ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קסה
הן לצדק שהר' יוסף ן' טאטה נ"ע נלב"ע אשתו הראשונה בחייו בחורף ש"ש תר"ט ולא חלק עם בניו ה"ה בן א' וב' בנות קטנות שממנו וממנה. ואחר עבור כמו ב' שנים מ"מ משמתה אשתו הראשונה נשא אשה ב' וזה כמו שנה ועוד שנלב"ע הר"י הנז' ולא הניח זרע מאשתו הב' כ"א זרעו שמאשתו הראשונה כנז"ל. והן היום שעמדו על חלוקת העזבון היורשים עם האלמנה טען המדבר בעד היורשים דכיון שהמנוח הנז' כשמתה הראשונה לא חלק עם היורשים כפי התק' א"כ יטלו היורשים מראש ממון מחצית מכל העזבון מפאת כתובת אמם והמחצית האחר יתחלק בין האלמנ' אשתו הב' ובין היורשים רביע מכל הנכסים ליורשים מפאת ירושת אביהם ורביע לאלמנה מפאת כתובתה. והמדבר בעד האלמנה טען שאף את"ל שלא חלק עם בניו אפשר שהיו עליו חובות במצב פטי' אשתו כנגד כל מה שהי"ל תכ"ה ואין לבניו מה לזכות וע"ז המציא לפני המדבר בעד היורשים שטר קב"ע ושם נאמר שאמרו לו העדים כשהיה מתקוטט עמו הבן דלמה אי' נותן לו חלקו שבירושת אמו והוא השיב להם שהוא מצפה לעשות לו סגולה איזה משכו' וכו' ואינו רוצה לתת חלקו בידו שלא יאבדנו בענין רע. ואם איתא שהיו עליו חובות כנגד כל נכסיו למה לא השיב לעדים הנז' בדברם עמו על ענין ירושת הבן שאי' חייב ליתן לו כלום אחר שהיו עליו חובות במצב פטי' אשתו. ומה גם שגלוי וידוע לכל באי שער עירנו שהמנוח הנז אמיד בנכסי מאז ועד עתה. וע"ז השיב המדבר בעד האלמנה דהן לו יהא שעדיין היה חייב לבניו ירושת אמם כמובן מדברי העדים במה שהשיב להם כמ"ש. מ"מ לא ביאר בדבריו כמה הוא הסך שהיה חייב לבן הנז' מפאת ירושת אמו דאפשר שמה שהיה חייב לו היה דבר מועט כמו ל' מתקאלים מ"מ ואף שהיה אמיד בנכסי בעיני הבריות אפשר שהיו עליו חובות והיה מתראה לעשיר כדי שיצא לו שם וכו' ויש מתעשר וכו':
שוב המציאו לפני צוואה א' שצוה המנוח הנז' מחמת מיתה איזה פרטים ומכלל צואתו צוה ואמר שהבגדים שהיתה לובשת אשתו הראשונה שהם לב' בנותיו ולבנו הנז'. ושלחנו השמאים לשום אותם הבגדים ונשומו בסך שמנים מתקאלים מ"מ. וע"ז טען המדבר בעד האלמנה הנז' דאומדנא דמוכח הוא שנתן להם אלה הבגדים בעד חלקם העולה להם מפאת ירושת אמם והגם שכעת נמצא בנכסי עזבונו כמו ד' אלפים מתקאלים מ"מ אפשר שאחר פטי' אשתו הראשונה הרחיב ה' גבולו והרויח הממון הנז'. אלה היו דברי טענותיהם:
והנה ידוע הוא מחלוקת הרבנים הראשונים בזה כמבו' בספר מים רבים להרב מהר"ר אד"א ז"ל שרבני מראכיש ז"ל פסקו שכל דבר הידוע לבעל במצב פטירת אשתו הראשונה ועדיין הוא בחזקתו יטול היורש שמאשתו הראשונה ג' חלקים המחצית מפאת ירושם אמו והרביע מפאת ירושת אביו והרביע לאלמנה האשה הב' מפאת כתובתה. ומה שלא נתברר שהי"ל במצב פטי' אשתו הראשונה יחלוקו אותו האלמנה והיורש לחלקים שוים מחצה לאלמנה ומחצה ליורש. וחילייהו דרבנן מההיא דכתב מרן בח"מ סי' ק"ד בלוה ולוה ואח"ך קנה דיחלוקו דכל שלא נתברר שהי"ל במצב פטי' אשתו דיינינן ליה בלוה ולוה ואח"ך קנה. והרב מהר"ר אד"א ז"ל חלק עליהם ועשה קונטריס גדול בענין זה וזיכה ליורש במחצית מכל הנכסים מפאת ירושת אמו אף מאותן נכסי שלא נודע שהי"ל במצב פטי' אשתו הראשונה והמחצית האחר יזכה היורש בחצי דהיינו רביע מכל הנכסים מפאת ירושת אביו והרביע האחר לאלמנה. ורבני פ'אס יע"ה הסכימו עם רבני מראכיש ורבני מכנאסא הסכימו עם מהר"ר אד"א ז"ל כמ"ש כ"ז בספר הנז' מדף פ"א ע"ס הספר. גם הרב מוהריב"ם ז"ל הסכים עם הרב מוהר"ר אד"א ז"ל כמו שיש בידינו הטופס של פסק דינו באופן שדבר זה מידי פלוגתא לא נפקא ומי יוכל להכניס ראשו בין ההרים הגדולים הנ"ל:
הן אמת שמה שראינו לב"ד שלפנינו חלקם בחיים. שהיו דנים הלכה למעשה דדוקא בקרקע וטלטל הידוע במצב פטי' האשה הא' ועדיין הוא בעין יטול היורש המחצית מפאת ירושת אמו אבל שאר הנכסים שלא נודע שהיו במצב פטי' אשתו חולקים בהם בשוה וסברי מרנן דמן הראוי היה דאפי' בנכסים הידועים לא יטול בהם היורש מפאת ירושת אמו דכיון דמן התורה הבעל יורש את אשתו ויורשי האשה באים מכח התקנה טענינן בעד יורשי הבעל כל מאי דמצי אבוהון למטען וכיון דאלו היה הבעל חי והיה טוען שיש עליו חובות כנגד כל נכסיו היה נאמן בשבועה אף אנן טענינן כן ליורשים. וחילייהו דרבנן ממ"ש בס' התקנות בפס"ד לרבנים הראשונים רבני סלא ומכנסא שכתבו וז"ל שטר הכתובה למנהג המגורשים אי' שטר גמור אלא לגבי האשה אם תתגרש שיפרע לה כל מה שהחזיק על עצמו אבל לגבי יורשיה אין עליו שום חוב ברור שאם יאמר הבעל שי"ל חובות ישבע שבועת אלמון ויפטר ומינה דשטר אין כאן. ואע"פ שהאב מודה לבנו שהוא חייב לו חלוקת אמו לאו כ"כ לחוב לאחרים וכו' דדילמא קנונייא עשה עם בנו ולכן אם בא היורש לטרוף שום חזקה או קרקע שמכר אביו בכח שטר כתובת אמו לאו כלום הוא ע"כ:
וכן נמ"ך בספר הנז' בתשו' שאלה לרבנים שהיו קרובים לרבותינו בעלי התקנות בשנת שצ"ט שפסקו דאין כח ביד היורש מן התק' להוציא מיד הלוקח שמכר לו אביו יעו"ש. ומזה למדו לומר דהכי נמי כשמת הבעל ולא ידעי' אם היו עליו חובות או שמא נתן ליורש חלקו או מחל חלקו לאביו דאין כח ביד היורש מכח התקנה להוציא מחזקת היורשים מן התורה הם יורשי האב אחר דירושת היורש מן התק' תלויה בספק והיא כמלוה ע"פ וירושת יורשי האב היא ודאית ואין ספק מוציא מידי ודאי וכמו דטעני' ללוקח שלקח מן האב שמא היו עליו חובות וכו' כמו כן ליורש הבא מכח האב דיורש ולוקח כי הדרי נינהו. ומחמת זה היו סבורים לומר דאפילו בנכסים הידועים במצב פטו' אשתו לא יטלו בהם יורשי האשה כלום אלא דכיון שנתפשטה הוראה בכל ערי המערב הנוהגים כתובה קאשטילייאנה דבנכסים הידועים במצב פטי' האשה נוטל בהם היורש חלקו מפאת אמו. ודוקא היכא שמכר האב הקרקע לזולת אין כח ביר היורש לטרוף מהלוקח כמ"ש. אבל אם עדיין הוא בחזקת האב במצב פטירתו נוטל בו יורש האשה חלקו א"כ אין לך בו אלא חדושו אבל לומר שיטול יורש האשה חלקו בכל הנכסים הנמצאים במצב פטירת הבעל זה לא אמרינן דטענינן ליורשי האב כמ"ש:
וכן מצינו לא' קדוש מדבר מב"ד שלפני פנינו שזיכה ליורשי האב מהטעם שכתבו הרבנים הראשונים שאין כח ביד הבן הבא מכח כתובת אמו להוציא מיד הלוקח קרקע שמכר אביו דטעני' ללוקח וכו' וכתב הוא ז"ל דה"נ טעני' ליורש האב המוחזק מן התורה. והאריך למעניתו להביא ראיות לזה וכתב שם שהסכימו עמו רבנים אחרים:
מ"מ הכא בנ"ד אין אנו יכולים לטעון בעד יורשי האב שמא היו עליו חובות כנגד כל נכסיו שהרי אמר לעדים בזמן קרוב למותו שרוצה לעשות סגולה בחלק הבן דמוכח מזה שעדיין חייב לתת לו חלקו מפאת ירושת אמו. ואף שלא אמר להם זה בדרך הו"ג באתם עדי וכו' מ"מ בנד"ז נראה דלא הוי אלא גלוי מלתא בעלמ' שעדין חייב לו חלקו ולא בא להתחייב מחדש לשנאמר דצריך הו"ג:
גם הטענות אחרות שמא כבר נתן חלקו לבן או מחל לאביו לא שייך בזה מהטעם האמור ובפרט לגבי חלק היתו' קטנות דאין אנו יכולים לטעון שמא מחלו או נתן להן חלקן:
אלא שמה שטען המדבר בער האלמנה דהגם דלפי דברי המנוח עדיין חייב לתת ליורשים חלקם בירושת אמם דמוכח מזה שלא היו עליו חובות כנגד כל נכסיו. מ"מ עדיין אפשר לומר שהיו עליו חובות באופן שאי' מגיע להם בירושת אמם כ"א דבר מועט ומפני זה נתן להם סמוך למיתתו בגדי אשתו ואמרו שנתן להם בעד חלקם כמש"ל. זו טענה הנשמעת היא ומה גם שהרי יש לו קרקע הידוע במצב פטי' אשתו הראשונה שיטלו בו היורשים חלקם ואפשר שמה שנתן להם בגדי אשתו היה בער חלקם העולה להם במטלטלי' דוקא. ומ"מ מה שטען המדבר הנז' שאף שנמצא כעת בנכסי עזבון המנוח סך הרבה אפשר שאחר פטי' אשתו הראשונה הרחיב ה' גבולו וכו'. הוא רחוק המציאות שבזמן מועט כזה משמתה אשתו הראשונה ירויח כל הממון הנז':
איברא דמצינו פס"ד מרב א' מב"ד שלפנינו ז"ל בענין דומה לזה בא' שהיה מושפע ואמיד בנכסי ונלב"ע אשתו הראשונה ונשא אשה שניה ואח"ך נלב"ע הוא. וכתב הרב וז"ל אלא שבנד"ד יש לזכות לבן הנז' ממ"ש בצוואת האב הנז' שמעולם לא נתן לבנו שום דבר מפאת ירושת אמו מחמת שהיה מושפע וכו' דנראה מדבריו שהיה חייב לתת לו חלקו ומחמת שלא היה צריך לא נתן לו שום דבר שנמצא לפ"ז שהאב אזיל ומודה שלא מחל הבן בירושת אמו ועדיין חייב ליתן לו חלקו ולפ"ז זכה הבן בכל החלק הנוגע לו בירושת אמו כקרקעות שהיו ידועים לאביו במצב פטי' אשתו הראשונה וגם בכל המטלטלים וחפצים שהיו ידועים לו במצב פטי' ועדיין הם ברשותו עד היום. וגם בשטרות שהי"ל במצכ פטירתה נגד הזולת ועדיין הם ברשותו. שכיון שהאב מודה שחייב ליתן לבנו הירושה על מה שידוע שהיה בחזקתו במצב פטי' אשתו הוא בחזקת האב והבן אבל לומר שיטול הבן לפי הערך של הנכסים שהי"ל לאב במצב פטי' אשתו ולפי העושר והאומד שהיה בזמן ההוא. זו אינה תורה דמאן לימא לן שכל העושר ההוא היה שלו ואף שהיה ידוע לכל דאמיד בנכסי אפי"ה אין דרך זו מחייבתו דיש מתעשר וכו' ואפשר שלא היה שלו או אפשר שהיו עליו חובות כנגד העושר ההוא. ואף שאמר בשעת מותו שעדיין לא נתן לבנו הירושה אין משמעות בדבריו אלו שלא הי"ל חובות כלל. דדוקא לגבי הקרקעות והמטלטלים הידועים לו כאמ"ץ ועד יום מותו יש לנו לחייבו ע"פ דבריו אלה אבל לגבי האומר הנז' או מעלה ומוריד לזכות לבן הבא מכח התק' כנז' וכו' ע"כ:
הן אמת דעדיין יש לדוחה לחלק בין נד"ז לנדון שלפני' דמתוך דברי הרב נראה שהנדון היה שבמצב פטי' אשתו הראשונה היה אמיד בנכסי ואח"ך ירד מנכסיו וכשנלב"ע הוא לא היה מושפע כ"כ והבן היה רוצה ליטול חלקו לפי האומד שהיה לאביו במצב פטי' אמו שהרי כתב וז"ל אבל לומר שיטול הבן לפי הערך של הנכסים שהי"ל לאב במצב פטי' אשתו וכו' זו אינה תורה ע"כ. דמוכח מזה שבמצב פטי' אשתו היה מושפע ובמצב פטירתו לא היה מושפע כ"כ. אבל הכא בנ"ד שלא נשתהה זמן רב משמתה אשתו הראשונה עד שנשא הב' ובתוך שנתו שנשא הב' נמצא לפנינו נכסים מרובים שרחוק מהשכל שבזמן מועט כזה הרויח כל זה הממון וסמוך למיתתו במעט זמן אמר לעדים שלא נתן לבן חלקו כמש"ל. עדין אפשר לומר שיטול חלקו לפי הערך הנמצא ומ"מ לפי הטעם דיורשי האב הם יורשים מן התורה והם נקראים מוחזקים טעני' להו כל מאי דמצי אבוהון למטען וכיון דאלו היה אביהם קיים והיה טוען דבמצב פטירת אשתו הראשונה היו עליו חובות ולא היה כ"כ אמיד בנכסי ואחר פטירת אשתו הרויח כ"כ או מציאה מצא וכיוצא היה נאמן כשבועתו אף אנן נמי טענינן כן ליורשיו:
שוב מצינו בפס"ד א' לכ"ד שלפנינו נ"ן וז"ל ולגבי הספק שנסתפק החכם נר"ו ע"ע הממון הנמצא בחנותו של המנוח הנז' והשותף מעיד כמה הי"ל למנוח הנז' קרן בחנות במצב פטי' אשתו הרא' וכן נמ"ך ג"כ בפנקסו בדברי העד הנז' וכו' באופן דעדות זה השותף כמאן דליתיה דמי דאי' אלא עד א' ואין מוציאין ממון על פיו. אלא דמה שיש להסתפק בזה הוא במה שנמ"ך בפנקסו וכו'. ומה שנראה לומר בזה דאין לדמותו למטלטלים ידועים דדוקא גבי מטלטלים כשיש עדים שאלו המטלטלים הי"ל במצב פטי' אשתו כיון שמטלטלים יש בהן סימן וחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו בההיא הוא דאמרי' דמטלטלים אלו הם בחזקת שניהם וליכא למי' בהם שמא אינם שלו וכו'. אבל לגבי הממון שאין בו סימן. וי"ל שממון זה הנמצא אינו אותו הממון שהי"ל במצב פטי' אשתו וכו' ועדיין יש לנו לומר דאפשר שאותו הממון לא היה שלו אלא שלוה מאחרים ואף שעכשיו לא נמצא עליו שום ב"ח אפשר שאח"ך הרויח ושלם את נשיו וממון זה הרויח אח"ך וכו' ע"כ:
אח"ך שלחנו שמאים הבקיאים ושמו כל מטלטלי הבית של המנוח הנז' וגם הבגדים שעל האלמנה אחר שניכו בעד בגדי אלמנותה סך נ' כמנהג וטען המדבר בעד היורשים שהבגדים שעליה שוים יותר מהשומא שישמו שטעו בשומא ויבאו שמאים אחרים וישומו אותם או יטלום היורשים ביותר מהשומא. והשמאים ששמו עדיין מחזיקים בדבורם שאינם שוים יותר. ונענו מן הדין שאין בדברי הטוען ממש שעל מה שטען שיבואו שמאים אחרים וישומו אותה הרי כתב מרן בסי' ק"ג ס"ג דאין שומעין לו. ושם בב"י הביא ראיה לדבר ממ"ש הש"ס בסוף מס' ע"ז ממאי דהני קים להו טפי דלמא הני קים להו טפי יעו"ש. ומ"ש מרן שם ס"ד דב"ד ששמו לטורף וטעו בכל שהוא מכרם בטל היינו כשנתברר הטעות להדייא דהיינו שבשעת השומא היו קונים שנותנים בעדה יותר מהשומא. אבל כששמאים אומרים ששוה יותר לא צייתינן להו כמ"ש:
וכן מצינו הדבר מפורש בתשו' מרן סי' קכ"ו וז"ל וכל שאי' נראה לעין דבר מפורסם לעיני הכל שטעו ב"ד בשומא אין לך להחזיקם כטועים דמאן לימא לן דהני בתראי בקיאי טפי והכי אפסיקא הלכתא בפ' השוכר את הפועלים וכו' ע"כ:
ועל מה שטען הטוען שישלים היורשים ביותר מהשומא. לאו כל כמינייהו יען שהמנהג הפשוט במחז"ק שהבגדים שעליה נוטלתם לעצמה ע"פ השומא והטוען תמורת המנהג אין בדבריו כלום:
עוד טען הטוען שמטלטלי הבית אומדנא דמוכח שהם היו במצב פטירת אשתו הראשונה דאטו במצב פטירתה לא הי"ל מטלטלים בבית. וע"ז השיב המדבר בעד האלמנה דאפשר שהמטלטלים שהי"ל במצב פטירתה כלו והלכו לאבוד או נגנב מהם וכיוצא והמטלטלים הנמצאים עכשיו קנאם אח"ך ונרא' שהדין עמו שכל שלא נתברר בעדים שיודעים בטיב שאלו המטלטלים הם היו במצב פטי' אשתו טענינן ליורשים כל מאי דמצי אבוהון למטען כמש"ל:
אחר כל אלה הדברים נתפשרו בטוב האלמנה והיורשים וויתרה האלמנה מחלקה סך מה לזכות היורשים והיה זה שלום:
בתר כתבא דנא התבוננתי בנדון שלפנינו וראיתי שאי' דומה למ"ש בפנים דשאני התם דאיכא יורשים מן התורה בנים של אשתו הב' ולהכי טענו' להו וכו'. אבל הכא בנ"ד אין לו שום יורש שמאשתו הב' וא"כ אין כאן כ"א האלמנה הבאה לזכות מכח התק' והיורשים שמאשתו הרא' באים ג"כ לזכות בירושת אמם מכח התק' והם הם היורשים של האב שיורשים מן התורה ולפ"ז אין שום עדיפות לאשתו הב' על יורשי האשה הרא' ועדיין צריך להתיישב בדבר:
תשובה לארזילה אות לטובה להודיעך שקבלתי כתבך ושם נאמר שהמנוח יהודה ן' ג'ו נשא אשה ראשונה ומתה בחייו והניחה אחריה בן א' וג' בנות שממנו וממנה ואח"ך השיא ב' בנותיו ונשא אשה ב' וילדה לו בן וגירשה והן היום נלב"ע הר"י הנז' ושאלת ממני היאך יהיה אופן חלוקת העזבון בית א' שי"ל במח"ק ואיזה מטלטלים:
הנה בענין הבית הנז' כשמתה האשה הראשונה נוגע חצי הבית לבעל וחצי האחר לבן והשלשה בנות שמינית לכל א' ולגבי השתי בנות שהשיא אותן בחייו נראה שאין להן חלק ונחלה בבית הנז' מפאת ירושת אמן כיון שהמנהג פשוט כשמשיא האב את הבת שמסלקת עצמה מירושת אמה ומזכה חלקה לאב בעד הנדונייא והתוספת שמעניקה אביה. וכיון שהאב היה מוחזק בבית אחר שנישאו הבנות ולא מיחו הבנות טענינן ליורשי האב שהם יורשים מן התורה שסלקו עצמן הבנות בשעת נישואין. והגם דקי"ל שותפים אין להם חזקה זע"ז מ"מ אחר שמה שהבת יורשת בנכסי אמה אינו אלא מן התקנה וקי"ל כל ספק בתק' העמידנו על ד"ת. א"כ מצרפין החזקה שהחזיק האב בבית שני חזקה אחר נישואי הבנות עם המנהג שמסלקים הבתולות מירושת אמן בשעת הנשואין כדי להעמיד הבית בחזקת יורשי האב שהוא מן התורה:
נמצא לפ"ז שהבית הנז' תזכה הבת הקטנה שעדין לא נשאת בשמינית מפאת ירושת אמה והשבעה שמניות יתחלק בין ב' הבנים עז"הד דהיינו הבן שמאשתו הראשונה יזכה בארבעה שמניות שמינית א' מפאת ירושת אמו וג' שמיניות מפאת ירושת אביו. והבן שמאשתו השנית יזכה בשלשה שמניות מפאת ירושת אביו. אבל הבת הקטנה אין לה חלק ונחלה בירושת אביה אחר שיש כאן בנים זכרים. דלא תקנו מתקני התקנות שתירש הבת הבתולה עם הבנים אלא פעם א' דוקא דהיינו ממי שמת ראשון וכיון דהכא בנ"ד מתה האשה בחיי הבעל והרי הבת הקטנה נוטלת חלקה מפאת ירושת אמה דהיינו השמינית כמ"ש שוב אין לה חלק ונחלה עם הבנים בירושת אביה שמת אח"ך וכ"ז הוא אם זה הבית היה בחזקת הבעל במצב פטי' אשתו הראשונה. אבל אם קנאה אחר פטירתה יתחלק בין השני בנים והבת הקטנה שליש לכל א':
ובענין הקוואינטיריאה ושאר מטלטלים שנמצאו בעזבון המנוח הנז' אם יש עדים שיודעים ומכירים שהאלקוואינטיריאה ומטלטלים אלו היו ברשותו במצב פטי' אשתו הראשונה תזכה הבת הקטנה בשמינית מהכל מפאת ירושת אמה ושמינית אחר יזכה הבן שמאשתו הראשונה מפאת ירושת אמו וששה שמיניות יתחלקו בין ב' הבנים מחצית לכל א' מפאת ירושת אביהם. והי"ל שאם הבית קנאו אחר פטי' אשתו הרא' והלקוואנטיריאה והמטלטלים היו ברשותו במצב פטי' אשתו הרא' אזי אין להבת הקטנה חלק ונחלה בבית הנז' אחר שכבר נטלה חלקה מפאת ירושת אמה במטלטלים הנז' דלא תיקנו שתירש הבת עם הבנים אלא פעם א' כמ"ש. ואי ליכא עדים שיודעים שהקוואינטיריאה והמטלטלים היו ברשותו במצב פטי' אשתו הרא' הרי הכל בחזקת היורשים מן התורה אלא דאם הבת הקטנה לא נטלה חלקה בבית מפאת ירושת אמה דהיינו שקנאו אחר פטירתה אזי יתחלק הכל בין הבת והשני בנים שליש לכל א' מפאת ירושת אביהם ולך החיים והשלום מארון השלום הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בסדר הנני נותן לו את בריתי שלום משנת ותרבי ותגדלי לפ"ק:
עוד שנית להנז' כ"ב טבת תרי"ט:
הגם שכתבתי לך לשעבר שהבת אינה יורשת עם האחים כפי התקנה אלא פעם א' עכ"ז כשמתה האם תחילה היא יורשת עם האחים שוה בשוה ונשמת האב אח"ך הגם דאי' יורשת עם האחים שוה בשוה מ"מ יש לבת עשור נכסי לצורך נשואיה מדינא דגמרא. ורבותינו המגורשים נ"ן לא עשו שום תקנה בזה והניחו הדבר ע"פ דין הש"ס ועישור זה אין הבת זוכה בו אלא עד שעת נישואין כמ"ש מרן בא"ה סימן קי"ג וכתבו האחרונים דכיון שאין העשור נגבה אלא ער שעת נשואין הנכסים בחזקת האחים קיימי וכל מה שירויחו עם הנכסים הוא שלהם. באופן דהכא בנ"ד שסך העזבון הוא נ"ט מתקאלים נוגע לבת מעזבון אביה סך נ"ט אוקיות וכשינתן הכל ביד האפוטרופוס יכתוב הסופר בשטר שסך נ"ט אוקיות הוא לזכות הבת לצורך נישואיה והריוח יהיה לזכות האחים היתומים כמ"ש: