ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קץ
בענין הגט שבא ממתא ארבאט. שהמגרש מינה שליח לאיש אחד אשר הוא במח"ק ליתנו ביד האשה. באופן שהגט לא נכתב בפני השליח כדי שיאמר בשעת נתינה בפני נכתב ובפני נחתם כתחז"ל. והגם שההרשאה היא מקויימת בהנפק דבר זה תלוי בפלוגתא אם זה נקרא קיום הגט כמ"ש מור"ם בהגה ר"סי קמ"ב שעמ"ש מרן שם ואם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה לא ינתן לה אא"כ נתקיים בחותמיו. כתב שם מור"ם וז"ל י"א דאם יש לשלוח הרשאה וכתוב בה מי הם עדי הגט דזה מיקרי נתקיים בחותמיו וא"כ אין השליח צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ויש חולקים ואומרים דהרשאה לא מיקרי קיום וכו' ע"כ. ולפי הכלל המסור בידינו כשמרן לא גלה דעתו בש"ע ומור"ם מביא ב' סברות בלשון יש אומרים ויש אומרים דאזלינן בפסק הלכה כי"א בתרא. יוצא לנו מזה דהיכא שהגט לא נכתב בפני השליח באופן שאין השליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם ההרשאה לא מיקרי קיום וצריך שיבאו ב' עדים שיעידו על חתימת הגט. וסברא זו היא מתשו' הריב"ש ז"ל סי' שי"ח יעו"ש. והרב מהר"י אדרבי ז"ל סי' שמ"ה כתב דהיכא דאין השליח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם צריך לקיים הגט וגם עדי ההרשאה יעו"ש והרב כנ"הג ז"ל סימן קמ"ב אות מ"א אחר שהביא מחלוקת הפוס' בזה אי הוי קיום הגט כששטר השליחות מקויים מסיק וכתב דאין לגרש בו לכתחי' אם לא שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם יעו"ש. וכן מסיק להלכה הרב מוהריב"ל ז"ל ח"ג סי' כ"ד וכ"כ הרב ב"ח בתשו' סימן ק"ב יעו"ש וכ"כ הרב מהראנ"ח ז"ל סי' ל"ב וכן הכריע הרב פני משה סי' ל"ח. והרב מהר"י נבון ז"ל בס' גט מקושר סי' קכ"ח בנדון א' שתלוי בפלוגתא כתב וז"ל דבאתרא דידן שקבלנו הוראות מרן יש לסמוך להקל במקום עגון וכו'. אלא דלענין גיטין חוששין להחמיר אף שמרן מיקל. מיהו כל שיש עגון אין להחמיר נגד סברת מרן בש"ע כנלע"ד אם יסכימו בעלי הוראה עמי עכ"ל:
מבואר מדברי הרב שאף שמרן מקל וגם הוא במקום עגון לא מלאו לבו להקל רק אם יסכימו עמו בעלי הוראה ומצינו דלא הוי מקום עגון אלא דוקא היכא דאין שיירות מצוייות כמ"ש הרב מהר"ר בצלאל בתשו' סימן כ"ב שכתב בסוף התשובה וז"ל מאכסאנדרייא למצרים ליכא חשש עגון דהא שכיחי שיירתא טובא וכו' ע"כ. עוד כ' שם וז"ל והבאתי לי עדים נאמנים הרב מוהר"ר לוי ן' חביב ז"ל ומוהר"ר דוד הכהן ז"ל שהרב מהרלב"ח ז"ל על גט א' שבא מצפת תוב"ב לירושלים תוב"ב ופסל אותו על דקדוק א' כמו אלו הדקדוקים ואע"פ שאותו הדקדוק לא היה בכתובים טרח הרבה להשוותו אליהם. ואח"ך כתב וז"ל כ"ש אין לנו לתתו לכתחי' וכו' שבזה אין חשש עגון כיון שהשיירות מצויות מצפת לכאן ע"כ. ועתה שמעו אלי בני לוי אם מהר"ר ר' לוי מחוי קידה וכו'. דהיכא דשיירות מצויות עם היות באותו דקדוק לא היה מהדקדוקים הכתובים וכו' אנן מה נימא בתריה בדקדוק שכתבוהו המפרשים בפי' ובפרט מאכסנדרייא למצרים וכו'. ומהרד"ך כתב דאין לומר דכיון שהבעל אינו כאן מיקרי שעת הדחק דלא מיקרי שעת הדחק אלא באין שיירות מצויות ואי אפשר להביא גט אחר וכו' והביא ראיה מדברי הטור וכו'. ועוד הביא ראיה ממ"ש הרא"ש ז"ל על גט שאינו משורטט י"ב שיטות שכתב בארצנו פוסלין אותו. אבל במקום עגון כגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצוייות להביא אחר אין לפוסלו וכו' ע"כ. וכן אני אומר בנ"ד שאם במנין השיטין שאינו אלא מנהג אמר שאין להקל אלא במקום עגון כגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות להביא אחר. מה כחנו ומה גבורתנו להתיר לכתחי' במקום שהורה הרב לפסול בפלוגתא דרבוותא. ושיירות מצויות וכו' עכ"ל הרב ז"ל. באופן דהכא כנ"ד דאיכא שיירות מצויות מארבאט לטאנג'ה ומצינו פלוגתא דרבוותא אם שטר ההרשאה הוי קיום על הגט. ובפרט שמור"ם בהגה פסק כיש אומרים בקרא דההרשאה לא הוי קיום על הגט לפ"ז אין בידינו להכשירו לכתחי' ליתנו ביד האשה אחר שלא נכתב בפני השליח שאי' יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם:
ועל המגרש ששמו משה וכן נכתב בגט אלא שרוב העיר קורין אותו מוזי נראה דשם מוזי אינו שם קטנות שהרי לאדם גדול בעושר קורין אותו סי' מוזי. ואם איתא שהוא שם קטנות לא היו קורין לאדם גדול בעושר בשם קטנות א"ל שנאמר דשם מוזי נגזר משם משה. והיה צריך לכתוב בגט משה דמתקרי מוזי והו"ל כההיא דכתב מרן סי' קכ"ט סי"ו וז"ל אם השם השני יוצא משם העברי כגון יהודה ליאון כותבין יהודה דמתקרי ליאון. ובסי"ז כתב אם השם הב' בלשון לעז והכל א' כגון חיים ביבאנט כותבין חיים דמתקרי ביבאנט. וכ"כ מור"ם בהגה שם מי שי"ל שם עברי שעולה לקרות בתורה ויש לו נמי שם בלשון לעז כותבין שם העברי עיקר ועל הב' כותבין דמתקרי אוף ה"נ דכוותה דמשה ומוזי הכל א' כמו חיים ביבאנט:
אלא הכא בנ"ד דלא כתב דמתקרי מוזי כי אם משה לבד אם מכשירין אותו ליתנו לכתחלה מצינו להרב מהרי"קו ז"ל שורש פ"ו שכ' על א' שנקרא בשעת מילתו אליהו ושוב נקרא באלי לכל אדם. וכ' וז"ל ואפי' אם לא היו מכירים שם אליהו כלל במקום שנכתב הגט א"כ הוא דשם באלי אינו אלא שם כנוי בעלמא ואין רגילות בני אדם שם להיות נקראים כן כלל לעיקר השם כאשר הוא בינינו שכל א"וא איש מהם לא נעזב שלא יהיה לו שם בלשון הקדש שקובעין לו בשעת הכנסה לברית ובשם ההוא נקרא לעלות לס"ת בב"הכ. א"כ אפי' יקראו לו בני אדם באלי הכל יודעים שי"ל שם אחר ואין אדם תועה לומר שזה שמו לבדו. לפיכך לא יוציאו לעז כשיראו שכתוב בגט אליהו וכו' ע"כ. ולפ"ז כ"ש הכא בנ"ד מה שקורין אותו ב"א מוזי הכל יודעים ששמו האמיתי הוא משה. וא"כ לא יוציאו לעז על הגט שכתוב בו משה אחר שהכל יודעים ששמו האמיתי הוא משה:
ועל מה שלא נכתב בגט דעל כיף ימא מותבה. הרי כ' מרן ז"ל בש"ע סי' קכ"ח ס"ד וז"ל אין צריך לכתוב שם הנהר אבל נהגו לכותבו וכו' וסיים שם מור"ם וכ' וז"ל אם לא כתב שם הנהר כלל או ששנה בו כשר וכו' ע"כ והרב גט פשוט שם ס"ק ט"ל הביא תשו' הרשב"א שכ' וז"ל אם לא כתב על נהר פ' אין לחוש אפי' יש בה נהר ולא חשיב בכך שינה שם עירו. גם מהרי"ל בכה"ג איירי ואין לחוש ללעז גיטין הראשונים שכתבו שם נהר. ואפילו אם שנה כשר כלומר דאפילו שנה מהמנהג שהיו רגילים לכתוב בגיטין באותה העיר שם הנהר וזה שנה ולא כתב שם נהר כלל כשר וכו' ע"כ. ובס"ק ל"ג כתב וז"ל כתב הר"ן בתשובה סי' מ"ב הביאה מרן ב"י לרווחא דמלתא תקנו כך מפני קצת מקומות שוים בשמותיהם והנהרות מבדילים אותם. אבל בשאר מקומות שאין ידועים בכך אם לא נכתב לא עכב עכ"ל:
ועל מ"ש בגט תיבת ולאתריכי אחר שהאשה לא היתה מצויה שם. ואין כותבין מקום עמידתה הרי הביא כת"ר דברי הרב חיים שאל ושהסכימו הרבנים להכשיר:
ועל מ"ש בגט היו"ד של ולאהבתיכי חוץ לשיטה. הרי מצינו שמרן כתב בש"ע סי' קכ"ד סי"ד וז"ל נוהגים שלא יהיו האותיות עוברות מהשיטין בימין ובשמאל. וכתב שם מור"ם ואם כתב חוץ לשיטין י"א שאפי' אות א' שיצאת לחוץ פסול ובמקום עגון ושעת הדחק יש להקל ע"כ. מ"מ הכא בנ"ד אין אנו צריכים לכ"ז דהא בלא"ה צריך לכתוב גט אחד וליתנו ביד שליח הולכה כדי ליתנו ביד האשה ושיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כמש"ל:
ועל מ"ש שטר ההרשאה בר"ת הרי מור"ם בהגה סי' קמ"א סכ"ד כתב וז"ל ונזהרים שלא לכתוב בה ראשי תיבות ע"כ ומדברי הרב כנ"הג מוכח שהוא פסולה. ועכשיו דבלא"ה צריך לכתוב גט אחר יזהירם כת"ר ע"ז:
ובענין האשה שהיה שם העריסה יאקוט ונשתקע שם יאקוט והיו קורים אותה קוטה נראה דשם קוטה הוא שם קטנות דשם יאקוט ולא היה צריך לכותבו בגט וכמ"ש מרן סי' קכ"ט סט"ו. ומה שכתבו אותו בגט אינו מזיק שהרי ממ"ש מרן שם א"צ לכתוב כתב שם מור"ם בהגה וז"ל מיהו אם רוצה לכותבו אינו מזיק. וכ' שם הרב גט פשוט ס"ק ע"א וז"ל אבל לכ"ע נראה דאי' מזיק אם נכתב וכו'. וכ"נ מדברי מרן שכ' א"צ לכתוב וכו' משמע דס"ל הא אם רוצה לכותבו אי' מזיק לכ"ע דאם איתא דס"ל דפליגי הי"ל לחוש לדברי המחמירים. ואת"ל דסבר מרן ז"ל דפליגי ופסק כדברי המקילין הכרעת מרן היא מכרעת ואין לחוש אם כתב הקצור במקום שא"צ לכותבו ע"כ ולכת"ר החיים והשלום מא"הש הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בע"א לחדש כסלו משנת רני ושמחי לפ"ק: