אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קעא

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קעא

סימן קע

אגרת ששלחתי להשיב לידי"ן כההר"יץ נר"ו:

אות לטובה מקבלה הא' אהובה ותעלוזנה כליותי ביודעי משו"ש טבא הוא וטבא ליהוי כי"ר:

עמדתי ע"ע תביעת בת מכלוף היורשת חלק אביה בקרקע מורישם הזקן אחר שלא בא מבו' בשטר המקנה שמכלוף הנז' סלק עצמו וכו' בכל שאר היורשים וטען הרב הלוקח שהגם שלא סלק עצמו מכלוף מ"מ המכר שמכרה לו האלמנה קיים בידו מכח המתנה שנתן לה בעלה הקרקע הנז' בחייו במתנת בריא וכו'. והשיב לו כת"ר שכשנלב"ע כההר"מ הנותן הכל יכנס לכלל חלוקה מכח התק' וכו' אמת נכון הדבר שכדבריו כן הוא כמבואר בפסקי הראשונים נ"ן אלא שאני מסתפק בנד"ז בדברי הרבנים זלה"ה החותמים בספר המקנה שכתבו וז"ל והגם שהמציאה האשה שטר מתנה וכו' עכ"ז לא סמכנו עליה להפקיע כח היורשים הנז' כי יש לפקפק בה ע"כ. דמה הלשון אומרת לא סמכנו עליה כי יש לפקפק בה והלא מן הראוי היה לדחותה בב' ידים אחר שכבר בא הדבר מבואר בספר התקנות ומלשון זה שכתבו מכח שהיה מקום באיזה צד לקיימה אלא שיש בה איזה פקפוק ולא סמכו עליה אחר שהי"ל דרך מרווח לקיים המקח בלא"ה כיון שהיורשים סלקו עצמם והקנו הכל לאלמנה הנז' ולכן ידקדק כת"ר בלשון השטר אם כתב במתנה איזה לשון שיכולין אנו לפרש כונת הנותן שלא יכנס לכלל חלוקה המתנה קיימת. ומעשה רב המתנה שנתן כמוהרי"א ז"ל לאשתו במתנת בריא וקיימוה ב"ד שלפנינו חלקם בחיים ממ"ש בה וצוה לאשתו שתתן מהנכסים אשר ימצאו לו במצב פטי' סך כ"וך לכל בן מבניו ותל"מ. וכתבו הרבנים שאין לך סלוק גדול מזה שכוונתו היתה שתזכה האשה לבדה בכל נכסיו וכו' ולהוציא מלב יורשיו כ' במת' ותל"מ להודיע ולהוודע שהמתנה תהיה קיימת ביד אשתו לעולם ואין ליורשיו בה כלום אף לפי התקנה דלישנא יתירא לטפויי אתא ואזלינן בתר כוונת הנותן ודוקא היכא שנותן לה הבעל מתנה סתם אמור רבנן קשישי שתכנס לכלל חלוקה כמו בנכסי מלוג. והסכימו עמהם חכמי המערב זלה"ה. ומפני זה אני מסופק בדברי הרבנים הנ"ל דאפשר שלשון המתנה אינו מבורר כ"כ אם כוונתו שלא יכנס לכלל חלוקה או אם היא מתנה בסתם ויש פנים לכאן ולכאן ולכן כתבו שלא סמכו עליה דיש לפקפק בה. דלשון זה מורה שלא היה הדבר ברור בעיניהם לבטלה כ"א פקפוק בעלמ' וקיימו המכר מפאת הסלוק. אבל עכשיו שהלוקח זה כמה שנים שהוא מוחזק בקרקע הנז' אם יכולים אנו לפרש לשון המתנה לכוונה זאת שלא יכנס לכלל חלוקה יכול הלוקח לטעון כך אף שבלשון הכתוב יש פנים לכאן ולכאן:

ועמ"ש כת"ר מההוא דתשו' סימן פ"א אי' ענין לנ"ד דשאני התם שהיתה יתומה קטנה ומכרו שלא בשומא והכרזה דקי"ל דהמוכר בנכסי יתומים בלא שומא והכרזה המכר בטל ועוד בה שהלוקח אמר שהי"ל חוב ומחמת זה מכרה האלמנה ולא נתברר אם חובו ברור ומה שהסכימו ב"ד על המכר הטען אותם שהיה לצורך מזונות וכו' כמבואר שם. ועל הסלוק שסלקה הגדולה הרי בא מבואר הטעם כיון שלא סלקה עצמה בפירוש מהקרקע המכר בטל ומעולם לא מטי בה הרב מטעם שותפים אין להם חזקה דלא שייך דין זה התם אחר שהלוקח בא לזכות מכח השטר ובא מבואר בו ענין המכר והסלוק וכיון דבטל השטר מחמת הסילוק שאי' כתקנו בטלה החזקה ג"כ אבל הכא בנ"ד מה שנמ"ך בשטר הוא סילוק והקנאת האחים אבל מכלוף לא בא בכתוב כלל והאלמנה מכרה כל הקרקע ללוקח נמצא שלוקח זה הגם דלגבי חלק היורשים בא לזכות מכח השטר מ"מ לגבי חלק מכלוף שלא נזכר לא בא לזכות כ"א מכח החזקה וטענינן ליה שהאלמנה לקחה חלק מכלוף ומכרה ללוקח:

וההיא תשובה של הרב מוהריב"ע זלה"ה שזיכה ללוקח מא' מהאחים היינו נדון דידן ממ"ש. ועל מה שהוקשה לרב אד"א זלה"ה מההיא דשותפים אין להם חזקה והוכרח לאוקומה לנדון הרב דמיירי בחצר שי"ב דין חלוקה לא הונח לנו בזה אחר שהשאלה שנשאלה מהרב היתה בחצר של מתא טיטואן יע"ה וידוע הוא שכל החצרות שבמתא הנז' אין בהם דין חלוקה וגם רבותינו ב"ד שלפני פנינו הביאו ראיה לדבריהם מאותה תשו' לנדון שלהם שהיתה במתא הנז' ג"כ ואיך אנו יכולים לאוקומה בחצר שי"ב דין חלוקה. ואפשר שאלו הוה שמיע ליה להרב דבר זה לא הוה מוקמי לה:

ואמת אגיד שלא מצאתי בפסקי הראשונים ישוב לתשובה זו. ונלע"ד לומר לדברי הרב מוהריב"ע והרבנים נ"ן שקיימו המכר ביד הלוקח מא' מהאחים דשאני אחים היורשים קרקע אביהם משותפים דעלמא שלקחו קרקע בשותפות. שהרי טעמא דשותפין אין להם חזקה זע"ז בחצר שאין בה דין חלוקה משום דא דאמרי' שמא עשו כך חלוקה ביניהם שזה יאכל פירותיה כ"וך שנים ואח"ך יאכלוה ג"כ השני כ"כ שנים. והגם דגם באחים היורשים שייך נמי טעם זה. מ"מ טעמא אחרינא רבתי איכא לשתועיל חזקתו של האח השותף שאם יטעון דכשחלקו נכסי מורישם עלה קרקע זה לחלקו והאח האחר לקח כנגדו קרקע אחר או מטלטלין וכו' ודאי דטענה הנשמעת היא ותועיל לו חזקתו וראיה לזה שהרי פ' מרן בסי' קע"ט דדבר הידוע שהוא משל השות' אין לא' חזקה בו על חבירו וכו'. וכתב שם מרן בב"י וצריך להעמידה בדאיכא סהדי שלא חלקו השות' הלא"ה נאמן במגו דאי בעי אמר חלקנו ובתר חלוקה אע"פ שהוא דבר ידוע לשותפות המוציא מחבירו עליו הראיה יעו"ש. וכ"כ הרב מהרימ"ט ח"א סי' ע"א והרב מהר"י לבית הלוי בסי' קכ"ד כ' ג"כ דכל דליכא עדים וראה השותף מו"ח יעו"ש. וכ"כ בתשו' חכם צבי סי' ד' מבואר מזה דגם בשות' ודבר הידוע של השות' היכא דמצי למטען חלקנו וזה עלה לחלקי נאמן ג"כ לומר לא חלקנו וקניתי ממך חלקך במגו דחלקנו ודין זה שייך נמי באחים שירשו קרקע מאביהם. משא"ך כששנים לקחו בשות' קרקע א' שאין בו דין חלוקה והחזיק הא' בכולה דלא שייכא טענה זו דחלקנו אמטו להכי אין לא' חזקה על חבירו בטענת קניתי ממך חלקך אחר דלית ליה שום מגו ובזה מצינו טוב טעם ודעת לדברי הרב מוהריב"ע ז"ל דכיון שהיה יכול הא' לטעון חלקנו וזה עלה לחלקי חזקתו חזקה ונאמן לומר שלקח חלקו מאחיו במגו דחלקנו וכו'. ולכן פסק הרב דטעני' ללוקח שהר"יץ לקח חלקו מיוסף וכו' ובזה הונח לנו ג"כ ממאי דקשייא ליה להרב מוהר"ר אד"א על הרב השואל לבתר דאוקמה בחצר שיש בה דין חלוקה דמה זו שאלה וטרח ויגע לישבה וכו':

וכן הוא מדוקדק בדברי רבני מכנסא ז"ל שכתבו וז"ל אם יש עדים שגזל ליוסף חלק זה עצמו אחר שזכה בו וכו' ע"כ דלשון חלק זה עצמו אחר שזכה בו מורה שיש עדים שחלקו זה הקרקע וזכה יוסף בחלקו ואחר שזכה בו גזלו ממנו בנד"ז הוא דאין לו חזקה הלא"ה חזקתו חזקה כמ"ש. וכן בא מבואר ג"כ בדברי הרבנים מהרא"ם וב"ד ז"ל וז"ל וטענינן ליה שרמ"א קנה משאר יורשי אביו ואח"ך מכר וכו' או שמא חלק עם אחיו וחזקת חצר זו נפלה לחלקו ומכרה וכו' ע"כ. הרי שכתבו ב' הטענות הנז' לרמוז לנו דכיון דיכולים אנו לטעון שחלק עם אחיו נאמן ג"כ לומר שלקח חלקו כמ"ש:

ולפ"ז ה"נ בנ"ד שמכרה האלמנה ג"כ חלק מכלוף כיון שאלו היתה טוענת שחלקו ומכלוף לקח חלקו בחלק קרקע אחר שהי"ל למוריש במתא דנא או במתא מכנסא שהיה מקום מושבו מקדם וחלקו שבקרקע זה עלה לחלקה נאמנת ג"כ לומר שלקחה ממנו חלקו במגו דחלקנו וטעני' הכי ללוקח כדי להחזיקה בידו. והגם שרב אד"א אוקמה לההיא דמוהריב"ע בחצר שי"ב דין חלוקה דמוכח מדבריו דבאין בה דין חלוקה גם באחים השותפים שמכר א' חלק אחיו לא עלתה לו חזקה. אנן בדידן עבדינן עובדא כרבני עירנו זצ"ל ולא שבקינן מלתייהו ודברי הרבני' הראשונים מכח קושיות רב אר"א ז"ל דאחר שהחצרות שלנו אין בהם דין חלוקה מוכרחים אנו לתרץ הקושייא כמ"ש או באופן אחר והדין במקומו עומד דטעני' ללוקח וכו'. גם בספר גור אריה על מ"ש מרן בסי' ק"ן ס"ג בסב' קמייתא דהיורד בתורת מש' אין לו חזקה לעולם כתב וז"ל כ' מהרימ"ט סי' כ"ח דדוקא הוא עצמו אבל אם מכרה וכו' יש לו חזקה ע"כ:

עוד אפשר לומר דהכא בנ"ד אף הרב מוהר"ר אד"א ז"ל יורה וידין שזכה הלוקח במקחו אחר שהאלמנה כבר מתה ויכולים אנו לטעון ולומר שאם היתה בחיים היתה מביאה ראיה שלקחה ממכלוף או מיורשיו. ועיין מור"ם בהגה סי' ס"ב גבי יורש ומינה ילפינן ללוקח שהרי דין א' להם ועיין בתשובת מהר"מ אלשיך סי' פ"ג. זהו מה שנלע"ד להשיב בזה ולכת"ר החיים והשלום מאדון השלום. הכ"ד הח"פ ג'יבאלטאר יע"ה בדב"ש ז' ימים לתמוז תר"ב לפ"ק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה