אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קעב

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קעב

סימן קעא

אם חייב האב לזון בניו קטנים אצל אמם:

ובענין המזונות כיון שהם פחותים מבני שש חייב האב לזונם אצל אמם כמ"ש מרן בסימן ע"א ואפי' יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם חייב לזונם. ובס' פ"ב גבי גרושה כתב מרן דפחותים מבני שש כופין את האב וזן אותם אצל אמם. וכן פסק בסי' קי"ד ס"ו גבי מי שקבל עליו לזון את בת אשתו שאם נתגרשה בתוך הזמן נותן לה במקום שתהיה אמה מזונות מושלם:

ומ"ש החכם לבית הלוי נר"ו כי מן הדין אין שום חיוב על האב לזון בניו ואפי' כשהם קטנים והביא ראיה מהמשנה דפ' נערה דלא פליגי תנאי התם אלא משום מצוה וכו' לא דק בזה דהתם מיירי בגדולים מבני שש דמה שנזונים היינו בתורת צדקה. אבל בפחותים מבני שש חייב לזונם לכ"ע וכמ"ש שם בתוס' וז"ל אבל קטני קטנים לכ"ע חייב כדאמרינן בסו"פ אע"פ עכ"ל. והיינו מאי דאיתא התם דרש עולא וכו' וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו וז"ל וה"מ בניו ובנותיו הקטנים אבל קטני קטנים אע"ג דלא אמיד כייפינן ליה בע"כ. כדגרסינן בסו"פ אע"פ וכו' ותנן נמי אם היתה מניקה פוחתים לה וכו' ומוסיפים על מזונותיה דשמעינן מינה דחייב לזון בניו ובנותיו כשהם קטני קטנים ואפי' יש להם נכסים וכו' זכו במזונותיהם וכו' ע"כ:

גם מ"ש החכם הנז' על דברי הרב מהריק"ש שכתב דכיון דחייב לזונו אצל אמו צריך לתת לו מעות ולא פירות כדין מקבל מתנה שלא התנה לזונו על שלחנו וכו' וכתב עליו החכם הנז' שאין דבריו נראים בזה ואין דמיונו עולה יפה. כמה רב גובריה לחלוק על הרב הנז' ולומר דברים אלו כי לא זו היא דרכה של תורה לחלוק על הראשונים. ואם יקשה דבריהם לעינינו צריכים אנו למשכוני נפשין להבין את דבריהם. ובודאי דטעמו של הרב מהריק"ש ז"ל דכך מי שמחייב עצמו לזון את חבירו בסתם שחייב לתת לו מעות. דהה"נ מי שחייבוהו חכמים לזונו אצל אמו דאה"נ היכא שאמו אצלו חייב לזונם כא' מבני ביתו אבל כשגרשה חייב לתת לה דמים וה"ה נמי כשקבל עליו לזון את בת אשתו ואח"ך גרשה ונשאת לשני וקבל השני ג"כ לזון את בתה שא' זנה וא' נותן לה דמי מזונות כמ"ש מרן בסי' קי"ד ס"ח וכשגרשה גם הב' הדבר תלוי בה וכו' כמ"ש מרן שם ס"ט והיינו מאי דסיים הרב מהריק"ש וכתב וע"ל סי' קי"ד ס"ט. וסבר הרב ז"ל דבמקבל עליו לזון את בת אשתו מסתמא לא עדיפא מאמה שזנה אצלו והו"ל כאלו התנה לתת פירות אמטו להכי כשגרשה נותן לה פירות ולא מעות וכשנשאת לשני וגרשה א' זנה וא' נותן לה דמי מזונות. משא"ך במי שחייבוהו חז"ל לזון בניו כשהם קטנים דלאו מכח אמם קאתו. כשאמם אצלו הוא זנם עמה אבל כשגרשה חייב לתת לה דמי מזונות כההיא דח"מ סימן ס':

וכן מצינו להרב חלקת מחוקק ריש סי' קי"ד גבי מי שפסק לזון את בתה ה' שנים שכתב שם הרב הנז' וז"ל ועיין בח"מ סי' ס' שהמחוייב לזון חבירו צריך ליתן לו דמים. א"ל שהתנה בפירוש לזונו על שולחנו ונר' דכאן סתמא כאלו התנה דלא עדיפא מאמה עכ"ל. ובסעיף ח' גבי נשאת לאחר וכו' שא' זנה וא' נותן לה דמי מזונות כ' הרב וז"ל לכאורה היה נראה דהבעל הב' זנה כי לא נתחייב בדמים כ"ז שאמה אצלו וכמ"ש בס"ק א'. ואע"ג שגם הרא' לא נתחייב בדמים וכמו שאכתוב בסמוך מ"מ הדבר תלוי בה ומסתמא תבחר שתזון אצל אמה ומ"מ נראה שאם תאמר להב' אתה ידעת כי יש לי מזונות מן הרא' ותן לי דמים הרשות בידה עכ"ל. מבואר מזה דהמקבל עליו לזון את בת אשתו הו"ל כאלו התנה עמה לתת לה פירות כיון דמכח אמה קאתי ולא עדיפא מאמה. אמטו להכי כשגרשה אי' נותן לה אלא פירות זולת כשנשאת לאחר ופסקה עמו ג"כ וגירשה גם הב' שא' זנה וא' נותן לה דמי מזונות משא"ך בחיוב מזונות בניו הקטנים דלאו מכח אמם קאתו אלא שחייבוהו חז"ל בכך אה"נ דכל עוד שאמם אצלו זנם עמה. אבל כשגרשה שחייב לזונם אצלה הו"ל במחייב עצמו לזון חבירו בסתם דצריך לתת לה מעות כמ"ש בסימן ס'. זהו טעמו של הרב מהריק"ש ז"ל שהשוה אותם:

ומה שרצה החכם הנז' לדמות חיוב מזונות בניו הקטנים למי שהתנה לזונו על שלחנו שאין לו אלא פירות לא ידענא מהיכא פסיקא ליה האי שהרי סיים שם מרן וכתב וז"ל ואם התנה עמו לזונו על שלחנו והוא אינו רוצה לאכול עמו אינו חייב ליתן לו אלא לפי ברכת הבית ע"כ. וכתב שם הסמ"ע ס"ק י"ג וז"ל לפי ברכת הבית. פי' ברכת הבית הוא במרובים שרבים האוכלים יחד אינם מוציאין כ"כ כאלו אכלו כ"א בפ"ע ונותנים לזה לפי ערך מה שהיה מגיע להוצאתו אם היה אוכל עמהם וכ"כ הטור והמחבר לקמן סימן קע"ז ס"ד בא' מהאחים או השותפים שרצה לילך ללמוד וכו' ע"ש עכ"ל. ושם בסי' קע"ז כתב מרן וז"ל א' מהאחים השות' שרצה לילך ללמוד תורה או אומנות ישומו כמה יגיע לחלקו בהוצאתן כשהם ביחד וכן יתנו לו אע"פ שצריך יותר כשהוא לבדו עכ"ל. הרי מבואר דאף בהתנה לזונו על שלחנו אם אינו רוצה לאכול עמו נותן לו דמים לפי ברכת הבית שהרי השוה דין זה לההיא דאחים השותפים ושם בא מבואר שישומו כמה יגיע לסלקו בהוצאתם כשהם ביחד משמע שנותן לו דמי ההוצאה לפי בדק הבית אלא שאי' נותן לו דמי מזונות במושלם כיון שהתנה על שלחנו:

ומ"ש החכם הנז' וז"ל וכן מוכח מתשו' הרא"ש וכו' והכל תלוי בנוסח החיוב ומהות הניזון וכו' דמה שחייבו לתת דמים דוקא הוא מפני נוסח החיוב שחייב עצמו לזונו לפי כבודו וכו' אבל אם לא כתב לו לפי כבודו וכו' אי' חייב לתת לו מעות כ"א פירות וכ"ש בבנים אצל אמם וכו' ע"כ. לפי דבריו אלה תקשי ליה דינו של מרן במחייב לזון את חבירו בסתם דחייב לתת לו דמים. א"ל שנאמר מר דשאני ההיא דהרא"ש ז"ל דכיון שכ' בחיוב לפי כבודו רואין מהות הניזון מה שהיה ניזון מקדם אם על שלחנו או על שלחן אחרים. ודין זה פסקו מור"ם בהגה שם בסי' ס' דב"ד שיימי כפי מה שהיה נוהג קודם לכן. אבל כשמחייב עצמו לזון את חבירו בסתם ולא פי' לפי כבודו חייב ליתן לו דמי מזונות דכוותה נמי בחיוב מזונות בניו הקטנים כשנתגרשה אמם דחייב לזונם אצל אמם צריך לתת לה דמי מזונות:

ועל זה באו רבותינו מתקני התקנות ותיקנו במגורשת שנותן לה למזונות בניו לחם ולפתן ולא דמים והיינו שכ' בלשונם שהעידו העדים ממה שנגזר עליהם מלפני החכמים הראשונים מוכח מזה דלאו דינא קאמרי אלא גזרה שנראה להם לראשונים לתקן ולגזור כן דאם איתא דדינא קאמרי למה הוצרכו להעדאת העדים שכן גזרו החכמים הראשונים הי"ל לפסוק הדין ולומר שכפ"הד אי' חייב לתת כ"א לחם ולפתן א"ל שנאמר שמדין תקנה שכך גזרו הראשונים דנו כן:

באופן דהכא בנ"ד אף שהגרושה הנז' הלכה לעיר אחרת והוליכה בנה ובתה הקטנים עמה כיון שההליכה לשם היא תועלת הקטנים כמש"ל חייב לזונם והם אצל אמם והגם דלפי תקנת רבותינו נ"ן אינו נותן להם אלא לחם ולפתן ממה שהוא אוכל וכיון שאינם בעיר אצלו יכול לומר שלא יתן להם כלום מ"מ כיון שכבר נתחו"ג הבעל הנז' לתת לאמם בעד מזונות בניו ו' אוקיות בכל שבוע מדש"ב כמ"ש לעיל בשטר החיוב אף שלא פירש בשטר עד איזה זמן נתחייב מסתמא אמרינן דהחיוב הוא כל זמן שפחותים מבני שש שהוא חייב לזונם:

והגם דמצינו במקבל עליו לזון חבירו סתם אי אמרינן כ"ז שצריך או נפטר בשנה א' דפליגי הרא"ש והרשב"א והביאו מור"ם בהגה ח"מ סי' ס' מ"מ הכא בנ"ד כיון דבלא"ה חייב לזונם כל שש שנים אמרינן דסתמו כפירושו דעל כל זמן החיוב נתחייב באתו הסך ומה גם שהרי מצינו להרב יד אהרן אה"ע סי' קי"ד הגהב"י אות י"א. שכתב דע"כ לא כתב הרא"ש דבשנה אחת יפטר אלא דוקא בשקבל לזון את חבירו סתם אבל אם אמר לתת לו סך מה מדש"ב משמע לעולם יעו"ש שהביא כן משם הרב דבר משה. ואף דהכא בנ"ד ליכא למימר לעולם שהרי על מה שהיה חייב במזונות הוא שנתחייב לתת בכל שבוע אותו הסך מ"מ נקוט מיהא דעל כל ימי החיוב קאמר שהוא עד שש שנים. אלא דכיון דהבן הנז' כבר נלב"ע א"כ חייב לתת אותו הסך ער יום פטי' הבן ומשם ואילך עד שתהיה הבת בת שש שנים ישומו השמאים החיוב שנתחייב ששה אוקיות בכל שבוע כמה עולה בעד מזונות הבן וכמה הוא בעד מזונות הבת ומה שיעלה למזונות הבת חייב ליתן לה עד שתהיה בת שש שנים. ואף שהלכה לעיר אחרת עם אמה כיון שיש בזה תועלת לבת כמש"ל. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה וליה עינינו יצילנו משגיאות ומנסתרות ויראנו מתורתו נפלאות הכ"ד החו"פ טיטואן יע"ה בעי' א' לאלול המרוצה מש' נדחי ישראל יכנס לפ"ק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה