשוט ארבעה פעמים בשנה ולא נהגו לשפוך אלא התלושים. ומחשש שמא ידחה הדוחה לומר דשאני תקופה דקילא ממת שאין חשש כ"א בשעת התקופה. ומה שנהגו לשפוך אח"כ הוא לחומרא בעלמא. ואין ללמוד משם למת. לכן הביא ראיה ממור"ם בסי' תנ"ה דאי לאו משום שומר מצוה היו צריכים לשפוך ממילא שמעינן דשוה תקופה למת זהו מה שנלע"ד כעת:
אלא דמכל מקום לא זכיתי להבין דברי הר' במ"ש דמה שנהגו לשפוך מימות השכנים וכו' הוא מחמת ספק וחששא בעלמ' וייסד שם הר' דאינו משפשף סכינו רק בכלי א' וגם אינו מוכרח שישפשף במים הראוים לשתיה וכו' אלא דמשום ספק שאין אנו יודעים הכלי ששפשף בו הוא דמחמירין לשפוך כל הכלים. וגם הניח שם הרב דאם לא היו שם רק אגמי מים ואין שם מים בכלי כלל שאם בא מלאך המות לשפשף סכינו מסתמא משפשפה באותו מקוה מים שאינו עמוק כ"כ שאינו טורח וכו' אלא דמחמת שהם מים רבים התיר לשתות מאותו מקוה כמ"ש בדבריו. ולא יכולתי לירד לעומק כוונת דבריו שאם באנו לומר שהמלאך המות אינו מטיף דם כ"א בכלי אחד דוקא וגם אינו מטיף רק במה שאין לו טורח הרבה אם הדבר כן למה החמירו חז"ל בכל השכונה. והיה די להחמיר במימי הבית אשר יש שם מת דלמה לו למה"מ לטרוח ולילך ולהטיף בשאר חצירות ובתים הסמוכים אחר דיש שם מים בבית המת ואם נאמר דחששו חז"ל שמא לא יהיה מים בבית המת ומחמת לא פלוג גזרו על כל השכונה. א"כ היה די לגזור רק בבית א' הסמוך. אם לא שנאמר דמ"ש חז"ל דמפיל במים טיפת דם רוצה לומר דבכל המים הקרובים לבית המת מטיל בהם טיפת דם. וכן מצינו בתקופה גם כן שאחד מן הטעמים שכתב הרב אבודרהם ז"ל שהשטן משליך טיפה של מרה במים ור"ל בכל המים התלושים כמו כן בנ"ד שאמרו שהשטן משליך במים שבשכונה טיפת דם ר"ל בכל המים שבשכונה. גם מ"ש הרב בסיסטירנא נראה דהלכתא בלא טעמא דאחר שהם תלושים מה לי בבלי או מכונסים בקרקע ובשלמא למ"ש בתחלת דבריו משום רבוי המים ניחא אבל למ"ש אח"כ מטעם שהם בקרקע וכו' מי עלה שמים וירד לומר דלא שלטא ידא דמלאך המות רק בכלי אחד דגם מים אלו הם תלושים. באופן שדברי הר' ז"ל שגבו ממני הן אמת דכ"תר מצא לו אילן גדול לסמוך עליו על המנהג שנהגו שלא לשפוך המים שבסיסטירנא דהרב הנז' כך ס"ל להדיא. ולכאורה היה נראה לחלק בין מת לתקופה מדקדוק לשון חז"ל דגבי תקופה אמרו מים התלושים כמ"ש בב"י סי' תנ"ה. וגבי מת אמרו מים שאובים כמ"ש מרן בי"ד ס"סי של"ה. ומחמת זה הייתי ד"ל דגבי מת לא שלטא ידא דמלאך המות אלא בשאובים דהיינו בבלי דוקא לאפוקי מקוה דאינם נקראי' שאובים וזה טעם דלא נהגו לשפוך מים שבסיסטירנא במת. אבל גבי תקופה דנקטי חז"ל בלשונם תלושים. אפשר לומר דגם בסיסטירנא דנא שייך דגם הם נקראים תלושים כיון שאינם מחוברים למקורם אלא כיון דבערי אדום לא זהירי כ"כ בתקופה רק איזה יחידי סגולה דאפשר דס"ל לאנשי כדעת הראב"ע ז"ל היינו טעמא שלא החמירו גם בסיסטירנא. ואפשר שמי שהיה זהיר היה רגיל להטיל שם ברזל. כ"ז אני כותב בדרך אפשר והנח להם לישראל שהרי יש להם אילן גדול על מי לסמוך ועיין בספר מח"בר ח' א"ח סי' תנ"ה שכתב וז"ל אמנם אנן בדידן בארץ הצבי וכל גלילות טורקיאה וערי איטאליא נזהרים שלא לשתות מים בשעת התקופ' דוקא אמנם אחר זמנה שותים מאותם המים שהיו בתלוש בשעת התקופה ואין פוצה וכו' ע"כ יעי"ש שנתן טעם למנהג זה עיין שלחן גבוה סי' תנ"ה סקי"ט ולפ"ז אנן בדידן שהמים שהיו בתלוש בשעת התקופה אין שותין ממנו לעולם אם לא היה עליו ברזל א"כ גם הסיסטירנא שהם מים תלושים צריך לשים בה ברזל. ועיין במח"בר שם שהביא משם בת"ה דהמים שהיו בתלוש בשעת התקופה אסורים לעולם ולא מהני לשים ברזל ושכן מ"ש במרדכי. הן אמת דהרב חיד"א לא חש לזה לפי מנהגם דאין מקפידים כי אם בשעת התקופה כמ"ש: