ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קף
מעשה בא לידינו בא' שבא לגרש את אשתו והיה שמו משה בן חמו שבשם וכנוי זה קורין אותו לעלות לס"ת וכולי עלמא קורין אותו משה חוה ע"ש אמו שהיה שמה חוה ולפי מנהגינו שאנו כותבין בגט כנוי משפחה א"כ צריך לכתוב כנוי בן חמו שהוא כנוי משפחתו ונסתפקנו אם צריך לכתוב ג"כ כנוי זה של חוה כיון שמכנים אותו בני אדם בכנוי זה או נימא כיון דשם זה של חוה לאו שם הוא כ"א לנשים ולא לאנשים ומה שקורין אותו בכנוי זה הוא ע"ש אמו כמ"ש א"צ לכותבו והוא נכלל בוכל שום אחרן וחניכא שאנו כותבין בגט. וחקרנו על הדבר למה קורין אותו כך ואמרו לנו שאביו כשנלב"ע הניחו קטן וגדלתו אמו והיו קורין אותו משה איל די חוה אלא שאח"ך נשתרבב ומתוך המהירות קרו ליה משה חוה נמצא שאין זה לא שם ולא כנוי לו וא"צ לכותבו בגט דהו"ל כאלו היו אומרים משה בן חוה שאין כותבין שם אמו בגט כ"א שם אביו:
ומצינו להרב מהר"ם ן' חביב ז"ל בס' גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק נ"א באמצע הדבור שכתב וז"ל אם המגרש לא כתב שם אביו רק שם אמו ובמקום דהו"ל לכתוב בגט יצחק בן אברהם כתב יצחק בן שרה יראה לצדד דהגט כשר וכו' כיון דידוע דשם משמות הנשים יאמרו דכתב הגט ע"ש אמו. אמנם אם שם אמו שמחה או מזל טוב דנקראים אנשים ונשים בשם זה אם במקום יצחק בן אברהם כתב יצחק בן שמחה אע"ג דשם אמו שמחה אפשר דאיכא לעז דכיון דהמנהג לכתוב שם האב יאמר הרואה דגט זה הוא לאיש אחר דשם אביו שמחה ולא יבין דנכתב ע"ש אמו. ועוד אפשר דאפי' בכותב יצחק בן שרה דהדבר ידוע דשם שרה הוא שם אשה אפשר דאיכא לעז דהרואה גט זה דאשתני ממנהגא דלא כתב שם אביו כ"א שם אמו יחשוב דגט זה הוא משתוקי או אסופי דלא נודע שם אביו ולכן כתבו אותו ע"ש אמו. אמנם מי שהוא מפורסם ע"ש אמו כמו יואב בן צרויה ורב מרי בר רחל פשיטא לי שאם כתב כן הגט כשר. ואפשר דלכתחילה נמי יכול לכתוב כן עכ"ל. ואף את"ל דהכא בנ"ר אם היו קורים אותו להדייא משה בן חוה ודאי דא"צ לכתוב שם אמו כ"א שם אביו אבל כיון שקורים אותו משה חוה נימא דהו"ל כנוי וצריך לכתוב משה המכונה חוה. מ"מ היינו דוקא אם היו קורים אותו בכנוי חוה לחוד. אבל הכא בנ"ד שאין קורין אותו בכנוי חוה לחוד רק עם עיקר השם א"צ לכותבו וכמ"ש מור"ם בהגה סי' קכ"ט סי"ו וז"ל כל כנוי שאי' נקרא בכנוי ההוא לבד אלא קורים אותו עם עיקר השם א"צ לכתוב הכנוי וכו' ע"כ. והוא מהרב ת"הד סי' רל"ה. וכתב שם הטעם וז"ל דהואיל ומזכירין תדיר שם המובהק עם הכנוי לאו חניכא מיקרי לענין גיטין דטעמא מאי כותבין החניכא בגט כדי להכיר שזה הוא פ' המגרש שלא יסברו שזה ראובן שכ' בגט אין זה המגרש כי רבים שקורים לו בחניכא אי' יודעים ששמו ראובן וא"כ כל היכא שקורים תדיר שם המובהק עם הכנוי ליכא למיחש להכי וכו' ע"כ. וסיים שם מור"ם וכתב וז"ל אבל אם הכותים קורים אותו בכנוי לחוד אע"פ שאין ישראל קורים אותו כך י"א דכותבין וכל שום וחניכא אע"פ שבשאר גיטין אין כותבין כן וכו' ע"כ. א"כ לפ"ז אנן בדידן שכותבין בגט וכל שום וכו' כמ"ש מרן סי' קכ"ו קל"א וסי' קכ"ט ס"ח אף אח"ל דחוה הוא כנוי הרי נכלל בוכל שום וחניכא. והוא דידן עדיפא מההיא דמשה אזנכוט שהיו קורין אותו משה פארפאר שהוכחנו בראיות שא"צ לכתוב כנוי פארפאר וכ"ש הכא בנ"ד שאין זה כנוי כלל כמש"ל:
שוב מצינו להרב מהר"ר חיד"א ז"ל בס' חיים שאל סי' ל"ז שנשאל באשה שבאה להתגרש ששמה הכתוב בכתובה דחל וכ"ע היו קורין אותה אם לולו ע"ש בתה ששמה לולו. ונשא ונתן אם כותבין שם זה בגט והעלה דאין כותבין רק שם רחל כמ"ש בכתובה ומסיק וכתב וז"ל ובשגם כתב הרב גט פשוט דהשתא נהגינן לכתוב כנוי כגון קומפראדו וכו' מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דלא מצינו אלא בכנויים שמכנים למגרש עצמו. אבל בנ"ד שהוא כנוי ע"ש בתה גרע טפי מקומפראדו וכו' וא"כ נראה דבנ"ד אין לכתוב כ"א רחל לבד ואין לכתוב כנוי אם לולו כלל וכו' ע"כ. אוף הכא בנ"ד שכנוי חוה אינו אלא ע"ש אמו אין לכותבו בגט. וכן עשינו מעשה ונכתב משה בן מסעוד בן חמו בחדש סיון ברית לפ"ק: