אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › סימן קנז

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

שאלות ותשובות אבן העזר · סימן קנז

סימן קנו

ללאראג'י לכההר"י ן' שיטרית.

ועל ענין הקדושין שקדש יעקב גבאי קטנה בת י"א שנים בפני אביה יעקב מילול וכו' הנה רבינו הטור בא"ה סי' ל"ז כתב וז"ל קטנה או נערה שקדשה עצמה או נשאת בלא דעת אביה אינו כלום וכו' וכתב רב אלפס אפי' נתרצה האב כשידע ואפי' נתקדשה בפניו אינו כלום וכו'. וא"א ז"ל תמה על רב אלפס שכתב אפי' נתרצה האב וכ"כ הרמ"ה דוקא סתם דלא ידעינן אם נתרצה אם לא כגון ששמע ושתק אבל אם נתברר שנתרצה דמשמע הוו קדושין משעת שמיעה אפי' אם לא שידך ואפי' אם לא נתרצה מיד ששמע אלא שתק ולא מיחה ואח"ך נתרצה הוכיח סופו על תחלתו והוו קדושין משעת שמיעה אפי' אם נתאכלו המעות קודם שמיעה וכו' ע"כ. ומרן בש"ע שם סי"א כתב וז"ל קטנה או נערה שקדשה עצמה בלא דעת אביה או נשאת אי' כלום וכו' ואפי' נתרצה האב בפי' אחר הקידושין וי"א שאם נתרצה האב כששמע הוו קידושין משעת שמיעה אפי' אם לא שידך ואפי' אם לא נתרצה מיד כששמע אלא שתק ולא מיחה ואח"ך נתרצה הוכיח סופו על תחילתו והוו קידושין משעת שמיעה אפילו נתאכלו המעות קודם שמיעה וכו' ע"כ. וכ' הרב ח"מ שם סקי"ח וז"ל ואפילו נתרצה האב בפי' אחר הקדושין זהו דעת הרמב"ם והרי"ף לקצת מפרשים. אבל הר"ן מסתפק בדעת הרי"ף דאפשר לומר דאף דנתרצה בשעת קדושין ג"כ אינה מקודשת ועיין במהרי"ט שחלק דאם נתקדשה בפניו ושתק ואחר כך נתרצה דהוו קדושין עכ"ל:

גם הרב ב"ש אחר שהביא מה שנסתפק הר"ן בדעת הרי"ף כתב וז"ל אבל בתשו' ריב"ש סימן תע"ט כתב קדושין בפניו הוי רצוי ורצוי בשעת קדושין לפי מסקנת הר"ן מהני להרי"ף וכן הוא להדייא לדעת הרמב"ם לכן כתב המחבר אפי' נתרצה אחר הקדושין כלומר אבל בעת הקדושין מהני וכו' ע"כ. נמצא לפ"ז דמרן ז"ל סתם לן בתחי' כסב' הרי"ף והרמב"ם דדוקא אם נתרצה בשעת הקדושין הוו קדושין אבל אם נתרצה אחר הקדושין כששמע לא מהני. ואח"ך הביא סברת הרא"ש והרמ"ה בשם י"א שאם נתרצה האב כששמע הוו קדושין משעת שמיעה ואפי' אם לא נתרצה בפי' כששמע אלא שתק ולא מיחה ואח"ך נתרצה הוכיח סופו על תחלתו והוו קדושין משעת שמיעה וכו':

ומעתה הבא נבא לנ"ד שהעידו שלמה ן' זאזון ומוכלוף מר יוסף שקדש יעקב הנז' הנערה הנז' בטבעת של נחשת ואמר לה הרי את מקודשת לי וכו' ושלמה בירר בעדותו שהר"יע אבי הנערה היה שם באותו מעמד ושתק אלא שהר"מ אמר שלא נתן דעתו לראות אם היה האב הנז' באותו מעמד אם לאו נמצא שיש כאן עד א' שהיה שם האב בשעת הקדושין ושתק. והגם שהר"מ אמר שלא נתן דעתו אם היה האב שם לאו עדות מוכחשת שהרי אומר שלא נתן דעתו ואפשר שהיה שם האב כמ"ש העד הראשון וכיון שהיו שם חבורת אנשים לא נתן דעתו לראותו:

עוד העידו יהודה ן' זאזון ומאיר לכאראת שבאותו יום שהיו הקדושין פגעו בהר"יע אבי הנערה לעת ערב ושאלו אותו אם נתרצה בקדושי בתו הנז' בעת הקדושין הנז' והשיב להם בתמיהא איך לא אתרצה וכו' נמצא שע"פ עדות עדים אלו הרי נתרצה האב בקדושין ולדעת הרא"ש והרמ"ה היא מקודשת. אלא דלדעת הרי"ף והרמב"ם כיון שהרצוי היה אחר הקדושין אינה מקודשת ומ"מ מתוך שאלת העדים ששאלו אותו אם נתרצה בקדושי בתו בעת הקדושין ומתוך תשובתו שהשיב שנתרצה מוכח שהיה שם באותו מעמד ונתרצה בעת הקדושין וכיון שהודה בפני העדים שנתרצה בשעת הקדושין וגם בפני החכם חבר עירם והקהל הורה שהוא היה באותו מעמד בשעת הקדושין ושמע ורצה בקדושי בתו. וגם דקדק עליו ג' פעמים בפני הקהל ועמד בדיבורו שנתרצה באותה שעה בקדושי בתו. א"כ אף לדעת הרי"ף והרמב"ם דסתם לן מרן כוותייהו הויא מקודשת כיון שהודה שנתרצה בשעת הקדושין והודאת בעל דין כמאה עדים דמי. ומה גם שהרי העיד אברהם עובדיה שאביה הנז' היה מצוי באותו מעמד בעת הקדושין וכשאמרו לו שהר"יע גבאי קדש את בתו השיב אלחל ייסאכ'אר דר"ל שמתרצה בזה. והר"ש ן' זאזון העיד שהר"יע אבי הנערה היה שם באותו מעמד עכ"פ מצרפינן עדותם ששניהם מעידים שהיה שם באותו מעמד ולפי מ"ש הרב ב"ש משם הריב"ש דקדושין בפניו הוי רצוי ומהני אף לדעת הרי"ף כמש"ל א"כ הוו קדושין גמורים לכ"ע:

ואף אם לא היה כאן כ"א עדות העדים שהעידו שאחר הקדושין פגעו באבי הנערה וכו' והשיב להם שנתרצה בקדושין אף את"ל דהוי רצוי אחר הקדושין ותלוי במחלוקת כמ"ש אפי"ה צריכים אנו לחוש לסב' הרא"ש ז"ל ודעימיה דלהכי הביא מרן ז"ל סב' זו בש"ע אף דהביאה בלשון יש אומרים היינו לחוש לה לכתחלה להצריכה גט:

וכן מצינו להרב כנה"ג שם הגהב"י אות י"ט וז"ל וראוי לחוש לדברי הריטב"א שכתב להחמיר בסתמא ולרעת שאר המפרשים אם נתרצה האב בפי' אחר ששמע חיישינן לקדושין וראוי לחוש ולהחמיר היכא דנתרצה בפי' והוייא מקודשת מספק וכו' ע"כ:

גם הריב"ש ז"ל בסימן תע"ט פ' כדעת הרמ"ה וכתב עליו וז"ל וזהו הדרך הנכון בזה שהסכימו גדולי האחרונים והרא"ש ז"ל שלא כדעת הרי"ף והרמב"ם וכו' ע"כ. ובס' עבודת הגרשוני סימן פ"ה הביא דבריו וכתב וז"ל וכיון שכל גדולי האחרונים הסכימו שלא כדעת הרי"ף והרמב"ם א"כ אם יש לחוש בנ"ד שמא נתרצה האב אין לנו להקל נגד כל האחרונים וכו' ע"כ:

ולפ"ז מה שחזר בו האב אח"ך ואמר דהאמת הוא שלא נתרצה בקדושי בתו באותה שעה וכו' לאו כל כמיניה אחר שהודה בפני העדים שנתרצה בעת הקדושין וכן הודה ג"כ בפני החכם והקהל וגם עד אחד מעיד כדבריו ועוד איכא ב' עדים שמעידים שנתרצה אח"ך בפי' כמש"ל. וא"כ מה שחזר בו אחר הרצוי לאו כלום הוא וכמ"ש מרן שם וז"ל אבל אם מחתה היא או אביה קודם שנתרצה לא הוו קדושין אפי' נתרצה האב אח"ך ע"כ. מוכח מזה שאם נתרצה בתחלה לא מהניא מחאתו אח"ך דכיון שכבר נתרצה האב והוו קדושין א"א לו לעוקרם אח"ך במה שמיחה:

ומה גם דהכא בנ"ד החזרה שחזר בו לא מיחה בפי' שאינו רוצה במקדש אלא שאמר שלא נתרצה בקדושי בתו באותה שעה ולא הקפיד כלל שהכל היה מעשה נערות ושחוק ומתוכן הענין נראה שאם היה רוצה המקדש לכונסה לא היה אומר כן שהרי בתחלה כשבא לפני החכם והקהל היה קובל ומתרעם שלא יניח לבתו בככלי העגון אלא שיכריחו לבחור הנז' לכונסה בע"כ אחר שקדשה בפני עדים ואם לא יתרצה שיפטור אותה בגט ויחייבוהו בקנס ובושת נמצא שמעולם לא מיחה בקדושין באופן שהבת הנזכרת צריכה גט:

אלא דאכתי פש גבן לברורי על מה שהעידו הערים שהקדושין היו דרך שחוק וכו' אם יש לחוש לקדושין אלו או לא. ומ"מ מתוך דברי העדים האחרים שהעידו שכששאלו לאבי הבת אם נתרצה בקדושי בתו בעת הקדושין והשיב להם שנתרצה נראה שהאב הנז' אזיל ומודה שהיו קדושין גמורים דאלת"ה הי"ל להשיב שהיה דרך שחוק ומה מקום לרצוי. גם מתוך דברי העד אברהם עובדיה שהעיד שבשעת הקדושין היה מצוי האב הנז' וכשאמרו לו שקדשה השיב בלשון רצוי ולא העיד שהיה דרך שחוק מוכח שהיו קדושין גמורים ועדיין צריך להתיישב בדבר ועל שבעתה צריך לחקור את כל העדים שיאמרו גופא דעובדא היכי הוה ומה דבר עמה קודם הקדושין לשנדע אם היה דרך שחוק כי דברים שבלב אינם דברים ואם הוא מפני מה שהיו הבחורים משחקים עמה אפשר שבשעה שקדש המקדש כיון לקדושין גמורים וגם המקדש צריך לחוקרו על זה שלא בפני העדים לשיגיד האמת גם אם יש עדים אחרים שהיו מצויים באותו מעמד צריך לאיים עליהם באם לא יגיד וכו' שיגידו האמת גופא דעובדא היכי הוה כדי לידע להיכן הדין נוטה כי הם דברים התלויים ברומו של עולם וצריך לומר להם שאם לא יגידו האמת או יכבשו עדותם הם מרבים ממזרים בישראל ח"ו ובכן שלא יגורו מפני איש ויהיו יראים לנפשם והטוב והישר אם תוכל לפתות למקדש שיקדשנה קדושין גמורים כפי התקנה:

ועל מה שנסתפקת בדברי רבותינו המתקנים שמי שיקדש אשה שלא כפי התקנה ענוש יענש וכו' וצריך לגרשה בגט אם הוא דוקא בגדולה אבל קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה ומיחה האב בקדושין שהדין הוא שאין קדושיו קדושין לאו בר עונשים הוא ואינה צריכה גט או דילמא לא שנא:

הנה לענין הגט הדבר פשוט דלא הצריכוה גט אלא היכא שקדושיו קדושין שאפילו יתרצו ב' הכתות לכונסה הצריכוה גט כיון שהקדושין היו שלא כפי התקנה ואם יתרצו אח"ך בנישואין יקדשנה פעם אחרת כפי התקנה אבל כשהקדושין לא הוו קדושין איך אפשר שיצריכוה גט דבין כך ובין כך אתה פוסלה לכהונה אבל לענין העונש נראה שגם היכא דלא הוו קדושין תקנו להענישו ודוגמא לזה מצינו שפ' הרמב"ם בפ"ג מהל' אישות הל' כ"ב וז"ל וכן המקדש כלא שידוכין או המקדש בשוק אע"פי שקדושיו קדושין גמורים מכין אותו מכת מרדות כדי שלא יהא דבר זה הרגל לזנות וידמה לקדשה שהיתה קודם מתן תורה עכ"ל ופסקו מרן בס"ס כ"ו יעו"ש ולפי הטעם שכתב הרמב"ם ז"ל מוכח דאין לחלק בין אם קדושיו קדושין או לא:

וכן מצינו להרשב"ש ז"ל סימן י"ד שכ' וז"ל ואם קדש בלא שידוכין חייב מכת מרדות כדאמרינן מרינן בפ"ק דקדושין וכו' ואעפ"י שהקדושין בטלים אבל פריצותא דעבד עבד וכו' ע"כ. וכ"כ בס' משפטי שמואל ס"ס קי"ב שהגם שבנדון ההוא בטל הרב הקדושין כמבואר שם סיים וכתב וז"ל ועל עונש המקדש הזה בשוק ובפריצות גדולה כזו פשיטא דעונו גדול מנשוא. וראוי היה לנדותו ולייסרו וכל העם ישמעו ויראו כדאמרי' בקדושין דרב מנגיד אמאן דמקדש בשוקא ואע"ג דהתם נגידא קאמר ולא נדוי דאלימא מיניה וכו' הכי עבדינן לצורך השעה ולהיות הדור פרוץ וכו' ע"כ. ומה נעני אנן יתמי דיתמי באופן דהכא בנ"ד ראוי לעונש עכ"פ ובפרט דעבר על כמה דברים א' שקדש שלא כפי התקנה. ב' שקדש בלא שידוכין. ג' שקדש בשוק. ד' שקדש ביום שבת קדש וקי"ל שאין מקדשין ביום השבת כמ"ש מרן בא"ח סימן של"ט ס"ד יעו"ש. זהו מה שנראה להשיב כעת בנד"ז ולאפס הפנאי מרוב הטרדות נתאחרה התשובה עד כדון ולך החיים והשלום מאדון השלום הכ"ד הח"פ טיטואן יע"ה בש' זה הדבר אשר צוה ה' מש' עוז התאזר לפ"ק:

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה