ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קפה
ידין הח"הש הותיק כהה"ר יוסף ן' שטרית נר"ו:
אחד"ש שירבה ויגדל וכו' באתי להודיעך שקבלתי כתבך ועל ענין הר' מאיר אלכ'ראט י"ץ שנפלה לו יבמה ורוצה לייבם אותה וישהה עמה לילה א' ואח"ך יפטור אותה בגט. וכשיפטור אותה בגט תקח לה כל נכסי בעלה הראשון בעד סכי כתובתה והוא לא יתחייב בשום דבר מהכתובה. והיבמה טוענת שאם רוצה ליבמה ולהכניסה לקיום ולהתחייב בעיקר ותוספת וכו' מוטב ואם לאו שיחלוץ לה:
הנה על מה שטען היבם שישהה עמה לילה א' כדי לקיים מצותו ואח"ך יפטור אותה בגט. נראה שהדין עמו שהרי מצינו בגמ' סנהדרין דף י"ט גבי כ"ג שנפלה לו יבמה דאי' מייבם והקשו בגמרא בשלמא מן הנשואין הוי עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה אלא מן הארוסין אמאי יבא עשה וידחה לא תעשה. ותירצו גזרה ביאה ראשונה אתו שנייה. ופירש"י וז"ל ביאה ראשונה דיבום מקיימת מ"ע ביאה שניה לאו מצות יבום היא עכ"ל. הרי מבואר דבביאה ראשונה מקיים המצוה ואין צריך להכניסה לקיום ועדיין יש לדוחה לדחות ולומר דאה"נ דבביאה רא' מקיים המצוה אבל כשמכניסה על דעת לגרשה אח"ך איקרי כאן אל תחרוש על ריעך רעה וכו' כמ"ש בגיטין פ' המגרש דף צ'. לזה הרי מצינו להרב יד אהרן ז"ל סי' קס"ה הגהב"י אות י"ז שכתב וז"ל הכונס ליבימתו לזמן מוגבל דרך משל לששה חדשים או לשנה לקיים מצותו ואח"ך יגרשנה בגט אין שום אסור בדבר מהר"מ מזרחי בספר אדמת קדש ח"א חא"ה סי' ן' עכ"ל. והגם דספר אדמת קדש אינו מצוי בידינו לראות הדברים במקורן נראה דמ"ש הרב דאין אסור בדבר בא לומר דהגם דגבי אשתו אמרו בגמ' שאם לבו לגרשה והיא יושבת תחתיו ומשמשתו קרי עליה אל תחרוש על ריעך רעה וכו' היינו אחר שהיא יושבת לבטח ואינה יודעת שדעתו לגרשה אבל ביבמה אין איסור בדבר כשמכניסה לזמן אחר שמודיע אותה קודם כניסתה שמכניסה לזמן. א"כ לפ"ז ה"נ בנ"ד שמודיע אותה קודם כניסתה שמכניסה ע"מ לשהות עמה לילה א' בלבד אין אסור בדבר וגם בזה הוא מקיים מצות יבום כמ"ש. ועיין בפסקי דינים כת"י מ"ש הרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל בקונט' מהר"ר פתחיה בירדוגו ז"ל בסופו דף י"ב:
ועל מה שטען היבם דאי' חייב בדין כ"א בעיקר כתובה אבל נדונייא ותוספת לא. וכשיגרשנה תקח לה כל נכסי בעלה הרא' בעד סך עיקר כתובה ואין עליו חיוב של כלום וכו'. אמת נכון הדבר דמדינא. דגמ' כתובה של יבמה היא על נכסי בעלה הראשון וכמ"ש מרן בסי' קס"ו ס"ד ובסי' קס"ח ס"ג. וכשאין נכסים לראשון כתובתה על נכסי היבם כמ"ש בסימן קס"ו ומ"ש מרן כתובתה על נכסי בעלה הראשון ר"ל כל מה שנתחייב הרא' בכתובתה דהיינו עיקר כתובה ותוס' ומתנה ונדונייא הכל חייב היבם לפרוע לה מנכסי בעלה הראשון כשיגרשנה שכשייבם היבם נכנס במקום אחיו וזכה בכל נכסי אחיו אלא שאי' יכול למכור וליתן בנכסי אחיו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות כמ"ש בסי' קס"ח אחר שכל נכסי אחיו משועבדים לכתובתה וכשיגרשנה היבם צריך לשלם לה כל כתובתה במושלם מנכסי אחיו כאלו גירשה אחיו אלא שעדיין יש להסתפק אם נכסי הרא' אינם מספיקים לתשלום כל הכתובה שנתחייב הרא' אם חייב היבם להשלים לה מנכסיו כל הכתובה כשיגרשנה. ומ"ש מרן ואם אין לרא' נכסים כתובתה על נכסי היבם יכולים אנו לומר שאין לרא' כ"כ נכסים כדי כתובתה במושלם שחייב היבם להשלים לה מנכסיו כל מה שנתחייב אחיו אי אפשר לומר דמ"ש מרן ואם אין לראשון נכסים ר"ל דאין לו נכסים כלל אבל אם יש לו נכסים מועטים כדי שיעור עיקר כתובתה נוטלת אותם נכסים ואין על היבם חיוב של כלום:
והיה נראה להביא ראיה ממ"ש מור"ם בהגה סס"י קס"ח עמ"ש מרן שם אבל אם לא כתב לה בעלה כתובה וכו' צריך היבם לכתוב לה כתובה כדרך כל האלמנות סיים שם מור"ם וכ' וז"ל וכן אם לא היו נכסים לבעלה הרא' יש יש לה כתובה מנה משני כדין אלמנה ע"כ. דר"ל דכשכתב לה הרא' כתובה ואין לו נכסים כלל יש לה כתובה מנה מהיבם דהיינו עיקר כתובה. ומינה נשמע שאם נכסי הראשון יש בהם כדי עיקר כתובה ליכא שום חיוב על היבם אלא דמ"מ יכולים אנו לומר דמ"ש מור"ם יש לה כתובה מנה משני היינו לעיקר כתובה אבל אה"נ שיש לה ג"כ תוספת וכו' שהרי סיים וכתב כדין אלמנה והנושא אלמנה מלבד עיקר כתובה דהיינו מנה יש לה ג"כ תוספת ומתנה וכו' כדרך כל הנשים. וגם בחלוקה שלא כתב לה הראשון כתובה כ' מרן צריך היבם לכתוב לה כתובה כדרך כל האלמנות ולא כתב שכותב לה מנה דמשמע מזה שכותב לה עיקר ותוספת וכו' כדרך כל האלמנות. ומדסיים מור"ם וכתב ע"ז וכן אם לא היו נכסים לרא' וכו' משמע שדין שלא היו נכסים לראשון שוה לחלוקת שלא כתב לה בעלה הרא' כתובה. וכיון דהיכא שלא כתב לה בעלה כתובה חייב היבם לכתוב לה כתובה כדרך כל האלמנות דהיינו עיקר ותוספת וכו' ה"ה נמי אם לא היו נכסים לראשון חייב היבם לשלם לה כל כתובתה כדרך כל האלמנות. ולפ"ז מ"ש מור"ם ופן אם לא היו נכסים לראשון יש לה כתובה מנה משני היינו לעיקר כתובה אבל אה"נ דיש לה כל מה שכותבים לאלמנות ואיכא נפקותא בעיקר כתובה למתנה ותוספת וכו' כמבו' בסימן קט"ו וקי"ו:
אלא דעדין יכולים אנו לומר דאה"נ כשאין לראשון נכסים כלל שצריך היבם לכתוב לה כתובה מחדש אזי צריך לכתוב לה כתובה כדרך כל האלמנות. אבל היכא שיש בנכסי היבם כדי עיקר כתובה דליכא חיוב על היבם לכתוב לה כתובה אחרת נימא דאין עליו חיוב ג"כ בתוספת ומתנה וכו':
שוב מצינו בנוסח כתובת יבמין שכתב רבינו הטור בסי' קס"ו וז"ל ויהיבנא ליכי כסף עשרין וחמשה זוזי דחזו ליכי בדהוו כתיבי בכתובה דכתב ליך בעליך קדמאה וכו'. ודא נדונייא דהנעלת ליה וכו' וצבי איהו ואוסיף ף ליה מדיליה כ"וך וקבל עלוהי פ' דנא אחריות תוספת כתובה דנא עלוהי וכו' כדכתבינן בשטר כתובות דעלמא ע"כ:
גם בס' בנימין זאב סי' פ"ה בנוסח כתובת יבמין כתב וז"ל וכתב לה פב"פ היבם לפלונית בת פ' יבימתה כסף זוזי מאתן דהוו כתיבין בכתובתה דכתב לה בעלה קדמאה ואוסיף לה יבם מדיליה כ"וך ודי נדונייא דהנעלת ליה וכו' כמו שכותבין בכל שטרי כתובות עכ"ל. מבואר מזה שצריך היבם לכתוב לה כסף זוזי מאתן לעיקר כתובה כמו שהיה כתוב בכתובה של בעלה הראשון שנשאה בתולה וגם צריך לכתוב לה תוספת ומתנה וכו' ולהתחייב בכל מה שהיה כתוב בכתובה של בעלה הראשון. וכיון שכן אם יש בנכסי בעלה הראשון כדי סך כל הכתובה עיקר ותוס' וכו' אם בא היבם לגרשה אחר היבום צריך לפרוע לה כל סכי כתובתה מנכסי בעלה הראשון. ואם הנכסים של בעל הראשון אי' מספיק לתשלום כל כתובתה צריך היבם להשלים לה. מדיליה אחר שקבל עליו אחריות כל סכי הכתובה כשאר כתובות דעלמא. ומינה לדידן נמי שהמנהג שכותבין בכל שטרי כתובות עיקר ותוספת מתנה ונדונייא ח"י מאות מתקאלים. גם בנושא אלמנה צריך לכתוב כן נמי בכתובת היבם כמו שכותבים בכל הכתובות. והגם שמצינו שכמה אלמנות מתפשרים ביניהם קודם הנישואין בסך הכתובה אם מעט ואם הרבה. היינו היכא שמתרצת היא בזה והוא אינו רוצה לכונסה כ"א בתנאי זה למעט מהסך של ח"י מאות. אבל ביבמה שהוא רוצה לכונסה לקיים מצותו והיא אינה מתרצת להתייבם כ"א עד שיכתוב לה כתובה של ח"י מאות כפי המנהג ואם לאו שיחלוץ לה. הדין עמה והרי מצות חליצה לפניו כשאי' רוצה להתחייב כפי המנהג:
והרב הכנה"ג ז"ל סי' קס"ו הג"הט אות ט' עמ"ש רבינו הטור בנוסח כתובת יבמין וקיבל עלוהי פ' דנא אחריות תוס' כתובה דנא וכו' כתב וז"ל בנוסח הרי"ף והרא"ש ורבינו ירוחם ז"ל כתוב כך והר"א חסון ז"ל בתשו' כ"י הביא בנוסחת הרי"ף והרא"ש ז"ל כך וקבל עלוהי פ' א אחריות וחומר נדונייתה ותוס' וכו' ואולי כך היתה בנוסחתו וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' יבום וכתב מהר"א חסון ז"ל בתשו' הנז' שכן נוהגים עכשיו שמקבל היבם אחריות כתובה. והטעם ממ"ש הרי"ף בס"פ מצות חליצה בלשון הזה ומקמי הכי הות כתו' יבמה על נכסי בעלה הא' והשתא תקנו רבנן משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ע"כ. ופי' הוא ז"ל שפי' דברי הרי"ף כך הם והשתא תקינו רבנן הם הגאונים שאחר התלמוד שיכתוב לה הכל הב' כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אם לא יקבל עליו כ"א אחריות עיקר כתובה ועיין ברי"ו וכ' עוד שם דהשתא דמקבל עליו אחריות כל הכתובה יכול היבם למכור בנכסי אחיו וכו' ע"כ. מ"ש הרב שתיקנו הגאונים שיכתוב לה הכל כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה נראה פירושו שאם לא יכתוב היבם אחריות כל הכתובה עליו ויהיה כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואין היבם יכול למכור בהם כפי דין הש"ס. כשיכעוס עליה יאמר לה טול כתובתיך וצא כמ"ש בגמ' בראשונה היה נותן לה כתובתה העשירות עושות קלתות של כסף וכו' וכשכועס עליה וכו' התקינו שיהיו כל נכסיו אחראין לכתובתה. וכמו כן התקינו גבי יבם שיתחייב בכל הכתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. הרי אנו למדין שאם היבם אינו רוצה להתחייב בכל הכתובה כפי המנהג והיבמה אינה רוצה להתייבם לו בזה כ"א לחלוץ הדין עמה:
שוב מצינו לרב אחרון בספרו הנק' בארות המים חא"ה סי' ד' בנדון כיוצא בזה וכתב שצריך היבם לקע"ע אחריות נדונייא ותוספת וכו' והביא ראיה מנוסח כתובת יבמין שכתבו הרמב"ם והרא"ש ורבינו הטור וכ' וז"ל וא"כ בנ"ד כיון שעכשיו נהגו בכתובת יבמין לכתוב כתובה ונדוניא ותוספת כמש"ל וג"כ כותבין אחריות ע"כ נכסיו עליו ועל ירתוהי כמ"ש אע"ג דמדינא דגמ' איני משעבד לה שום דבר על נכסיו אלא שעבוד כתובה לא הוי אלא על נכסי בעלה הרא' וכו'. אבל כפי המנהג של עכשיו ודאי דהיא לא סמכא דעתה לאינסובי ליה אלא כשאר אלמנות דעלמא ולא אדינא דגמרא וכו'. ואם היא ממאנת להתייבם בשביל זה אינה נקראת מורדת וכו' ע"כ:
אח"ז הביא תשו' הרב המבי"ט ח"ב סי' נ"ג וז"ל שאלה על מי שנפלה לפניו אשת אחיו והוא אינו רוצה לקבל עליו אחריות כתובה וכו' בנ"ד שהיבמה אמרה שהיתה רוצה להתייבם ושיכתוב לה כתובה כמנהג יבמין והוא אינו רוצה לקבל אחריות כתובה עליו וכו' אינה נקראת מורדת בשביל זה כיון שהוא רוצה להתיבם אם יכתוב נדונייתה בנכסי צאן ברזל. ואם הוא אינו רוצה יחלוץ לה בלא כסף ובלא מחיר וכו' וכל הפוסקים ז"ל כתבו בנוסח כתובת יבמין ואוסיף לה מדיליה כו"ך וכו' ודא נדונייא דהנעלת ליה וכו' וקבל אחריות עליו ועל ירתוהי וכו' עכ"ל הרב המבי"ט המובא שם. וכתב ע"ז הרב הנז' וז"ל הרי מדברי הרב ז"ל זכינו לדין הן במה שדקדקתי לעיל בנוסח כתובת יבמין וכו'. ואע"ג דמדינא דגמ' הדין עם היבם שלא יקבל עליו אחריות הכתובה והתוס' דכתו דכתובתה על נכסי בעלה הראשון ואין לה שעבוד על נכסי היבם כלל וכו'. אעפ"כ פסק הרב המבי"ט בנדון דיליה שכיון שעכשיו נהגו לכתוב לה הכתובה כשאר אלמנות דעלמא הן בתוספת הן בנדונייא ואחריות וחומר כל שטרי כתובות הנהגות וגם כן התוספת שיש לה שהוא מדינא דגמ' כמ"ש הטור בסימן קס"ח דאע"ג דמדינא דגמ' דהיבם קונה את יבימתו בביאה דוקא כי כתובתה על נכסי בעלה הראשון שהוא נכנס במקום אחיו המת. אעפ"כ עכשיו נהגו מתקנת חכמים לכתוב לה כתובה כשאר אלמנות דעלמא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' יבום יעו"ש עכ"ל:
נמצא לפ"ז דהכא בנ"ד שאין היבם רוצה להתחייב בכל סכי הכתובה והיבמה אינה רוצה להתייבם לו בזה כ"א עד שיתחייב כנז' או יחלוץ לה. הדין עמה ומה גם דאחר שהיבם יש לו אשה ובנים משיאין לו עצה ההוגנת לו שיחלוץ לה כמ"ש בגמ' על פסוק וקראו לו זקני עירו ודברו אליו דמשיאין לו עצה ההוגנת לו. והגם דלדידן מצות יבום קודם מ"מ היכא דנשוי מצות חליצה קודם דבכגון זה מצות חליצה קודמת:
וכן מצינו להריב"ש ז"ל סי' ש"ב שכתב וז"ל אבל מ"מ אומר לך שאפי' לדברי הגאונים ז"ל שפוסקים דמצות יבום קודמת בנד"ז שהיבם נשוי לכ"ע מצות חליצה קודמת דהא קי"ל שנותנים לו עצה ההוגנת לו וכו'. שאם היתה מצות יבום קודמת אפי' בכגון זה. היאך ישיאו לו ב"ד עצה לבטל מצות יבום הקודמת אלא ודאי כל שיכניס קטטה לתוך ביתו אם היה מייבם מצות חליצה קודמת וכו'. שאין לך מכניס קטטה לתוך ביתו כמו נושא אשה על אשתו. וא"ת יגרש אשתו הרא' וייבם את זו. הרי קשים גירושין כמ"ש ז"ל בסנהדרין וכו' ע"כ. ומרן ז"ל בב"י סי' קס"ה הביא דבריו בקיצור גם הרב באר הגולה שם אחר שכתב דברי הריב"ש הנז' סיים וכתב וכ"כ שאר פוסקים יעו"ש והגם דהכא בנ"ד ליכא למימר שמכניס קטטה לתוך ביתו שהרי אינו רוצה לקיימה אלא ללילה א' בלבד כדי לקיים מצותו. מ"מ עדיין יש לחוש שאומר דבר זה מפני אשתו כדי שתתרצה להניחו לייבם אבל דעתו לקיימה וכשיקיימנה יכניס קטטה לתוך ביתו. או אפשר שהגם שעכשיו אין דעתו לקיימה משכחת לה שאח"ך ימלך ויקיימנה ובודאי דמטעם זה סברי הפוסקים דכשהוא נשוי משיאין לו עצה לחלוץ. דאם איתא דיש תקון לנשוי לקיים מצות יבום הקודמת כשיכניסנה ללילה ראשונה בלבד כמש"ל א"כ למה להם לרבנן דסברי דמצות יבום קודמת להשיאו לחלוץ והלא הטוב טוב היה להשיאו לכנוס ללילה א' בלבד כדי לקיים מצות יבום הקודמת ואח"ך יפטרנה בגט. א"ל שנאמר דחששו רבנן שמא יקיימנה ויכניס קטטה לתוך ביתו לכן משיאין לו לחלוץ:
ואין זה סותר למ"ש בספר התקנות של המגורשים נ"ן שתיקנו בשנת גשן וז"ל עוד תיקנו חכמים י"ץ שמכאן כל שיש לו אשה ונפלה לו אשת אחיו ליבום אפי' בתוך עשר שנים אפי' היה לו זרע מאשתו דיכול לייבם אשת אחיו דאשה הקנו לו מן השמים וא"צ ליתן לאשתו לא גט ולא כתובה וכל הנושא מכאן ולהבא על דעת כן הוא נושא וכו' ע"כ דהרבנים ז"ל המה באו לומר דיכול ליבם דאין זה בכלל נושא אשה על אשתו. ואף אם אשתו הראשונה תובעת ממנו גט וכתובה אין שומעין לה אבל אה"נ דמשיאין לו לחלוץ לשלא יכניס קטטה לתוך ביתו. ואם באולי אינו רוצה כ"א דוקא לייבם שומעין לו אם היבמה ג"כ רוצה להתייבם אבל אם הוא אינה רוצה להתייבם כיון שהיבם נשוי אשה ואינה רוצה להיות צרתה בצדה וטוענת שיחלוץ לה אין לה דין מורדת כמ"ש מור"ם בהגה רס"י קס"ה לסב' הפוסקים דמצות חליצה קודמת אף באינו נשוי. והה"נ כשהוא נשוי אשה דלכ"ע מצות חליצה קודמת כמש"ל. אם אינה רוצה להתייבם רק לחלוץ אין לה דין מורדת. ומה גם דהכא בנ"ד אחר שאין היבם רוצה להתחייב בכתובה כמנהג והיבמה טוענת שאם אינו רוצה להתחייב שיחלוץ לה הדין עמה. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה. וליה עינינו יצילנו ויאיר עינינו במאור תורתו הנפלאה. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בסדר צדק צדק תרדוף ובשנת אלה דברי הברית לפ"ק: