אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קפח

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קפח

סימן קפז

לכהה"ר מרדכי ן' ג'ו נר"ו:

אות לטובה מקבלת הא' אהובה ושם ראיתי שרצה כת"ר לעמוד על דעתי קל'ה כמות שהיא בראובן שהיה נשוי עם לאה ונלב"ע אשתו הנז' והניחה אחריה ממנו זש"ק. ואח"ך נשא ראובן את רחל ומתה בלי זש"ק ותבעו יורשי רחל את ראובן שיחלוק עמהם כפי התקנה. ועמד ראובן וסדר כל נכסיו הנמצאים אתו במצב פטי' רחל. וגם המציא פנקס החובות שהוא חייב לאחרים בשטר ובע"פ וגם מה שהוא חייב לבניו שמאשתו הרא' הנז' מכח כתובת אמם כפי התק' ונמצא מכוון כל מה שהמציא מהמטלטלין וכו' כנגד החובות שהוא חייב וגם המציא חלקי הקרקעות אשר לו שירש מאביו והם ממושכנים ביד הזולת מחיי אשתו לאה. וגם הוא חייב לבית המכס סך מה בענין שאם ישומו הקרקעות הנז' אפשר שיעלה שומתן כנגד דמי המשכונות וחוב המכס הנז'. וראובן הנז' הוא מוכן לישבע השבועה המוטלת עליו ויורשי לאה טוענים שלא יהיה ראובן נאמן בשבועה על החובות שאומר שחייב לאחרים אחר שבזה חב ליורשים ולגבי הקרקעות הם טוענים שהגם שיש עליו חובות כנז' עכ"ז ישארו שותפים בקרקעות ויתחייבו הם לפרוע חלקם בחובות הנז' לכשידרשו מאת הבעלי חובות ומבית המכס. ונ"מ לרווחא דביני ביני אלה היו דברי טענותיהם:

והנה טענות היורשים הנז' מהבל ימעטו ואין בשום א' מהם כדי אחיזה כפי מה שראיתי בפסקי הראשונים נ"ן שנעתיק דבריהם להלן בס"ד:

ועל מה שרצה כת"ר לזכות ליורשים בטענה זו של הקרקעות והביא ראיה מדברי הרב מהרי"ל ז"ל בס' תקפו של יוסף דהגם שבחלק א' סי' נ"ו הביא מ"ש חכמי סלא ומכנסא הראשונים זלה"ה דמשמע מדבריהם שאין ליורש שום זכייה בגוף הנכסים וכו' כשסדר הבעל נכסיו ונמצאו החובות כנגד העזבון שלא נשאר דין חלוקה ליורש וזכה הבעל בעזבון שכנגד החובות והפחת והריוח לעצמו וכו'. והביא שם פס"ד מחו"ר מכנסא האחרונים ומכללם הרב מהר"ר רפאל בירדוגו ז"ל וכך היו דנים ב"ד שלפניהם וכן המנהג פשוט וכו'. מ"מ הרי חזר בו הרב בחלק ב' ס"סי א' מכח מה שחזרו להעיד ח"ור מכנסא ובודאי דלדבריו האחרונים שומעים שפסק כן להלכה ולמעשה וכו':

לזה אני אומר שמעולם לא פסק הרב כן להלכה ולמעשה ואדרבא תמה על הכחשת העדויות. אלא שהרב ז"ל אין ולאו ורפיא בידיה. שהרי כתב וז"ל ואעפ"כ משכתי ידי כעת להפיק רצונו להשיב על הפסק ער שאעמוד על תשובת כת"ר הרא' שהעיד על המנהג שזוכה הבעל מאליו ושריוח קלקול החובות לו לבדו הפך מה שהעיד עתה שהתשובה הראשונה אינה מצויה בידי עתה כדי לעמוד היאך יתורץ זה הפלא העצום והעדויות אהדדי וכו' ע"כ. נמצא שלא החליט הדבר ומ"ש לבסוף וז"ל ובאמת מצד אחר ראוי לשמוע פי' כת"ר וכו' אלא שכמדומה לי שראיתי בכתבי החכם וכו' שחלקו עליהם רבנים אחרים בדורם ולא הוקבעה הלכה כמותם אפי' בדורם ולכן אין ראיה מהפסק ההוא עכ"ל דמדכתב תיבת אלא אחר שכתב נראה לקיים פי' כת"ר וכו' נראה שהרב ז"ל הוא כמסתפק בדבר ולכן אמר שאין להביא ראיה מהפסק ההוא אבל עכ"פ לא החליט הענין להלכה ולמעשה:

ומה גם שהרי מצינו פסק א' מועתק בס' התקנות מחרב מוהר"ר אברהם מונסונייגו ובית דינו זלה"ה שכתבו בענין זה וז"ל ראינו מ"ש ידידינו כהרר"י אלמאליח נר"ו שמצא בכתי' יד הקדמונים שאין בכח הבן הבא מכח כתובת אמו להוציא מיד הלוקח ואף אם יודה האב חיישי' לקנונייא והאמת אתו בהבנת דבריהם. ומה שפי' בו ידידנו כהה"ר רפאל נר"ו דחיק ורחיק ולא נתכוונו לכך הרבנים כלל אלא הדברים כפשטן וכמו שהבין כההרי"ל נר"ו והוא האמת. וכן מצינו באמתחות הרב מוהריב"ם ז"ל תשו' שאלה להרבנים המובהקים בשנת שצ"ט לפ"ק שהיו קרובים לרבותינו בעלי התקנות. ה"ה מוהר"ר שאול סירירו ז"ל ומוהר"ר שלמה אבן דנאן ז"ל ומוהר"ר יוסף ג'יקאטילייא ז"ל ומוהר"ר אברהם חאג'יז ז"ל ומוהר"ר סעדיה אבן דנאן ז"ל וז"ל הצ"ל ועם היות שאפשר ששמואל בנו עדין הוא חי ויבא ויערער על המכר שמכר אביו ברביע המגיע לו בחצר מכח ירושת אמו אין דבריו נשמעים. ל"מ עכשיו שאביו נלב"ע אלא אפילו אם היה בא בחיי אביו אין שומעין לו משום דטענינן ליורשי הלוקח שאם היה אביהם קיים מצי למימר ליה מאביך קניתיו והוא קנאה ממך שכן הראה לי שטר המכר או שטר הרשאה שהרשתיו למכור או יטעון מאביך קניתיו והוא היה מוחזק בה ודר בה כמה שנים כי ביום א' שדר בה די אם הלוקח החזיק בה שלש שנים וכמבו' בסי' קט"ו ס"ך יעו"ש וכן מבואר בשאלות הרא"ש ז"ל כלל נ"ט ס"ד. והגם שאין לאב חזקה בנכסי בנו היינו אם היה סמוך על שלחנו ואפי' אם יכחיש האב ויאמר לא מכרתי חלק בני אין בדבריו כלום דלמא עשו קנונייא האב ובנו ביניהם להפקיע זכות הלוקח וקי"ל דכל מאי דמצי אבוהון למטען טענינן לבניו ע"כ. הן אמת שהרב מהר"י הלוי ז"ל חלק עליהם בפרט זה וכתב וז"ל אע"פ שהדין כן שיש לאב חזקה בנכסי בנו כשאינו סמוך על שלחנו היינו שהקרקע כולו היה ידוע לבן והחזיק בו האב שני חזקה אז אמרינן דחזקתו הוייא חזקה מפני שאינו סמוך על שלחנו. אבל קרקע זה הוא קרקע של שותפים דמשמתה אמו של שמואל הנז' נעשה הקרקע של שותפים בינו ובין אביו וידוע שאין חזקה לשותפים. והא דמייא לאחים דכשאינם שותפים מחזיקים זע"ז. אבל כשהם שותפים אין מחזיקים זע"ז עכ"ל:

ויש לתמוה על הרבנים הראשונים איך נעלם מהם ח"ו דין פשוט זיל קרי בי רב שהשותפים אינם מחזיקים זע"ז. אלא ודאי קושטא קאי כמו שקבלנו דיורש מכח כתובת אמו לא דמי לאחין כלל שהרי מדינא הבעל יורש את אשתו אלא שרבותינו חכמי קאשטילייא תיקנו ירושה לבנים מכח כתובת אמם ומעיקרא תיקנו להם שליש ואח"ך תיקנו להם מחצה. ואם היו עליו חובות במצב פטי' אשתו נאמן בשבועתו ולא יטלו היורשים כלום. נמצא שאין ירושתם מבוררת וירושת האב היא ודאית והוא המוחזק. וירושת הבן מכח הכתו' היא בספק ואם היה האב קיים היה יכול לומר לבן מעולם לא היית שותפי בקרקע זה לפי שהיו עליו חובות בשעת פטירת אשתו עד כדי. העזבון ופרעם ממה שהרויח אחר פטירת אשתו ונשאר כל הקרקע לו לבדו ממילא לא זכו הבנים נמצא שמעולם לא היו שותפים בודאי כי אם בספק והבן הבא לערער הו"ל כטוען שמא הקרקע הוא שלי שלא היו חובות על אבי או שמא היו עליו חובות ומעולם לא זכיתי. נמצא שהאב המוכר הוא המוחזק שהוא היורש האמיתי מדין תורה. משו"ה אמור רבנן קשישי שאין על הבן דין שותף עם אביו ויכול להחזיק וחזקתו חזקה. ואף אם יודה האב חיישינן לקנונייא דאפשר היו עליו חובות באופן שלא זכה הבן מעולם והיינו שמכר האב החצר בסתם כיון שלא היה לבן זכות בה אלא שעתה רוצה לעשות קנונייא עם הבן להפסיד זכות הלוקח וכו' הרי להדייא דס"ל להרבנים הנז' שאין בכח הבן הבא מכח כתובת אמו להוציא מיד הלוקח ואף אם יודה האב חיישינן לקנונייא והם עצמם דברי רבני סלא ומכנסא שהעתיק ידידינו כההר"י אלמאליח נר"ו וכן קבלתי אני ח"מ ראשון מהרבנים מוהריב"ם ואדוני אבי זלה"ה וכמה פעמים שם נמצאתי ושם הייתי לפניהם והיה בא לפניהם דין יורש מכח כתובת אמו עם הלוקח והיו דנים כדברי הרבנים הנז'. הם אמרו שכך היו דנים רבותיהם מהטעמים שהזכרנו. אלא שאחר כך היו מעמישים על הלוקח בדברי פיוסים לתת סך מה לבן המערער להפיס דעתו וכו' עכ"ל הפסק הנז' הצ"ל:

הרי מבואר מדברי הרבנים הראשונים שהביאו בפסק הנז' שמ"ש הראשונים ששטר כתובה אינו חוב ברור ואין היורש יכול לטרוף הקרקע שמכר אביו דמיירי בקרקע העזבון עצמו כמ"ש הרב מהרי"ל ז"ל ולא כמו שפי' הרב מוהר"ר רפאל ז"ל דמיירי בקרקע שאינו מעזבון אמם. ומדכתבו הרבנים בטענה ב' דטעני' ליורשים וז"ל או יטעון מאביך קניתיו והוא היה מוחזק בה וכו' ע"כ. מדשוויוה להאב מוחזק דקדקו הרבנים מהרא"ם ובית דונו ז"ל דטעמא הוי שמא היו חובות על אביו ומעולם לא היה הבן שותף עמו בקרקע כמש"ל בדבריהם. ותסגי לן יקר סהדותא של הרב מהרא"ם ז"ל שקבל מהרבנים מוהריב"ם ומור אביו ז"ל שכך היו דנים וגם שהם אמרו שכך היו דנים רבותיהם כמש"ל:

שוב מצינו בכתבי הרב מהר"ר פתחיה בירדוגו ז"ל פס"ד א' מענין זה וז"ל מעשה בהר' אב' הלוי שמתה אשתו שניה בלי זש"ק וצריך לחלוק עם אחיה יעקב ן' עולו כפי התק' וכו' ועמד הרא"ל הנז' ועשה פנקס מכל נכסיו קו"ט וגם עשה פנקס החובות שעליו ונמצאו החובות יתרים על העזבון בכפלים וטען היורש שיתן לו חלקו בעזבון ולעת תבוע הב"ח יפרע חלקו עמו עד כדי ירושתו. ונ"מ לעת תבוע הב"ח לפשר עמהם במעט וכיוצא. ועל זה עמדו לדין לפני אבא מארי זלה"ה וזכה הרא"ל בדינו הן מצד המנהג שכן העיד אבא מארי זלה"ה שמעולם לא זכו ב"ד שלפניו ליורש בטענה זו הן מצד שכן מדוקדק מתשו' הרא"ש ז"ל בכלל נ"ה סימן ו' וכו' וחתמו עמו ב"ד של שלש ונעשה מעשה ונשבע הרא"ל הנז' על פנקס עזבונו וחובותיו ומכח זה עמד ומכר ע"פ ב"ד קצת מקרקעותיו וכו'. הן עתה עמד היורש חוזר ונעור ומצא בידו סמוכות א' מבדי"ץ שמזכהו בטענתו גם טוען שמאחר שלא נעשה שומה והורדה להרא"ל הנז' הקרקעות הנז' בעד הכ"ח. אכתי הקרקעות ברשות היורש קיימי אלה הם טענותיו:

תשובה אנא לגבי אבא שועל בן ארי וכו' אך ההכרח הפצרת השואל לאפושי גברי אמרתי כי ודאי אחר שאבא מארי זלה"ה הולך ומעיד שכן ראה הב"ד שלפניו דנים מעשים בכל יום וגם הוא הולך בעקבותיהם כארבעים שנה שפרנס את ישראל מי הוא זה שיבא אחריהם את אשר כבר עשוהו ונהגו בו ומה גם שיש לדבר סמוכות מתשו' הרא"ש ז"ל וכו'. והביא תשו' זו מרן ומור"ם בסי' קי"ח ס"ח ע"ש. הרי שדקדק הרב לומר שינכה באותה שבועה שהכוונה ינכה החובות מהעזבון ואין ליורש דו"ד עם הב"ח אלא הרי הם לאחריות הבעל אם פחתו פחתו לו. וכן מדוקדק מדברי הח"מ שם ס"ק י"ט וכו'. ואם הדברים אמורים בתקנה שלהם שלא היה הדבר מפורש שתהיה החלוקה אחר פריעת כל החובות כ"ש בתק' קדמונינו נ"ן שהדבר מפורש לטפויי אתו. הרי בין מצד המנהג בין מצד דקדוק לשון הפוסקים זכאי הרא"ל הנז'. הן לו יהא אלא ספק הו"ל הבעל שהוא היורש העיקרי מן התורה ודאי והיורש ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. וכמ"ש הר"ן בתשו' הרב"י סי' קי"ח וכתב עוד משם הר"ש בן הרשב"ץ דכל טצדקי שאנו יכולים לעשות להעמיד הנחלה במקומה אנו עושים עכ"ל. ועיין בתשו' מהריב"ל ח"א סי' ע' שכתב דכל שהתק' באה לעקור ירושה דאורייתא כל מה שאי' מפורש בתקנה יד בעל השטר על התחתונה ואוקי ממונא בחזקת הבעל שהוא היורש. ואין לומר כלום לא הא האמינוהו בשבועה אלא במגו דאי בעי היה אומר אין לי אלא כו"כ אבל בקרקעות שהם גלוים לכל וליכא מגו אי' נאמן אלא עד שיברר חובותיו בעדים. וכ"כ שם החלקת מחוקק דהיכא דליכא מגו אינו נאמן בהודאתו לחוב ליורשי האשה הא ליתא. דלפי תקנת קאשטילייא נראה שאין הדבר כן. והילך תשובת מהר"ר יעב"ץ ז"ל וז"ל תשובה בפירושא אתמר בלשון התקנה ש"ש ש"ה וז"ל וכל החלוקות הנז' תהיינה אחר פריעת כל החובות. ולשון כולל בין חובות שבשטר בין חובות שבע"פ. ולא חילקו בין נכסי' גלויים לשאינם גלויים. אלא אף שהנכסים גלוים ומפורסמים כגון קרקע לעולם פסקו והתנו שיפרעו החובות תחילה וכו' ואפי' לא היה דבר זה מצוי בתקנה וצריך להעמידו על ד"ת הרי הבעל מוחזק בנכסים מכח שהוא יורש מן התורה. ויורש האשה בא להוציא מידו מכח התקנה ויד התקנה על התחתונה ומה גם שהבעל טוען בריא והיורש טוען שמא וכו'. וכיון שהבעל מוחזק וכו' והוא טוען בריא והבא להוציא מידו הוא טוען שמא היה הדין שיקבל הבעל חרם שאין לו נכסים אלא כו"כ ושיש עליו חובות כ"וכ וסגי וכו'. אלא שחכמים הראשונים חששו דלמא הבעל מורה התרא לנפשיה ולכך הנהיגו להשביעו ועיקרה של שבועה זו אינה אלא בשביל החובות שכל מה שישבע שיש עליו מחובות יתנכה מגוף הממון קו"ט והשאר יחלוקו עכ"ל:

וגדולה מזו מ"כ בפס"ד מאבא מארי זלה"ה ולמר דודי דאפי' כבר גבי היורשים חלקם בעזבון ואח"ך יצא חוב על הבעל אע"פ דליכא מגו אפי"ה מוציא הבעל מן היורשים ע"פ שבועתו לפרעון הב"ח. וכתבו וז"ל ואף דמדברי מור"ם וח"מ משמע דהיכא דליכא מגו אין נגרע מחלק היורשים מ"מ לפי תקנת חכמי קאשטילייא נראה דעיקר התק' כך היתה שע"פ שבועת האלמון יתנכה כל מה שיאמר וכו' אע"ג דבקרקע ליכא מגו עכ"ל ונראה דאפי' לדעת הרא"ש ז"ל ולתק' שהיתה ביניהם יכול הבעל לנכות כל החובות ע"פ שבועתו אפי' כי ליכא מגו וכו' ע"כ:

ועל מה שטען היורש שמאחר שלא נעשה שומא והורדה ברשות היורש קיימי. כתב הרב הנז' וז"ל הרי מימות אבותינו ואבות אבותינו לא ראינו מי שנהג כזה במי שהיה על הבעל חובות הרבה לאצריכוה שומת ב"ד והורדה רק שנשבע על עזבונו כי הוא זה ונפטר והולך וכו'. ואין לומר בזה עדי לא ראינו אי' ראיה דבמדי דמנהגא עדי לא ראינו הוי ראיה וכמ"ש מור"ם בח"מ סימן צ"ז סכ"ב יעו"ש וכש"ך טעם נכון לדבר וכו'. סוף דבר בהאי סליקנא ובהאי נחיתנא כי זכה הרי"ע במקחו זכייה גמורה וכל טענות היורש מהבל ימעטו ולראיה וכו' עכ"ל. ועל החתום הרב מהר"ר פתחיה ז"ל:

וס"ל נמ"ך וז"ל קושטא קאי שאין בדברי היורש הנז' ממש כמו שפסק הרב הגדול מוהר"ר יקותיאל זלה"ה והחכם בני אחריו ישצ"ו ואין לבעל לחלוק עם יורשי האשה אלא אחר נכוי החובות ויטול הבעל מהנכסים כדי סכום החובות והוא יטפל בעצמו לפרוע הב"ח ואין ליורשי האשה חלק בנכסים אלא במה שנשאר אחר נכוי החובות ע"פ שבועתו כמ"ש הרא"ש בתשו' הנז' וכן ראוי לדון לפי תקנת קדמונינו נ"ן שכתבו וז"ל וכל החלוקות תהיינה אחר פריעת כל החובות ע"כ ולא מיקרי פריעת ב"ח אלא א"כ ינכה הבעל תחת ידו סכום כל החובות תכף ומיד אחר שבועתו או במתן דמים אם ירצו היורשים לתת חלקם מעות בעין תכף ומיד אחר שבועת הבעל ולא נראה להם לרבותינו ז"ל לתקן שיטול היורש חלקו בעזבון וכשיבאו הב"ח יפרע היורש חלקו שחששו פן יבזבז היורש את הנכסים ולא ימצא ממה לגבות והב"ח אינו מכיר כי אם לבעל ועוד יש לחוש שילך היורש למ"ה ויבאו הב"ח ויטבעו מהבעל כל החובות שהוא הלוה שלהם ויאכל היורש וחדי וא"כ לקתה מד"הד. ועוד לא רצו להטריח לבעל למיקם בדינא ודייני עם היורש להוציא הממון מידו אחר שהבעל הוא היורש מן התורה ודי במה שהפקיעו זכותו ותיקנו שיטול היורש חלקו במה שנשאר אחר שינכה הבעל כל החובות ע"פ שבועתו בין בשטר בין בע"פ בין לגבי מטלטלין בין לגבי הקרקעות אף דלא שייך לגבי הקרקע מגו כמו שהוא מבו' מלשון התק' הנז':

וכן מצינו להרדב"ז ח"א סי' שס"ז בנדון כיוצא בזה וז"ל תשו' לא ביארת אם הם מטלטלין דפשי' שהבעל נאמן במגו וכו' אלא אפי' הם קרקעות אפ"ה הבעל נאמן לפי שהבעל יורש מדינא והם באים אחריו מכח התק' וכו' ע"כ. ואחר שהבעל הנז' בירר ע"פ שבועה שהיו עליו חובות יותר מהעזבון זכה בכל הנכסים ק"וט ואגלאי מלתא למפרע דמעולם לא זכו יורשי האשה בנכסים וברשות הבעל הוו קיימי ומשלו נתנו לו ואם כן מה מקום להסתפק ולומר שאין לבעל זכייה בנכסים עד שיורידוהו ב"ד אחר שהוא יורש מן התורה וגם לפי התק' אין זכיית יורשי האשה מבוררת ועדיין תלויין ועומדים וע"פ שבועת הבעל אגלאי מלתא דשלו הכל וכו' ע"כ. וחתומים ע"ז ב"ד שלפנינו חלקם בחיים מוהר"ר מנחם נהון ומוהר"ר משה הלוי ומוהר"ר משה אבן צור זלה"ה. וכתב שם מוהר"ר פתחיה הנז' ז"ל שהסכימו ע"ז חכמי ארבאט מוהר"ר יוסף אלמאליח ומוהר"ר משה רי אבילה ומוהר"ר שמואל די אבילה זלה"ה וחכמי צפרו מהר"ר ישועה אביטבול ומהר"ר שלמה אביטבול זלה"ה. וחכמי מכנסא כמה"ר ברוך טולידאנו וכמה"ר יעקב בירדוגו זלה"ה. וחכמי פ'אס שנים:

אחר הדברים האלה בחפשי עוד באמתחות הראשונים מצאתי פסק א' מענין זה להרב הגדול מוהר"ר יהודה הלוי זלה"ה והאריך למעניהו שם לבטל טענות היורשים. ולהעתיק כל דבריו תקצר היריעה מהכיל שהוא ז' עלין ועדיין חסר תשלום הפסק וחבל על דאבדין. ונעתיק ממנו בקיצור דבר הצריך וז"ל שכך היא התק' יפרעו החובות תחילה ואפי' מלוה ע"פ נאמן עליה ואפי' בקרקעות דלית בהו מגו וכו'. ואע"פ שנתברר לנו שלא נשבע שבועת אלמון לא יתבטל המכר בשביל זה כי שבועה זו אינה מהנשבעים ונוטלין כדי שנאמר שאם לא נשבע לא זכה והרי שבועה זו אינה אלא לחזק דבריו שמא טוען שקר על היורשים ופשיטא טא שאם לא נשבע לית לן בה. ואפי' אם היה אביו קיים ותפס כל הנכסים ואמר שי"ל חובות ולא רצה לישבע אין ב"ד יורדין לנכסיו שהרי שבועה שהיא מדבריהם אין ב"ד יורדין לנכסיו ועיין סי' פ"ז ס"י וכו'. מכל הני טעמי המכר שלו מכר ואין מוציאין מיד הלקוחות וכו' ע"כ. ועוד הביא שם הרב פסק א' לרבני סלא ורבני מכנסא הראשונים זלה"ה וכתב ע"ז וז"ל אתה הראת לדעת כמה הגריעו והכשילו כח שטר כתובה למנהג המגורשים שאין כח ביד היורשים להוציא מיד הלקוחות מכמה טעמי וכו' שאין בכתובה זכות ליורשים בפירוש כ"א ברמז ונאמן מן בעניני החובות ואם כן לפי זה אין החלוקה אלא מלוה ע"פ וכיון שכן כל אלו הטענות שייכים נמי ביורשים כיון שאביהם בחייו היה מוחזק בנכסים וכו' ולא היה להם לבני האשה הראשונה כח להוציא מידו. וגם לגבי בני האשה הב' טענינן להו שהרי הם באים מכח אביהם שהוא מוחזק בנכסים. ובני האשה הראשונה באים בכח שטר כתובה שהוא שטרא ריעא לגבי האי גוונא וכיון שכן האב ובאים מכח האב הם המוחזקים והממע"ה. ואלה הם דברים ברורים וישרים ולא יתעקש בהם אלא מי שאין לו מוח בקדקדו או אם יחלוק על הפסקים הנז' וכו'. ואין לבנים הגדולים מפאת כתובת אמם שום חזקת ממון וכו' והיורשים באים לירש מכח אביהם ומאי דמצי למטען אביהם בודאי טענינן להו מספק וכאלו היא טענת ודאי וכו' וספק דידהו עדיף טפי שהם באים מכח אביהם המוחזק ומוציא מידי טענת אלו הבאים ליטול בכח השטר וכו'. וא"כ בנ"ד שהבנים הגדולים טוענים שעדיין לא נפרעו מכתובת אמם אפי' אם טענתם טענת ודאי שיודעים הנכסים שנמצאו בעת מיתת אמם וידעו בברור שהיו משוחררין בלי שום חובות ולא אכלו משל אביהם כלום עכ"ז אין להם כח להוציא מן היתומים ולא לזכות בשום קרקע של אביהם כי עענינן ליתמי שמא פרע אביהם חובות א"נ משקרים שלא היו הנכסים שאומרים שהיו באותה שעה ואם אביהם היה קיים היה נשבע ועכשיו שמת היורשים פטורים והם מוחזקים והממע"ה וכו':

ואם יאמר האומר לא כי אלא יד הבעל ויורשי האשה שוים בנכסים הנמצאים בעת המיתה ושניהם שותפים ואין א' מוחזק יותר מחבירו אין בדבריו כלום מכמה טעמי חדא שאנו רואים שהבעל נאמן לומר כ" כ"וך חובות יש לי ואפי' אם יטעון כנגד כל הנכסים נאמן ואפי' שהוא טוען ליטול הקרקעות שהיו מוחזקים ואין יכול לטעון עליהם שהם מופקדים בידו או שאולים הרי הוא שליט בהם ויכול לטעון ולומ' שפרע מלוה על פה וכמו שפי' מהר"ר יעב"ץ בתקנותיו. וא"כ ודאי אין יד שניהם שוה והבעל הוא המוחזק וכו'. ואכתי יש מקום להפך בזכות הבנים הגדולים וכ"ש בזכות אביו שהוא תפוס וכו' לאו קושייא היא וכו'. ולענין תפיסה כבר כתבתי דאין תפיסתו תפיסה וכו' אלמא דהתופס נכסים שיש להם חזקה מעיקרא אף שהיורשים טוענים ספק מוציאין מיד התופס וכן מוכח להדייא ממ"ש מרן בא"ה סי' קס"ג וכו' עכ"ל. והאריך הרב להביא כמה ראיות ע"ז מהש"ס והפוסקים ללמד דבר מדבר ולידון דבר מדבר עד שהוציא לאור דין זה:

כלל העולה דע"פ מה שבא כתוב בפס"ד של הרבנים הנז"ל ראשונים ואחרונים הכא בנ"ד אזדו להו טענת יורשי האשה הנז' גם את הראשון שטענו שלא יהיה נאמן ראובן על חובותיו אפי' בשבועה אחר שבזה חב לאחרים. וגם אזדא לה טענה הכ' דלגבי הקרקעות ישארו שותפים בהם ויתחייבו לפרוע חלקם בחובות לכשידרשו מאת הב"ח וכו':

ועל מ"ש כת"ר מדברי הרב מהרימ"ט ז"ל שאחר שהביא דברי הרא"ש והרב חזה התנופה דבכל גוונא נאמן הבעל בשבועה אף במקום דליכא מגו ושרבותיו היו דנים כך וכו' סיים וכתב שמצא פסק א' מהרבנים מוהרי"ט ומוהר"מ בירדוגו זלה"ה שמ"ש בספר התקנות אחר פריעת כל החובות דמשמע מזה אפי' מלוה ע"פ שעל הבעל ה"ד במלוה ע"פ שנתבררה בעדים שלא נפרעה וכו' הפך דברי כל הרבנים הנ"ל והפך מה שהיו דנים רבותיו של מהרמ"ט והפך מה שפי' מוהר"ר יעב"ץ בתקנה. לזה אנו אומרים שאף אם היה כאן מחלוקת שקול הדרינן לכללין דכל ספק בתקנה העמידנו על ד"ת. וכיון שהבעל הוא היורש מן התורה אוקמינן הנכסים אחזקתיה ונאמן על החובות על פי שבועתו. ולך החיים והשלום מא"הש הכ"ד החותם פה טיטואן בסדר כן ירבה וכן יפרוץ משנת והיה באחרית הימים נכון יהיה וכו':

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה