אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קעט

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קעט

סימן קעח

לאוראן יע"ה. ידידינו החכם השלם והכולל הדיין המצויין כמה"ר מימון הסבעוני נר"ו יאיר וזרח כי"ר:

אחד"ש שירבה ויגדל כמשפט לאוהבי שמו ורש"ל לכל הנלוים אליו ולכל הקרב הקרב אתה ה' תשמרם יטו"ר נפי"ש כי"ר:

מודע לבינה מקבלה הא' אהובה ותלי"ת שנתבשרני מטי"ס כן ירבה וכן יפרוץ בכל מידי דמיטב כי"ר:

ועמ"ש מעכ"ת על הגט וההרשאה שבאו מהתם להכא שלא היו מכוונים ההרשאה עם הגט שהיה הדבר נחוץ שנתחלף לו לסופר בהרשאה אחרת של גט אחר וכו' אמת הדבר שכך עלה בדעתינו שאל יעלה על הדעת לומר שהסופרים ישנו ההרשאה מהגט. אלא להחליף את של זה בזה ועל זה יגדל התימה על הסופר הנז' שהי"ל ליתן דעתו לזה ולהניח הגט והרשאתו כל א' בפ"ע בנייר א' כדי שלא יצא תקלה בזו מתחת ידו. ומה שמתנצל הסופר שהיה הדבר נחוץ וכו' אין דבר זה מצילו בדבר חמור כזה דמשכחת לה דנפיק מינה חורבא שהבעל ירחיק נדוד ותשאר האשה עגונה כל ימיה אחר שהגט לא נכתב בפני השליח שמינה שיכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם לשנאמר דדל מהכא ההרשאה הרי הגט מקויים ע"י השליח דהמנוה רבנן כבי תרי וכו'. וגם השליח נאמן שמינהו הבעל וכו' משא"כ הכא בנ"ד שמינוי השליח היה שלא בפניו. וה' הטוב יכפר בעד:

ומה שתמה כת"ר על מה שפקפקנו בהרשאה שלא נכתב בה שלא לבטל את הגט כי אם שלא יבטל השליח שכן כתב בס' בית יהודה ובס' זכות אבות כבר הרגיש כת"ר בחולשת תמיהא זו וכתב בסוף דבריו שהרבנים תפסו לשון קצר וכו'. ומ"מ כיון דבשעת מסירת הגט לשליח משביעין את הבעל שלא יבטל הגט למה לא יכתב דבר זה בהרשאה אחר שכותבים בה כל המעשה אשר נעשה בפניהם:

ומ"ש שזה כמו י"ג שנה שעומד ומשמש בענין זה ושלח כמה הרשאות לערי המזרח ולערי המערב בנוסח הנז' ואין מי שפקפק עליו וכו'. ודאי שאם היה הגט כהלכתו לא היינו מפקפקים בזה אחר שהגט נכתב ונחתם ע"י הבקיאים וראי שנעשה כתיקונו ולשון ההרשאה אינו מעכב רק אם יש שנוי בהרשאה מבגט כידוע. וכבר רמזנו דב"ז בדברינו שכ תבנו וז"ל והשתא דאתינן להכי באנו להודיע איזה פקפוקים וכו' דר"ל דהשתא דאתינן להכי שנפסל הגט ובעמוד והחזר קאי באנו להודיע וכו':

ומ"ש מעכ"ת דכיון שנשבע שלא לבטל השליח נכלל בו שלא יבטל את הגט דהא בהא תלייא זה אינו דמשכחת לה שיבטל הגט אף שלא יבטל השליח והגם שבביטול גופו של גט ממילא מתבטל שליחות השליח שלא נשאר לו מה לעשות בשליחותו. מ"מ לאו כ"ע דינא גמירי ומורה התירא לנפשיה לבטל הגט אחר שלא נשבע על דבר זה ולא לחנם כתב נוסח זה בכל סדרי גיטין ראשון לציון רבינו הטור בנוסח ההרשאה כתב וז"ל וגם בפנינו קבל עליו פב"פ הבעל בחרם שלא לבטל את הגט ואת השליח וכו' ומור"ם בד"מ כתב ע"ז. וז"ל בתיקון גט כתוב בחרם ובשבועה דאורייתא וכו'. וכ"כ ג"כ בסדר הגט בס' חלקת מחוקק:

גם הכנ"הג כתב כן בחלק מי השילוח דף קצ"א ע"ב בנוסח ההרשאה. וגם בפנינו ק"ע פב"פ הבעל בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל לא את הגט ולא את השליחות. וכ"כ בס' יד אהרן דף קל"ט ע"ד. וכ"כ הרב מהר"י מינץ בסדר הגט בנוסח ההרשאה. וכ"כ הרב הל"קט בנוסח ההרשאה דף ס"ה. ובספר בארות המים סי' מ"ד. ומכתב מאליהו דף קי"ו ע"ג. והרב גט פשוט דף קל"ו ע"ג. ובתי כהונה דף פ"ו ע"ד שמש צדקה דף י"ג. דבר משה דף קע"ה ע"ד. והרב מהר"א הלוי ז"ל בעל גו"ר בס' יאיר נתיב דף ג' ע"ב. ובס' מכתב לחזקיהו די"ז ע"ב. ובס' משפטי שמואל דקס"ג ע"ב. ובס' נחלת שבעה בנוסח ההרשאה כתב וז"ל וגם בפנינו קבל עליו הבעל פב"פ בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל את הגט ולא את השליח ולא את השליחות ע"כ. ופי' שם וז"ל ולא את השליחות אע"פ שלא מצאתי בשום טופסי גיטין מ"מ נ"ל לכותבו דאם לא נכתב לא יהא קאי בטול המודעות והשליחות רק על השליח שעושה הבעל. אבל לעולם אימא שמבטל מלמנות השליח שליח אחר ושליח שליח. לכך צ"ל ולא את השליחות ר"ל השליחות בכלל אפי' עד ק' שלוחים אי' מבטל כלל עכ"ל:

ועל מ"ש בהרשאה ועידיו החתומים בו אנחנו עדים הח"מ וכתבנו ע"ז שאין הלשון מתוקן אחר שחתימות ההרשאה משונים מחתימות הגט וכו'. וכתב כת"ר שלשון זה הוא מועתק מספר הל"קט וכו'. אחר המחי' לא סיימוה קמיה שהרי סיים וכתב וז"ל ועיין לקמן סי' ס"ב נוסח ההרשאה ושם בסי' ס"ב אחר שסיים נוסח ההרשאה בחתי' העדים כתב פב"פ עד פב"פ עד וא"כ כיון שחתימות ההרשאה הם כחתימות הגט ממש ולא יש שום שינוי ביניהם די שיכתבו בהרשאה ועדיו החתומים בו אנחנו עדים הח"מ אבל כשהעדים חותמים בהרשאה כמו שחותמים בשטרות שיש כאן שנוי בין חתי' ההרשאה לחתימת הגט ודאי שצריך להוסיף ולבאר אופן החתי' שבגט ולומר ועדיו החתומים בו אנחנו עדים הח"מ בלי כנוי משפחה כזה פב"פ עד פב"פ עד כדי שיתקיימו בזה חתימות הגט. והגם דכשמביא השליח הגט ואומ' בפני נכתב ובפני נחתם אין אנו צריכים לקיום הגט בהרשאה. מ"מ תקנו הראשונים נוסח זה לשמא לא יהיה יכול השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם כנ"ד שהיה מינוי השליח שלא בפניו בשגם דבר זה לא פלטי לן מפלוגתא אם זה נקרא קיום הגט כמ"ש מור"ם בהגה ר"סי קמ"ב. ועיין מהר"י אדרבי סי' שמ"ה. והרב מהרשד"ם חא"ה סי' ע"ז. ומהר"א ששון סי' קפ"ד. והר' מהריב"ל ח"ג סי' כ"ד. גם הרב"ח בתשו' סימן ק"ב אחר שצידד להכשיר הגט בקיום שטר השליחות סיים וכתב וז"ל הילכך למעשה נראה להחמיר דאין שטר השלי' מועיל לקיים הגט וכו'. ומה שנוהגים כן בארץ תוגרמא שכותבים בהרשאה סימני הגט בהתחלת השורה וכו'. היינו משום דהשליח הוא שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כי בזה יתקיים הגט ע"פ תקנת חכמים אלא מחששא שמא לא יאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם כותבין כן בהרשאה. אבל היכא דלא מצי השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם פשיטא דצריך לכתחילה לקיים הגט באשרתא דדייני בגט עצמו ולא בשטר וכו' ע"כ. ועיין להרב מהר"י עייאש ז"ל בס' בית יהודה במנהגי ארג'יל דף קי"א ע"א. איך שיהיה היכא דחתי' ההרשאה משונות מחתי' הגט צריכים העדים לבאר בהרשאה אופן חתי' הגט וברוב טופסי הרשאות שבספרי האחרונים חותמים בהרשאה כמו שחותמים בגט כמ"ש הרב גט פשוט וז"ל ונוהגים שעדי חתי' חותמים בה וכך חותמים יצחק בן אברהם ראובן בן יעקב ע"כ וכ"כ הכנ"הג. גם היד אהרן דף קל"ט ע"ד כתב פב"פ עד וכ"כ הרב שמש צדקה בס' הגט. והרב בתי כהונה דף פ"ו ע"ד והרב דבר משה דף קע"ט והרב בארות המים סי' מ"ג גם הרב מהר"א הלוי בס' יאיר נתיב דף ג' ע"ב כ' וז"ל ונראה שטוב הוא שעדי המינוי החותמים בהרשאה יהיו עדי הגט בחתי' ובמסי' ובנוסח ההר שאה כ' וזל ואנחנו עדים ח"מ חתומים בו כסדר הזה פב"פ עד פב"פ עד ע"כ. וכ"כ הרב נחלת ז' בנו' ההרשאה פב"פ עד וכתב שם בדף פ"ח ע"ד וז"ל פב"פ עד. אע"פ שלא היה צריך לכתוב עד מ"מ מאחר שבגט חתי' העדי' כל' הזה יש לעדי ההרשאה ג"כ לחתום פב"פ עד כדי שלא לשנות בהרשאה מבגט אע"פ שעדי ההרשאה אינם עדי הגט ע"כ. ובנוסח הרשאה א' הנמצאת אצלינו שבאה ממתא פ'אס יע"ה וכתבו עליה הנפק ב"ד שלפנינו נ"ן שבמתא הנז' וזמנה שנת

תקע"ב לאלף הששי כ' וז"ל ועדיו החתו' בו אנחנו נינו החותמים פה בלי כנוי משפחה כזה יעקב בן יצחק עד חיים בן עיוש עד. וגם כתוב בה שנשבע שלא לבטל את הגט ולא את השליח:

ועמ"ש כת"ר על הטעיות שבהרשאה שקיימו אותם העדים שהרב יד אהרן הביא דברי הל"קט וכתב שמהר"י דוד היה מצוה לקיים הטעות וכו' אכתי לא ידענו למה תפס מעכ"ת בדברי הרב המקל הנז' הרי עכ"פ בא רעהו וחקרו הרב מהר"ש אמארילייו ז"ל שלא רצה לקיים שום הרשאה והיה מצריך לכתוב אחרת כמ"ש הרב יד אהרן שם. ומה גם למ"ש הרב בארות המים סי' מ"ז שאחר שהביא דברי מור"ם בהגה סי' קמ"א סכ"ד כתב וז"ל נמצא שניתן בהרשאה דין הגט ושלא לשנות בה שום דבר א"כ הה"נ בענין קיומא כמו שאין עושים קיום בגט כך אין עושים קיום בהרשאה וכו' ע"כ. ואחר שהביא דברי הרב הלקט והרב שער אפרים שכתבו דדוקא לכתחילה הוא דמחמרי' בהכי כ' וז"ל דהא דאמרי' דבדיעבד כשר היינו דוקא בדברים שאין גוף ההרשאה תלוי בהן וכו' אבל אם הדברים שהם ביני שיטי וכיוצא הם מהדברים שגוף ההרשאה תלויים בהם אפשר דס"ל דאף בדיעבד לא מכשרינן לה ויש לי ראיה ע"ז שהרי לענין כתובה יש מחמירין דלא מהני קיום ומטו בה משמיה דמהר"מ מינץ דמחמיר בשם החתן והכלה וסכום המעות אם נמחק או תלוי ביני שיטי דלא מהני בה קיום. א"כ אוף הכא נמי לדברי המחמיר וכו' הגם דאיכא למי' דהיינו לכתחי' אפשר דמודו היכא שהדבר קלוי בגוף ההרשאה כמ"ש דלא מכשרי' לה אפי' בדיעבד כמו הגט וכו'. ואפשר עוד לומר דאף לסב' שער אפרים שכ' דהיינו לכתחי' היינו באותו נדון שלו דחשש לחשש עגון כמ"ש לבסוף וכו' אבל אי ליכא חשש עגון ראוי להחמיר וכן הוא מדוקדק מלשונו שכתב דהיינו פי' הר"י מינץ לכתחי' אבל לא בדיעבד כמו בנ"ד וכו' ע"כ. אח"ך הביא דברי הרב"ש ומה שפי' בו כמו שהביא דבריו היד אהרן וחלק עליו דלא לענין מעשה כתב זה הריב"ש לשנאמר דמיירי בחשש עגון וכו' ומ"מ מה שפי' הרב הנז' בדברי שער אפרים לא מצינו שחלק הרב יד אהרן אחר דלענין מעשה היה וכיון דמצינו פלוגתא בזה צריכים אנו לחוש לדברי המחמיר ולומר לסופר לכתוב אחרת לצאת ידי כל הדעות:

ומ"ש מעכ"ת על מה שכתבנו משם הר' כנ"הג על הרשאה שלא כתב בה ופיך כפי שפסולה וכו' אמת הדבר שכ"כ הר' משם מהר"מ מינץ ולא הביא חולק עליו. ולא ביאר אם מיירי כשלא כתב ודבורך כדבורי. אבל האמת יורה דרכו דודאי בהכי מיירי וכמ"ש בת"ר דאחרי הדבור לא ישנו לומר דפסולה. ומ"מ כיון שכמעט בכל סדרי גיטין שבספרי האחרונים כתבו שניהם וגם מור"ם על דברי מרן שכתב ופיך כפי הוסיף ודבורך כדבורי ודאי דלכתחי' צריך לכתוב שניהם שכן מצינו הדבר מפורש בספר נחלת שבעה שכתב דכדי לחזק הענין כופלין אותו במלות שונות. וכן נמצא כתוב בנוסח ההרשאה של מתא פ'אס הנ"ל ובנוסח הרשאה מב"ד שלפנינו ולפני פנינו שבמחז"ק חלקם בחיים:

ועל שבעתה באנו להודיע לכת"ר שקבלנו הגט הב' עם ההרשאה תוככי אגרת א' כתובה מהבעל ושלחנו אחר השליח לשאול את פיו למה לא הביאם בידו יען שהוא בא מהתם להכא קודם חג הפסח. והשיב שאמת הדבר שהיו בידו כדי להביאם וכשהפליג בספינה ידע רב החובל שמביא גט עמו אמ"ל שאם יביא עמו הגט ישליך אותו לים ולכן ירא לנפשו והחזירו ליד הבעל ועדיין יש לו ט"ע בו והרי הוא מוכן להוליכו לאשה לשישואן. וכשבאנו לפתוח הגט מצאנוהו שהיה דבוק קצתו אל קצתו שנתלחלח במים ונדבק והוצרכנו ליבשו בקמה ולפותחו לאט לאט ואעפ"כ מצינו שנמחקו ונטשטשו איזה אותיות שהתינוק אינו יכול לקרותם וגם איזה תיבות הגט מחמת הדבוק נדפסו בגליון שבגט מלמטה והם כתובות בגליון למפרע והרי הוא מונח בידינו עד שנדע מה נדון ביה אם יש שום צד ואופן להכשירו כי לעת כזאת אין הפנאי מסכים ושמעתא בעיא צלותא בפרט בדבר חמור כזה. ובהיות שהדבר נחוץ שהספינה מפלגת מהכא להתם כתבנו זה למעכ"ת להשיב מפני הכבוד:

וכגון דא צ"ל דמ"ש לנו כת"ר בחורף שעבר דהבעל הבליעל הוציא ש"ר על אשתו שאי' הולכת בדת יהודית והביא עדי נבות שהעידו כדבריו לזה באנו להודיע שאחר הדברים האלה כן באו למחז"ק החכם חבר עיר שבשישואן וב' אנשים מנכבדי ארץ ושאלנו את פיהם על הדבר הזה והשיבו שח"ו לא נשמע כזאת כלל. ואדרבא ניכרת במעשיה שהיא צנועה כדרך בנות ישראל הכשרות. אלא שהבעל הנז' ביודעו ומכירו קא אמרי שהוא רע מעללים וכו'. ואנחנו הרואים תניא דמסייע להו שמן השמים מעכבים הגירושין שהגט הראשון נפסל וגם את הב' כמה הרפתקי דעדו עליה ועדיין הוא בספק סכנה:

והן היום שמענו באומרים שהאשה הנז' מינתה מורשה בחריקה לילך למח"ק ובידו השטר כתובה חתומה בהנפק מיד הקונסול לירד עם הבעל לדון בערכאותיהם לחייבו בסכי הכתובה שהוא ח"י מאות מתקאלים. ובכן אם יכול כת"ר לפשר ביניהם בענין הכתובה ולפחות יתחייב לה בשטר בסך של הפשרה שיגזור עליו כת"ר אזי נעכב על ידה בכתבנו לחכם העיר שלא ילך המורשה. ואם לאו ידיע להוי ליה בי מרה תהיה לו באחרונה כי הק"ק שבעיר הזו נתקנאו לדבר מצוה והם מזומנים להוציא הוצאות על דנא פתגם עד שיצא משפטה לאור ולא יוסיפו בני עולה לגרש את נשותיהם חנם אין כסף למלאת רצון יצרם. וכפי הנשמע בדיניהם אין שו"א יכול לישא אשה על אשתו. ודין גרמא שמשתדלים פריצי הדור לשלוח גט לנשותיהם כדי לישא אשה שם ולא יבא לידי סכנה כמו שעשה זה הבליעל ולהוציא לנשותיהם בלא כסף ובלא מחיר יכול על מגן. וכפי הנראה שאשה זאת לא תרצה לקבל גיטה עד שתרד עמו לדון בעד הכי כתובתה:

בשגם שדין זה כשאין בידו לשלם כתובה אם יכול לגרשה והכתובה תשאר חוב עליו לא פלטי לן מפלוגתא כמ"ש מרן בב"י סי' קי"ט יעו"ש. ומרן בש"ע השמיט דין זה אלא שמור"ם בהגה שם ס"ו פ' שיכול לגרשה וכבר תמהו עליו האחרונים שכיון שהרי"ף והרשב"א פסקו להיפך ושכן נמצא בתשו' הגאונים וגם הרשב"ץ הסכים לזה. מנין לו להרב לחלוק עליהם וכו' ועיין להרב ח"מ שם ס"ק ה' ובסי' ק' ס"ק ז"ך והרב"ש סי' קי"ט סק"ו. והרב מהריק"ש ז"ל בס' ערך לחם כ' וז"ל אין אדם רשאי לגרש את אשתו אלא אם יש לו לפרוע כתובתה ודוקא כשאי' חייבת מן הדין להתגרש אלא שמוציאה בלי טענה ע"כ. גם הרב פר"ח שם סק"ח פ' דלא כמור"ם יעו"ש. ויש להאריך בזה אלא שאין הפנאי מסכים. מ"מ אנן בדידן כפי מה שמקובל בידינו דהיכא שלא הזכיר הדין מרן בש"ע ומור"ם בהגה פסקו הולכין אחריו. הכי נקטי' ותשאר הכתובה חוב עליו. אלא דבז"הז שהדור פרוץ ותולין עיניהם בבנות הארץ ללכת אחר תאות יצרם מן הראוי הוא שאם יראה לב"ד שאין לו טענה מספקת כדי לגרשה שישתה בעציצו עד שיהיה בידו במה לשלם כתובתה:

וכן מצינו לא' קדוש מדבר מב"ד הראשונים שבמתא ' מכנסא יע"ה שכתב בפס"ד וז"ל ולהיות הכל תלוי לפי ראות עיני הב"ד שאם רואים בבעל שאין דבר בפיו מה זה היה לו לבגוד בבת בריתו חנם רק שזחה דעתו עליו ותלה עיניו בבנות הארץ יש לב"ד להפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה ולא יגרש עד שיפרע לה כל סכי כתובתה עיקר ותוספת ומתנה ונדונייא עספ"א וכו' ולאו עכברא גנב אלא חורא גנב אלו המחזיקים בידם לדונם ע"פ פשט ההגה ועניה זאת לשוא שמרה יוצאת חנם אין כסף וכעסתה צרתה הבאה אחריה וכו' וראוי לכל בעל נפש היושב על כסא דין לחוש לתועלת האשה ולא יחרוך רמיה צידו להוציא בת בריתו נקיה מכל ואיהו ליכול וליחדי עם אחרת ובעת תבוע אותו הראשונה יפשוט לה את הרגל וכו'. ולכן קם דינא דבנדון כזה אי' יכול לגרש עד שיפרע כל סכי כתובתה. אחרי מופלג הובא לידי ספר חדש הכי קרא שמו יתר הבז שם האריכו רבני תוניס בב"ד של ששה להוכיח במישור ככל דברינו עכ"ל. וכ"ז לגרשה ולזקוף הכתובה עליו וכ"ש וק"ו להוציאה חלקה בנ"ד הן אמת שהדבר ידוע שאין בידכם יכולת להעמיד משפטי הדת על תלם. ואם יעכבו על ידו בדיניהם מלישא באמור להם שי"ל אשה ילך למקום שאין מכירין אותו וימלא רצונו ותשאר האשה עגונה. ובעל היכולת יפר מחשבות ערומים ויחזירם בתשובה שלימה לפניו בכלל עמו ישראל כי"ר הכ"ד החו' כש"ש טובה וברכה בסדר תשב על דמי טהרה מש' ועשה אל תאחר לפ"ק פה טיטואן יע"ה:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה