ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קפד
שאלה ב' אחים שמת א' מהם בלי זש"ק ונשארה אלמנתו זקוקה ליבם. והיבם יש לו אשה ובנים ובנות בתולות וכו' באופן שהוא מטופל וגם יש עליו חובות ב"ב ושאב"ב ורוצה ליבם את אשת אחיו והאלמנה אינה רוצה כ"א לחלוץ ובאה בטענה דכיון שהיבם הנז' לא אמיד בנכסי ולא יכול למיקם בספוקייהו כידוע אינה רוצה להתייבם והגם שיש לו איזה חלק קרקע הלואי שיספיק לשלם את נשיו ותשאר היא בדוחק ובצער וכו'. אם נאמר שיש לה דין מורדת כיון דקי"ל דמצות יבום קודמת. או נימא כיון דבאה בטענה מספקת אין לה דין מורדת ולצד שנאמר שאין לה דין מורדת אם היבם לא יתרצה לחלוץ אם כופין אותו או לא:
תשובה הנה על מה שיש ליבם אשה ובנים ונשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה אפי"ה יכול לייבם לדידן דקי"ל מצות יבום קודמת כמ"ש מרן בסי' קס"ה שפ' כהרי"ף והרמב"ם וא"כ לא חלה השבועה על היבמה דאשה הקנו לו מן השמים והגם דמצינו להריב"ש בתשו' סי' ש"ב שכ' וז"ל אפי' לדברי הגאונים הפוסקים מצות יבום קודמת בנד"ז שהיבם נשוי לכ"ע מצות חליצה קודמת דהא קי"ל שאם הוא ילד והוא זקנה וכו' אומרים לו מה לך אצל הילדה ואל תכניס קטטה לביתך ובודאי כגון זה מצות חליצה קודמת שאם היתה מצות יבום קודמת איך ישיאו לו ב"ד עצה לבטל מצות יבום הקודמת אלא ודאי כל שיכניס קטטה בתוך ביתו אם היה מיבם מצות חליצה קודמת. ומינה לנדון דידן שאין לך מכניס קטטה בתוך ביתו כמו נושא אשה על אשתו וכו' עכ"ל ותשובה זו הביאה מרן בקיצור בב"י סימן קס"ה יעו"ש. וגם מרן בתשו' בה' יבום וחליצה דף ק"מ ע"א כתב וז"ל דבגלילותינו אנו תופסים להלכה דמצות יבום קודמת כהרמב"ם שהוא מאריה דאתרא מ"מ בנד"ז שהיבם נשוי אשה אפי' להרי"ף והרמב"ם וההולכים בשיטתם מצות חליצה קודמת וכמ"ש הריב"ש וכו' ע"כ. וזה אפי' שלא נשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה שהרי לא ביארו דבר זה כ"א מטעם שלא יכניס קטטה בתוך ביתו כמ"ש. וכשנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה ונפלה לו יבמה מצינו למרן בתשו' סימן ד' מהל' יבום וחליצה שכתב שם לחלוק על דברי החכמים שפסקו שלא חלה השבועה ויכול לייבם ונסתייעו מתשובת הרמב"ם ז"ל שכתב להדייא שלא חל התנאי דשלא ישא שהרי הוא לא נשא אותה ואשה הקנו לו מן השמים ועוד כ' טעמים אחרים וכו'. ומרן שם חלק עליהם ודחה תשובה זו של הרמב"ם בב' ידים וכ' דלאו הרמב"ם חתים עלה וכו' וסיים וכ' וז"ל שהרמב"ם עצמו בחבורו הגדול כתב בהיפך כמו שהוכחתי וא"כ אפי' אם היה הרב עצמו ז"ל חתום באותה תשובה עצמה והיינו מכירים חתימתו היינו אומרים בילדותו סבר הכי ובזקנותו דהיינו בחבור הדר ביה וכבר כתב הרשב"א כיוצא בזה על תשו' הרמב"ם בענין הקריאה בספרים שאי' כשרים וא"כ אפי' באותו נדון שלא היה אלא תנאי בלא שבועה לא צדקו דברי התשובה ההיא כ"ש בנ"ד שיש שבועה בדבר שאפשר שאפי' בעל התשו' ההיא היה חושש לה. וכ"ש שכבר הורה זקן ה"ה הרשב"א ז"ל בתשו' מי שנשבע למשודכתו שלא ישא אשה אחרת עליה ונפלה לו יבמה שהורה בפירוש שאם היתה משודכתו נשואה לו היה אסור לו ליבמה והיינו נד"ד ממש עכ"ל מרן ז"ל:
מ"מ הרי מצינו לרבותינו בעלי התקנות שתיקנו בשנת גשן וז"ל עוד תיקנו החכמים י"ץ שמכאן ולהלאה כל שי"ל אשה ונפלה לו אשת אחיו ליבום אפי' בתוך עשרה שנים אפי' הי"ל זרע מאשתו דיכול ליבם אשת אחיו דאשה הקנו לו מן השמים וא"צ ליתן לאשתו לא גט ולא כתובה וכל הנושא מכאן ולהבא ע"ד כן הוא נושא וכו'. וקבלנו עלינו אנו ובנינו ובני בנינו עד עולם בגזרת נח"ש ומינה לא נזוז וכו' ע"כ יעו"ש בסי' ע"ב. ובודאי שאף שהיו נוהגים לכתוב בכתובה בשבועה שלא ישא אשה אחרת עליה אפי"ה הפקיעו אותה שבועה מטעמא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש:
וכן מצינו בתקנה אחרת בענין זה של נישואין בשנת שכם שכתבו וז"ל שכל איש שיהיה נשוי וירצה אשה על אשתו בהיות לו ממנה זרע ונראה לב"ד אשר יהיו בימים ההם אונס ניכר אליהם מחמת האשה שי"ל יש רשות בידם להפקיע התנאי דשלא ישא וכו' ואע"פ שקבל עליו בשבועה אנו מפקיעין התנאי ההוא מעכשיו הפקעה גמורה וכו' ע"כ. וכיון שקבלנו עלינו תקנות פ'אס ונתפשטה תקנה זו בערי המערב מינה לא נזוע שמי שנשוי אשה ונפלה לו יבמה יכול לייבם מטעמא דכל הנושא אשה אדעתא דתקנתא הוא נושא וכשנשבע לה שלא ישא וכו' חוץ מהיבמה שהקנו לו מן השמים וכמ"ש ז"ל כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש והה"נ בנ"ד:
אלא דעדיין יש לחלק ולומר דע"כ לא תקנו שהנשוי יכול לייבם אלא דוקא היכא דיכול למיקם בספוקייהו אמרינן דמעולם לא תקנו בזה וא"ך הדרינן לד"ת דכיון דלא יכיל למיקם בספוקייהו אף לדברי התוס' דמצות יבום קודמת. הכא יודו דמצות חליצה קודמת. והן לא יהא אלא ספק שמא גם בזה היתה התקנה לייבם מה שאין הסברא נותנת כן. מ"מ הרי קי"ל כל ספק בתקנה העמידנו על דין תורה:
ומצינו למרן בב"י סי' קס"ה שהביא תשו' הריב"ש שכ' וז"ל על יבמה שנשארה זקוקה לב' יבמין. והגדול הוא מאנוסי הזמן והב' הוא יהודי. והיהודי הוא רוצה לייבם והיא אינה רוצה וכו'. ובנד"ז שאין כאן מי שיוכל לייבם אלא זה אם תבע אותה ליבם והיא לא רצתה דנין אותה כדין מורדת. אלא שיש לב"ד לעיין בדבר הרבה אם זה הב' נשוי אשה אחרת אם אפשר לו לפרנס שתיהן לפי כבודו וכבודן שאל"ך לא שבקינן ליה אלא משיאין לו עצה ההוגנת לו וכו' עכ"ל ועיין במהרי"ק שורש צ"א וק"ב עכ"ל מרן ז"ל. והריב"ש ז"ל הוא מכת הפוסקים דמצות יבום קודמת כמ"ש שם מרן בשמו שכ"כ בסי' תק"ט יעו"ש. ואפי"ה כתב דאם א"א לפרנס שתיהן משיאין לו עצה לחלוץ. ולפ"ז היכא שהיא אי' רוצה להתייבם בטענה שאי' יכול לפרנסה אין לה דין מורדת. ועיין מרן בתשו' להלכות יבום וחליצה סי' ב':
וכן הוא מדוקדק מלשון מרן בש"ע שם שכ' וז"ל מצות יבום קודמת למצות חליצה ואם אינה רוצה להתייבם לשום א' מהאחים חים בלא טענה מספקת דינה כמורדת וכו' ע"כ. מוכח מדבריו דהיכא דיש לה טענה מספקת במה שאינה רוצה להתייבם לאו מורדת מקרייא ואין לך טענה מספקת כזו דלא יכיל למיקם בסיפוקה וכ"כ הרב מוהר"ד יעב"ץ ז"ל כמ"ש בקונטריס הרב מוהר"ד פתחיא בירדוגו ז"ל בסופו דף ד' ע"ב בסופו בתשו' שאלה יעו"ש: