אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קצא

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קצא

סימן קץ

למעאסכר להחכם כהה"ר אברהם אנקאווא:

על מ"ש כת"ר במעשה שבא לידו שהבחור משה חדידה נ"ע היה משודך עם נכדתו של כה"ר מנחם גבאי נר"ו וביד כל א' מהם שטר של חזוק כנהוג ותוספת סך מה מעות בעין וזמן החופה לזמן פ' וכו' ואם יעבור שו"א מהם וכו' נותן קנס לשכנגדו שומת כ"וכ וכשהגיע הזמן שלחה אמה של כלה למשה הנז' לעשות החופה והוא השיב נמתין עוד מעט והמתינו ואחר שנתרצה לעשות החופה הביאה האשה את בתה לכאן ושלחה לומר לו לעשות החופה והוא השיב עד שתתנו לי הממון בעין אשר היה בכלל הקשר ואני מוכן ומזומן וביני ביני אשר הכינה הממון פגעה מד"הד במשה הנז' רח"ל וכבר היה ביד הבתולה הנז' ע"י שלמה אחי אמה היו סבלונות כסף וזהב כשמנים דורוס מ"מ וכו'. והן היום תבעו היורשים של הר"מ חדידה נ"ע הסבלונות מיד אמה של הכלה ע"י אביה סי' מנחם הי"ו כיון דאנוס היה ומעולם לא חזר מדבורו כדי שיתחייב שום קנס ומד"הד פגעה בו מה היה לו לעשות וכה השיב סי' מנחם הנז' כי שטר חוזק ביד שלמה בנו וכו' ועוד שהאשה אין רצונה להחזיר וכו' וכבר כתב כת"ר להר' שלמה הנז' ושערי תשובה ננעלו. וכת"ר עלה ונסתפק כיון שכבר עבר זמן השדוכין והוא היה מעכב בשביל הממון בעין שלא נמצא בידם וכו' או נימא כיון שמדעת שניהם היה העכוב הוי כתוך זמנו וכו' כמ"ש בדב"ק ושאל ממני להודיעו דעתי קלה כמות שהיא בדין זה:

הנה אמת נכון הדבר שהלכה רווחת שע"פ שטרי השדוכין הנהוגים בזמן הזה שכותבים בחיוב אבי הבת בז"הל ואם יבא שום עכוב הן מצדו או מצד בתו המשודכת באיזה צד שיהיה בעולם או אם יעביר המועד הנז' מעו"מ נתחו"ג וכו' לפרוע למשודך הנז' סך כ"וך בתו' קנס כל שיפטר מהם וכו' ע"כ ובלשון הזה כותבין ג"כ בחיוב המשודך. ועפ"ז אם הגיע הזמן שקבעו לנישואין ותבע המשודך לאבי הבת להכין לו הכלה ליכנס לחופה עם הנדונייא והתוספת שנדר לו והשיב אבי הבת שכעת אין בידו היכולת וכו' ושימתין לו איזה זמן אחר עד אשר ירחיב ה' את גבולו להכין מה שנתחייב והמשודך לא רצה להרחיב לו הזמן כ"א יקוב הדין את ההר. אזי מחייבין לאבי הבת בקנס ולהחזיר לו הסבלונות כיון שהעכוב בא מצדו. ואם ב"מ דביני ביני פגעה מד"הד במשודך ודאי שחייב אבי הבת להחזיר הסבלונות ליורשים. וכן נמי אם כשהגיע הזמן לא תבעו זא"ז ונשאר הדבר בשתיקה ואח"ך פגעה מד"הד במשודך צריך להחזיר הסבלונות ליורשים ג"כ אחר שלא בא שום עכוב מצד המשודך ולא תבעוהו לנישואין כי סבלונות אלו ששולח המשודך למשודכתו בזמן הזה הוא כדי שתתקשט בהם אדביני ביני שתכנס לחופה ותביאם עמה לבית החתן וא"כ כשפגעה מד"הד בחתן ולא זכה ליכנס לחופה מהיכן הרגלים לומר שתזכה הכלה בסבלונות אחר שלא נתנם לה במתנה חתוכה וחלוטה רק שתתקשט בהם ותביאם עמה בשעת כניסתה לחופה. ועפ"ז אין לחלק בין אם מת החתן בתוך הזמן או לאחר הזמן ולא תבעוהו לעשות הנישואין דכיון שהעברת הזמן היה מדעת שניהם שלא תבעו זא"ז עדיין הסבלונות ברשות החתן קיימי וחייבת להחזירם ליורשים. אתאן לנ"ד דכשהגיע זמן הנשואין שלחה אמה של כלה לתבוע לחתן לעשות החופה ויהי כמשיב שימתינו לו איזה זמן אחר וכו' והמתינו הזמן נמצא לפ"ז שאמה של כלה מחלה לו התנאי שקבל ע"ע שאם יעביר המועד שיתחייב בקנס שהרי המתינה לו זמן אחר וא"כ מה שאח"כ הביאה האם הכלה לעיר החתן ותבעה להחתן לעשות החופה והשיב עד שתתנו לו המעות אני מוכן ומזומן נראה מדבריו שכלפי מה שתבעתו לעשות החופה השיב עד שתתן לי המעות ור"ל שלא יעשה החופה עד שיתנו לו הממון ואדביני ביני ימתין. באופן שהרחבת הזמן היה מדעת שניהם וכיון שפגעה מד"הד במשודך צריך להחזיר הסבלונות ליורשים:

אלא דעדיין יש לדון בזה אחר שהכלה הנז' היא יתומה והיא לא נתחייבה בשום דבר והגם שהסדוכין ששרכה אמה מסתמא היה בהסכמתה מ"מ הרחבת הזמן הראשון שהרחיבה אמה להחתן כשתבעתו לעשות החופה מאן נימא לן שהסכימה היא בזה כדי להוציא מידה הסבלונות שהרי היא יכולה לטעון שהיא לא הסכימה בהרחבת הזמן שהרחיבה לו אמה. וכיון שהגיע הזמן שקבעו לנישואין ותבעה אותו האם ליכנס לחופה והשיב שתמתין לו זמן אחר הרי העביר המועד ונתחייב בקנס כיון שהיא תפוסה בסבלונות אין היורשי' יכולין להוציא מידה כל עוד שלא יביאו ראיה שהסכימה בהרחבת הזמן וכלל גדול בדיני ממונות המוציא מע"ה ועיין להרב מהרי"ל ז"ל בס' תקפו של יוסף ח"א סי' ל"א והרב חק"ל חא"ה סי' ל' יעו"ש:

ואין לומר דכיון שכשהרחיבה הזמן האם שתקה הכלה ולא מיחתה אמרינן שתיקה כהודאה והו"ל כאלו הסכימה בפי' הא לאו מלתא היא דלאו לכל מילי אמרי' שתיקה כהודאה ובכגון זה וראי לא אמרינן דאמרינן דמפני הבושה שתקה ולא מיחתה ודוגמא לזה מצינו להרשב"ש ז"ל בתשו' סי' קנ"ו באשה שצותה מחמת מיתה לתת דבר להקדש וכו' וכתב הרב שאם לא הסכים הבעל בפי' השתיקה אינה כלום והמתנה בטלה וכתב וז"ל ואע"פ שאמרו בפי"ג דהשתיקה מועלת לדבר זה וכו' כבר כתבו בשם ר' קלונימוס הנשיא ז"ל דדוקא בדורות הראשונים אבל בדורות הללו אין השתיקה כהודאה אלא מפני הבושה היא וכו' ע"כ. וכ"ש בנד"ז דלאו אורח ארעא שהכלה תסרב בהרחבת הזמן ואמרי' מפני הבושה שתקה זכר לדבר הכלה הופכת את פניה תנן:

גם מצינו גבי שותפים שכ' מרן בסי' קע"ו ס"י המשתתף עם חבירו בסתם לא ישנה ממנהג המדינה וכו' ואם עבר ועשה שלא מדעת חבירו ואח"ך הודיעו והסכים למעשיו ה"ז פטור וכתב שם הסמ"ע דמשמע דהסכים למעשיו בפי' אבל בשתיקה לחוד לא יעו"ש. ועיין בס' בני חיי סי' הנז' הג"הט אות ז"ך ובס' מטה שמעון סי' הנז' הג"הט אות ע' הביא משם כמה פוסקים כסב' הסמ"ע דשתיקה לחוד לא מהני. וסיים וכתב דלענין דינא מידי פלוגתא לא נפקא וכל שהודיעו ושתק יכול לומר קי"ל כמ"ד דשתיקה מהני ופטור יעו"ש. ומינה דהכא נמי בנ"ד כיון שהכלה היא תפוסה בסבלונות יכולה לומר קי"ל כמ"ד דשתיקה לאו כהודאה ובפרט שהמנהג הוא שהחיוב של הקנס שמתחייב המשודך הוא לזכות הכלה ואפי' כשהאב משדך את בתו כותבין בחיוב של המשודך ואם יבא שום עכוב וכו' או אם יעביר המועד שנתחו"ג לפרוע לאבי המשודכת לזכות בתו הנז' כ"וך בתו' קנס ומסתמא גם הכא בנ"ד החיוב שנתחייב המשודך הוא שאם יעביר המועד שיפרע הקנס לזכות הכלה וכיון שהמשודך העביר המועד הראשון הרי נתחייב לה בקנס ותעכב תחת ידה הסבלונות. הן אמת שצריכה לקבל חרם שלא הסכימה בהרחבת הזמן שהרחיבה אמה להחתן. מ"מ הטוב והישר בעיני אלהים ואדם לפשר ביניהם בטוב וכל א' על מקומו יבא בשלום. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה ולאפס הפנאי וחולשת המזג לא יכולתי להאריך ולכת"ר החיים והשלום מא"הש הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בסדר וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו משנת ויתן לך את ברכת אברהם לפ"ק:

עוד שנית למעסכאר להח"הש והכולל הדו"מ כהה"ר אברהם אנקאווא נר"ו:

על מ"ש כת"ר דאפי' את"ל שהבת יכולה לעכב וכבר עכבה בפי' וגלתה דעתה בפני עדים שאינה מרוצה בהרחבת הזמן. מאן לימא לן שהיא עכבה מצד רצונה דהא אפשר שהם למדוה לומר כן וכו'. לא ידענא היאך עלה על דעתו לומר כן ועל הספק שמא למדוה נוציא ממון מידה דהיינו הסבלונות שהיא מוחזקת בהם ומה שהביא ראיה לדבריו מתשו' הרשב"א ז"ל לאו שמיה מתייא והילך תשובת הרשב"א ז"ל אות באות תיבה בתיבה. ראובן שדך את בת בתו לבן שמעון וחייב עצמו לתת לו דבר ידוע ובקנס ונשבע להשלים תנאים לזמן פ' ולאחר זמן עמד ושידכה וטען כי בת בתו אינה רוצה בבן שמעון. והשיב שהדין עמו לפי שזה אנוס גמור אם לא רצתה הבת להנשא לבן שמעון ומאי הו"ל למעבר ואין לך אונס גדול מזה. ואפי' תאמר שהיה יכול לפייסה במעות ליתן לה אפי' התנה שאם תסרב שיפייסנה וכדאמרי' בגיטין אטו תרקבא דדינרי בעי למיתן לה. ואל תשיבני שהי"ל להתנות מתחלה שאם תסרב הבת שיהיה פטור. דלא הוא דאונסא דלא שכיחא הוא וכל הבנות מתרצות למי שירצה האב או הקרובים ואפי' שכיח ולא שכיח במת או חולה לית ליה לאתנויי ויש טענת אונס ומיהו אין דברינו אלא במי שהוא כן ודאי ולא במסבב וגורם האונס והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות עכ"ל. פירוש דבריו שבתחי' כתב שמה שטען ראובן כי בת בתו אינה רוצה בבן שמעון הדין עמו ופטור מן הקנס דאין לך אונס גדול מזה ואפי' התנה שאם תסרב יפייסנה מאי הו"ל למעבד אטו תרקבא דדינרי בעי למתן לה וע"ז סיים וכתב ואל תשיבני שהי"ל להתנות וכו' וכיון שלא התנה שאם תסרב הבת יהיה פטור מן הקנס נימא דחייב בקנס. וע"ז כתב דאונסא דלא שכיח הוא דכל הבנות מתרצות למי שירצה האב או הקרובים ומפני זה לא הוצרך להתנות ועכשיו שסרבה אנוס הוא בדבר ופטור מן הקנס. באופן שמה שכתב הרב דכל הבנות מתרצות למי שירצה האב וכו' היינו לפטור את ראובן על שלא התנה כן דסמך על רוב העולם שמתרצות הבנות במשודך שמשדך האב או הקרובים דודאי ברור לה שהחתן שישדכה האב וכו' הגון לה. ומה שסיים וכ' וז"ל ומיהו אין דברינו אלא במי שהוא כן ודאי ר"ל דמה שאנו פוטרים אותו מן הקנס היינו דידעינן בודאי שהיא סרבה מדעתה אבל אם אנו יודעים שהוא מסבב וגורם האונס דהיינו שיש עדים מעידים בזה חייב בקנס ומה שסיים וכתב והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות ר"ל שאם לא יש עדות ברור שהוא גרם האונס ויש ספק בזה הלב יודע וכו' שזה תלוי בבוחן לבות וכליות ודינו פשוט שיקבל חרם שלא למדה בכל טענת ספק ולא הוצרך הרב לבאר זה. וא"כ לפ"ז היכן מצא כת"ר בדברי הרשב"א שאפי' עכבה בפירוש שחייב בקנס שמא למדה הוא. זה לא אמרה אדם מעולם שעל טענת ספק יהיה חייב בקנס. וכלל גדול בדיני ממונות המע"ה ואם כוונת כת"ר לומר שכיון שכתב הרשב"א ז"ל שכל הבנות מתרצות למי שירצה האב או הקרובים. א"כ ה"נ בנ"ד נימא שכיון שהבת שתקה בהרחבת הזמן שהרחיבה אמה לחתן אמרי' דמסתמ' נתרצית היא כמ"ש כת"ר בזה אח"ך החילוק מבואר דמ"ש הרב והבת מתרצת וכו' היינו בשדוך שמשדכה האב או הקרוב עם בן זוגה דמן הסתם יבררו לה חתן הגון ואינהו מכירין בני אדם מי הוא הגון אבל לענין הרחבת הזמן אדרבא מסתמא אמרי' דלא ניחא לה בזה להשאר עגונה וצערא דגופא לא ניתן למחילה ומה ששתקה הוא מפני הבושה דלאו ארח ארעא לסרב בזה. ומה גם דמ"ש הרב דמסתמא הבנות מתרצות וכו' היינו לפוטרו מן הקנס אף דלא התנה בזה משא"כ הכא בנ"ד דאנו מוציאין מידה הסבלונות בטענה זו דשמא נתרצת. וכ"ש לפי דברי כת"ר שאפילו גלה דעתה שאי' מתרצת חייבת ליתן הסבלונות:

ומ"ש כת"ר וכן הסכים הרמ"ע בש"ות שאלה פ"א הגם שספר זה אינו מצוי בידי כעת מ"מ מצינו להרב ח"מ סי' ג' ס"ק ט"ז שעמ"ש מור"ם שם ובלבד שלא יהיה ערמה בדבר כ' וז"ל ראיתי בתשו' שחבר הרמ"ע בסי' פ"א וז"ל לא יונח היותה מלומדת שתמאן אין זאת אפי' גרמא בנזיקין וכו'. והנה משמעות דבריו שם אם האב מעכב בפועל ולא הבת חייב בקנס אבל אם האב נותן עצות מרחוק עד שהיא שומעת לו פטור האב ודבריו צ"ע ואין זה אונס כל שנעשה הדבר ברצונו ועיין בתשו' הרמב"ן וכו' ע"כ. נראה מזה דלסברת הרמ"ע ז"ל שאפילו האב מסבב עד שתמאן פטור מהקנס הפך מ"ש כת"ר משמו:

ומ"ש כת"ר עוד וז"ל ובר מן דין הלא ראינו שאחד מן הנקשרים שהוא אחיה הנקשר בעדה בשטר חיזוק עבר הזמן ולא הכין ממון התוספת וכו' ומאותו זמן אם היה עומד בדבורו משה חדידה נ"ע בודאי היה מחייבו קנס וכו' ע"כ. מי לא ידע בכל אלה דודאי שהיה מחייבו קנס אחר שהעביר הזמן אלא שהחתן ויתר על זה:

ומ"ש כת"ר וז"ל האם מפני זה נחייבנו קנס למשה בשביל שהבת לא היתה מרוצה בהרחבת הזמן וכו' ע"כ. מי זה אמר ותהי שמפני הרחבת הזמן האחרון שהרחיב החתן חייב בקנס זו לא אמרה אדם מעולם שהרי העכוב בא מצד אמה של כלה שלא הכינה הממון. ומה שאמרנו שנתחייב בקנס הוא על הזמן הראשון שהרחיבה אמה לחתן שכיון שהיא תפיסה בסבלונות יכולה לטעון שלא נתרצת בזה ההרחבה. ובודאי אם לא היתה תפוסה שלא היה חייב שום קנס אף שהיתה טוענת שלא נתרצת:

ומ"ש עוד כת"ר מדברי מהריק"ש ז"ל שכתב שאם האחד עבר על השבועה נפטר מי שכנגדו וכו':

לא היה צריך להרחיק עדיו מדברי הרב מהריק"ש ז"ל שכבר פסק מרן ז"ל דין בי"ד סימן רל"ו יעו"ש:

ומ"ש עוד דה"נ בנ"ד מיום שהגיע הזמן ולא נמצא ממון בידם כבר היו עוברים על השבועה לולא שהחתן ג"כ נתרצה להרחיב עוד זמן האם מפני זה נאמר שיתחייב קנס על הטובה אשר עשה עמה אין זו סברא ע"כ:

תמהני על כת"ר שכתב דברים אלו. וכבר מלתינו אמורה שהחיוב הוא על זמן הראשון ומפני שהיא תפוסה:

ומ"ש כת"ר דנד"ז היינו דר"ן והביא מ"ש הכנ"הג סימן מ"ה הגהב"י סט"ל בראובן ששלח סבלונות לארוסתו ע"י דודה וכו' ומת החתן והכלה החזירה אותם לדודה שיתנם ליורשים ותפסם מצד מלוה ע"פ וכו':

אין הנדון דומה לראיה כלל דשאני התם שהכלה הודית בב"ד שהתכשיטין היו של הארוס והיא לא תפסה אותם בשביל חוב שהיה חייב לה הארוס והיא פשעה לפי שמסרה אותם ביד דודה והיא חייבת להחזירם ליורשים. והתפיסה שתפס דודה בשביל החוב שהיה חייב לו הארוס אינה תפיסה שהרי לא תפס מהיורשים אלא מהארוסה והיא אינה חייבת לו כלום וכמו שמבואר באר הטב מלתא בטעמא באותה תשובה של מהר"א ששון ז"ל. אבל הכא בנ"ד הכלה בעצמה תופסת אותם בשביל הקנס של העברת הזמן הראשון:

ועל מה שהקשה כת"ר וז"ל ואת"ל גם עכשיו כיון שעיקר הקשר לא היה כי אם עם אחיה ועליו קסמיך לשלוח הסבלונות א"כ מה להם ליורשי המנוח עם הכלה שאין להם ד"וד עמה כלל והרי הנקשר לפניו ויתבענו ולאו בע"ד דידה הם. והוא מפרק לה דהיינו דינא דר"ן וכו' ע"כ:

דברים אלו אין להם שחר דמה זו סמיכה דעל האח קסמיך לשלוח הסבלונות. דמה שנתקשר האח הוא שאם תתחרט הכלה חייב בקנס ואה"נ אם היה חי הארוס והיתה מתחרטת הכלה מהשדוכין היה האח חייב בקנס וחייב להחזיר הסבלונות בעד החוב שנתחייב לה הארוס בהעברת הזמן הראשון אין להם ליורשים שום ד"וד עם האח דלאו בע"ד דידהו הוא. ומ"ש כת"ר דהיינו דינא דר"ן לא דמי כלל דדינא דר"ן הוא דוקא כששני הלווים מודים כל א' למלוה שלו וכמ"ש מרן שם. אבל הכא בנ"ד הלוה של היורשים היא הכלה שבידה התכשיטין ותופסת אותם בעד החיוב שלה כמ"ש אבל האח אינו חייב כלום ליורשים והן לו יהא שהסבלונות שלחם הארוס ע"י האח כמ"ש כת"ר בהצעת המעשה לא מפני זה יהיה הוא חייב להחזירם ליורשים בהרי לא היה כי אם שליח בעלמא כדי ליתנם ביד כלתו ועשה שליחותו ונתנם לה. ומה דמות יערוך לההיא דר"ן. באופן שכל הדברים שכתב כת"ר בענין זה לא מצאתי כדי אחיזה לחייב את הכלה להחזיר הסבלונות:

ואמת אגיד שאחר שכתבתי לכת"ר מה שנלע"ד בענין זה בא אלי הרי"ט צרפתי גיסו של הר' מנחם גבאי ואמר לי שהר' מנחם הנז' כתב לו שישאל אותי על דנא פתגם ואמרתי לו שלא טובה השמועה שרוצים לילך בעש"ג. והמנהג פשוט כשח"ו פוגע מדת הדין בארוס מחזירין הסבלונות להיורשים. ועכ"ז כבר כתבתי להחכם שיפשר ביניהם בטוב ע"כ היתה תשובה והן היום שכתב לו כת"ר שהר' מנחם הנז' השיב שבתו אינה רוצה לעשות ד"ת כי אם משפט הערכאות וגם הבת השיבה לשליח דברים שלא ניתנו ליאמר אזי שלחתי אחר הרי"ט הנז' ואמרתי לו שיכתוב לו משמי דברי מוסר וכו'. ומה בידי לעשות עוד ומי יתן שומע לי וה' ישפות שלום ביניהם:

ועמ"ש כת"ר בענין המנהג של הנשואין שעושין במח"ק ע"י האמיר וכו' קריתי הדברים ובהשקפה ראשונה נלע"ד שהאמת אתו. וכדי להתבונן הטב בענין אין לי פנאי ועוד בה חולשת המזג ושמעתתא בעיא צילותא. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה סדר ושכנתי בתוכם שנת ויתן לך את ברכת אברהם לפ"ק:

בס"ד

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה