ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קסד
קושטא קאי דבכתובות דידן שהן למנהג המגורשים אי' ענין למה שפסק מרן דאלמנה שמכרה או נתנה קרקע מנכסי בעלה אפי' נשבעה לבסוף אין מכרה ומתנתה קיימים דדוקא בכתובה כד"ת שאין לה על הנכסים כ"א שעבוד בעלמא ומצו היורשים לסלקה בזוזי נשאר ב"ח בההיא הוא דאמרינן דאפי' נשבעה לבסוף והגבו לה ב"ד אותו קרקע אפי"ה המכר והמקנה בטלים אחר שלא היה לה שום זכות בגוף הקרקע וקי"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה. אבל בכתובה קאשטילייאנה שזיכו לה מתקני התקנה מחצית מכל הנכסים תמורת סכי כתובתה א"כ משעת פטירת הבעל זכתה במחצית מכל הנכסים קו"ט וכל מאי דמת"ן אלא שמחוסרת שבועה ולכשתשבע זכתה למפרע במחצית מכל הנכסים וא"כ כשמכרה המחצית מהקרקע העולה לה קודם שבועה כשתשבע לבסוף נתקיים המכר ביד הלוקח:
ומה גם לפי דברי הרב מהר"ד יעב"ץ ז"ל שכתב דבכתובה קאשטילייאנה ליכא למיחש לצררי כמ"ש בדבריו מלתא בטעמא בטעם כעיקר אלא שכיון שכבר נהגו להשביעה לא רצה לחלוק על רבותיו ומ"מ כשמתה ולא נשבעה לא יפסידו יורשיה וכתב שאם יראה לב"ד לגרוע מחלק יורשיה אין קפידא אבל להוציאם חלקים או לפשר למחצה לשליש ולרביע לא. ועפ"ז היו דנים ב"ד שלפנינו חלקם בחיים כשמתה האלמנה ולא נשבעה שיזכו יורשיה בשליש מכל הנכסים דהיינו לגרוע מחלקה ההפרש שבין השליש למחצית שהיה עולה לה אם היתה נשבעת וכן אנו דנים אחריהם. וכ"ש הכא בנ"ד שכבר מכרה חלקה שבקרקע והלוקח מוחזק בו זה כמה שנים ולא מיחו בו היורשים דטעני' ללוקח שמחלו לה היורשים בשבועת אלמנה שידעו נאמנה שעדיין לא נפרעה מכתובתה ולא אתפסה צררי ומה גם דהכא בנד"ר גם היורשים מכרו חלקם עם האלמנה במכר א' שהדבר פשוט שהמכר קיים ביד הלוקח אף שלא תשבע לבסוף דכיון שהסכימו עם האלמנה על המכר ודאי דאזלי ומודו שעדיין לא נפרעה מכתובתה וא"צ שום שבועה:
וגדולה מזו מצינו להרב משנה למלך פרק יו"ד מהלכות זכייה ומתנה הלכה ט' וז"ל כ' המרדכי על אודות אלמנה שצוותה מחמת מיתה לתת מנכסיה לפ' והבן שתק ועתה טוען שלא נשבעה על כתובתה והשיב ראבי"ה דכיון ששתק ודאי מחיל כלומר הרי הודה שידע שלא נפרעה על כתובתה. והרא"ש כלל מ' כתב על לאה שנתנה במתנה נ"מ כשחלתה ומתה והיה שם בעלה ולא מיחה והשיב ששתיקה לא הויא מחילה. ונראה לחלק דשאני התם שהשתיקה היא בגוף הממון ולפיכך אי' מחילה אבל הכא הנכסים הם בחזקתה אלא דרבנן רמו עלה שבועה וכיון ששתק אנו אומרים ודאי שידע שלא נפרעה עכ"ל. והגם שראבי"ה הוא מכת הסוברים שמכירתה ומתנתה קודם שבועה קיים והוא היפך סב' הרא"ש כמ"ש מרן בב"י סימן צ"ו מ"מ היינו דוקא כשתשבע לבסוף אבל היכא שמתה ולא נשבעה לכ"ע מכרה בטל. ואפי"ה היכא שנתנה בפני היורש והיורש שתק אמרינן ודאי מחיל ולכן הוצרך הרב מ"ל לחלק בין ההוא דראבי"ה לההיא דהרא"ש כמ"ש. מבואר מזה דכששתק היורש כשמכרה או נתנה בפניו ודאי מחיל כ"ש הכא בנ"ד שמכרו כא' האלמנה והיורשים שא"צ שום שבועה לקיים המכר הנז'. וכל זה הוא לגבי היורשים שמכרו עם האלמנה אבל לגבי חלק יצחק שלא היה מצוי בעיר בשעת המכר עדין הוא לזכותו ודינו עם הלוקח כדין היורד ברשות כמ"ש בסי' שע"ה. ולגבי הפירות שנהנה הלוקח כיון שפירות אלו נתהוו ע"י ההוצאה שהוציא בבנין א"צ להעלות לו שכר שלם אלא כמ"ש מרן בב"י בסי' שע"ה משם הרא"ש ורי"ו ששמין כמה יתן אדם אחר בחרבה כזאת לבנות עליה. וכ"כ הרבנים מוהר"ר רפאל בירדוגו ומוהר"ר יוסף אלמא ליח זלה"ה כמ"ש בס' תקפו של יוסף ס"ס ג' יעו"ש. והלוקח יחזור על המוכרים מכח האחריות וגובה מהם הקרן. יע"ע הפי' שהוצרך לתת ליצחק אם ידע הלוקח שחורבה זו היתה של המוריש וירשוה היורשים נמצא שמה שקנה חלקו של יצחק והאלמנה והאחים הרי ידע שחלק יצחק אינו שלהם ואי' גובה מהם הפירות ואם לא ידע מזה גובה מהם הפירות. ואם יש הפרש ביניהם שהמוכרים אומרים שידע הלוקח והלוקח אומר שלא ידע על המוכרים להביא ראיה כמבואר כ"ז בסי' שע"ג וע"ש בסמ"ע. וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה כי"ר הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בעי' א' לח' מנחם מש' תורה צוה לנו ליצירה: