ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קפב
ולענין הגרושה שרצתה ללכת עם אביה ואמה לעיר אחרת ולהוליך בתה עמה אם מצי האב לעכב או לא. אמת דפליגי בה הרבנים מהרשד"ם ומהריב"ל ז"ל כמ"ש הח' הפוסקים יש"ץ אלא דמצינו להרב ד"ן חא"ה סי' ל"ח שאחר שכתב מי יכניס ראשו להכריע בין שני הרים הגבוהים מוהריב"ל ומהרשד"ם ז"ל מסיק וכתב וז"ל והנה להיות דין זה אם תהיה הבת אצל אמה או אביה וכו' כ"ז בגוי על ראות ב"ד לתקנת הולד מצינא למימר דלא פליגי הני רבוותא לענין הדין בנדון של כל א' וא' וכו' אע"פ שחלוקים בראיותם דבאותו נדון של הרשד"ם שצוה האב לאחיו לפקח על הבת ולהשיאה לבן אחיו וכו' נראה לע"ד שלא יחלוק בזה הריב"ל דא"כ נמצא האם והבת ניזוקים וכו' לכן ודאי שיודה בנדון כזה שמעכבים את האם מקחת בתה עמה דתקנת הגמרא לתועלת הבת נאמרה וכן הרשד"ם לא פסיק ותני דמעכבין את הילדה מללכת עם אמה אלא מחמת כמה טעמים הנז' שם. מחמת הנזק שמגיע לאב ולבת וכו' וכשלא יהיו שם כל אותם הטעמים אומר אני לע"ד שאפשר שיודה להריב"ל בראות ב"ד תקנת הילדה שהוא טוב לה משבת אצל אביה וכו' ע"כ. מבואר מדבריו שהכל תלוי בדעת ב"ד שאם נראה לב"ד שתקנת הבת הוא ללכת עם אמה כ"ע יודו שאין האב יכול לעכב וכ"כ הרדב"ז בתשו' שהובאה בסוף תשו' מהרשד"ם שכ' וז"ל ואם ראו ב"ד שתקנת הבת שתלך עם אמה אפילו בתוך זמן ההנקה ב"ד אביהם של יתומים הם וכו' ע"כ:
גם הרב משפטי שמואל סימן צ' כשמתה האשה והניחה בת ואבי האשה ואמה אומרים שתהיה הבת אצלם והאב אומר שתהיה בתו אצלו. והאריך שם להוכיח שהכל תלוי ביד ב"ד שאם רואים ב"ד שטוב לבת להיות אצל זקנתם מלהיות אצל אביה יניחוה אצלם ובפרט אם האב נשא אשה שמשולה לעם אחר והוזכרה בכלל התו התוכחות והיא שונאה לבת בעלה שנאה רבה עד דחשו חלל שמעיד' עדות שקר לקלקל' וכו' יעו"ש שהסכימו עמו רבנים אחרים ולפ"ז הכא בנ"ד דבעיר טאנג'ה אשר הבעל יושב בה דירת היהודים היא בשכונת הגוים שבמבוי א' דרים ישראל וגוים ויש להם קרוב הדעת עמהם. משא"ך בעיר ארבט שהלכה לשם הגרושה עם אביה ואמה דרים הישראלים בפני עצמם ואין להם שייכות עם דירת הגוים כלל. כ"ע יודו שאין האב יכול לעכב ביד האשה מלהוליך בתה עמה כי המקום אשר הבעל דר שם יש לחוש לתקלה שתצא הבת לתרבות רעה ע"י שכונת הגוים ב"מ. אחר שהאב אי' מצוי בבית כי יצא אדם לפעלו. ומה גם שכבר נשא אשה האב והיא שונאה לבת בעלה כמ"ש. וכיון שיש לחוש לנזק הבת טוב לה שתלך עם אמה למקום בטוח בפרט היות עם אמה שמצויה בבית כל היום אחר שעיקר התקנה שתקנו שהבת אצל אמה לעולם. היינו מפני תקנת הבת וא"כ דטבא לה עבדינן לה:
שוב מצינו להרב מהרשר"ש בחח"מ סימן תמ"ה באלמנה שהניח בעלה בן קטן והיתה רוצה ללכת לעיר אחרת אצל אביה ואמה ולהוליך בנה עמה והאפוטרופוס שבידו נכסי היתום מעכב מלהוליך בנה עמה. וכתב הרב וז"ל דמשנה שלמה שנינו הכל מעלין לארץ ישראל וכו'. והה"נ שמוציאין מעיר שרובה גוים לעיר שרובה ישראל. כמו שהוא מאשקופייא לסאלוניקי וכו' ואחר שכן הוא שאם הנער רצונה לבא לדור בסאלוניקי עם בנה אין מי שיכול למחות בידה ולא בנכסים אלא שהכל יבא פה סאלוניקי עכ"ל:
הן אמת דהרב פרח מטה אהרן ח"א בס"סי ק"י הקשה דברי הרב תשובה זו עם אותה תשובה של א"הע סי' קכ"ג דשם כ' בשם מהרלב"ח דאף שהזקנה רוצה להעלות ליתומים לא"י אין מניחים אותה לפי שנמשך היזק ליתומים. ובתשו' של ח"מ כתב דמשום דהוי עיר שרובה גוים מעלים היתום והנכסים לעיר שרובה ישראל ותי' הרב וז"ל. וי"ל דהתם בסימן קכ"ג שהאפוטרופוס מינהו אבי היתומים אין לנו לעבור על דבריו וכו' וכיון שהנכסים הם פה אין מניחים הזקנה שיוליך היתום לא"י כיון שהנכסים אינם שם וראוי שיהיו במקום שדר היתום. אבל בסי' תמ"ה שהאפוטרופוסים מינו אותם ב"ד יש בידם להעביר אותם האפוטרופוסים ולשים אחרים תחתיהם כדי שיהיו הנכסים עם היתום והיתום במקום תורה וכו' ע"כ. ממוצא דבר למדנו דהיכא שיותר לבת ללכת עם אמה לעיר אחרת אף הרב מהרשד"ם יודה:
ומצינו להרב כנ"הג א"הע סי' פ"ב הג"הט אות ל"ב שאחר שהביא מחלוקת מהרשד"ם ומהריב"ל כתב וז"ל. וכתב מהר"ם די בוטון בתשו' ס' כ"ד דאם כבר הוליכ' האם הבת עמה למקום אחר אפי' הרשד"ם מודה דאין חוזרין אותה לעירה. עוד כתב שם דלא כתב הרשד"ם שאינה יכולה להוליכה לעיר אחרת אלא דוקא בנדון שלו שחוב הוא לבת לצאת מעיר שהיא שם ללכת עם אמה לעיר אחרת. אבל בנדון מהר"ם די בוטון דאין כאן חוב לבת אם תלך עם אמה אפילו הרשד"ם יודה דיכולה להוליכה עמה עכ"ל:
נקטינן מהאמור דהכא בנ"ד כיון דתקנת הבת הוא שתלך עם אמה למקום שדרים היהודים בפ"ע ואינם בשכונת הגוים כמו המקום אשר היו דרים שם כ"ע יודו דיכולה להוליכה עמה. וכ"ש הכא שכבר הוליכה עמה שאין מחייבין אותה להחזירה ומה גם שהבעל היה בעיר כשהוליך אותה ושתק ולא ערער: