אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קפו

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קפו

סימן קפה

שאלה אשה אלמנה שחלקה בנכסי בעלה עם בניה ואחר שנשבעה שבועת אלמנה וזכתה במחצית הנכסים כפי התקנה עמדה וזכתה כל נכסיה במתנת בריא לשני בניה וכתבו בשטר המתנה כתבוה בשוקא וחתמוה בברא וכו' ככל שטרי מתנות והעדים שחתמו על השטר לאו ספרי בקיאי נינהו וא' מהם נלב"ע והב' בא והעיד בתוע"ג שבשעה שנתייחד לעדות ציוו עליהם שיהיה הדבר בסתר ולא יגלו לשום אדם כלל. והגם שכתוב במתנה דאמרה להם האי מתנה כתבוה בשוקא וכו' נ"ל שהדברים ההם הם כמו שופרא דשטרי שכותבין כך בכל שטרי מתנות והאמת הוא שצוו עליהם שלא יגלו המתנ' לשום אדם ויש להסתפק בזה דכיון דקי"ל דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותם בב"ד אחר שכתוב בשטר מתנה זו כתבוה בשוק' וכו' א"כ מה שהעיד עכשיו שכתבו זה לשופרא דשטרי דעלמא אינו נאמן דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והמתנה קיימת. או נימא דזה לא הוי חוזר ומגיד כיון דלא ספרי דווקני נינהו ותלינן בטעות כמו שהעיד העד. וכיון שהיא מתנה מסותרת לאו כלום היא כמ"ש מרן סי' רמ"ב ס"ג ונמצא שטר מתנה זה בעד א' והמתנה בטלה מלבד דאפשר לומר שאם היה חי העד האחר היה מעיד ג"כ כדברי זה העד כיון דלאו ספרא דווקנא הוא:

תשובה כתב מרן בח"מ סי' כ"ט וז"ל וכן בכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו נאמני' הם בעצמם ואין בזה משום חוזר ומגיד והוא מדברי הר"ן בשם הרז"ה בפ"ק דר"ה יעו"ש וא"כ לפ"ז הכא בנ"ר דלאו ספרי דווקני נינהו והעיד העד שנצטוו להסתיר המתנה ומ"ש כתבוה בשוקא הוא לשופרא דשטרי הוי דבר שמצויים לטעות בו ואין בזה משום חוזר ומגיד. והגם שכתב מרן בסי' רמ"ב ס"ה דהאידנא לא חיישינן לסתמא וכו' וכשצוה לכתוב שטר מתנה סתם הוי כאלו אמר כתבוה בשוקא וכו' מ"מ היינו בסתם שטר מתנה דאע"פ שלא כתבוהו הוי כאלו כתבוהו וכמ"ש בסי' ס"א ס"ה אבל הכא בנ"ד שהעיד העד שאמרה להם שלא יגלוה וכתבוה בשוקא נכתב בטעות הוייא ליה מתנה מסותרת ומגן שוייא:

וכן מצינו להרב דברי משה סי' ס"ט ד"ע ע"ב וג' בשטר צוואה שנתן מתנה לבניו ורבה לא' ומעט לא' וכתוב בשטר שיתנו לפ' מנכסיו כו"ך וכו' ושאל הרב לעד אם המצווה אמר מנכסיו ואמר שאינו זוכר וחקר אותו דאיך כתוב בצוואה מנכסיו. והשיב דמה בכך דכשאמר שיתנו כ"וך ודאי דמנכסיו קאמר והעד האחר העיר שאמת שהש"מ לא אמר מנכסיו והוא סבר שאין קפידא בדבר. הן אמת דאחר שנכתבה הצוואה עם תיבת מנכסיו הראה אותה לרב העיר והלך העד וקראה לפני השכיב מרע ואמר לו דע שכבר דברתי עם החכם פלוני ואמר שהיא עשויה כדין והשיב המצווה יפה עשית וכו'. ובטל הרב הצוואה מההיא דסי' כ"ט ע"פ דברי העד שהעיד שלא אמר המצווה מנכסיו ואין בזה משום חו"מ שדבר כזה העדים מצויים לטעות בו וחשבי שאין קפידא בדבר ולכך כתבו הם מנכסיו בצוואה. אבל עכשיו יכולים לפרש דבריהם דמ"ש בצוואה מנכסיו היינו שהם כתבו כן מסברא דנפשייהו. עוד כ' שם וז"ל אך עדין פש גבן לבאר מה שאמר עוד העד הב' דאחרי כותבו הצוואה כתקנה ומלת מנכסיו בתוכה. הלך וקראה לפני הש"מ והשיב יפה יפה והלכו וחתמוה העדים א"כ נמצא דרצה שיהיה הצוואה קיימת מדלא ערער אז שראה כתוב בתוכה מלת מנכסיו וכו' דהא הו"ל כאלו אמר תנו מנכסי ומה גם דסמך דעתו על דעת זקן וכו' שראה אותה וערב לו ואמר שהוא עשויה כתקנה והשיב המצווה יפה עשית וכו' אבל מה נעשה דאין כאן אלא עד א' והעד הב' אומר שאי' יודע מזה כלום והוא לא ראה אלא מה שצוה המצווה בתחי' וא"כ הו"ל צוואה עשויה ע"פ עד א' דלא מהני וכלא חשיב וכו' ע"כ. מבואר מזה דהגם שע"פ דברי העד הא' שהעיד שהראה אותה לחכם וחזר וקראה לפני המצווה וגם תיבת מנכסיו הכתוב בה וקיימה המצווה דהו"ל כאלו אמר בפירוש מנכסי אפ"ה מאחר שהעד האחר אמר שלא אמר המצווה מנכסי והוא לא ידע מזה שקראה לפני המצווה וכו' קבל עדותו ובטל הצוואה אחר שאין כאן כי אם עד א' המקיימה. כ"ש הכא בנ"ד שהעיד העד שהיתה מתנה מסותרת ומ"ש כתבוה בשוקא וכו' היינו לשופרא דשטרי ועביד למטעי בהכי והעד האחר אינו לפנינו לראות מה בפיו ועדיין אפשר לומר שאם היה לפנינו היה מעיד כדברי העד האחר ודאי דהצוואה בטלה. ועיין הרשב"ש סימן שכ"ז שכ' וז"ל ואם ערי השטר מכחישים זא"ז וכו'. ועיין מהריב"ל ס' א' ס"סי נ"ח בדין מתנה טמירתה. משפטי שמואל סי' ק"ג דקי"א ע"ד וקי"ב גור אריה סי' ר"ן ס"ח אדרת אליהו ש"ות דף ל"ה:

גם הרב מהריק"ש בתשו' סי' קי"ו במי שהוציא שטר מודעא על המכר וכתוב בה והכרנו באונסו וכו' ושאל את העדים ואמרו שהכירו אונסו ע"פי המוכר שהגיד להם פרטיו וחשבו שכיון שנודע להם פרט האונס ע"פ מה שהגיד להם יכולים לכתוב והכרנו באונסו. והשיב הרב דאע"ג דקי"ל עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותם בב"ד ואינם יכולים לומר דבר הסותר עדותו. מ"מ לפי מ"ש הר"ן פ"ק דר"ה בשם ר"ז שכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו נאמנים הם בעצמם ואין בזה משום חוזר ומגיד. הכא נמי כיון שעדים אלו לא בקיאי ולא כ"ע גמירי שותא דרבנן דהכרה ר"ל ראיה בעין וידיעה ברורה לאו חזרה היא מה שאומרים עכשיו ומהימני וא"כ אין מודעא זו כלום לבטל המכר וכו':

עוד הביא שם הרב מ"ש הריב"ש ז"ל בסי' שע"א וז"ל ועוד אני אומר מסב' דההיא דחזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול לא נאמרה אלא בעדים יודעים ומוחזקים כמו סופרי הדיינים שהיו רגילים לכתוב השטרות בזמן חכמי הש"ס והם בקיאים ברוב הדינים כדאמרי' בריש גיטין סתם ספרי דדייני מגמר גמירי אבל באותם עדים שחתמו בשטר מכירה זו שלא היו בודאי מוחזקים ולפי הנשמע היו קלי עולם אין לומר בהם האי חזקה וכו'. אבל המוכר בנכסי אביו שאין די שיהיה גדול אבל צריך עוד שיהיה בן עשרים וכו' ודין זה אפי' ממקצת חכמים נעלם וכו' ע"כ:

עוד הביא שם הרב מ"ש מרן בבד"ה סי' מ"ד עמ"ש רבינו הטור במח"ק שחזרו וקיימו בסוף השטר וכו' דאם יש בו אויר השטר כשר ולא חיישינן שמא הניחו אויר ב' שטין וכו' וכ' שם מרן ומיהו צריך שיהיו העדים מוחזקים היודעים הלא"ה חיישינן. וכ' הרב ע"ז וז"ל הרי שאם אין העדים מוחזקים ביודעים חיישי' מן הסתם אע"פ שלא אמרו הם כלום וכו'. ולפיכך העדים דלא בקיאי טובא בדברי חז"ל צריך שיברר הכרתם מה היא אם בידיעה וכו' ובזולת זה הוא בחרס הנשבר וכו' ע"כ. מבואר מדבריו דבעדים דלא בקיאי טובא שמצויים לטעות באותו נדון צריך שיבררו דבריהם ואם אמרו שטעו לא הוי חוזר ומגיד והגם שמתוך תשו' זו מוכח שהיו העדים ע"ה מ"מ לגבי אותו נדון שכתוב במודעא והכרנו באונסו ואמרו העדים שהכירו האונס ע"פ מה שא"ל המוכר ודאי שאם היו ת"ח לא היו טועים בזה אף דלא ספרי דווקני נינהו אבל הכא בנ"ד אף שעד זה אינו ע"ה מ"מ לאו חכים יתקרי כידוע ועביד למטעי בהכי:

והגם שכתב מרן בסימן מ"ג ס"ז שטרי חובות המוקדמים פסולים ובסעיף ח' כ' וז"ל בד"א שגובה מב"ח כשלא הקדימו העדים זמנו בכוונה וכו' ע"כ וסיים מור"ם ע"ז וז"ל וי"א דהעדים נאמנים בזה אע"פ שכ"י יוצא ממקום אחר וה"ה בכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו העדים נאמנים לומר שטעו ויש חולקים עכ"ל. דמוכח מזה בכ"י יוצא ממ"א אם נאמנים העדים מידי פלוגתא לא נפקא. הנה מלבד דקי"ל דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא כנגד היורשים מחזיקים היורשים בירושתם והמקבל מתנה נקרא מוציא. וכ"כ הרב דבר משה בתשו' הנ"ל גם הרב מהרשד"ם חא"ה סי' קמ"ב כתב דכל ספק שיפול במתנה יש לנו לאוקומי ממונא בחזקת היורשים. והרב דעת קדושים ח"מ ערך מתנה כתב משם מהר"י הלוי ראפי' שהמקבל יורש יחלוקו בשוה יעו"ש:

גם הרב כנ"הג סי' דמ"ב הג"הט אות י"ד כ' וז"ל היכא דלא בריר לן אי הוייא מתנה טמירתא או לא העמד נכסים בחזקתם אפילו בהקדש מהריב"ל ס' א' דף מ"ז ע"ב מלבד זה הרי הר"ב ש"ך בסי' מ"ג ס"ק י"ט בפלוגתא שהביא מור"ם היכא שכ"י יוצא ממ"א העלה דבכל טעות שהעדים מצויים לטעות אף שכ"י יוצא ממ"א הם נאמנים לכ"ע. והביא ראיה ממ"ש מרן בסי' כ"ט דין זה בסתם ולא הביא מרן ומור"ם חולק ע"ז דמשמע דאף בכ"י יוצא ממ"א לכ"ע נאמנים. וסיים וכ' וז"ל וצריך לדחוק דמ"ש הרב ויש חולקים לא קאי רק אריש דבריו וק"ל עכ"ל. דר"ל דקאי על קרימת הזמן המבו' שם שאם כ"י יוצא ממקום אחר פלוני אם נאמנים או לא אבל בטעות שמצויים לטעות בו לכ"ע נאמנים:

גם הרב בית אברהם סס"י ס"א כתב דאף לדעת מרן שכ' בסי' מ"ג ס"ט בשטר מתנה מוקדם שאם כ"י יוצא ממ"א אין נאמנים ה"ד בשטר מוקדם דאיכא פסול בעדים אבל בדבר דעבידי למטעי שהוא כשופרא דשטרי נאמנים אף לדעת מרן יעו"ש:

וכן מצינו להרב"ש בא"ה סי' קנ"ב עמ"ש שם מרן סעיף יו"ד בא הבעל וערער וכו'. יתקיים בחותמיו כתב שם הרב"ש סי' י"א וז"ל ועיין תשו' הרא"ש כלל מ"ה ובטור סס"ז אם העד אומר שהבעל לא צוה לו לחתום נאמן ואפי' אם כ"י יוצא ממ"א כי שכיח בעון הדור שרבים מתעסקים בגיטין אע"פי שיודעים בו מעט דסבר כשהבעל אומר כתבו דכוונתו שיחתום וכו' והוי טעות שדרך לטעות בו מזה נשמע מ"ש בח"מ בהגה ש"ע ס"ח בשם הרא"ש דאין העדים נאמנים לומר שטעו לא קאי על טעות שדרך לטעות והש"ך שם האריך בזה ואשתמוטתיה תשו' זו וכו' ע"כ. ור"ל דמ"ש מור"ם ויש חולקים דהיינו סברת הרא"ש שהביא רבינו הטור שם לא קאי על טעות שדרך לטעות בו שהרי הרא"ש כ' להדייא גבי גט דנאמנים אף אם כ"י יוצא ממ"א אלא מוכרח דקאי על קדימת הזמן המבואר שם והיינו כמו שתירץ הרש"ך. אלא דכיון שלא ראה תשו' הרא"ש הנז' כתב דצריך לדחוק וכו':

שוב מצינו להרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ר"ן בכתובה שהיה כתוב בה דהנעלת ליה מבית אמה והאשה אומרת כי האמת הוא שלא נתנה לה האם כלום אלא היא הכניסה אותם מנכסי בעלה הראשון והעיד הסופר כי מעצמו כתב כן ולא נמלך בה ולא באמה אלא שכתב כמו שמצא בשאר כתובות וכן העידו העדים וכתב הרב וז"ל ונלמוד מזה שהעדים שהם מעידים על גוף השטר ובדבר שאפשר לטעות אומרים כי לא בהשגחה כתבוהו נאמנים הם ואין כאן משום חוזר ומגיד ואע"פ שהרמב"ן כתב בחי' בפרק א"נ שהירוש' הוא כשאין כ"י יוצא ממ"א וכו'. אבל בנד"ז יודה רבינו ז"ל שאפי' כ"י יוצא ממ"א נאמנים שרב"ז רגילים הוא לטעות בו העדים שלפי שכך הוא כתוב בשאר כתובות או כיוצא בו חשבו שאין קפידא בדבר אם נכתב אם לא נכתב. ויש ראיה לזה שאפי' בשכ"י יוצא ממ"א נאמנים כדאי' בפ' גט פשוט וכו'. וכן למד מכאן הרז"ה ז"ל שבכל כיוצא בזה אין בו משום חוזר ומגיד. וכתב הר"ן בפי' ההלכות במס' ר"ה שכן הוא הדין וגם הרמב"ם ז"ל יודה בזה וגם הב"ה כתב שאם יש נאמנות בשטר נאמנים העדים לומר לא ציונו הלוה לכתוב נאמנות אלא מעצמנו כתבנו כן וכ"כ בס' ח"מ כי העדים נאמנים בכיוצא בזה וכו' ע"כ. הביא דבריו בקיצור הרב ערך השלחן ס"סי מ"ג גם הביא כן משם אז וסיים וכתב וז"ל הרי דאפי' כ"י יוצא ממ"א נאמנים העדים בדבר שאפשר לטעות בו. וגם הרמב"ן ודעימיה לא אוקמוה באין כ"י יוצא ממ"א אלא משום דס"ל דנאמנים אפי' בדבר שאי' מצויים לטעות וזמן מוקדם אין רגילות לטעות בו אבל בדבר שאפשר לטעות בו מודים דנאמנים אפי' בכ"י יוצא ממ"א וכו' ע"כ:

למדנו מדברי הרבני' ז"ל דבדבר שמצויים העדים לטעות בו ואומרים שכתבוהו לשיפרא דשטרא לפי שראו שכתוב כן בשאר שטרות אף אם כ"י יוצא ממ"א הם נאמנים לכ"ע:

והגם דאם נתפוס בדברי העד הנז' מתבטל השטר לגמרי וכתב מרן בסי' מ"ב ס"ט וז"ל לא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה אלא בכל כי הני גווני דלעיל שאין השטר בטל לגמרי אבל בדבר שהשטר בטל בו לא וכו' ע"כ. מ"מ הרי כתב שם מור"ם בהגה דהיינו דוקא בדבר דליכא למתלי בטעות אבל בדבר שאפ' שטעה בו הנותן וכו' מתבטל השטר והוא מתשו' הרשב"א סימן אלף קמ"ט בשטר הוראה שהודית אשה אלמנה במותב ג' שיש עליה חוב לפלוני וכו'. וכתב הרב דאין לו דין שטר כיון שלא בא כתוב בו שאמר להם כתובו וגם לא הוזכר בו קנין וכתב שם וז"ל ואין לומר כאן דמסתמא כל שכתבו הדיינים בודאי היא אמרה להם כתובו אע"פ שלא נזכר כן בשטר מדר"ל דאמר חזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול וכ"ש בדיינים שאין חוששין לב"ד טועים וכו' אפי"ה בכאן מסתברא שאין אומרים כן דאנן סהדי דרוב הדיינים שיושבים עכשיו בדין אינם בקיאים בכך ולפיכך יש לחוש שאפי' הם עצמם טועים הם בכך וכו' ונשאל אותם אם יודעים אם לאו וכו' ע"כ. ואף שמור"ם ז"ל כתב ד"ז בלשון י"א הרי הרש"ך שם ס"ק ב' כתב שגם הדעה הא' מודה בזה ומ"ש הרב בלשון וי"א וכו' משום דבדעה הראשונה לא הוזכר חלוק זה בפירוש וכן דרכו בכמה מקומות יעו"ש. ובס"ק י"א כ' ג"כ דבענין שהסופר יכול לטעות והיה סבור דאותו קנין מועיל אמרינן יד בעל השטר על התחתונה יעו"ש:

וכן מצינו בס' חוט המשולש טור ב' סי' כ' בשטר מתנה שנתן ראובן לבנו במתנת בריא וביטל המתנה ממה שהיה כתוב בה שנתן קרקע באגב וכתב שם וז"ל וא"ת דהא קי"ל דבדבר שהשטר בטל לגמרי לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה וכו'. ויש לומר שהרי כתב הגאון מהרמ"א בשם הרשב"א ז"ל דלא אמרינן הכי אלא בדבר דליכא למתלי בטעות אבל בדבר שאפשר שיטעה הנותן כגון שאמר לשון דלא מהני במתנה אמרי' יד בעל השטר על התחתונה אע"פ שיתבטל השטר לגמרי והמתנה בטלה וכו' ועדיין יש לאומר שיאמר אפשר שהנותן הזה לאו דינא גמיר והוא לא נתכוון רק למתנה גמורה וכו'. וא"כ בנד"ז אף אנן נדון ונאמר מאחר שהנותן הזה ידענו נאמנה שבלב שלם ונפש חפצה גמר ונתן לבנו המתנה הזאת אע"פ שמן הדין אין הל' מועיל אמרי' אין אדם רוצה שיהיו דבריו בטלים ובפרט למי שהגדיל לעשות חסד עמו לזה יש לומר דליתא להאי מילתא וטעמא הוי דלא אמרינן בסתם אדם רוצה לקיים מתנותיו אלא כמ"ש מהר"י אדרבי וכו' דלא אמרינן הכי אלא במקום שיש לסמוך בדבריו ולומר שכלל בדברים ההם אף הענין שאנו מסופקים בו וכו' אבל כששורש דבר נמצא שאי' מועיל ולא יציל כי תוהו הוא מה לנו וללשון הנותן ואף אם גמר בלבו למתנה גמורה דברים שבלב אינם דברים וכו'. הרי נתבאר בברור מכל הני אשלי רברבי דלא מתקנינן ללישניה דנותן אע"פ שאנו רואים בביאור טוב כוונתו ולשונו שרצה להועיל ולתת למקבל אפ"ה כל שלא יצא מפיו דבור המועיל כפ"הד אין אנו דנים ע"פ כוונתו וכו' ע"כ. עיין ס' משפט צדק ח"ב סי' ל"ז דף ע"ה ע"ד:

נמצא לפ"ז דהכא בנ"ד שהעיד העד שהיתה מתנה מסותרת ומ"ש כתבוה בשוקא לפי שראו כן בשטרי מתנות כמ"ש הדבר פשוט שהמתנה בטלה ויחלוקו כל היורשים בשוה חלק כחלק יאכלו כמש"ל. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה וליה עינינו יצילנו משגיאות ומנסתרות ויראנו מתורתו נפלאות. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בחדש תמוז משנת עז התאזר לפ"ק. וכגון דא צ"ל שהאלמנה הנז' לא עשתה שום חלוקה עם היורשים בנכסי בעלה ונשארו כל הנכסים בידה עד יום מותה אף אחר כתיבת המתנה. ואחר פטירתה באו היורשים לחלוק בכל הנכסים והמציאו המקבלים שטר המתנה ולפי שהב"ד היו קרובים לא יכלו ליטפל ולדון אם המתנה קיימת או בטלה ומה גם שהרי יורש האחר עדיין לא היה בידו עדות זה העד ועשו החלוקה בנכסי הבעל חלק כחלק ומקבלי המתנה זכו בחלק האלמנה וקודם החלוקה גלה דעתו היורש בפני ב"ד ובפני מקבלי המתנה שלא מחלו בחלוקה זו ואם המצא ימצא שעפ"הד המתנה בטלה הם יקחו חלקם. והן היום שהביא היורש עדות זה העד כתבנו מ"ש לעיל. ואח"ז שלחנו הפסק הנז' לחכמי המערב וחכמי מראכיש יש"ץ וחכמי פ'אס כבר הסכימו על מש"ל. ומכנאס וצפרו עדיין לא באה הסכמתם ולבל תהיה האמת נעדרת ח"ש במוצאי יוה"ך ולאפס הפנאי לא העתקנו מ"ש חכמי פ'אס וחכמי מראכיש יש"ץ:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה